מנסח את עצמי לדעת –
הרהורים, תהיות, תובנות, קטעים, 601-700

מתואם לצפייה ב- Chrome וב- Firefox

ל-תהיות
001-100, 101-200, 201-300, 301-400, 401-500, 501-600, 601-700, 701-800

תהיות, 601-700

601. תמלול מציאות טוב

     ההתיימרות הרציונלית היא חתירה, שאיפה, ל
     1. צפייה במציאות, להבין אותה, בכֵלַי התודעתיים האישיים,
     2. תיאור המציאות במלל באופן מדויק*. מכיוון ששאיפתי רציונלית, עבורי, תיאור המציאות באופן מילולי
        1. מאפשר לאחוז אותה תודעתית, להגיב אליה רציונלית, וכך להתמודד עם מרכיביה באופן מיטבי וממקסם את רצונותיי במסגרת האפשרויות והמגבלות.
        2. התיאור המילולי מאפשר העברת המציאות לאחר. טרנספורמציה של מידע לתודעת האחר בתיאור מציאות גם כשלא חווה אותה בחושיו, מאפשרת
           1. לחלוק את הטובין עם מי שבוחר- הבנת מציאות שהאחר או אני נחשפתי אליה באופן שיקדם את המקבל,
           2. בקרה על איכות תפישת המציאות שלי.

     מציאות נכונה, טובה

     'שואף לתאר מציאות באופן 'נכון'.
     ובאופן שאינו רק מתבקש אלא במנותק- להימנע מתיאור 'לא נכון', שגוי.
     
     לא מתייג מציאות 'טובה' או כ'לא טובה'.
     אין מציאות 'כואבת' או 'שמחה', יש השלכות מציאות על פרסונות באופן ש'כואב' או 'שמח' לפרסונות.

     התכנסות

     לא רוצה להתכנס לתפישות משותפות.
     הנאת ההשתכשכות בביחדness ההסכמה המאפשרת יישומי רעיונות שרירותיים, המקדמים פוסטולטים, זרים לי.
     
     מציאות, מחשבה רציונלית המפענחת אותה, היא נטולת ערך חיובי או שלילי.
     רעיונות רציונליים לא עומדים במבחני תקפות של רוב מאשש מתכנס.
     הם נכונים או לא.

     אין התכנסות, אין ביצוע ויישום?

     לתפישתי, עם ההתקדמות האבולוציונית, היכולת לכפות על ציבור רעיונות שרירותיים, הולכת ופוחתת.
     האמצעים להעביר רעיונות הולכים ורבים, כן הגיוון, ובעקבות כך, יכולת האיטום מפני חדירת רעיונות אחרים, או ערעורים של רעיונות שרירותיים קיימים- הולכת ופוחתת.
     טיבם של רעיונות שרירותיים היא לעמוד בבחינת הכינוס, לא המציאות.
     לכן, על ציר זמן, רעיונות שרירותיים נסמכים על כמיהת ההתכנסות הדתית, לאומית, אתנית, תרבותית.
     אלה, להערכתי, באטיות ובנחישות במגמת איבוד יכולתם.
     אולי נשמע תבוסתני אך, תפישות הזונחות תפישות מציאות שרירותיות עדיין לא בשלים ליישום,
     • לא במובן שהרעיונות לא טובים, עליהם להתעדכן,
     • במובן שהמיישמים לא מוכנים להם להטמיעם, בעת בחינתם, נוח להם בשרירות התפישתית היוצרת מציאות מדומה.
     
     לכן, מעדיף להניח ליישומם בעתיד כלשהו, כיהודי מאמין שממתין לבוא המשיח, מייחל לה, ולא באמת חושב שיגיע, במובן שלא מתייחס קונקרטית לבואו.
     
     לשמחתי חי בחברה ליברלית דייה כדי לומר שאי-הנוחות התאורטית שיש לי בה היא נסבלת.

     * תיאור מציאות מדויק

     ברור שהגדרת מציאות ומתוך כך תיאורה המדויק הוא אינסופי במורכבותו.
     
     וברור שלכל מציאות יש את ידית הפרכתה הפילוסופית.
     
     ובכל מקרה,
     כשאין התרחקות מבדיית מציאות, ערך מציאות מדויקת לא תהיה.

602. נשים מבטחנו

     אוהד-מבעלי מניות של הפועל תל אביב התראיין בתכנית רדיו כמה ימים לפני הדרבי,
     אמר
     את הדרבי האחרון אריק איינשטיין ניצח לנו,
     את הקרוב ננצח עבורו.
     
     ונשאר בחיים, כלומר מקבל קרדיט כאוהד שרוף, ראוי.
     
     הקשרים לוגיים? רציונל? סיבה תוצאה?

603. כאוטיות דיסציפלינה ספונטניות

     איזה יופי-
     דיסציפלינה הדוקה, על מצע כאוטיות מדומה מכוסה בספונטניות מתונה.
     
     
     

604. התכנסויות

     נרתע מהתכנסויות.
     
     כן מקבל יכול אפילו ליהנות מהתכנסות אד-הוק, שיש מכנה משותף, עכשווי, רוחבי, כלומר לא נמצא על ציר זמן, שמקדם צורכי הנאה של קבוצה אמורפית, זמנית, לאג'נדה משותפת.
     
     בשונה מ-
     
     מגוחך ככל שיהיה, כאן,
     במהות התכנסות מאוסה, לא אד-הוקית, שמגנה על רעיונות רעים.

605. אמונה טפלה

     הנחה שמייחסת קיום פיזי לתפישה מנטלית.
606. 

     כיסוי וחשיפה

     המכסה את העדר השער בפדחתו בדמי שיער,
     חושף את חומרת בעייתו.

607. אליטא

     קבוצת הפרטים בחברה עם נגישות לטובין-
     כסף, תשומות של כלל החברה
     החורגת מחלקם היחסי בה.
     
     בעבר נולדו לאליטא ומתו חבוקים בה.
     
     בעידן המודרני, בשל המוביליות החברתית, אליטא
     • איננה אטומה, אלא ניתן להיכנס אליה,
     • מי שנכנס אליה נכנס זמנית,
     • יש סיכוי סביר שיאבד את זכותו להימנות עליה. 
608. 

     זכויות יוצרים

     בכמה מקרים התבקשתי לנסייח, לערוך טקסטים של אחרים.
     
     במקרים שנשאלתי מה עמדתי לגבי הקרדיט על רעיונות שהעליתי או טקסט שכתבתי, להלן התייחסותי:
     
     
     נקודה נפלאה!
     

     1. תודה ששאלת,
     2. הרבותה שסופייח מהקצאת תשומותיי- זמן ומשאבי תודעה חסרות הערך כשלעצמן, חסרות הערך, במעבר על המסמך ששלחת אלי הן-
        1. נהנה להכנס לג'ים התודעתי לסשן,
        2. שמייח להזדמנות ליצירת תחושת של הבאת ערך,
        3. להביא לך, תועלת, גם אם קטנטנה, בתחומים שאני יכול, קל לי ונהנה מזה,
        4. להשפריץ עליך מייל זה.
     3. לי, ממש אין צורך בקרדיט.
        1. ככה פשוט- לא עונה על שום צורך שיודע לזהות,
        2. אף יכול להרגיז אותי במצבים שמזהה מניפולטיביות,
     4. אני מכריז (גם כאן), באופן גורף ובלתי חוזר-
        ניתן לעשות כל שימוש בכל ביטוי, ניסוח, רעיון, intellectual property שאני מעלה,
        1. שמייח על כך, לא רואה בכך נדיבות,
        2. במניעה רואה אנאליות,
        3. אין צורך לשלם לי על כך,
        4. לא לתת לי על זה קרדיט,
        5. או ליידע אותי טרם/ לאחר השימוש או המעשה.
     5. אם ההערות שהארתי רלוונטיות, ותרוויח מייחוסן לעצמך- עשה זאת!
        ישמח אותי שתרווה
        1. טובין כלכליים, ישמייח מאד ביותייר.
        2. טובין ערכיים, ישמייח ביותייר מאד.
     6. אם מישהו היה צורך את תכניי על בסיס עסקי, הייתי שמייח, פעמיים:
        1. מרוויח מכך טובין,
        2. מדד אובייקטיבי לערכם- מישהו מוכן לשלם עבורם.
        3. מקרה זה, אינו המקרה.
     7. ביהירותי, כל רעיון, תפישה, ניסוח, ביטוי שאני מתפעל ממנו, אני נותן קרדיט לזה ששאלתי אותו ממנו, משני טעמים-
        
        1. הרעיון, תפישה, ניסוח, ביטוי שעושה בו שימוש אינו שלי,
           אם סט ערכיי המסוים לא תואם את ערכי האחר, לא מפעיל את 'עקרון ההדדיות'- זה שלא חשוב לי הקרדיט, לא אומר שלא תואם את חשיבות 'כל הזכויות שמורות' שננקט על ידי רובה המכריע של האנושות, לא אומר שלאחר זה לא חשוב,
        2. רבה יותר חשוב- (לצערי) במהותי, אני (כנראה) כל כך יהיר, מלא בעצמי, שאני לא מוכן לייחס משהו שאני חושב שהוא בעל ערך ולא אני ייצרתי אותו, לעצמי.
           לא רוצה את תחושת חוסר הניקיון הזו.
     8. נושא זכויות היוצרים עלה, היסטורית, יחסית לאחרונה.
        להערכתי ייעלם, המורכבות לאכוף אותו, וככל שרמת הידע והתחכום עולה, תהיה מורכבת אף יותר, ממחישה את הבעייתיות שבו.
        • מניח, האתגר הגדול ביותר בביטולו יהיה ההליך, האופן לביטול לא ההחלטה העקרונית.
     
     
     

     ---

     נ.ב.

     הגרפיקה המצורפת, מקורה בחיפוש אינטרנטי- הייתי שמייח לתת קרדיט ליוצרה.

609. אם הקלישאות

     אחת מאמהות הקלישאות,
     
     אם משהו דומה לאחר, ושונה רק בסדרי גודל, הם - גם אם לא זהים - דומים.
     
     כדרכן של קלישאות זו אמירה לא בלתי נכונה, כל כך טריוויאלית שנדונה לשכחה או התעלמות.
     
     החכמה- איתור שוני בין דברים דומים שמתמצת בסדרי הגודל.

610. אליטה

     קבוצת הפרטים בחברה עם נגישות לטובין-
     כסף, תשומות של כלל החברה,
     החורגת מחלקה (של הקבוצה) היחסי בה.

     בעבר

     מסורתית, פרטים נולדו לאליטה ומתו כאליטה.
     שליט המבנה החברתי- הפרסונה החזקה, הורישה גנטית את תכונותיו לצאצאיו, שאם ניחנו בכישוריו הצליחו לשמור את הנגישות לטובין כלכליים.
     או שלא, ונטמעו.

     בעידן המודרני

     בשל המוביליות החברתית
     תוצר הנגשת משאבי הידע בעקבות התפתחות אמצעי התקשורת על מצע טכנולוגי,
     הנגישות לנכסים כלכליים בעקבות קרבה לתוצרים שאינם ברי קיימא,
     גרמה להשתייכות לאליטה להיות דינמית, אינסטנט, קצרת מועד, עם תאריך תפוגה,
     שכן לא נשענת על כניסה אוטמטית בשל ייחוס משפחתי לאצולה שלטונית, גנטיקה משמרת.
     • איננה אטומה, חדירה, ניתן להיכנס אליה,
     • מי שנכנס אליה, נכנס זמנית, עם מועד תפוגה-
       יודר ממנה עם הסיבה שנכנס אליה תאב את רלוונטיותה, וכך יגבר הסיכוי שהמוביליות עם האמפליטודה הגדולה שאפשרה להימנות על אליטה, תהיה זמנית ותחשוף את פן התדירות- השינוי המהיר שיסביר את איבוד זכיונו, הזמני, להימנות עליה.

611. אני ליברל?

     לא רואה עצמי 'ליברל'.
     
     יתרה מזו, בדיעבד, מפתיע עצמי, הייתי מצפה מעצמי להיות פחות שמרן ממידת השמרנות האינסטינקטיבית וזו שהפעלתי בפועל.
     
     כן 'חותר ליברליות',
     מסתייג, נרתע מ-
     • אמונה,
     • תחושה
     • ערכים מקודשים,
     • קבלת ציוויים באשר הם, כערכים,
     • לאומנות,
     • לאומיות,
     • סמלים והסמלות,
     • טקסים,
     • מניע בלעדי לעשייה מתוך חוסר רצון לעצור מסורת,
     • צביון קבוצתי מזהה,
     • ייחוס למוות משמעות מורכבת יותר מאשר היעדר חיים,
     • חיפוש תכלית קיומית,
     • התכנסות נורמטיבית כהתניה או כערך נשאף,
     • העצמת כוח רוב בדמוקרטיה- החלשת מיעוט,
     • מניפולציה מתמטית לתת יתרון לרוב.
     
     
     מה כן קורא לעצמי?
     
     רדיקל;
     לא רוצה לקבל הנחה א-פריורית,
     בבחינה שואף לפירוק מבנה קיים לטובת בניית חדש.

612. זה כמו

     חווה מצבים בהם מתאר אופי, התנהגות, תופעה, התנהלות של מקרה או פרסונה X,
     באזני Y,
     ומוסיף ש"זה כמו 'Z'..."
     
     בשלב זה, קורה לעתים מזומנות, שמאבד את קשר והסכמת רבים איתם חולק את התובנה הנחשפים לפרוטוקול תקשורת זה.
     
     טענתם-
     1. למה אתה משתמש ב-'כמו'?
     2. מי זה ה'Z'? זה לא אותו דבר.

     מכניקה

     בבוחני תופעות, אני שואף ל
     1. פרקם ליחידות הקטנות ביותר המרכיבות אותם שמסוגל,
     2. מחפש תופעות דומות באפיוניהן,
     3. וזאת במטרה ליצור כלל מנבא עתידי לתופעות דומות.
     ישנן תופעות שהן 'מרהיבות', בולטות, בשל היותן
     • מוכֶּרות, מפורסמות, לי ולמי שמנהל איתו את הדיון אודותיהן,
     • קיצוניות, מכילות את הסוגיות בהן דן, ולעתים בגרסה קיצונית שלהן.
     בקישור "זה כמו" מחבר את האלמנטים המכילים את המאפיינים.
     מסייע לי לקשור תופעה מוכרת לתופעה הנידונה.

     כשל

     רבים דוחים את ההקשר.
     
     אינסטינקטיבית הם דוחים את-
     1. עצם השימוש באנאלוגיה,
     2. את הדמיון לאחר.
     בעוד שניתן לדון על מידת הדמיון האחר,
     הכפירה בשימוש באנלוגיה משדרת, שהקשירה בין המקרה או הדמות הנידונה למקרה או דמות ה'כמו', לא משרתת, רגשית, הסכמתית, את מי שדן איתו,
     לכן מתנגד לכך.
     
     

     כשל כשל (כפול)

     אני, שלא מותנה להסכמה,
     שכן מחליט להיות מחויב לתפישה שנראית לי כנכונה,
     מסרב לנטוש את המכניקה,
     בודק, מבקר עם אחרים, כדי לראות האם ה'כמו' תקף.

     תוספת, מוקדמת

     יום אחד, מי מחבריו של דן ראה אותו מפרק מצה לפני ליל הסדר.
     
     "תהילימזוגער" גער בו "מי שאוכל מצה טרם ליל הסדר, כמוהו כמי שבא אל נערה טרם פרקה."
     
     כך?" תהה דן,
     "עשיתי גם את זה וגם את זה, תאמין לי, זה לא אותו דבר."

613. ליברליות השמרנים

     שמרנים, מהזן האינטליגנטי' חותרים לקבל הכרה ממי שהם תופשים כליברלים.
     לא להפך.
     
     שמרנות נבנית על שני עקרונות:
     • חרדה, חשש, פחת, זהירות,
     • פשטנות רעיונות קיימים ושימורם.
     כך,שיח של שמרן אינטליגנט בא
     1. לספוח הסכמה מהאינטליגנט הן לחשש והן לפתרון המוצע,
     2. והתנערות משמרנים שלא נאה לו להיות מקושר אליהם רעיונית.
     זה אינהרנטי למהות השמרנות.
     הרעיונות הפשוטים, הנשענים על לוגיקה פשוטה, מיידית המוצעת על מצע שהונח בעבר, שבסיסיו יש התגוננות או חשש מתוצאות הפרת הסדר הקיים,
     גורם אי-נוחות לשמרנים אינטליגנטיים להיות מזוהים עם שמרנים אחרים, שהם לא מעריכים.
     
     זה כמובן לא עושה את השמרנים האינטליגנטים ל-פחות 'צודקים' או נבונים בעיני עצמם,
     או שמדיניות שמרנית צ'רצ'יליאנית הצילה את אנגליה, אולי את שאר העולם מאימי הנאציזם.
     
     ועם זאת השמרנים מתוסכלים מהעדר הערכה לרעיונותיהם, והעובדה שהם מזהים, גם אם לא מסכימים, שליברליות עלולה להיות מסוכנת, לא אחראית, תועה וטועה, אבל יותר אינטליגנטית.
     
     זה נכון ל-
     • נתניהו שמחפש ומוצא תמיכה אצל בוחריו הימניים, ומייחל להכרה מליברלים,
     • ציפי לבני מיישמת,
     • יאיר לפיד מבין את זה.
     • שטייניץ מבקש את ההערכה של ביילין, את ההסכמה של ליברמן, לא את הערכתו.
     התופעה של כמיהה להכרה, הערכה של ליברלית על ידי שמרנים אינטליגנטים, ובוזם לסיבות הלא נכונות ששמרנים אחרים נמצאים בהם, בא לביטוי באופן מובהק בשיח שאני מנהל עם אנשים.

614. עידן ההנגשה - כישורים אוברייטד

     בעידן הנוכחי- כישורים זה זה אוברייטד!
     
     בשל הנגישות לכלים שבעבר לא היו,
     • הנחוש מגיע למחוזות שבעבר, כישוריו  לא יכול היה,
     • זה שיש לו כישורים עם נחישות, יגיע רחוק יותר, שכן תקרתו מעט יותר גבוהה,
     • וההוא חסר הגבולות, עם הנחישות והכישורים יגיע לגבהים שהורדוס לא הגיע.
     האנושות שלמה 4,000 שנה פרמיה על כישורים גבוהים.
     
     בעשוריים האחרונים, בהליך האצה,
     בעקבות סוציאליזציית, נגישות הידע והתקשורת לכל,
     האנושות משלמת הרבה פחות.
     
     זה נותן הזדמנות לכולם-
     כלומר לאף אחד סטטיסטית,
     למעטים מאד מאד שיעשו המון המון,
     והאחרים שיישאר להם מעט מעט.
     
     ואנחנו, מדהים- הדור האחרון שנהנה.

     הערה

     בהרצאה מדובר על ערך הנחישות, כמרכיב עיקרי להצלחה.
     
     ברקע יש את אלמנט ה'מצוינות' שבהוויתו מסיט לשוליים את האלמנטים שאינם נוגעים ישירות למשימה העיקרית, החשובה, הלעתים יחידנית המבטלת היבטים חיים נוספים, שפרט בחר לעצמו, במודע או באינסטינקט לעמוד בה, ואת התכונה הזו להעצים ולהנחיל לנוספים.
     
     בהכללה, בפשטנות, בצד היכולת לקדם מטרות באמצעות הנחישות,
     
     
     הנחישות היא יכולת להמשיך לבצע החלטה מקדמית על מימוש משימה על אף המכשולים, קשיים, אי-הנוחות, האלטרנטיבות הנקרות בדרך למימושה.
     
     כמה מאותם 'נחושים' הם אנשים לא כייפיים, שלא נחמד להיות במחיצתם, שלא נעימים לסביבתם, כי שמחתם ונוחותם לא חשובה גם להם, או לפחות מגוייסת או מוקרבת להתמקדותם במושא נחישותם?
     
     האם הנחוש מצליח יותר? נהנה? שמייח?
     לא בטוח שעם מה שראיתי וחווייתי וניסחתי, שלם עם ההתאמה המוצעת כאן.

615. אלימות תוקפת מתגוננת

     אלימות- פעולה נכפית- נעשית בניגוד לרצון אחר, תוך הפעלת אילוץ למימושה.
     אלימות היא 'פוזיטיבית' במידה קיומה.
     כלומר, יש רמת אלימות מנמוכה או מעטה עד גבוהה ורבה.
     אין העדר אלימות גדול או רב.
     
     בדרך כלל היא חוליה אחת מתוך שרשרת פעולות של המבצע, ביטוי מקומי של מתווה התנהלותי.
     
     מכיוון שמושג ה'אלימות' טומן בחובו, אינהרנטית, כמושגים אחרים, ערכיות שלילית, אנחנו נוטים לייחס לאחרים, לא לעצמנו.
     
     מבחין בין

     אלימות	אקטיבית	פאסיבית
     גירוי:	רצון להגדלת שפע	רצון לגונן מפני מחסור
     רצון:	קידום רצון המבצע	מניעת רצון אחר
     כוונה:	מתוכננת לעתיד כלשהו	אימפולסיבית, אינסטינקטיבית
     תנועה	פרוגרסיבית	רגרסיביות
     אנרגיה:	מתפרצת	נדחסת ומשתחררת
     אקטיביות:	פרו- יוזמת	ר- תגובתית
     השראה:	מעוררת הערצה	מעוררת הזדהות
     ביקורתיות:	מפחידה	מעוררת חמלה
     טיפול בפתולוגיה:	תיעול סובלימטיבי	ריסון תגובתי
     רציונל:	"שלי, מרצון"	"שלי, נכפה ויתור"
     אלטרנטיבה:	אימפוטנציה חולשתית	אין ברירה
     מסר מהסביבה:	הרגעה, תיעול	הרגעה, שליטה
     הפעלת אחרים	בגרסה המתוחכמת	אוקיסמורון, המניע המתגונן יוצר תכנון פרוגרסיבי

     מידת אלימות

     הנטייה הפרסונלית לפעולה נכפית בניגוד לרצון אחר תוך הפעלת אילוץ למימושה,
     להערכתי,
     היא מבנה אישיותי.
     יש לה רמה מסויימת, אופיינית.
     
     מידתיות האלימות היא ברמת הבלמים למימושה כתגובה לגירוי.

     תמהיל אלים

     כל האפשרויות:

     אלימות תוקפת	אלימות מתגוננת
     גבוהה	נמוכה
     נמוכה	גבוהה
     נמוכה עד היעדרה	נמוכה עד היעדרה

     
     אנשים יכולים להיות מפוזרים בכל מקום בהמיספירה הצפונית של הגרף.
     
     מניעת פעולה איננה ההיפך מאלימות,
     אלא, בדומה לאלימות,
     או שאין בה מימד של אלימות או קיימת.
     
     בעוד שאין פחות מהיעדר אלימות, או מניעת פעולה, כלומר יש תחתית, רצפה,
     לאלימות אין תקרה.

     טענתי

     • תגובתיות אינה תוצר יחידני של מהות הגירוי.
     • אנשים ממוקמים במרחב האלימות המאפיין את אישיותם.
     • המיקום הוא תוצר
       1. גנטיקה
          קשה לתחזית ומדידה. 
       2. חינוך
          הטמעת ערכי התנהלות.
       3. רציונל
          חישובי רווח והפסד מורכבים להנעה לפעולה.
     • בחשיפה ובחינת פעולותיהם אנשים חושפים את מיקומם בגרף.
     • רמת המוביליות על הגרף קיימת, אך נמוכה
       מהסיבה הפשוטה, רק מרכיב הרציונל ניתן לשינוי על ציר הזמן.

616. כלי תקשורתי

     טרם שיחה (כל שיחה), שואל לכיוון אופיה:
     1. שומע,
     2. משמיע,
     3. דיון.
     
     אחרי השיחה עושה בקרה, מה היה שם?
     
     אם מה שהיה לא מימש את הכוונה- תקלה. שלי. ניהול שגוי.
     
     עצם השאלה חשובה מתשובה קונקרטית.
     השימוש בכלי, מיימן ומשפר את היכולת.

617. מציאות רבודה

     ב- 22/12/2013, בתכנית עובדה של אילנה דיין, הובא סיפור של ישי הדס, שאימץ נערה אתיופית.
     האיש הטוב כרת איתה חוזה- תקבל תמיכה, תשלים לימודיה, תשנה במו ידיה את הגורל שנגזר עליה.
     
     סיפור נפלא.
     
     כשהייתי במוסקבה, במגעיי עם האנשים שם, שמתי לב, שלכל תיאור מציאות מתווכת על ידי אחר, לכל רצון, שיח, יש עוד ממד על זה הגלוי ראשונית לעין.
     ייתכן שהממד הנוסף יתגלה בעתיד, ייתכן שלא. ראיתי כל כך הרבה הידן אג'נדה שהפציעה, שפיתחתי בטחון, שהעובדה שאינני רואה את הכוונה הגלויה לא משנה כהוא זה את עצם קיומה, כפי שלא שמעתי את רעש חבטת הקוקוס בחוף לא משנה את העובדה שהוא נפל, ואחרים היו שם לשומעו.
     התופעה הייתה מאובחנת לי, נפוצה, ברורה.
     קישרתי את קיומה לתרבות שרידה נוקשה, בתנאי ממשל ומזג אוויר קשים.
     לצערי, לא הייתה לי את השפה כדי לבחון ביטויים שפתיים שלה.
     
     בשהיותיי בעולם שלישי, בדרום אמריקה ובאופן מובהק באפריקה נוכחתי שהמציאות שם כל כך פלואידית, צפה, לא סגורה על עצמה, שהפער בין אמת, לבדיה, למציאות, לרצון, הוא עניין של פרשנות, בלתי ניתנת לאחיזה.
     
     ישי הופתע להתעדכן, שלסופי יש ילד. ושאין לה בעל. אבל כן חבר. שהוא האבא. ושלא היה לה זמן להתחתן.
     
     ישי, אתה מקסים, מלא רצון טוב, ומעשה תואם.
     
     קשה לי להאמין שמה שצולם הוא הוויית המציאות, גם אם ישי הדס לא יתעדכן ברבדיה הנוספים.

618. שליטה: משביעו - רעב, ומרעיבו - שבע

     המשפט נאמר על סיפוק ייצר מיני.
     ואני חושב שהמשפט נכון אף יותר לשליטה, קונטרול.

619. פרדוקס ליברלי

     במאבקו ליברלי למתן זכות לחופש פרט לאינדיבידואל ישנן כמה אבסורדים:
     1. טובה מהמעלה השנייה
        בשונה משמרן שמחזק התנהגות התואמת את אמונתו,
        ליברל מחזק התנהגות שלא תואמת את התנהלותו אלא התנהלות אחר, ובכך רואה את קידום טובתו.
     2. גיוס ליברל לטובת לא בהכרח ליברל
        • תמיכת הליברל במי שמימוש חירות אמונתו ופעולתו נמנעת, נעשית מתוך תפישת חופש.
        • רצונו של איש המיעוט לחופש התנהלותי יכולה להתמקד במימוש חירותו האישית בלבד, כשבסיס פעולתו היא אנטי ליברלית. 

620. תודעה רחבה

     כמה מטובי ידידיי נחנו בתודעה רחבה.
     
     תודעה זו מכילה מרווח גדול ורחב המאפשר פער,
     • בין מציאות נתפשת לאמונה, לה מייחסים נוכחות אונטולוגית.
     • המייחס חשיבות לאמונות, במודע ערך מקדם להבנת המציאות,
     • המתחזק טקסים ופולחנים ככלים לחיים.
     • התולה בכוחות עליונים, על חושיות, מיסטיקה לסוגיה, מענה לגיטימי לשאלות, בהעדר תשובות רציונליות, במקום להסתפק בהבנה שנמצאים ב'אי-ידיעה זמנית', ויכולת לחיות עם תפישה זו תמידית.
     • המקצה לרגשותיהם קיום עצמאי, מקדים פעולה, במקום חיווי מאוחר להוויה.

     אישית

     שמחת התודעה הרחבה

     מניח שישנם בעלי תודעה רחבה שמחים.
     לצערי, לא ראיתי כאלה.
     
     ממשיך לחפש.
     
     מה שמוצא ביניהם זה (מידות משתנות של) חרדה, נוירוטיות, אלימות ודיכאון לגרסאותיהם, שהם תולדה של התודעה הרחבה.
     
     

     לי

     מייחס לתפישתי שאני חי חיים אולי לא מושלמים, אבל בהחלט טובים, ל-
     
     
     1. (בעיקר ל)סטטיסיטיקה שהיטיבה אתי באופן שעל גבול הטעות הסטטיסיטית,
     2. (והשאר ל)ניהול חיים, פעולות שנעשו מתוך מחשבה מקדמית ולאחריה,
        1. בין יתר 'ניהולי החיימים', רתיעה, התרחקות, מגילויי תודעה רחבה,
           • רוצה לומר מודעת,
           • מוכן לשלם מס שפתיים ולומר אינסטנקטיבית, והרציונל ליווה מאוחר יותר את הפעולה.
        2. וזאת תוך המורכבות שהקרבה ל, השיח עם, בעלי תודעה רחבה מרתק אותי, ובלי להעליב :-) - כאיידס את חוקריה,
           • מרתק, באמת, בריבוי ממדים,
           • תוך חמלה על הלוקים בה,
           • בזהירות לא להידבק,
           • ובכמיהה (שלי הצנועה, מתונה, תבוסתנית בשונה מחוקרי האיידס, ) בהתיימרות, למציאת המגננות.

621. דיבורים ומעשים

     שומייע רבות שהעשייה חשובה יותר מהדיבור, באופנים שונים את התמה-
     מדיבורים אין עיבורים.
     
     בשיח, בהתייחסות לא מוסיפים את 'עליה', כלומר ש'עשייה חשובה יותר מהדיבור עליה.'
     
     הרצתי בגוגל 'מעשים דיבורים'.
     קבלתי את התוצאות הבאות- כך וכך אזכורים המחייבים את העשייה ושלילת הדיבור.
     כדי להקטין הטייה תוצר הפלטפורמה הרצתי 'דבורים מעשים', תוצאות כמעט זהות.
     
     לא בטוח מה זה בדיוק מעיד, אבל אותי מעניין.
     
     מסתכל ימינה ושמאלה ורואה את קידוש העשייה.
     בבחינת אני עושה משמע אני קיים, אני לא עושה, עכשיו מייד, חזק- אני אימפוטנט.
     עשייה כמענה לכל צורך.
     
     ואני מסתכל ותוהה, מהפעולות, כמה מהפעולות הן
     • עשייה רוטינית,
     • עשייה אינסטינקטיבית,
     • פעולה מעשית לפתרון תעוקה רגשית, ישירה, מסיחה ממצב רוח בלתי נשלט,
     • וכמה הן פעולות שקדמו להן מחשבה תחילה, מתומללת, דיבור?

622. רציונל השיגעון

     בהארץ 3/1/2014 התפרסמה הכתבה של פרופ' יעקב רופא.
     
     הערותיי האישיות בסוף:
     
     בחמש דקות, חסרות סבלנות:
     
     וב- 18 דקות:
     
     
     
     
     

     משוגע? הבחירה כולך שלך

     דיכאון? אנורקסיה? יכול להיות שהכל עניין של בחירה. תיאוריה לא שגרתית של הפרופסור יעקב רופא מטילה את האחריות לטירוף על האדם

     לפני קצת יותר משנתיים ישב הפרופ' יעקב רופא באולפן של לונדון וקירשנבאום וניסה להסביר מדוע אין דבר כזה "אי שפיות זמנית", וכיצד מבצע אדם מעשים קיצוניים מתוך בחירה רציונלית. הוא דיבר בשצף, מנסה לשטוח בזמן קצר את התיאוריה הלא שגרתית שלו. פניהם המשתאות של המנחים העידו שהתקשו לרדת לסוף דעתו. "תודה, זה מרתק", סיכם מוטי קירשנבאום ושלח את הפרופסור לדרכו, ואת הצופים להפסקת פרסומות. האמירה של רופא נותרה תלויה בחלל האולפן כפרובוקציה ריקה וחסרת פשר. היתה זו אחת ההבלחות הבודדות שלו בתקשורת, על אף שכבר למעלה משני עשורים הוא מפרסם מאמרים וספרים שמקפלים בתוכם תפיסה חתרנית וקשה לעיכול, בנוגע ליחסים הסבוכים שבין נפש האדם לשיגעון והטירוף.
     
     לא כל יום בוחר פרופ'לפסיכולוגיהלהציג את השיגעון האנושי כעניין של בחירה מודעת, באופן עקבי כל כך, ולזכות להתעלמות כמעט גורפת בקהילת המדע המקומית עמה הוא נמנה. אבל ככל שהדבר תלוי בפרופ' רופא - פסיכולוג ומרצה בחוג המשולב למדעי החברהבאוניברסיטת בר־אילן(ועד לאחרונה ראש החוג) - אין הדבר מרפה את ידיו. ההיסטוריה, כך הוא סבור, נוטה חסד לאלה שהולכים נגד הזרם ומתגלים בדיעבד כמי שהקדימו את זמנם. עד שזה יקרה, ממשיך רופא לפרסם מאמרים ולהפיץ את התיאוריה שלו.
     
     "התיאוריה של פרויד בנוגע לתת־מודע אומצה על ידי המערב, כיוון שפרויד סיפק תשובות לשאלות שהיו אז חסרות מענה בכל הקשור להתנהגויות ביזאריות, כלומר שינויים התנהגותיים דרמטיים חסרי היגיון", הוא מסביר. "אבל תת־ההכרה שמציג פרויד הוא מפלצתי. הוא יכול לגרום לאדם לשיתוק גופני ולתופעות קיצוניות אחרות, ממש שד. תת־הכרה כזה אינו קיים במציאות, ומחקרים מ–20 השנים האחרונות הראו שאדם זוכר את החוויות הקשות שלו ולא מדחיק אותן. מאז פרויד יש לנו מאה שנים של חקר הנפש מכל זווית -ביולוגית, קלינית והתנהגותית, והפסיכולוגיה נוחלת מפלה בסוגיה פעם אחר פעם. התזות הרבות הללו לא מצליחות להגיע לסינתזה כיוון שהן נשענות על אותה הנחה בסיסית לא נכונה, הגורסת שהפרעת נפש היא מחלה שנכפתה עליך, ואתה קורבן.
     
     
     
     ההתלהבות של רופא בהצגת הדברים לא הופכת אותו ואת רעיונותיו לפופולאריים במיוחד, לפחות לא בקהילת בריאות הנפש בישראל. עם זאת, אחד המחקרים שלו מ-2008, שזכה להתעלמות בישראל, גרר תגובות אוהדות מעבר לים, בעיקר מצד קולגות שלו באוניברסיטאות כמו הרווארד, ברקלי ואחרות. לפני כחודש התפרסם מאמר חדש שלו בכתב העת האירופי לפסיכולוגיה (EJOP), בו הוא ממשיך לנסות ולטלטל את הקהילה הפסיכולוגית והרפואית, לחבוט בפסיכואנליטיקאים מצד אחד ולהתנגח בפסיכיאטרים, הנוירולוגים והביולוגים - אנשי הטיפול התרופתי, מהצד השני. במאמר הוא מעלה על המוקד את מה שהוגדר על ידי פרויד כ"הפרעות ההמרה" -שבהן מצוקות נפשיות מודחקות, לכאורה, עוברות תהליך המרה ומקבלות ביטוי בסימפטומים פיסיולוגים דמויי מחלה. הפרופ' רופא קובע כי לא מדובר בהפרעה שמקורה באירוע טראומטי מן העבר - כי אם בבחירה מודעת של האדם. באותו מאמר הוא מתאר גם את המכניזם הנפשי המשוכלל, המאפשר בחירה בהתנהגות לא שפויה, לצד תהליך הונאה עצמית ושכחה המאפשרים לאדם להתכחש לאותה בחירה.

     כמו לקנות עגבניות

     מאמרו האחרון מצטרף כאמור למאמרים קודמים שפרסם: האחד מ 2008, בו הוא מבצע שחיטה כשרה של מושג ה"הדחקה" של פרויד. במאמר שני, מ 2010, הוא מסביר כיצד ומדוע אנחנו בוחרים את הפרעות הנפש שלנו כך שישרתו אותנו בצורה מיטבית. במקביל, הוא כותב בימים אלה את ספרו השני במספר, שייקרא: "אי-שפיות ושיגעון הגנה שאינה ניתנת להגנה", ויכלול ראיות נוספות שאמורות לתמוך בתיאוריה שלו לצד ניתוח מקרים של דמויות מוכרות - מהמתמטיקאי והכלכלן ג'ון נאש, דרך מרגל האטום מרדכי ואנונו ("היה פרנואיד"), ועד ה"אופנובנק" רוני ליבוביץ' ("התייחסו אליו כמו שודד רגיל אבל הוא היה נוירוטי לחלוטין").
     
     הגישה שלו מאופיינת בבסיס אקזיסטנציאלי, המעניק להכרה תפקיד מרכזי ובעל אחריות בלעדית להתנהגויות שאדם מאמץ לעצמו. הוא אינו מאפשר מרחב של כניעה לתת־ההכרה. עבודת המחקר של רופא שואבת תובנות מהפסיכולוגיה ההתנהגותית של הכלכלה, ומתורת המשחקים בכל הקשור לאופן שבו מקבל אדם החלטות. כל אלה מובילים אותו למסקנה שהדרך שבה מפתח אדם הפרעה נפשית אינה שונה מהאופן שבו מתנהל עולם הצריכה החומרי שלו.
     
     "אדם לא בוחר בדיכאון, הוא נקלע אליו כתוצאה מאירוע חיצוני או מחוסר מיומנות להתמודד עם החיים. מנחם בגין, למשל, לא בחר בדיכאון הוא נקלע אליו בעקבות מלחמת לבנון. דודו טופז לא בחר בדיכאון הוא נקלע אליו בגלל שהורידו אותו מפסגת האולימפוס. אילו אפשרויות עומדות בפני אדם ששרוי בדיכאון בלתי נסבל? הסחות דעת רגילות אינן אפקטיביות במקרה כזה, ולכן נדרשת פעולה אגרסיבית יותר: הוא יכול לבקש לשים קץ לחייו, אבל האפשרות הזו לא מתאימה לכל אחד -זה מתנגש לא פעם עם המעמד שלך ועם האופן שבו אתה רוצה שיזכרו אותך. אפשרות אחרת היא להשתמש בסמים כמפלט. אסי דיין, למשל, ניסה להתאבד, אבל הוא לא יכול היה באמת להרשות לעצמו לשים קץ לחייו, ובחר בסוף להשתמש בסמים. אפשרות אחרת היא פעולת נקם, כמו הפעולה שנקט דודו טופז נגד שירה מרגלית, דבר שלא פותר את הדיכאון. בסופו של דבר, כשאתה בוחן את מגוון האפשרויות אתה רואה שהאופציה הרציונלית ביותר מבחינה תועלתנית, היא הבחירה בשיגעון", טוען רופא. כאן - מגוון האפשרויות הוא רחב. עולם הפרעות הנפש מציע לאדם המדוכא קשת רחבה של התנהגויות עם סימפטומים קלים וחמורים. "מה יוצא לי מהשיגעון? אני טוען ההפך מפרויד - השיגעון הוא אמצעי להדחקה ולא להיפך. זו הסחת דעת קיצונית שמאפשרת להתמודד עם הדיכאון", אומר רופא.

     

     אבל מהו בעצם השיגעון? המושג שקיים עוד מתקופת יוון העתיקה ומהתקופה המקראית ונקרא כיום פסיכופתולוגיה, מתייחס למצב נפשי, הכולל מגוון התנהגויות אבנורמאליות המפירות נורמה חברתית, לעתים עד כדי סכנה לאדם ולסובבים אותו. רופא מבקש להיות ממוקד יותר ומגדיר חמישה מאפיינים לשיגעון: הראשון, הפרעה שמהווה נטל כבד על קשב האדם, מעסיקה אותו ומפריעה לתפקודו. השני - הופעה פתאומית וספונטנית של ההפרעה, ללא מקור או גורם ברור. המאפיין השלישי הוא חוסר מודעות לכך שהאדם אינו יודע להסביר את התנהגותו, המאפיין הרביעי הוא נדירות בו לוקים עד 3% מהאוכלוסייה, והחמישי - סטיגמה חברתית, לפיה הסביבה והקהילה הרפואית מתייגת אותו כחולה או לוקה בהפרעה.
     
     "השיגעון הוא מוצר כלכלי. הוא אינו שונה מבושם או עגבניות, ויש סופרמרקט גדול של הפרעות ושיגעונות", הוא טוען ומסביר שאת הפרעת הנפש שלנו אנחנו בוחרים על פי קריטריונים כלכליים של צורך, זמינות ועלות מול תועלת. "הבחירה שלי את ההפרעה צריכה לתת מענה מיטבי כך שישרת אותי בצורה מיטבית. חייל בזמן מלחמה, למשל, לא יבחר בהפרעת אנורקסיה אלא בהפרעה הגורמת לו שיתוק פיזי. במלחמת העולם הראשונה והשנייה פינו חיילים כאלה לעורף, או טייסים שלפתע איבדו את ראייתם בלילה", הוא טוען, ואינו פוסח גם על המרכיב ה"שיווקי" ביחסי המסחר שבין "הצרכן" להפרעות הנפש. "בתקופה של פרויד היו רק מקרים בודדים של אנורקסיה. מדוע לאורך השנים חלה עלייה בתופעה? החשיפה שלה למעשה 'מוכרת את הסחורה'. זה נכון גם לגבי מקרים בהם הבעל רוצח את אשתו -זה משפיע וזה תורם לזמינות של התופעות הללו", הוא טוען.
     
     על אף הניסיונות של רופא לשוות להפרעות הנפש מעמד של מוצר מדף, קשה לדמיין בחירה מודעת בהפרעות נוירוטיות כמו אנורקסיה, בולימיה, ריבוי אישיות או פאניקה, שלא להזכיר הפרעות פסיכוטיות כמו סכיזופרניה, דלוזיה, או אישיות דו־קוטבית, הגורמות לאובדן בוחן מציאות ומיוחסות לליקויים נוירולוגים במוח ולנטייה תורשתית. "אני לא מתכחש לכך שיש תפקיד לביולוגיה ולגנטיקה בהיווצרות הפסיכוזה, אבל אני טוען שהמצב ההתחלתי הבעייתי באותם בני אדם - מקשה עליהם כל כך לקלוט מוסכמות חברתיות, עד שהוא הופך אותם ליוצאי דופן ומבודדים, וגורם להם עוגמת נפש קשה ביותר. בניגוד לנוירוזה, שהיא תוצאה של התמודדות עם דיכאון שמקורו ביחסים עם הסביבה החיצונית, במצב של סכיזופרניה בחירת ההתנהגות נובעת ממצב קיצוני יותר, פנימי, שבו אדם לא סובל את עצמו עד כדי כך שהוא בוחר באלטרנטיבה של התנהגות פסיכוטית המקבלת את מצבו", אומר רופא.
     
     במאמרו האחרון מתאר רופא את תהליך הבחירה המהיר של ההכרה, את ההפרעה הנפשית ואת ההונאה העצמית שהיא מספקת ללוקה בהפרעה. "כשאתה נמצא במצוקה נפשית ישנם תהליכים תת־הכרתיים של אינטואיציה. אלה תהליכים ספונטניים שיש בהם רציונל, והם משמשים אותנו במקומות שבהם נדרשת קבלת החלטות - חוקרים כמו הפרופ' דניאל כהנמן זוכה פרס נובל ואחרים, כתבו על התהליכים הללו מאמרים רבים", הוא מסביר. במאמר הוא מפרט מנגנון מורכב, לפיו הפתרון למצב הבלתי נסבל מתגבש ברובד תת־ההכרה -שם למעשה מתגבש הרעיון לבחור בהפרעת נפש כזו או אחרת. "תת־ההכרה 'מציע' את הפתרון, אבל ההכרה היא זו שמחליטה לממש את המעשים וההתנהגויות באופן רציונלי, מתוך כוונה לשפר את מצבו של האדם", הוא טוען. אימוץ ההפרעה גורם לאדם לשיפור התחושה ומאפשר לו להתמודד, אולם בשלב הזה הוא נדרש להתמודד עם המודעות למעשיו ועם השיפוט העצמי והחברתי. כאן נכנס לפעולה, על פי רופא, מנגנון ההסחה, השכחה וההונאה העצמית, המאפשר לאדם לפעול לכאורה במנותק לתודעתו. הוא כולל, בין היתר, הפרעות מכוונות בקידוד האינפורמציה באזור הזיכרון במוח, והסחות דעת כתוצאה מהעיסוק התדיר בסימפטומים החדשים.

     אין תחרות לתרופה

     לו היתה אחדות דעים תאורטית וקלינית בנוגע להתפתחות ולטיפול בהפרעות הנפש, ייתכן שרופא עצמו היה מתויג כלוקה באחת מהן. גם אחרי מאה שנות מחקר, עולם בריאות הנפש משוסע ומפולג מתמיד, ורופא סבור שרק התיאוריה שלו מסוגלת ליישב את הסתירות בין הגישות השונות. היא הולכת יד ביד עם הביקורת החריפה על כך שהטיפול הנפשי מפנה את מקומו לגישה הביולוגית והתרופתית, ללא תוקף מדעי מספק. הביקורת הזו הגיעה לשיאה סביב הוצאת המהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי -ה־DSM, שטמנה בחובה שינויים מרחיקי לכת, בכלל זה את ביטול הציר הנפרד שיועד עד אז להפרעות האישיות, והכללתן ברשימת ההפרעות הפסיכיאטריות הכוללת. ה־5־DSM זכתה לקיתונות של ביקורת עם הוצאתה במאי 2013, כשחלק מהמבקרים הצביעו על כך שהיא משקפת תהליך ביולוגיזציה מדאיג של פתולוגיית הנפש, ואף האשימו את המעורבים בעריכתה בקשרים של ניגודי עניינים עם חברות התרופות.
     
     "אני לוחם גדול נגד פרויד, ובכל זאת אני חושב שהוא תרם יותר להבנת תחום בריאות הנפש מכל אנשי הגישה הביולוגית. לשים אדם שלוקה בשיתוק או באפליפסיה היסטרית מסיבות נפשיות יחד עם לוקים במחלות עם בסיס ביולוגי - זו טעות חמורה. מה שהוגדר על ידי פרויד כ'הפרעת ההמרה' כבר מוגדרת כיום כ'הפרעה נוירולוגית פונקציונלית'. יש פריחה של תעשיית הכדורים ואין כיום מי שיתחרה בה, אבל לא ייתכן שכל הפרעה נפשית מובילה להנחה שמשהו התקלקל במוח. המודלים הרפואיים לא יודעים להסביר מדוע בחלק מהמקרים רופא אליל או טיפול קוגניטיבי ופסיכואנליטי עוזרים. הם גם לא יודעים להסביר מדעית מדוע 80% מהמקרים של אנורקסיה, בולימיה וריבוי אישיות הן אצל נשים -זו צרה משותפת גם של הפסיכואנליטיקאים וגם של הביולוגים".
     
     לדברי הפרופ' משה אדד, פסיכולוג וקרימינולוג וחתן פרס ישראל לקרימינולוגיה לשנת 2010, שמכיר את רופא ואת התיאוריה שלו, הוא מסכים עם טענותיו בנוגע לנוירוזות. "לעתים הנטייה שלנו היא להכניס עוד ועוד רפידות לנעל כדי שהמסמר שתקוע בסוליה לא יטריד אותנו. אדם מחפש פתרונות אקונומיים. פרופ' רופא מעלה מחשבה חשובה בכיוון האקזיסטנציאלי, במקום גישת הטראומה. לגבי הפסיכוזות - לי קשה עם טענותיו של רופא ואני חולק עליהן כיוון שמדובר בבעיה ביו־כימית -בין אם מדובר בכשל בתפקוד הטרנסמיטורים במוח או בכשלים אחרים, ואני חושב שכאן הדרך של הביו־כימאים נחוצה". לשאלה מדוע התיאוריה של רופא לא זוכה להכרה בישראל, מנסה אדד להשיב: "דע לך דבר אנושי -אנחנו אקונומיים גם במחשבות שלנו. רובנו לא מוכנים להשקיע אנרגיה נפשית כדי לחשוב אחרת וממשיכים בדרך שבה הורגלנו. לדעתי, רופא פורץ כאן שער ותורם תרומה שאולי בעוד 50 שנה תיקלט יותר".

     הערותיי האישיות

     מתחילת העמוד
     1. בגדול תומך בגישה,
     2. פרופ' רופא מגדיר חמישה מאפיינים לשיגעון:
        1. הפרעה שמהווה נטל כבד על קשב האדם, מעסיקה אותו ומפריעה לתפקודו.
        2. הופעה פתאומית וספונטנית של ההפרעה, ללא מקור או גורם ברור
        3. חוסר מודעות לכך שהאדם אינו יודע להסביר את התנהגותו
        4. המאפיין הרביעי הוא נדירות – בו לוקים עד 3% מהאוכלוסייה
        5. סטיגמה חברתית, לפיה הסביבה והקהילה הרפואית מתייגת אותו כחולה או לוקה בהפרעה
        לא שבלתי נכון.
        ו-עם זאת, לדעתי, שיגעון זו הפרעה איכותנית במובן שהיא בלתי ניתנת לכימות,
        אלא תיוג חברתי של אינדיבידואלים מנותקים תקשורתית,
        שייפסקו בנפרד,
        שהפרסונה מזהה ומגיבה למציאות באופן שאינו רציונלי, לתפישתם את קידום טובת הפרסונה.
     3. ל-מתוייג כ'תת מודע', אני מכנה מידע ברמת תמלול חלקית.
     4. פרופ' יעקב רופא מתייחס לפתולוגיות, למאורעות מאובחנים.
        אני מזדהה עם גישתו ה'אקונומית' למקרים הדומסטיים, היום יומיים של רוב האנשים, כל אותם מאורעות אינסופיים של-
        הרציונל של התנהגות לא רציונלית- יש לה אקונומיקה משלה.
     5. לאי שפיות מתייחס כ’שיבוש בתגובה לתפישת מציאות’.
        השיבוש עלול להיות חלש תמידית, עוצמתי זמני, ועם כל מצבי הביניים האפשריים.
     6. בפתיחת הסרטון הארוך המראיינת מציינת את רעיונותיו של פרופ' רופא על היותם "...יכולים לחולל כעס וזעם רב בקרב האנשים..." ולא מסתפקת ב"תפיסה חתרנית וקשה לעיכול" של המאמר.

623. רפרזנטציה והסמלה

     בבסיס מחשבה רציונלית נמצא תהליך עיבוד תפישה ממידע שנקלט על ידי החושים.
     עיבוד תפישתי רציונלי מתקיים על מצע שלושה נדבכים,
     1. קליטת מידע מחושים תופשים
        • ראייה,
        • שמיעה,
        • מישוש,
        • טעם,
        • ריח.
     2. עיבוד- מכלול מרכיבים מנטליים, מוח,
     3. בהליך מתומלל העושה שימוש במושגים התואמים את המידע הנצבר.
     לידיעתי המצומצמת, הדיון על 'נכונות' תפישת מציאות טרם הוכרע 8-O .
     
     תמלול המציאות, מהווה שלב בלתי נמנע בתפישת מציאות, כולל את ייצוג תופעותיה הנידונות.
     
     השפה מהווה תווך בין תפישת מציאות חושית לבין עיבודה.
     [מושגים בנוסח 'תפישה רגשית' זה עיבוד מציאות חלקי, מתומלל בחלקו.]
     
     אם החתירה היא להבנת המציאות, על מרכיבי השפה לייצג את המציאות באופן הרזה, יעיל, האפשרי.
     
     התהליך אינו מושלם, שכן, אינהרנטית ייצוג מציאות אינו יכול להיות ללא נפח או השפעה על המציאות אותו נועד לייצג.
     
     ניתן להתווכח על תקפות הייצוג, ולא יוכל להיות חסין מביקרות הפרכתית, פילוסופית,
     ובכל זאת ייצוג מציאות איפשר בניית פירמידות לפני 4,000 ומשהו שנה, הנחתת אדם על הירח לפני ארבעים ומשהו, ולהעביר את אוסף אסוציאציותיי אלייך, כשאיננו במרחק ראייה או שמיעה.
     
     ועם זאת,
     שימוש בהסמלת מציאות, במודע, תיווך מציאות על ידי ביטוייה בתקשורת בינאישית השואפת להטעין משמעויות נוספות על המשמעויות הבסיסיות הראשוניות, מאבדת את חתירתה, כוונתה, התיימרותה לדיון רציונלי.
     
     

     הקו המבחין

     מהו הקו המבחין בין
     תמלול מציאות המתכוון לתארה - ייצוג,
     לבין - הטענת מציאות במשמעויות שאינן קשורות למציאות- הסמלה?
     
     כאשר מתייחסים למציאות בייצוג שמוסיף לה נפח, ערכי, מימדי, שרירותי,
     כלומר באופן שתודעת אחר שאין לה קשר מקדמי עם המציאות לא יכולה לפענח אותה,
     זו תקשורת מסמילה.
     
     תקשורת מסמילה כאקט אמנותי, זו אמנות.
     
     תקשורת מסמילה כאקט רציונלי לטפל במציאות,
     איך נאמר בעדינות-
     
     כשומר נפשי, מתרחק.
     
     הסמלה יונקת סדר והגיון משרירות.
     זו פעולה המכילה פרדוקס מובנה.

624. בין שמרנות לליברליות

     אבחנה בין שמרנות לליברלית מרתקת (אותי). מקצה לאבחנה, שרטוט הקו המפריד ביניהן תשומות רבות. אבחנה בין שמרנות לליברלית מרתקת (אותי).
     מקצה לאבחנה, שרטוט הקו המפריד ביניהן תשומות רבות.
     
     מייחס לאבחנה זו בסיס רחב של מכניקה מחשבתית אופיינית.

     היכן אתה?

     תפישה

     בתמצית- בחשיפה להעדפות תפישתיות מסוימות, ניתן לחזות העדפות אחרות, הנגזרות מתפישות עולם אופייניות.
     
     ובמלים אחרות-
     במובהק, תצפיתית אישית- אף שאינו מגובה באמפיריות מדעית,
     פרסונה, בהצגתה עמדות בנושאים מסוימים, בצפייה בסממנים המעידים על השתייכות סוציו-אקונומית מאובחנת, וחיוויים נוספים,
     מאפשרת חיזוי אינטואיטיבית של נטייתה לתמיכה ברעיונות מסויימים, רתיעה מאחרים\ וזאת על סמך חשיפה לתפישות אחרות.

     רקע

     אבחנה בין
     • ימין לשמאל פוליטי קונצוזסיאלי,
     • חתירה לביטחון מרתיע חיצונית ומגונן פנימית מול שלום מוותר החוצה ומהמר פנימה,
     • כלכלה מאפשרת, סועדת, חומלת, רווחת, מתחשבת,
     • עושר מעטים נשאף וחומל מול סוציאליזם המוני תקיף בדרישה להתחשבות,
     • קישור דמויות מייצגות, מעוררות חיבה לרעיונות מסויימים ואנטגוניזם אישי לרעיונות מיוצגים אחרים,
     • העדפה לרעיון מקדם פוזיציה פרסונלית מגזרית, למול תפישה פרשנית לקידום חברה כמכלול,
     • הגירת אנשים ממדינות טוטליטריות עם רמת בחירה תפישתית נמוכה, עם רתיעה מובנית מפני תיודי נטיית שללטון מחד, ותרבות דמוקרטית נמוכה מאידך,
     • אכזבה מהתנהלות אופיינית קודמת מול תקווה ליישום חדש.
     אבחנות אלה ועוד, הכתימו את האבחנה החדה, המסורתית, בין תפישות שמרניות לליברליות, שאולי בעצם לא הייתה מובחנת ברורות גם בתצורותיה המקדמיות,
     עם התרבות הנושאים ונקודות הבחינה גרמו להתרחקות מתיוגים ראשיים, והתבדרות תנועה לכיוונים של עירוב תיוגים,
     לבחינה והכרעה פֶּר סוגיה, וגם הכרעה זו עשויה להשתנות על ציר זמן ומאורעות
     החלטות של נטישת 'בתי מדרש' ראשוניים מאובקים לתפישתם,
     אכסניות תפישתיות מסורתיות מובהקות חלודות ולא רלוונטיות להכרתם,
     לטובת החלטה רלוונטית, מטפלת אד הוק לגירוי מציאותי קיים, שמהווה ערך משמעותי מקדים בתעדוף הטיפול בו לערכים אחרים, נחותים תיעדופית.
     
     ככאלה, אנשים עשויים לראות עצמם כתומכים בטיפול מעשי בסוגיה אחת אל מול בית גידול רעיוני, שנותן משקלות שונים לריבוי נושאים.
     
     כך, רבים אינם תופשים עצמם במושגים של 'שמרנות' במיוחד כאשר לתואר 'שמרן', בעברית לפחות, נלווה נופך שלילי שאנשים מעדיפים להימנע מלייחס לעצמם.
     בה בעת לא מוכנים לתייג אחרים כ'ליברלים', בשל ההילה החיובית 'נאורה' הנלווית לתיוג זה.

     התפישה

     תצורת סט ערכים מאובחנת

     אלה האוחזים בתפישות מסוימות, מניח שאוחזים גם בתפישות בנות דוד לאותו הז'אנר.
     
     המכריזים על עצמם שאמונה, לאום, חשובים להם, יש להניח שתפישותיהם לא יעלו בקנה מידה אחד עם תפישות חברתיות ליברליות אינדיבידואליות.
     
     הרצון להעלות % חסימה בייצוג, עולה בקנה אחד עם רצון במשילות חזקה, מדינה חזקה, רתיעה ממתן זכויות למיעוטים, ראיית פוטנציאל נזק גדול בגורמים חתרניים, מתן ערך לסמלים וטקסים, חתירה לפתרונות פרקטיים, פותרניים מיידית, ביצועיים, מידיים, גורפים, המבכרים מעבר על עקרונות שוליים כעת לטובת נשגבים בהמשך, לעומת עמיתיהם שאינם מאובחנים ככאלה.
     
     מניח שישנו הבדל בין רמת חשש משתנה בין אנשים בנטייתם לשימור מבנה חברתי קיים לעומת עמיתיהם הגטרסים שחברה טובה יותר מאפשרת מבנה חברתי מהודק פחות.

     השגות

     כשלפרסונה יש עניין פרטיקולרי על משמעות פרקטית של סדר חברתי- יש להניח יחצה קו ההפרדה בין תפישה מאז'ורית אחת לאחרת.
     
     ישנה תפישה רחבה של 'הבלתי מקובעים' המגבשים עמדה על פי העניין והסוגיה העומדת לפתחם:
     • אם זה כך בנושא מסויים-צ יש להם עניין אישי בו, פחות מעניין.
     • אם כתפישת עולם, ישנה בחינה 'עניינית בלבד', נטולת פרדיגמות תפישתיות
       • או שהפרסונה היא בעלת עניין מובהק, יש לה שליטה במרחב הסוגיות
         סטטיסטית- התכנות נמוכה זניחה,
       • או שהפרסונה אינדיפרנטית, אפטית, לסוגיה מסיבה כלשהי - סביר יותר,
       • או, שבדיקה עמוקה יותר תראה שיש לפרסונה סט העדפות ברורות, ניתנות לצפייה (רמז- איננה ליברלית. ליברליות מצריכה הליך של פירוק והרכבה, איננה אימוץ.) 

     חתירה

     מתבקש לחזור לנקודת האפס, טרום תוויות נגועות ערכיות, תיוגי המשנה, משיכות סוגיות לוקליות תפישות גלובליות, להתעלם מניואנסים, עמדות היברידיות, מניעת פרוגרסיביות הדדית- מהמלקולה העשייתית לכלל התאורטי, אלא רגרסיביות, מהאידיאה ליישומה. ומנסה לאבחן את המאפיינים המזוקקים כמהויות נטולות מימד ערכי.
     
     מתעניין ב-
     1. אבחון קו פרשת המים שמבחין בין מהויות מאובחנות, בין חי לצומח, יבשה לים, באלמנטים הברורים מזוקקים חד משמעיים שלהם,
     2. להצביע על איזורים שאינם ברורים ולאפיין אותם.
     
     

     מאפיינים

     
     

     	שמרנות	ליברליות
     פרט	משרת את ערכי עליונות הקולקטיב.	קולקטיב בשרות ערכי עליונות הפרט.
     קולקטיב	משמעות פרלימינרית מיוחסת, שלא ניתנת לבחינה, אלא לחיזוק והוכחה.	משמעות אד-הוק(ית), בהתאם לבחינה, רצון, העדפה, צורך ורצון הפרט המשתנה על ציר זמן ומאורעות.
     מחייבות רעיונית ל-	לתפישה ורטיקלית, חוליה עכשווית קריטית לשימור ערכי יסוד קודמים מהעבר והעברתם האפקטיבית לעתיד.	בחינה מתמדת לאטרלית- הבוחן מבקש להיטיב מצרפית את קיומו במרחב החיים. מנותק מהקשרי ערכים מסורתיים בעלי יישות עצמאית. רציונלית, התאמה לרצון פרט
     פרדיגמות	ערכי צדק וחמלה קולקטיבית על פי תפישות דתיות, מסורתיות, הנשענות על פוסטולטים.	רציונל אוניברסלי חופש פרט שלא פוגע באחר
     אמונה	קיום כוחות מטפיזיים ביחסי שמירה דו-כיווניים.	שלילת קיום כוחות מטפיזיים
     בקונפליט	התכנסות לחוק, הלכה, קודמת, או לסוכניה.	הכרעת רוב הקולקטיב הזמני.
     ערכי יסוד, קדושה	קיום סט ערכים בלתי ניתנים לבחינה או תעדוף שנועדו ליצירת קולקטיב השומר על פרטיו	שמירה על ערכי יסוד מינימליים, השומרים על הפרט וחירותו- רציונליות, חיים, חופש באי פגיעה ישירה באחר
     הסמלה	שימוש בטקסים והסמלות לאבחנת הקולקטיב	הדרה של טקסים והסמלות, הפרט במרכז
     דיאלקטיקה	לגיטימיציית שימוש בצידוק טכני, שכן ההלכה נקבעה שרירותית, ויש כוונה לשמרה, גם שרירותית. שימוש ברציונליות לאחר קבלת אקסיומט או פוסטולט השרירות.	הפחתת ערך ל-מי שלא שייך לרעיונות נעלים כ'שיוויון'.
     יחסי שלטון-פרט	מינימליזציה בהיכון הסדר	יחסי גומלין עם פרטים להתמודדות עם הגיוון
     חברה	חיזוק הרוב	חיזוק מיעוטים
     מעטפת מדינית	מעטפת הדוקה חזקה	מעטפת רופפת חלשה
     מעשה	חתירה למעשים פותרניים מניעה אקטיבית	נטייה להבנה, הגדרה תאורטית כתחליף למעשה. רתיעה ממעשה שנוגד רצון פרט, מחשש לאלימות.
     אי-וודאות	רתיעה ממצב של אי-וודאות, אלא אם בחסות רציונל כח עליון, כך שמאורעות לא מוסברים משוייכים לכוחות הגדולים מהטבע, ועצם קיום ה	על אף חתירה מתמדת להבנה, במקרים של אי-ידיעה, יש יכולת ל'חנות' בהמתנה לרציונל מסביר שיגיע בעתיד כלשהו ולא לאמץ הסברים מטה-פיזיים.
     הטיות אישיותיות	רתיעה ממורכבות, נטייה לפישוט, חתירה לשימור סדר, רתימת ערכי זהירות, התגוננות, שמירה, שעשויים להתפש כפחד, חשש, חרדה חתירה לפתרונות עשייתיים	תפישה מורכבת עד כדי בלבול אינהרנטי או נתפש הסברה
     טולרנטיות	פרגמנטציה שמרנית: בשל ריבוי ערכים מקדמיים, יש טולרנטיות לקיום חלקם לפני הוקעה מהקולקטיב.	דה-פרגמנטציה ליברלית: בשל ריבוי רצונות ופרשנויות אפשריות, נטייה לבחינה שאינה מחוייבת לפרדיגמה בשל הנטייה האנושית להתמרת תעוקה פרסונלית באידיאולוגיה אוניברסלית, ליברליזם במהותו אינו סובלני כלפי מי שאינו ליברל.
     אימוץ גישה	אמונה, כדמוקרטיה, מקבלת תוקף בריבוי השותפים לה. מי שמאמין בקיום יישויות שאינן נתפשות רציונליות, והוא יחיד באמונות אלה, נתפש כחריג, או כמי שמאבד את שפיותו. לכן בבסיס האמונה יש את החתירה לגיוס מתמיד של שותפים לאמונה ש'רואה את האור'.	לא דחוף
     גיוס והוכחה	ה'צדק' נשען על שרירותיות ו'רוב', לכן יש גיוס מתמיד של המגוייסים ואלה שלא.	הערך נשען על תפישת חרות פרט אבסטרקטית, הגיוס נמצא מול מי שסובל מהיעדר חרות הפרט, שפרדוקסלית, יש סיכוי סביר ורב שהוא חותר להבנה למצבו המיוחד, לאו דווקא לליברליות.
     גיוון	שימור קיים לרווחת התכנסות רוב.	מפוצלת, יחידנית, פורצת גבול בנקודה מסוימת על מנעד המורכב מריבוי נקודות [נמנע משימוש ב'אינסופי'.]

     מייחס את האבחנה למכניקת מחשבה.

     ההשפעה המשייכת לתצורת מחשבה

     1. מכניקת מחשבה,
     2. התכנסות לערכים סוציולוגיים סטרוקטורליים,
     3. רתימת תפישה רעיונית לקידום השגת טובין קונקרטית.

     משמעויות האבחנה

     מיסיונריות-

     לתפישות שמרניות יש משמעות בחיזוק למספר ולגיטימיות הדמויות התומכות בהן, לכן יש משמעות להצטרפות/ נידוף מספר העמיתים השותפים.
     

     מקור התפישה-

     מחשבה ימנית מייחסת תקפות למקור הרעיון ולא רק לקיומו.
     ככל שמקור הרעיון גבוה יותר בהיררכיה הקולקטיב המאמין, כן תקפות הרעיון עולה.

     קומוניזם 'שמרן'

     על פי בחינה מחודשת זו, גישה כסוציאליזם/ קומוניזם,
     באופן שנתפש אינטואיטיבית כליברלית היא שמרנית.
     עם הפצעת הרעיון של חתירה לשיוויון כלכלי ברמת כפייה משתנה, תוך הדרת האל ושימוש באמצעים רציונליים להצדיק את השיוויון כרתימת תפישת העצמת כוח הרוב, בעצם סוציאליזם וקומוניזם הוא חתירה לשמרנות.

     טולרנטיות שמרנית

     שרירות במהותה, מאפשרת טולרנטיות.
     לדת יש ריבוי מצוות.
     ריבויין מאפשר להישאר בתחומיה עם קיום חלקן.
     
     שמרנות בשונה מליברליות מתבדרת, נמצאת על מנעד
     • ריחוק מהארד קור רעיווני,
     • מהירות התגובה.
     • מידת עוצמת התגובתיות לאיום,
     
     היעדר אמונה, חתירה למחשבה רציונלית והיעדר העדפה אישית לתשתיות חברה לא מאפשר טולרנטיות.

     היברידיות = שמרנות

     מכיוון שמי שנמצא על מנעד שמרני, מביע תפישות היברידיות, בעצם בתצורת מחשבתו שמרן, שמסיבות מקומיות, סוציולוגיות או ספיחת טובין מקומי, מחזיק בדעה ליברלית.

     פנים רבות לרציונליות

     רציונליות אינה מחייבת התנהגות דומה, אלא מכניקת מחשבה היררכית ולוגית.
     תוצאתית, התנהלות רציונלית מגוונת שכן באה לשרת ריבוי טעמים ושוני אינטרסים רבים.

625. קובע מצחיית הצבא והמשטרה

     מישהו אולי יכול להסביר לי מאיפה הגיע העניין הזה שבמאה ה-20, מאת ההמונים למפקדים בכל הצבאות בעולם, היו כובעי מצחייה עם מראה כל כך מאובחן? יכול להיות, שכופי ושומרי הסדר, השררה, הביטחון,
     גם אם לוחמים זה בזה עד מוות,
     באמצעות אימוץ פריט שכולו עיצוב ייחודי, מסמל, מתרחק מפרקטיקה,
     נועד להצהיר ש-
     'אנחנו חולקים בינינו, כנושאי משרות מאובחנות, כשלוחי שררה, אלמנטים
     • ערכיים בסולם מאובחנים,
     • תפישתיים בנוגע למהות הסדרים המדיניים,
     • עמדות בסוגיות בטחון,
     • קבלת סולמות היררכיים שרירותיים,
     • השקפות תרבותיות,
     משותפים?'
     
     שחבישת הכובע הייחודי הזה על ווריציותיו
     מקבע דמיון מנטלי,
     גם בין יריבים,
     המאובחן לא פחות
     ממשותף בין עמיתים לאותה חברה?

626. דברות המנהל

     

     1. בבניית פרוייקט

        חשיבה רגרסיבית, יצירת:
        1. חזון,
        2. מטרה,
        3. יעדים,
        4. תכנון,
        5. ביצוע,
        6. בקרה.

     2. בשלב התכנון

        1. סימון מטרה,
        2. התווית נתיב,
        3. גזירת פעולות,
        4. הקצאת תשומות,
        5. הערכת עלויות,
        6. יצירת מדדים ואבני דרך שאכן המטרה מתקדמת לפי התכנית.
           • אם התכנית לא מגיעה לאבני הדרך כמתוכנן, יש לעדכן את התכנית בהתאם למידע החדש.

     3. הבאת כישורים לביטוי

        אינך מרוויח מספיק כדי שתעבוד רק בשביל הכסף.
        וודא, שבנוסף לפרנסה תפקידך מביא לביטוי את כישוריך ויכולותיך ומסב לך הנאה וגאווה בעשייה.

     4. קידום מרחיק

        בכל שרות לקוחות, אוניברסלית, עם ההתקדמות ההיררכית, המנהל מתרחק מלקוחותיו.
        • זהה את התופעה,
        • נצל אותה לטובתך: תקשר עם לקוחותיך, עמיתיך ומנהליך, כל הזמן.

     5. הַרְשם בהתמחות המורשם

        הרשם את אנשיך בתחום התמחותם – חתור להיות מקצועי יותר מהם בתחום התמחותם.

     6. התכווננות

        בכדורסל ובניהול, מי שרואה עצמו שחקן ספסל, ימצא עצמו מחוץ לקבוצה.
        יתירה מזאת, לעתים עצם הכיוון גבוה הוא כישור מיירט תפקיד או משרה.

     7. שרשרת

        הצרפתים אומרים
        'מי שהחלפת אידיוט, ומי שהחליף אותך נוכל.'
        
        גם עליך יאמרו זאת.

     8. רלוונטיות

        ראה מה שאיש אינו רוצה לעשות ועשה זאת אתה.
        כך תהדק את חגורת הרלוונטיות על משרתך.

     9. גיוון

        הימנע מתסמונת מינוי כפיפים בדמותך.
        • אתר אנשים עם תכונות משלימות לשלך.
          לפעמים פחות נעים, אפילו מרתיע,
          ועם זאת, מגדיל משמעותית את סיכויי ההצלחה לאור גיוון היכולות.

     10. קווליפיקציה

         אבחן את חוזקות וחולשות אנשיך.
         • הטל משימות התואמות כישורים ככל האפשר,
           אנשים אוהבים את המשימות שהם טובים בהן.
         • הימנע מלהטיל עליהם מה שאינם מסוגלים לעשות.

     11. ריבוי משימות

         אם יוטלו שתי מטלות בו זמנית,
         תיעשה רק אחת- זו האהובה על המבצע.

     12. חיקוי

         אל תתפתה ללכת שולל אחר הצהרות ״למדתי ממך", "אתה גדול" ושבועות נאמנות.
         מידת אמירת ביטויים אלה עולה ככל שמי שמספק חיוויים אלה מזהה את שיעור התמכרותך למתיקותם.
         • תאמין לתקפותם רק כשתראה שמחקים את פעולותיך.

     13. פחד ותיעוב

         זכור: מי שחושש ממך בפניך,
         שונא אותך מאחורי גבך.

     14. אין זיכרון

         לארגון יעיל זיכרון מתעתע:
         • זיכרון תהליכי:
           לפרטי המוצרים, שירותים ולקוחות.
         • חסר זיכרון אנושי:
           בעיני מנהליך וכפיפיך אתה שווה כפעולתך האחרונה המיוחסת לך.

627. אותנטי בלא אותנטי

     לא הסתדרתי עם תגובות רגשיות מזוייפות,
     או לפחות כאלה שלא נראו לי בהלימה לסיטואציה,
     לא למדתי לחיות איתן.
     
     בעולם רווי תגובות רגשיות מזוייפות,
     התגובות היחידות שניתן להאמין באותנטיותם הם חיוויי מצוקה.
     
     אישית, אצל אנשים שמזהה אצלם תגובות לא תואמות את תפישתי,
     סומך על כך שמזהה אותנטיות רק בתגובות האי-נוחות.

628. שמרנות ליברליות, אריאל שרון

     שמרנות ליברליות

     ימין-שמאל, שוחרי ביטחון-שוחרי שלום, קפיטליסטים-סוציאליסטים, מקדמי משילות-מקדמי זכויות פרט, ספיחת כוח לרוב-ויתור לטובת מיעוט, הידוק הסדר לטובת בטחון חברתי-ריפיונו לטובת חופש, עשייה חזקה לטובת הרוב הממורכז עם מחיר פגיעה בשוליים-עשייה פחותה הנזהרת מפגיעה בשוליים, התייחסות למחוות-המנעות,
     הם ועוד, בנים, נכדים, נינים ובניהם
     לאבות, אולי אמהות, של ליברלים ושמרנים.
     
     עוסק בשרטוט הקו נמפריד בין הגישות.

     שמרנות ליברליות

     הפרדה זו מככבות דמויות ארכיטיפיות, המהוות קצה אופייני.
     אניח ש-
     • רונלד רייגן כמייצג שמרנות,
     • ברק אובאמה כמייצג ליברליות.
       (- קשה למצוא מנהיגים, נושאי משרות, בכלל, ליברליים שחרגו מתפישתם העצמית כ'ליברלים' :oops: .)
     וישנן דמויות מרתקות לא פחות, ההיברידיות.
     אלה שלא נופלות בין הקטיגוריות, הקשות לאבחנה. מה הן?
     (ששש... שמרניות.)

     אריאל שרון

     היברידי

     אריאל שרון על דרך ההדרה,
     • בהיותו נטול אל, ועכבות, מקדם ההתנתקות, מקים את מפלגת קדימה,
       לא ייתפש על ידי מי שרואה עצמו כימין קלאסי, תולדת שמרנות, את שרון כימני,
       שכן שרון במקורו 'מפא"יניק'- גם הם נודעו כאנשי מעש, פחות כאנשי תפישת עולם אידיאית, התנהלותו המקדמית לא נתפשה כימין, על אף שלא הייתה ליברלית- כמו מפא"י,
       בשלהי הקרייה הפוליטית שלו התנער מכמה מיסודות שמרנות מובהקים, כולל מאכסניה מפלגתית ימנית.
     • מניח, שלא יימצא ליברל (לפחות לתפישתי, ליברליות מהי) שיראה בשרון ליברל,
       שרון, בטיחוניסט, מגן על אדמה, ארץ, מדינה, לא נחשף בתפישותיו כמקדם זכויות מיעוטים, או רגישות אותנטית לאוכלוסיות מצוקה.
     כלומר, אם לא בטוח שהוא גם וגם, יותר בטוח לומר שהוא לא ולא.

     איפיון

     התנהלות שרון אופיינה לאור ערכים כ-
     • שימוש בכוח, כמאפיין,
     • ראייה מצמצמת ומפשטת,
       • צמצום המציאות לבחרה מבין שתי אלטרנטיבות פעולה,
     • עשייה מתמדת,
     • חתירה לפותרנות,
       • מאובחנת, לטווח הקצר,
     • יזמות, ואם לא תגובתיות ובעל מקרה-
       • מיידית,
       • עוצמתית
     • הצבת עובדות מממשות רצון,
       • דחיית ציפציפיאדת קבלת ההסכמה לעתיד כלשהו- אז יהיה קשה יותר להתנגד ולהזים את מימוש הרצון העכשווי.
     • פרקטיקת צידוק התנהלות לא ערכית כדי להשיג ערכים אחרים,
     • שחרור מעול בית מדרש רעיוני מקדמי
       • בחינת פתרונות לסוגיות שהמציאות מציבה נטולת משקעי ערכים מקדמיים,
       • לכן יהיו רעיונות מקוריים.
     • תגמול-
       • חיובי, מועצם, למי ששותף למשימה,
       • נגטיבי, למי שלא.

     היברידי? אזהושלא

     הקמת מפלגה היברידית כקדימה, בתהליך הדה פרגמנטציה בהצטמקותה, ביצירת רסיסי התנועה, היות יש עתיד, שימשו ועדיין אכסניה לדמויות פוליטיות ומצביעיהן ההיברידיים. כביכול.
     
     אז זהו, שלטעמי, היברידי- זה לא.
     זה ימין משוחרר מכבלים.
     זו התנהלות שמרנית,
     שלא מחוייבת לפרדיגמות מסורתיות, אלא לעקרונות בסיסיים של כוח לחזק, שימוש בכוח, ייתכן גם אקססיבי, קידוש עשייה חותרת תוצאה מובהקת, מיידית, הפחתת חשיבות הלוקסוס הערכי תפישתי,
     שכן, מוסר תיאולוגי לא מגוייס,
     ובמקום זאת חשיבות עליונה לשיח דפנסיבי של זהירות, הגנה, פחד, התגוננות, מונעת מזהירות, חשד וחשש האופייניים לעקרונות העומדים בבסיס מחשבה שמרנית.

     אישית

     מטבעי, יותר מעניינת אותי אבחון הפרסונות הנוהות אחר אישיות שמקרינות תפישות וערכי התנהגות ששרון הדגים.
     
     אני מתפעל מהיות אנשים מעריצים הן, את ההתכנסות לסוג כזה של פעולה, והן ל(היעדר ה)תפישה מקדמית.
     עוד יותר מתפעל ממי שנטול תפישה מקדמית, מוטה עשייה, וחשוב לו להיתפש כ-כן בא מתפישה.
     למה, אגב?
     
     נרתע מהתנהלויות של פרסונות מז'אנר הארכיטיפים כשרון,
     וכן של טיפוסים מובהקים פחות מהז'אנר.
     
     רואה בהתנהלות שרונית למיישמיה כסוג אלימות, המחוות חברות אמיצה לבודדים.
     לא רואה הומניות או חמלה.
     במעריצי התנהלויות כאלה, מזהה את הכמיהה לעשייה אלימה, לאנשים שמתפעלים מכך כמאמצים ערכים אלה, לא רוחש כבוד רב. גם לא מעט.

     מס שפתיים

     • גם אם העדפתי האישית, טעמיי האותנטיים ברורים,
       אין כאן אמירה ששמרנות עדיפה או נחותה מליברליות מעבר להטיות והתניות טעם,
       בטיפול בסוגיות.
       כלומר, אין 'נכון'. זה טעמים.
     • בהתנגשות קונקרטית בין ביטוי של גישה אחת לשנייה,
       הגישה שמגייסת רוב מתמטי, פשוט, ללא תחכום או ייחוס, ללא חסימה כזו או אחרת, ייושם.
     • ווינסטון צ'רצ'יל, השמרן, הזהיר, הכוחני והלוחמן במלחמת העולם השנייה היווה מענה טוב הרבה יותר לאיום הנאצי מנוויל צ'מברליין.
     • היות שרון בכל צמתי ההתרחשות במדינה במהלך 55 שנים מאז הקמתה- עובדה.
       • היות עובדה זו גוררת את ההערכה לפועלו למען 'כלל המדינה'.
         • ההערכה לא נובעת מ'הקרבה'. אין כאן הקרבה.
         • אחרים, אני, אם היינו בוחרים להיות בצמתים אלה, לא הייתי מצליח.
       • משער, אין לי ידע אמיתי שסומך עליו, שהתנהלות במלחמת יום הכיפורים 1973, ובכלל זה צליחתו את התעלה, היוו גורם משמעותי ביותר למזעור מכלול התקלות במלחמה זו.

629. העדפת חיים

     בילדותי העדפתי שבבגרותי אהיה בפיקים, חיוביים ושליליים, בתנועה, בשינויים מתמידים, על יציבות.
     תמצתתי את הגישה בתמלול-
     "שיהיה לי מה לספר לנכדים."

630. סיכון חיבובים

     • חיבוב סיכונים היא התנייה אישיותית.
     • הנטייה להסתכן קשורה, גם
       • למידת רציית הטובין,
       • מידת אי-רציית המצב העכשווי שמניע לשינוי מאג'ורי
     • מהסתכלות ימינה שמאלה, הימור זה מוצר של עניים.
     • מכיר את המשפט ש'הימורים מאורגנים על ידי המדינה זה מס שהמדינה משיתה על העניים'.
       • אולי המדינה לא מתכוונת לכך.
       • בפועל זה גביית כספים מציבור צרכנים לחלוקה מחדש.
     • בהימור בעצם משלמים פרמיה על מצב תודעתי מרגש חיובית- תקווה.
     • בהימורים טהורים, לוטו, גירודים וכאלה, יש ייחול ל- Deus Ex Machina.
     • "מכירת סטטיסטיקה" כך שמעתי יש המכנים מוכרי ההימורים, מי שמתווך בין המהמרים לבין ההימורים.
     • נטילת סיכון מחושב, בשונה מהימור-
       • אנשים לוקחים סיכונים על סמך תחושתם המתבססת על ניתוח מרכיבי ההתרחשות והסתברות רציונלית לקיומם, שלאחר מעשה תתברר כ-מוצדקת/ מוטעית, כשהם מזהים הזדמנות שיוכלו ליישם ומשקללים את ההשלכות של טעות בחישובים ואומדים נכונה את היכולת שלהם לעמוד באכזבה.
     • בתוכנית בוקר טלויזיונית מראיינת דתיה הקשיבה למרואיין דתי שדיבר על הקשר בין מידת הנגישות (הנמוכה) של אתרים לבין מידת קדושתם (הגבוהה). ואני שואייל? ככל שמשהו קשה יותר להגעה הופך לקדוש? ובהשלכה- נתקלתי, רבות, במצבים בהם אנשי עסקים הניחו שככל שרמת הסיכון תעלה רמת התגמול תתאים עצמה ותעלה גם כן.
       • הקישור שהמסתכן עושה בין הערכת סיכונו לשינוי מידת הטובין הוא מופרך רציונלית. ובשפה גסה ונמוכה- יש מי שמגוייס לבדוק את רמת הסיכון שמישו לוקח וככל שמסתכן יותר, מתאים לו דינמית פרס אפשרי גדול יותר? לא. לתפישתי, קרופייה, רואה חשבון, פורס מאז'ור, שמנהל חשבונאות שמשנה את המציאות בהתאם לשינוי בהסתכנות המהמר. אין כמו שאין קשר בין מידת הקושי להגיע לאנשהו לבין מידת קדושתו.
       • הקישור קיים רק בתודעת הבוחן שאינה קשורה למאורעות.
       • הכשל מאד נפוץ.
       • זהו הימור.
     • לא ראיתי מהמר שהרוויח לאורך זמן מהימורים, שנמנע מההתיישרות הסטטיסטית. ישנה אמירה, ערטילאית ומורכבת ככל שתהא, שההיסטוריה 'מטפלת' במי שמנסה להשפיע עליה, לסטטיסטיקה, אמורפית ואבסטרקטית ככל שתהא, יש סבלנות אינסופית להוכיח למפקפק בה את קיומה.
       • היו מי שהרוויחו, לפרק זמן מוגבל מהתממשות מקרה עם סיכויים נמוכים.
       • בדרך כלל בהמשך ההימור 'החזירו את הרווח, עם הקרן, ואף יותר מכך.
       • וכבנוס המרוויח לרגע מהימור משלם על כך מחיר רגשי אישיותי בתנודתיותו ובציפייתו הבלתי מתממשת לרווח הבא שלא יגיע.
     

     אישית

     • אינני מחובבי הסיכונים.
     • במצבי אי-וודאות אני
       1. מוטה להערכת ההתכנות,
       2. פחות לגודל הפרס.
       כך, מעדיף רווח קטן בסבירות של למעלה מ- 50%, מאשר רווח גדול בסבירות נמוכה.
     • זה כל כך מושרש אצלי, שמעולם לא המרתי בהימורים מוסדרים של רווחים גבוהים בסבירות נמוכה.

631. עצלות

     אבחנה חיצונית

     תיעול אנרגיה לאפיקים מונעי הוצאת אנרגיה
     שנתפשת על ידי העצל כלא מקדמת את עניינו ישירות.
     • אין חדוות הוצאת אנרגיה,
     • יש התעכבות, היסוס, אופייניים, על הערכה האם כדאי 'לקחת סיכון' בהקצאה אנרגטית, טרום המעשה,
     • נגרמת שיחה בהחצנת גילויים של 'יעילות', 'חיסכון אנרגטי'.

     התנהלות אופיינית

     הקצאת אנרגיה לביצוע מטלה בשני תנאים:
     1. התמורה ידועה מראש,
     2. התמורה לאנרגיה המוקצית נתפשת כגבוהה, כשווה את התמורה.

     תוספות

     • לעצלות נלווית תחושת היעדר חדוות הקצאת אנרגיה.
       כלומר, לעצל, יש תחושת חשך אנרגטי, מחסור, שאין לו די באנרגיה האצורה בו, שלא תספיק
       להקצות, לבזבז,
       מהמשאב הדל, המוגבל, שבמחסור,
       כדי לבזבזו על מותרות לא מקדמים מהמעלה הראשונה.
     • לעתים אנחנו מתפעלים ממי שממקד אנרגיות רבות למימוש עיסוק בפעולה קונקרטית.
       התנהגות זו אינה הפרכה של עצלות אצל אותו מישהו.
       לא כדאי להתרשם, לטעות, מגילויי הקצאת אנרגיה לאפיק שמספק כיף, תמורה מיידית למאמץ, כתוצאה של סיפוק יצרים וטעמים אישיים.
       • הקצאת משאבים ואנרגיה היא טיפול בממד אחר, צר, ממוקד, שהוא גבוה בסולם הערכים.
         אין לטעות בין פעולה שמקורה במניעים כבאים לבין נטייה להגנה מפני הקצאה אנרגטית.
         • תגובתיות ללחץ, לרצון לרצות, לספיחת תחושת ערך או גריפת הנאה ממשהו שאוהבים.
         • פרסונה שמתעלת את תשומותיה לערוץ עיקרי מאובחן בעודה מתעדפת אנרגטית באופן מובהק את שאר ממשקי החיים.
         • ג'אנקי שעושה מאמץ אדיר להשיג סם, אלכוהול, סיגריה- אינו 'חרוץ'.
     • לעצלות יש יחסי ציבור שליליים. המונח, אינסטינקטיבית, מעורר אנטגוניזם.
       עם זאת, עצל אנרגטי אהוד יכול להתפש כ'ממוקד מטרה'- ערך חיובי, כמי שאינו משחית אנרגיות לשווא - מסי כזה, שנתפש כ'מי שמנהל ביעילות את מקורותיו האנרגטיים להשגת יעד מקדמי' ועושה זאת הנצלחה שלא תשוער, גם בשל חסכנותו האנרגטית.
     • ממש לא גורף, לא אמפירית, וממש לא להכנס לאנדורפינים ובני דודיהם-
       
       נראה (לי) שהוצאת אנרגיה משפיעה על מצב רוח,
       עצלות אנרגטית קשורה במקרים רבים לדכאון.
       ומובהק אף יותר, מאותם אלה שראיתי שמתעלים את האנרגיה שלהם באופן מובהק לערוץ יחיד, רבים מהם היו בסוג של דאון מנטלי, מאופיין ומתמשך.
       כלומר, עצלות אנרגטית, ברבים מהמקרים שאני חוויתי, מקושרת לי לסוג של אי-נוחות רגשית תשתיתית.
       האם התיעול האנרגטי למקום מסוים אחד הוא מנתיבי מילוט מקשיי חיים?
     • נראה, שבעייתי, מסוכן, יקר אף יותר הוא החרוץ, מי שניגש למטלה בלא שמפעיל רגולציה אנרגטית, שלא סופר אנרגיה כלל.
     • ביל גייטס אמר, ש-
     תמיד אקצה עצל לביצוע מטלה קשה,
     שכן הוא ימצא את הדרך הקלה לבצעה.

632. התנשאות שפיטה ונזיפה

     אני מתנשא על המתנחתים,
     שופט את הנשפטים, השפוטים, הפשוטים, השטופים, המשופטים (לא את המטופשים)
     ונוזף במתנזפים המנוזפים.
     
     ואני כולה חשבתי שמאיר את עיניהם בתפישותי.

633. הרהורים על שוק העבודה, 2020-40

     האם תוחלפו ע"י מחשב?
     הגל שמאיים להטביע את העובדים בעולם

     מאמר מאלף בדה מרקר.
     
     
     1. המאמר מתעלם מדרג ניהול הביניים, שמהווה את אופק התקדמות העובד הזוטר, וזאת בשל שכלול רציף, מתמיד באמצעי התגמול, המיכון והבקרה:
        1. הן בנפח המועסקים
        2. והן בגובה התגמול,
           שמהווה את אופק התקדמות העובד הזוטר, וזאת בשל שכלול רציף מתמיד באמצעי התגמול, המיכון והבקרה,
     2. נתח משמעותי מהמקצועות הטכניים, צרכני מלאכות מיומנות ודיוק יומרו במקצועות תומכי תשומות מנטליות
        1. פְּרֶה, מתחזק ומונע-
           לשמור ולשפר הנאות מנטליות ומצבי רוח
        2. פוסט, מטפל-
           1. בחוליים מנטליים שיהיו רבים יותר עם הגדלת מגזר הזקנה,
           2. פרישה מוקדמת משוק העבודה,
           3. טיפול בצעירים שלא זכו להכנס לשוק העבודה, למשרות שהוחלפו על ידי מכונות.

634. הומני, אחרי העידן הטכנולוגי

     עם הבשלת עידן העידן הטכנולוגי, העלאת רמת החיים של כלל האנשים,
     אבולוציונית,
     האנושות תסיט חלק ניכר ממשאביה, לטיפול הומני, בשל-
     1. האצה טכנולוגית
        תהליך קורה, יקרה במשולב, בשל התפתחות מואצת של הטכנולוגיה, שתעצים את התפתחותה באמצעים טכנולוגיים,
     2. אישי
        ההתמקדות האישית, ברווחת הפרט, מעבר לשרידה, אלא בביינג המנטלי
     3. צורך,
        טיפול פוסט, אחרי, באוכלוסיות הזקוקות לסיוע מנטלי-
        1. הגדלת מגזר האוכלוסיה שיצא ממעגל העבודה בשל חוסר התאמה לדרישות במקביל להגדלת תוחלת החיים, 
        2. פליטת אנשים בגיל העבודה בשל היעדר ביקוש לתשומותיהם,
        3. חוסר יכולת השתלבות של צעירים להיכנס לשוק.
     4. רמת חיים
        טיפול פרה,
        1. ההנגשה הטכנולוגית מוזילה את מוצרי הטובין ברי הקיימא.
        2. רמת החיים של אנשים תכיל טובין מנטליים, עליהם ישלמו. 
     משער שמקצועות העוסקים בביינג האינדיבידואלי, ברטטחת הפרט ובטיפול בהעדרה יהוו את מקצועות הליבה של העידן ההומני בסיפו של העידן הטכנולוגי.

635. מתיחת מציאות

     בדיות, הגזמות, הדמיות, המצאות, מתיחות, סילופים, עיוותים, פיברוקים, פינטוזים, שקרים מופרכים, פורחים, אצל אנשים רבים שונים בנסיבות מגוונות.
     
     את הסיבות לשקר, ניתן להבין, להצדיק בתנאים מסויימים- הפקת רווח מסיטואציה.
     
     המעניינים, לטעמי, הם עיוותי המציאות שיוצריהם בטוחים באמיתותם, נטולי כוונת עיוות מקדמית מוצהרת,
     או אפילו אלה שאינם מובהקים, כאלה שאינם בקצה, ברורים ומובהקים, אלא ליד האמת, שניתן להתדיין על מידת אמיתותם, אלא שהחותם האישיותי משפיע עליהם.
     
     עיוותים אלה, במובהק, אותי יותר מעניינים משקרים ישירים, מודעים, פשוטים, לטובת הפקת רווח ברור.
     ולא, לא מדבר על פרשנות על הטיותיה, אלא על תיאור אירועים שאחרים שהיו שם היו מתארים וולונטארית אחרת.

     לאן, על ידי מי, האמת נמתחת

     במתמטיקה האמת אחת, והשגיאות אין סופיות,
     בבדיות אנושיות, במקרים רבים, אנשים בודים אמיתות במובהק באופן שמשרת, תואם, מתאים לאישיותם.
     להלן כמה קטיגוריות למתיחת מציאות, כשאין כוונה מודעת לכך:

     הפקת טובין, נחישות מנטלית, טריוויאלי

     • תאווה לקבלת טובין,
     • או מצוקת חשש,
     גורמים להגמשת תפישת אמת כדי לקבל טובין או להימנע מפגיעה.

     טיוב הסיפור, צ'יזבט

     הסיפור המסופר פחות מעניין בהיותו מוכפף למציאות הפשוטה, אז זו תמתח לכיוון שהדובר חושב שתעניין יותר. המתיחה תיעשה כמידת מיומנותו כמספר סיפור ואוסף ערכיו.
     המספר מחוייב לטיב הסיפור יותר מלתיאור המציאות.

     פלואידיות

     • אמנים
       שמתייחסים למציאות כמרחב אירועים ללא הקשרים היררכיים לא מחויבים ללוגיקה לא מיומנים בתפישתה, יעוותו אותה,
     • כאוטיים
       טיפוסים שלא מפענחים, מהיעדר כישורים או מהתניות חינוכיות או תרבותיות, את הסדר הקיים, ואינסטינקטיבית מניחים שבאי-הסדר ינווטו טוב יותר, ישמרו על חרותם, לא יסבלו ממגבלת הסדר המעיק,

     פרדיגמה

     כשבוחנים מציאות באופן שאמור לאושש תפישה מקדמית, ואונסים אותה לכיוון ההוכחה.

     תפישת ערך, רגשי נחיתות

     מתיחת המציאות לטיפול בשינוי דימוי עצמי באמצעות ספיחת ערך.

636. פרסום דור חדש

     נוסע מאחורי אוטובוס.
     רואה את המודעה המתכוונת למכור מכונית אמריקאית, קטנטנה:
     חמש מעלות למכונית:
     • זולה, מחיר באמת נמוך- זול בהרבה מהו-גלגלי שלי, לא מדד לשום דבר- גם הוא לא יקר,
     • 6 כריות אויר, מהוות תחליף לבטיחות אקטיבית נמוכה של אוטו חלש, ופסיבית של קטן וקל,
     • החביירים יכולים להדחק בה, יחד עם הנהג וכף של נעליים, חמישה,
     • חיבור בלוטות' למוזיקה! בין $2.66 ל- $11.90, כולל משלוח(!) מסין.
     • מלא צבעים.
     
     
     ובתרגום,
     בן הדור החדש, צ'מע לנו, אנחנו בעניניים, מבינים מה מעניין אותך. לך לאמא המבועתת ממך שלך, עשה לה פאניקה שתקנה לך ת'אוטו."
     
     
     

     הערה:

     יכול להיות שהמכונית מעולה. הפרסום החדש, הוא העניין.

637. מתנשא

     אני מתנשא נקודה. על מי שמתנחת בלי נקודה

638. מוצ'ילה

     1984, נסעתי לארה"ב, לא ידעתי לכמה זמן. החזון היה אמריקה- ניו יורק, אחותי, לימוד טיסה, דרום אמריקה חיים בארה"ב- לא בהכרח בסדר הזה או בסדר בכלל.
     
     גיסתי המצוינת השאילה לי את תרמיל המוטות, כך קראנו אז לקונספט המהפכני של תרמיל הגב ששמר על יציבות ומבנה התרמיל באמצעות מוטות חיצוניים.
     התרמיל, תוצרת Karrimor, מהדגם שבתמונה, רק באדום ראה עולם עוד לפני שימושו אצל גיסתי, ומניח שהמשיך אחרי שחזר אליה, הכיל כ- 50 ליטר, 2/3 מהקיבולת המקובלת בפריג'ידרים העכשוויים.
     
     ניו יורק-סבלות-סאן פרנסיסקו-ניו יורק, לא פתרתי את בעיית אשרת השהייה, עבודה, דיור, החלטתי לטפל בזה בחו"ל. 15/1/1985, הגעתי לריו דה ז'ניירו, לבד.
     
     זוכייר, חש, את אושר הטיסה, הנחיתה, הלחות עם הריח המתוק של הדלק האורגני, הנסיעה באוטובוס משדה התעופה למרכז העיר בלי לדעת לאן, רק שב- Catete נמצאים עוד ישראלים.
     
     הישראלי הראשון שפגשתי התפלא שלא ידעתי מה זה Rock In Rio, ושלא הגעתי לאירוע, ועוד יותר שלא הייתי מיודע לקיומו. אז קבענו ללכת.
     
     מצאתי חדר מעופש במאורה בסמטאת Rua Santo Amaro, שירותים במסדרון, והפטנט הזה שמחמם את המים במתקן חשמל מעל הדוש - עד היום בתאילנד, יותר טוב מהפטנט של חימום דלי מים בכף חשמלית- אלמנט הם קוראים לזה בהודו, או כלל ללא מים חמים - בחדר ליד הישראלי, ומהצד השני בנות צעירות ממני 'יפהפיות שובבות,ידידותיות, קלות דעת', שלא הבנתי את להגן, ובהמשך השכלתי שהן עובדות במועדוני הלילה ה'בויצ'ה' שבקופה קבנה, ופורשות מהמקומות היוקרתיים בגיל 20 בשל חוסר התאמה למקום העבודה- מבוגרות מדיי.
     
     באתי לחודש. בעצם להוציא ויזה חזרה לארה"ב.
     התפתח להיות הטיול הראשון והכי חשוב שעשיתי. דחוס. מפוצץ בחוויות.
     
     התנהלות הציוד הייתה מוצ'ילה גדולה מאחור, ומוצ'ילה קטנה עם הנססיטיז המיידיים ובעלי הערך מלפנים, כסף בחגורת כסף.
     
     לאחר כמה שבועות של הבנת קונספט הטיול, כולל הטיפול בציוד, הסיפורים על גניבות, סחיבות ושודים, הבנתי שצריך הערכות מחדש על שמירת הטובין.
     
     את שטרות הכסף המזומן גלגלתי ותחבתי לטיובות מניילון שהלחמתי בבית דפוס מקומי, אותן הטמנתי בצינור הבד החלול, שמסתבר שיש לכל מכנסיים היכן שממוקמות, חיצונית, לולאות החגורה.
     
     בברזיל נגנבתי, נשדדתי וכויסתי 4 פעמים, ובשל ההתארגנות הזו- רק בקטנה.
     
     הסתבר, שברחבי היבשת יש מין קטע כזה, שהמקומיים עוברים עם
     • טינופת נוזלית,שופכים על המוצי'ילה, או
     • עם מאצ'טה, חותכים את התיק,
     וזאת במטרה שהמוצ'ילר יסיר את המוצ'ילה הקטנה כדי להוריד את הגדולה, ואז תיחטף הקטנה עם החפצים בעלי הערך.
     
     כאמצעי שמירה והגנה, היו מי שהשיגו שק קפה שהגן גם מפני האבק והטינופת.
     השגתי לעצמי שק.
     
     התרומה שלי לטכנולוגיה ההגנתית הייתה שני שקים, הליכה לבית חולים מקומי, קבלה של צילומי רנטגן שנתחבו בין שני השקים. תצלומי הרנטגן - הצלולויד לא התוכן, כן? (: - לא מאפשרים חיתוך סכין.
     
     על משקל כל יום ניתך גשם ברכיבת האופנוע לאלסקה עד שרכשנו חליפות גשם ומאז יבש,
     שידור חוזר: כל יום גשם ברכיבה מברלין לז'גד הונגריה, עד רכישת חליפת ההגנה, ומאז יובש,
     התרמיל לא נפרץ. גם לא טונף מעבר לאורגניות הלכלוך המקומי במשאיות הובלה בחברת לשלשת תרנגולת וחרא חזירים, אבל למדתי את הפטנט של הרווח בן התרמיל לכיסוי, שם אפשר לאפסן עוד ציוד, ועוד יותר את הרווח של ההתאהבות במוצ'ילריות:
     תכנון מקדים מחוץ למקום השהייה בעולם, מעולם לא היה הצד החזק שלי.
     התגובתיות המקומית לגירויים, עושה לי את זה, כחלק אינטגרלי מהטיול, בעולם, מאז ומעולם- יותר.

639. גיס ששי

     ישנם הגייסים האלה, שמגייסים באופן מובהק את סביבתם,
     לתחזוק תפישת הערך שלהם.
     
     השיח מנוסח, מתועל, מתוכלת- תכליתו, לתחזוק תפישת ערך עצמית.
     
     רגיש לזה.
     מבין, מסיבות רבות, שאני מהווה כקרש קליעה של כמה כאלה.
     
     מקבל שיש לי חלק משמעותי עבור מי שאני מהווה עבורו קרש כזה.
     
     משתייף עם זה פעולה.
     עד רמה מסויימת,
     לעתים,
     לעתים לא.
     לעתים כשפרסונה מסויימת עוברת בגיוסה סף מסוים, מגיב בהתנערות,
     שאותה פרסונה לא מבינה מה קרה, מה לא בסדר אצלי לי, מה השתנה, למה אני בועט, ובכזו עצמה.

640. זה כמו

     הוא מבהיר לה, ש- שדרן רדיו משתף, שבתו מברכת 'שהכל נהיה בדברו', ואז מוסיפה 'אמן'.
     
     הוא מבהיר לה, ש-
     לברך ולומר אמן זה כמו לעשות לייק לעצמך.

641. turn-offs

     תיוגים (שאני מתייג) מצביים, שמכבים אותי:
     
     כשמזהה
     1. אלימות, גם אם לא ישירות עלי
     2. אילוצי מעשה בניגוד לרצוני,
     3. סילוף כוונתי, בשוגג- חמור יותר, או במכוון,
     4. רתימת סילוף כוונתי המקורית באופן שגוי, בשוגג או במכוון- חמור יותר לקדם עניין שלא מסכים לו,
     5. חוסר יושר, בדגש על אינטלקטואלי, כשמתייג עמדה פרדיגמטית שדוברה מפר מציאות או סבירות כדי לקדמה,
     6. עילגות מילולית, ועוד יותר צמצום רעיוני תפישתי,
     7. גילויי התמרה של תעוקה פרסונלית לאידאולוגיה אוניברסלית,
     8. דרישה לתיעול שיח לטיפול בדימוי עצמי,
     9. איום שתוכן משפיע על תפישת ערך, על מצב רוח, ולכן זו הסיבה שלא לדון בו,
     10. תקשורת מזייפת- חיווי רגשי של הדובר שלא תואם את תפישתי אותו,
     11. 'מתק שפתיים', שימוש במלים מתוקות כדי לברוא מציאות שונה.
     12. to be continued...

642. מינורי בניחום הבלים

     קלוד מטפל כמעט שני עשורים בקטנועיי. הוא לא צרפתי. גם לא מרוקני. עיראקי. קטן קומה ונאה באותה מידה. "המשכילים אצלנו בעדה נתנו לילדיהם שמות צרפתיים" הוא מבאר, מציין את אנרי, אחיו הגדול, בעליה של גלריה לאמנויות בניו יורק.
     
     יחסינו מפלרטטים בין תקשורת רוויית חן ואינטליגנציה רגשית שלו, המייצגת חברות, לבין זו שלי, הצייקנית שלא נוטה לשיתוף פעולה כזה, מסתייגת.
     
     החיוב כולל לפני המעשה 'ככה וככה' ויש לי את התחושה העמומה שלאחר המעשה המלים המשככות מלוות את החיוב הגבוה מהמצופה.
     
     למה אצלו? יותר זול מהאלטרנטיבה המסודרת בהמשך הרחוב.
     בחלופות פחות מסודרות בוטח, מחבב ומתפנק מהן ובהן פחות- קלוד מתוק, זמין, ונותן לי חלופה מוטורית אסורה.  
     
     אתמול ביאס אותי. כבדרך כלל, קבענו מועד טיפול, בהיכרותי אותו אשררתי טרם, שלא במפתיע ביקש ארכה, הגעתי לארכה- האיש איננו.
     שואל את שכניו- 'אם לא הגיע, כבר לא יגיע', מבארים את התנהלותו. חדשות רעות- אם מגיע, ובטוחני שיגיע, רק אני על הפרק. לא טוב.
     ממתין, מתקשר. משיב לי באינטליגנציה רגשית שלי אין את התאימות אליה שהוא 'אוטוטו במוסך', ושהוא 'מאחר רק לאלה שאוהב.'
     
     הגיע. לא מנסה להסתיר שמכועס עליו, וערל לניסיונות מתיקותו המשככת, כלומר לטיפולו בתחושתו הלא נעימה שאני כועס.
     
     כאן - בתחזוק התפישה שלפני שמשקר לאחרים, שזה אולי לא ראוי וגם כן לא נאה, ועם זאת אם הצורך עולה והתמורה מספקת- אמחל על הערכים ואשקר, את עצמי, מחמל נפשי ממש לא רוצה- זמני בעיתות אלה, לא נעים להודות ובה בעת מאד מדויק לאבחן, לא במיוחד יקר. כלומר במיוחד לא. כך שמתרגז כהתניה להפחתת ערך לזמני, אולי מזלזולו- לא זה המקרה, ובכל מקרה- תגובה שלי אינסטינקטיבית להתנהלות הנתפשת כקולית על ידי מבצעיה, וככאוטית על ידִי.
     
     מצייד אותי בגרוטאה חליפית שמחזיר לחיים עבורי, ומשלח אותי לדרכי.
     הנחתי את הכפפות מאחורי מגן הרוח מקדימה, ורכבתי אל עבר השקיעה.
     
     ליד המאורה הפרסית, שם לעתים סועד צהריים, הרגשתי איזה רפרוף ברגלי הימנית. התעלמתי, ושהגעתי ליעד- הבנתי, הכפפות.
     
     כסיות קרועות אלה התקבלו משומשות מברק לפני כ- 8 שנים, די באותו מצב. אפילו צילמתי אותן לפני שבועיים על האופנוע ושלחתי אליו.
     תחבתי בהן מגנטים, פטנט שישמור אותן יחד כשאינן על כפותיי, והרגשתי שבשכלול זה אני תורם את חלקי לעולם המוטוריקה הדו-כפפית כטסלה לחשמליאדה.
     הכפפות, למען הסר ספק, על השכלול שבהן שוות אולי 5 שקלים נומינלית, יותר סנטימנטלית, ואני מתרתייח.
     
     כשחזרתי לקלוד לאסוף את שלי ולהחזיר את שלו, מספר לו.
     הוא מוודא האם אני מאשים אותו באובדן הכפפות.
     ממש לא, אומר לו, ולעצמי טוען חמורות, שהסחת דעת רגשית פעוטה שקלוד היווה לה טריגר, גרמה להתנהלותי.
     
     קלוד שיורד ממנגל הנאשמים, עובר לדוכן המנחמים, אומר לי ש-
     'לא נורא',
     ו'חסכת בטיפול',
     ומציע לחפש לי אחרות.
     
     אני, מר הנפש, שמזהה את המתיקות המתכוונת, שואל אותו- 'תגיד, אתה מנחם אותי?'
     'אני מנסה', משיב.
     אני פורץ בצחוק.
     אשכנזי אטום, חסר אינטליגנציה רגשית, מוכן להפקיע את תחושות הערך שלו מעצמו,
     להפקידה בידי קלוד,
     ולהפקירה למתק שפתיים מפיקות מלל?

643. עייצעס גייבער, עוד

     לא טוב בלקבל עצות.

     לגופה של עצה

     • זה מתחיל באינטונציה, שיכולה להסיט אותי מהמהות אם מזהה נגינה שלא תואמת את התוכן.
     • ממשיך אם עלי להתגונן בפני
       • עצות פותרניות- לעתים זה סך הכל סיפרתי סיפור, שיתפתי, לא צריך פתרון,
       • וכשכן, נרתע מ-
         • עצות המטפלות בממד אחד,
         • שלא לוקחות ממדים אחרים בחשבון,
         • מוכוונות לטווח מיידי,
         • או משתמשות במשאבים, כוחות אקססיביים,
         • עצות הלוקות בתסמונת הריאליטי, חותרות למימוש סטטיסטי של זנב העכבר, השראה ממקרה מולקולרי, התכווננות המטפלת בחלום ומתעלמת מהתכנות סטטיסטית.

     לגופו, כלומר לתודעתו של יועייץ

     • נרתע מאינטונציה, שיכולה להסיט אותי מהמהות אם מזהה נגינה שלא תואמת את התוכן. שמזייף לי.
     • האם העצה במהותה היא כניסה לחור שולחן הביליארד, שהיועץ נמצא בו, שואף לתוכו, ושואב עניין והסכמה לאישוש מצבו?
     • מטה את כל שולחן הביליארד- את המציאות, לחורו, באופן שלהערכתי וערכיי אינו
       • אפשרי,
       • סביר,
       • ראוי
       • או הוגן?
     • האם העצה מטפלת בתחזוק רגשות, תפישת הערך של הנותן?
     • האם נותן העצה מוכוון לטפל ברגשות או תפישת הערך שלי?
     ועם זאת, מי שנתן, נותן לי כלי, הבנה, תובנה, פתרון- מעריץ אותו. לא פחות.
     
     האם, בעצם, מעדיף להיות בצד המייעץ?

644. מגמות ייצור תוכן ותגמול על ציר זמן

     • החל משלב אבולוציוני מסוים, מעט יצרנים ייצרו מעט תוכן ותוגמלו כלכלית,
     • יותר ויותר יצרנים מייצרים תוכן עבור תגמול הולך ופוחת, עד אפס.
       מספר המתוגמלים מתפתח לשיא,
     • מתי מעט מתוגמלים בכמות שלא מוכרת בהיסטוריה בשל נגישות מוחלטת למרבית האנושות
       כמות המתוגמלים על יצירת תוכן הולכת ופוחתת.

645. תחזית ונבואה

     תחזית, טיבה לינאריות, נסמכת על ניתוח מידע קיים והתפתחותו,
     
     אחרת זו נבואה, הלא כן?
     
     נבואה נתפשת כפעולה של שוטים.
     
     לכן תחזית יכולה להיות שגוייה,
     
     ונבואה, רק באופן מפתיע, מתגשמת.
     
     תחזיתו של שמעון פרס על 'מזרח תיכון חדש' נתפשה על ידי אוהדיו כתחזית שבנויה על מידע קיים והתפתחותו,
     
     מקטרגיו ראו בו פנטזיונר, נבואה שוטה שלא נסמכת על מציאות, ובעובדה לא הוגשמה.

646. התכווננות הורית

647. מלחמה זה רע?

     כן.
     
     ואישית מתחבר לכל הכמיהה לשלום באופן כללי,
     ומחייב המשך מאמצי הגעה להסדרי בכל מקום באשר הוא, ובמיוחד במזה"ת במנותק מהסיכויים.
     
     ועם זאת
     מלחמה מהווה הקצנת מצב 'של ייחול לסיפוק צורך הישרדותי',
     וזאת ברמת השפעה שונה לכל פרט, מבנה חברתי, ארגון, מדינה, עצם המתממשק עם השלכותיה,
     במנותק, כמובן, מהיותו התוקף, המתגונן, הצודק, הנבל, המנצח או המפסיד.
     
     מצב רע, לא רצוי, כמובן.
     
     בעזיבת הקטע הערכי, במצבי איום, מוטים משאבים רבים יותר (גם) ובעיקר לסיפוק צרכי ההישרדות. תוצרי משאבים אלה, או התאמות מאוחרות שלהם מגויסים, בהמשך, לרווחת האנושות גם שלא במצב לוחמה.
     
     פיתוח המכ"מ, קריפטוגרפיה, חקירת האטום, התעופה- רשימה מצומצמת של פיתוחים תוצרי סיפוק צרכי הישרדות במצב לוחמה.
     יש עוד המון, כמובן.
     
     התוספת של תוצרי המלחמה לקידום האנושות, מובנת, טריוויאלית.
     
     התעשייה הגרמנית, היפנית והאיטלקית היו יוצאות דופן בעוצמתן בשנות ה-70 וה-80, דווקא לאור העובדה שהובסו במלחמת העולם השנייה- בהליךרגנרציהשל בניית מפעלים חדשים ויעילים יותר, על מצע של כלכלה יזמית חפשית רפוייה יחסית מרגולציות והכוונה שלטונית תעשיות יצרניות שגשגו.
     
     אולי מעט פחות טריוויאלי, ועדיין מתבקש.
     
     האם מלחמה טובה בשל קידום אינטרסים אלה? לא.
     
     ועם זאת, וכאן החידוש, התזה שלי היא
     
     
     בניגוד לתפישה הרווחת ששלום משמעו שגשוג,
     מייחס למצב של איום בטחוני מתמיד, במיוחד בכלכלהפרקטלית כזו הנוכחית,
     גם
     ממד ממתן לאי-שיוויון בחלוקת הכנסות, ושליטה על משאבים.
     
     

     במלים אחרות

     להנחתי הבלתי מסתמכת על מידע בר קיימא או מכומת,
     אילוץ של חברה להקצות משאבי הגנה השרדותיים ברמה משמעותית לאורך זמן הוא גורם מערבל, מעודד התממשקויות, חיבורים, בין פרטים ארגונים יזמויות שמפרקות קונדנסציות ופרגמנטציות, הנוצרות, מתעבות ומתמצקות בנינוחות השלום.
     
     [אקדים להודות, שדוגמאות 'כמו', מעידות על קישור תודעתי, ולא מהוות הוכחה לדבר.
     עם זאת, כדי להמחיש את את כוונתי, מצב של איום בטחוני מושל בעיני לכף המרק, המערבלת את התבשיל, למערבל של המיקסר המפורר את הגושים, לסכין המערבל שמוהל את הגזר והג'ינג'ר למיץ שתי- ניתן לשתייה.
     בדומה לפעולת ריסוק המיקסר פעולת הכתישה מביאה לנזק המצב התחילי, ומקדמת מצב חדש.
     בשונה מפעולת המיקסר, איום השרדותי מתמיד,
     תוצאות שהייה במצב של לוחמה או התגוננות מתמדת
     
     
     • לא ניתנות לתחזית,
     • וממילא לא מביאות להתערבבות שווה ומשחתית,
       (גם אם משחיתה ערכית וגם יוצרת התגבשויות גם אם זמניות אחרות.)]

     למה מצב איום מקטין אי-שיוויון בהכנסות?

     בצמצום, מפני שיכולת האגירה, היתרון שיש לפרטים, גופים בנושא, מופרע כל הזמן משיקולים חזקים יותר משיקולי הכלכלה הטהורה- ההשרדות.
     
     המשקל החורג של הטיפול באיום ההשרדותי על משק כלכלי מכביד על מכלול מרכיביו,
     גם אם יש מי שנהנים מכך- מוביליות או ממקסמי יתרון,
     ובעיקר על המשך מימוש יעילות היכולת של בעלי היתרון הכלכלי הקודם למקסם את יתרונם.
     
     האיום ההשרדותי הוא רגל הנעלמה שבועטת בנינוחות המאפשרת להקצין יתרונות, ובברוטליות (גם) מגדילה מוביליות כלכלית.

     האם מניעת הסדר שלום תוביל לרווחה כלכלית שאולי עדיפה על מלחמה לא ממומשת?

     (לבוחני תזה באופן ערכי- טוב/ לא טוב-)
     זו שאלה ערכית, שלא משפיעה על 'נכונות התזה'.
     
     האם כדי להקטין את איום אי-שיוויון חלוקת ההכנסות יש לייחס למצב של איום קיומי?
     
     לדעתי, לא. ברור שמוסרית לא, ולכן בהיבט זה לא מעניין.
     
     כלכלית מצב של איום השרדותי מתמיד הוא כל כך מסובך ונפיץ שלא ניתן לחזות את התפתחויותיו, ולא לאמוד כלכלית את מכלול השלכותיו, לא בעתיד קרוב נראה לעין, ובוודאי שלא רחוק.
     
     ישנם היבטים נוספים, פריפריאליים מבחינת ההתממשקות לאיום ההשרדותי
     וחשובים מאז'ורית לא פחות כערכים של רווחה אישית, חיים מחוץ לאיום מתמיד, אלמנטים של חינוך נעלים על ערך כלכלי מיידי שדוחים רצייה (שלי לפחות) של מצב איום השרדותי מתמיד,
     גם אם היותו ממתן את אי-שיוויון חלוקת ההכנסות.
     
     

     איך פותרים מצב של חתירה לשלום ומניעת הסלמת מצב אי-שיוויון חלוקת הכנסות?

     (לחותרני מעש פותרני-)
     וואלה, לא יודע.
     :)

648. צער האמונה

     חיי אֱמונה רוויים בפחד הפחדה ופרקטיקה מתגוננת מחשש.
     צר לי על המאמין, במיוחד בהיותו באזורי הדמדום שאינם בנושא
     • מה שמאמין בו,
     • ומה שסומך על הרציונל.
     בהתנהלות המידית, בהתחשבות בגרביטציה, פיזיקה, כלכלה אי אפשר לשרוד ללא התנהלות שבסיסה, מהותה, עיקריה רציונליים.
     
     איך יודע המאמין, מהו המנגנון הממתג בין מתי לפעול רציונלית, ומתי להפעיל אמונה?
     
     

     הכאה על חטא, הכרה בטעות

     וייתכן שטועה, כלומר ייתכן והמנגנון האחראי על המתג הוא כל כך יעיל, שכהשרציונל הנמצא בהפעלה ברירת מחדלית לא עובד, מתגייסת האמונה באופן מהיר, ומשמנת את גלגלי שיניי המציאות שטוחנים את שלוות הסובייקט.

     שאלות

     מהו המנגנון שמכריע האם אינדיבידואל נוטה לרציונל או לאמונה?
     
     יש תנועתיות?
     
     
     • היהפוך רציונליסט לאמוניסט?
     • אמוניסט לרציונליסט?
     לתפישתי לא. מכניקה מחשבתית שהתמצקה.
     
     

649. קומיקאי וקטינה

     בחיפוש בגוגל של 'קומיקאי וקטינה' עולה סיפור עצוב ועם זאת נפוץ, ומתבקש ועתיק, כרוניקה של תבניות אישיות ידועות מראש.
     
     מפגש רצונות שמתחרבן.
     
     סינדרום הגולד דיגינג מהזכר המספק, רובין גיבנס הרבה לפניה, המון לפניה, בעולם, בישראל, נוסחה שמרכיביה קלישאתיים וסטריאוטופיים ומתבקשים,
     מפגש של חיפוש מענה לסיפוקים דומים על ידי דמויות חסרי גבולות, כשהסיפוקים הנתפשים לא מסונכרנים, עפים גיצים ומשמעויות, מועצמים על ידי חוסר הגבולות של שתי הדמויות.

     אשה

     • ברוב המכריע של המקרים, לא בהכרח,
     • במשרעת הגיל 15-30,
       משאב האטרקטיביות המינית שלה בשיא אטרקטיביותו,
     • האטרקטיביות המינית הוא גם הקומידיטי שהיא משחלפת,
       • עם מראה אטרקטיבי,
     • מסוציו-אקונומיקה נמוכה, לא בהכרח,
     • תועה, טועה-
       • חסרת ביטחון,
       • חסרת גבולות במאמץ לספוח ערך בסיסי,
       • באמצעות כסף או הכרה ממי שנתפש יש לו,
     • חוברת אל מי שתופשת שיש לו כסף, פרסום או ממשק, סלבריק'ה, שיכול לקדם אותה לתפישתה- הקומידיטי שלו, למקומות שבהם מייחלת לקבל סיפוק של כסף פרסום או יחס חם ואוהב כדי למלא חסך של ביטחון.

     גבר

     • רוב המקרים המכריע,
     • ברוב המקרים עם יכולות כלכליות ו/או פרסום יחסי, 
     • חי חיי אג'נדה יחידנית- כלומר פרט לממד מסוים שחייו סובבים סביבו, ממדי החיים האחרים שוליים,
     • מימוש האג'נדה היחידנית היא המקור העיקרי, לעתים קרובות הבלעדי, לתחושת הערך שלו,
     • חסר גבולות,
       • עם יצרים חזקים,
       • נכונות להשקיע תשומות רבות
         • הן במימוש האג'נדה היחידנית,
         • והן בסיפוק יצריו ותשוקותיו,
     • מוכן לשחלף תשומות כלכליות, מעושרו ופרסומו וכן תשומות ומשאבים מנטליים, תמורת רווייה מפוטנציאל סופח ערך.
     בעת שנוצר מפגש בין רצונות שאינם מסונכרנים, וְ-
     • הציפיה לקבל לא מתממשת,
     • התביעה לסיפוק לא מתממשת,
     נוצר סנכרון של פריצת גבולות (אוקסימורון?) על ידי שניהם, התשוקות הלא מסונכרנות, היעדר הגבולות של שתי הדמויות חוברות ופוגעות במאוורר המציאות והאופפת אותם והתוצאות משפריצות לכל עבר, ובעיקר חורצות אותן.

651. מקצוע הולך ונעלם

     מספר המקצועות שנוספו במאה החמישית (הקורא יחליט אם לפני הספירה או לזו שאחריה) ביחס למאה הקודמת לה, כך משער, זניחה אם בכלל.
     
     בין המאה החמש עשרה לשש עשרה המצאת הדפוס הוסיפה מקצועות והתמחויות פריפיאליות רבות.
     
     תחילת המאה ה 21 מתאפיינת (גם) בריבוי מקצועות, התמחויות ותתיהן, תוך הקטנת סף הכניסה אליהם, מוביליות קלה ומהירה ביניהם, יישום מולטידיסציפלינריות בתוכם ודינמיות במהלכם, וזאת תוך ניוון כמה מהמקצועות מסורתיים.
     
     בצד הציפייה שמקצוע נכחד יתאפיין בשימוש הולך ופוחת בתוצריו- נניח אולי יצרני מגבעות כובעי גברים במערב, מתקני שעונים מכניים, עובדי דפוס, מתקני נעליים או מכשירי חשמל,
     רוב המקצועות הנכדים נעלמים לא בשל העדר השימוש בתוצרת, אלא בשימוש יתר, הורדת סף הכניסה וקבלת או בחינם או בייצור אוטומטי- עיתונאות בתשלום, כמשל.
     
     בהליך ההכחדות, בעלי המקצועות הנכחדים משרתים פחות ופחות צרכנים
     שעומדים על רצונם ובקשתם לצרוך את התוצרים, וכך בעלי המקצוע הופכים לנותני שרות פרימיום, וחווים שגשוג מקומי, אישי.

652. חפירה

     ב- 2.3.2014 פורסם בהארץ.

     חבר, אתה חופר (וזה רע)

     רוגל אלפר

     החטא הגדול ביותר שמכיר השיח התקשורתי בישראל הוא החפירה. מושג החפירה - בשימושו העכשווי והעגתי כשיפוט שלילי של ניסיון כושל לנסח אמירה בשיחת רעים, ברשת חברתית או מעל במה תקשורתית - צץ לו יש מאין לפני כמה שנים והתקבל כשם התואר המוסכם לפעולה שעד לאותה נקודה בזמן נהוג היה לאפיין כטרחנות, התפלספות, אכילת הראש ואף זיון שכל.
     
     כמקובל באבולוציית השפה, אין לדעת איך והיכן פותח החידוש הלשוני המוצלח, והוויראליות שלו היתה מיידית. הוא התפשט כאש בשדה קוצים. דוברי העברית אימצו אותו מבלי משים, כמו תוכנתו יום בהיר אחד, באמצעות יד נעלמה ועלומה, להשתמש בו.
     
     זכור לי שנדבקתי בו מבתי האמצעית, שנחשפה אליו בבית הספר, בערך בתקופה שבה הסבירה לי ש"טחונים" הם עשירים וש"סורי" זה סליחה בעברית. כשאמרה לי בפעם הראשונה להפסיק לחפור, לא נדרשתי לשאול אותה למה היא מתכוונת. הפירוש היה ברור. בשפה מדוברת יש ברירה טבעית. המלה החזקה משגשגת. למה החפירה כה מותאמת לסביבה התרבותית כאן, ומה, בעצם, כל כך נורא בלחפור?
     
     החופר אשם בהליכת סרק עקרה סחור סחור. דיבורו חף מכל טיעון ונטול שורה תחתונה, או שלוקח לו זמן רב מדי להגיע אליה, בדרכים עקלקלות ופתלתלות שאין תועלת בפסיעה בהן. הוא משעמם ויומרני. אבל את כל זה כבר ידענו להגיד (ע"ע "איזה פלספן"). ואם בנוסף לכל הפגמים הללו נגוע מבעו באמירת דבר שטות, גם את זה ידענו להגיד ("תפסיק לזיין את השכל").
     
     מדוע חופר החופר? כי הוא חותר להגיע אל מתחת לפני השטח ולחשוף משהו סמוי מהעין, הקבור מאחורי הרובד הגלוי. לאן הוא חופר? לעומק. הוא שואף להעמיק. להיות עמוק. החופר מאמין בערכה של ההעמקה. והאקלים התרבותי הנוכחי בז לה ומבכר את השטחיות. כשאנחנו אומרים לאדם להפסיק לחפור, אנחנו אומרים לו להפסיק לחפש את מה שאין, ולהישאר על פני השטח, לקבל דברים כפשוטם, כי מה שרואים זה מה שיש. אין שם מאום, במעמקים.
     
     במובנים רבים מדובר במשטמה לאינטלקט, לסקרנות. שהרי מה הם מדע, מיסטיקה, טיפול פסיכולוגי, פלפולי גמרא, רומן המשתרע על פני 400 עמודים ושיחת נפש - אם לא חפירה אחת גדולה. אנשים לא איבדו את כושר הריכוז. השאלה במה. הם מסוגלים להתרכז בקאנדי־קראש שעות. החיפוש אחר משמעות ואמת, הכרוך במשאבים שכליים ורגשיים רבים ואין לו תוצאה מובטחת, נחשב כיום לבזבוז זמן. וזמן, כמובן, הוא כסף. ההתנגדות לחפירה היא השקפת עולם שלמה, שחסינה מפני הפרכה, משום שכדי להפריכה יש צורך לבצע את הפעולה שאת ביצועה היא שוללת.
     
     מי שסבור שכל האמור לעיל הוא חפירה יטען, שפסילת החפירה היא בסך הכל תביעה להקפדה על ענייניות. אבל זה לא נכון. כדי לומר לאדם לדבר לעניין אין צורך בדימוי החפירה. ועובדה שיש בו צורך, אחרת הוא לא היה כה הגמוני. יש בו צורך בדיוק כדי להרתיע, במפורש, מפני העמקה. העמוק איננו הארכני בהכרח. הוא מה שלא מודע. העמוק תועה מעבר למה שכבר ידוע. מעבר למה שהדוג־מגישה מסוגלת לדקלם מטלפרומפטר. ולשם אסור ללכת.

     אישית, צמצום הנחרצים ונחרצות המצמצמים

     אוהב את רוגל אלפר. מעריך מכבד. עושה לי את זה.
     
     כותב על החפרנות שלו.
     בעדינות, באינטליגנטיות, 'מכלל הן אתה שומע לאו' בסוג של כתב ראי, מדבר על החפרנות ו(גם) מרמז על מי שלא יכול להכיל מורכבות, הקשרים, התפתחות על ציר זמן, ריבוי רבדים וזויות בחינה, מי שחייב תמצות, ותפישת העולם נגזרת מכותרת העיתון בבוקר של אותו יום.
     
     מכיר, מבין, מזדהה.
     
     

653. ניצחון החוששים

     המאורעות באוקראינה מענינים במגוון רבדים.
     דוקטור גיא בכור כתב עליה:
     .
     
     'יש מוסר של אדונים, שקיים באדם האצילי, ויש מוסר של עבדים', טען בזמנו הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה (1844-1900). האדם האצילי מגדיר את המוסר שלו בעצמו, ולא נזקק לשום אישור מבחוץ. ההיפך, הוא בז לאישורים מבחוץ על הזכות שלו, מתוך ידיעה שהמוסר שהוא ממציא, יתקבל לבסוף על ידי החוץ. לעומת זאת המוסר של העבדים הוא תגובתי. הוא מגיב לכללים ולהוראות שאחרים קבעו. המוסר של האדונים הוא חיובי ואקטיבי. המוסר של העבדים הוא שלילי ופסיבי, כלומר בעיקר להגיד "לא". האדונים מתמקדים בעצמם, העבדים באלה שסביבם, אותם הם צריכים לנתח כל הזמן. האדם האצילי ממציא את המוסר של עצמו, העבד רק מגיב לזה. האדם האצילי בז לרוע (ובכך מחליש אותו). העבד פוחד ממנו (ובכך מחזק אותו).
     
     המסקנה של ניטשה (בספרו "על הגנאולוגיה של המוסר", ) היתה שבעולמנו יש יותר מוסר של עבדים ממוסר של אדונים, אך חברה שתאמץ לעצמה מוסר של עבדים, לא תחזיק מעמד ולא תשרוד. כלקח מן התפיסה הזו הגיע ניטשה למסקנה שבעולמנו החזק תמיד יטרוף את החלש, שאך מגיב למעשיו של החזק.
     
     
     אהבתי את ההקשר הניטשיאני. ברמה האישית. מתחבר לכך, לא מתכנס, מתנשא.
     עם הקשר החברה- פחות. גוף אמורפי יותר ופחות מאובחן לטעמי האישי.
     
     כמי שאופיינית, מחפש את מכניקת המחשבה, מבחין שאנשים (גם) נבדלים בין רצונם להקצות משאבים כלכליים לטובת רמת חיים, לבין חיסכון לצרכים עתידיים- בין היתר נסמכים על תחושת הביטחון או העדרו לייצר משאבים כלכליים לפי צרכיהם.
     
     כך, אנשים (גם) נבדלים בין- חתירתם לתחושת ביטחון ביחס לתשומות הפעולה שמקצים להשגתה.
     
     אצל רבים וטובים, ימנים ושמרנים, לצד כל מני תכונות ומאפיינים, יש את החתירה ל'ביטחון (קולקטיבי) גבוה'.
     
     אותם אנשים מוכנים להקצות משאבים רבים, ברמה הקולקטיבית, כדי להמנע ממצב אי-הנוחות של תחושת בטחון לא מספקת. אותם.
     
     לאותם אנשים, חלק מהמחסור בתחושת הביטחון, מהווה הצדקה, רציונליזציה, לתחושתם על ידי אישרור בהסכמה של אחרים, וכך לגייס את האחרים שיטפלו בחוסר הביטחון הקולקטיבי הזה.
     
     אותם רבים, טובים, ימנים ושמרנים, באמצעים לוגיים, מהמעלה השנייה
     - כלומר ישנה ההתניה האישיותית החותרת לביטחון שמקורה במקומות אחרים,
     מנסים לגייס את הרציונל של סביבתם כדי לשכנע אחרים ב'מוצדקות' החשש, שייתכן ובאמת ברטרוספקטיבה מוצדק.
     
     אותם מי שחוגגים מרפיסות תגובת אובמה בסוריה, אוקראינה, מחזקים את חששותיהם שהדוד השומר לא שומר. איך ישמור במזה"ת?
     
     נכון, הוא לא שומר.
     
     המציאות של אי-השמירה יכולה להאיץ להגעה להסדר מפני האיום, כי אין שמירה, או רתיעה מהסדר כי אין שמירה.
     
     לא יודע מי יוכיח את 'צדקתו'.
     
     כל שטוען הוא שהדיון סובב על עניין של התנייה אישיותית שמהווה פעולה מאובחנת וקונסיסטנטית לגירוי דומה.

     אישית

     לא שופט את נכונות התחושה, אלא רק את איפיון קיומה.
     אני אישית, כצפרדייע שתזרק לסיר המתחמם עד שתמות, מתקררת בידיעה הצ'מברלינית שעוד מעט יתקרר הסיר יתקרר.
     
     תנו ליהנות, קטעים פה. את 54 שנות חיי הראשונות העברתי די אחלה, אפילו מאד, אז לפחד עכשיו? מפוטין? מרתיעים אותי שיש בעייה עם אובמה-לא-מספיק-חזק?
     טוב. בזחיחות גישתי אטעה בסוף?
     וואללה. מוטרד יותר מלא לטעות ולמות מזקנה טבעית איטית ובטוחה.
     
     תנו לסתלבט- ממילא, בבורותי, מקבל את הרושם שרוב האוקראינים מעדיפים להשתכשך בפוטניאדה כמו שרוב המוסלמים באירופה בליברליות, יותר נעים ונוח למנטליות הבסיסית,
     מיעוט אוקראינים מעוררי אמפטיה רוצים להיות מערביים, ומיעוט מוסלמים קנאים רוצים לחיות לפי השאריעה, מיעוטים אלה הם המרעישים.
     
     מלא אמפטיה לשוחרי הליברליות והעצמאות האוקראינית. מאחל להם הצלחה רבה. תומך בהם. רגשית.
     
     לא מאמין שהעולם המערבי יכול לשנות מאזן כוחות בפעילות מלחמתית מרתיעה. ג'ונגלי וייטנם, מדבריות אפגניסטן יהיה כגינות משחק מלבלבות בהשוואה להתבוססות בערבות אוקראיניות פוריות. תשאלו את היטל. ונפוליאון.
     
     לא מצפה שהמערב יעשה זאת.
     
     לא הייתי רוצה שמי ממכריי יסכן את חיי ילדיו בעימות חסר סיכוי כזה.
     דפיטיסט שכמוני.

654. איזה לאום

655. רציו-אי, אבחנה בין אי לרציונלי

     התנהלות לא רציונלית, השואפת לאנוס מציאות מקרית או שרירותית בנימוקים רציונליים המונחים על מצע שאינו- חיפוש וגילוי היגיון המנחה את שרירות אי רציונליות ההתנהלות,
     אפיינת לרבים. ייחוס רציונליות שגויה מהווה נזק אישי בריבוי ממדים;
     בצד יתרון במיקוד אנרגטי להשגת מטרה מוחשית מסוימת,
     כהתכוונות תפילתית לפני פעולה קונקרטית- ייחוס השפעות רציונליות לבריאה החד צדדית שנתפשת כדו, עם הנדר האי-רציונלי,
     פרקטיקת יישום הנטייה מעידה, גם, על צרכנות אנרגטית שמסיטה כוחות למקומות שגויים- שכן מי שמייחס למציאות כאוטית סדר נשלט רציונלית-
     • שוגה בכך שלא מפעיל רציונליות היכן שכן ישימה,
       יכול לשגות בניהול הפעולות להשגת משימותיו,
     • חובר לשכמותו בתפישה, ויחד בהתכנסות החיזוק החברתי, מעמיקים את הבלבול התודעתי,
       תוך פיתוח חרדתיות נלווית בשל חוסר היכולת המבנית לפענח מציאות למרכיביה ולגזור פעולות המטפלות ומאפשרות נינוחות תודעתית.
     ביחסים בין אישיים, חבירה מרצון לדמות דומיננטית שיש בה מרכיב אי-רציונלי מנחה מובהק,
     בצד הקוליות, האטרקטיביות שיכולות להיתפש במצבים מסוימים אצל אנשים מסוימים שנמשכים לגילויי הייחוד בשרירות התנהגות לא רציונלית, רציונלית היא פשוטה, אפורה, מתבקשת, צפויה מובנת, אי הרציונליות היא אינסופית בגיוונה,
     • שואבת אנרגיות אינסופיות וחסרות תכלית באותה מידה, להתאמת אי-הרציונלית למתווים רציונליים, אי אפשר,
     • שואבת אנרגיות רבות בעלות הצלחה ותכלית,
       לספיחת אהדה, באופן שגוי ניתן לקרוא לכך 'הבנה' למצב האחר שפעל אי-רציונלית,
       ובכך להעמיק
       • הן את המיומנות בדיאלקטיקה לא רציונלית,
       • והן את יכולתו לספוח את אהדת סביבתו, ובכך להעמיק ולהטמיע את התנהלותו האי-רציונלית.
     האנרגיות העוסקות בריבוע רציונלי של מעגל האי-רציונלי נשפכות, תוך כדי
     • שלעתים קרובות יש תוצאה, הנאה, וסיפוק מיידי בעת המעשה,
     • גביית מחיר על הליכי הטמעת המיומנות-
       • שלילת האופציה הרציונלית,
       • פיתוח גילויי חרדה- אין ביטחון ביכולת לשרוד את אימי המציאות שלא מתכנסת לציפייה להתרבע,
       • תשישות ומחסור אנרגטית בשל הכוחות שכלו ללא הועיל.

     אישית 

     מניח, לצערי, שלא חף משגיאות בייחוס רציונליות לשרירותיות או מקריות.
     
     לא מצדיק את השגיאה. מקווה שהיא מועטת.
     בטח לא מאוהב בה, או מברך את הכניעה המנחמת.
     
     מוצא, גם פרקטית, יתרון במיקסום טעמים ורצונות שרירותיים במציאות רוויית הצדקות לא רציונליות, רציונליזציות בלתי מוצדקות לוגיות, ובעיקר באבחנה ביניהם.
     הן
     • בהתנהלות אישית פנימית
       • במימוש רצונות,
       • ובניהול יציבות רגשית.
     • והן בהתנהלות אישית חיצונית,
       • זיהוי הסביבה את הממד הזה בי והרצון לצרוך אותו
         • הן ביחסים הבינאישיים,
         • והן המקצועיים.

657. מינורי בניהול אנרגטי גנטי

     יש לי חבייר	בנו המתבגר
     אגרסיבי, חזק פיזית, יכולות קוגניטיביות מפותחות, מתנתק ושוקע, בעיות דיסגרפיות, פעולות חדות, לא מהסס לדרוש, לפעול, לדבר בתקיפות, להוציא הרבה כסף כדי לממש את רצונותיו.	אגרסיבי, חזק פיזית, מתנתק ושוקע, בעיות דיסגרפיות, חווה בעיות בלימודים, בעיות חברתיות, גילויי אלימות לסביבתו.
     בצד מאפיינים עוצמתיים אלה, בבחינת 'לא חושש מדבר' יש גם את ה'נזהר מהכל', גילויי זהירות, חשש, חרדה אינטנסיביים, מפתיעים, שלא לומר לא מקובלים. נחשפתי למצבי אין אונים, בהם לא דאג לעצמו ברמה הבסיסית ביותר, כבחיובי יתר שיכול היה לטפל בהם, או בהקצאת תשומות בסיסיות של בטיחות על חשבון מאמץ מינורי, שאין לו את התשומות לגייס.	בצד גילויי זריקת אבנים על המבוגרת המלווה אותו, ראיתי אותו, בטנטרום, מטפס על גדר בכניסתו למתחם אסור, לא במיומנות, אבל בנחרצות. בפקודת אביו, כשנשען עלי מעברה השני של הגדר, לצאת, הניח ידיים רפויות, רכות, לא הצליח להרים עצמו לכדי יציאה ממה שבעזוז עיקש נכנס אליו כמה דקות קודם לכן.

658. התפעלות מגירוי אירציונלי

     משחר ההיסטוריה,
     מבניית מקדשים קולוסליים עד הנחתת אדם על הירח,
     
     האנושות מתפעמת מגילויי יישום תגובה רציונלית, כבירה, מרהיבה,
     לגירויים חסרי יישום רציונלי
     שהומרו לתמלולים היררכיים רציונלית.

659. תאוות שליטה

     עם קונטרול פריקיות יש לי בעייה.
     
     לא רק עם גילויי ההתנהגות,
     לא רק בשל ההתייחסות לגילוי כמקצוענות, כתצורת דאגה או אפילו אהבה, גם עם המושג עצמו,
     במידת התאמתו להצמדה למדגמנים אותו.
     'תאבי השליטה', אלה שנתפשים ככאלה, המכונים קונטרול פריקס,
     חרדים לאובדן השליטה שהם תופשים כנמצאת בחזקתם.
     
     כלומר, זה לא על בניית סדר נשלט,
     זה התגוננות מפני סדר קיים מופר.

660. GPS

     מכשיר יוצר סדר נטול אג'נדה למי שמחוץ לסדר עם אג'נדה.
     • כלי ניווט.
     • לאנשים שרוצים להגיע למטרה מסויימת.
     • הם נעים בחוסר ידיעה, רפרנס, למקומות ידועים.
     • אבל יש תכנית- מאיפה להיכן.
     • כלומר במוד של סדר, יש הנחה מקדמית שלמקום המסוים רוצים להגיע,
     • במציאות צפה ולא ברורה.
     • המכשיר, באמצעות מערכת קבועה - לוויינים - בודק מיקום יחסי לנקודה קודמת.
     • לא מניח הנחה א-פריורית, מקדמית- מהיכן מגיע, ולא פוסט-פריורית, עתידית, לאן אמור. בודק תמידית.
     • ואז המכשיר עבר מטה-מורפוזה:
       • ממכשיר ייעודי המעיד על רוכשו, למכשיר שנלווה לסט מכשירים אחר, מומע בתוך הסמארטפון.
       • השימוש בו, בשל נפיצותו הפך לאחר, כמעט ייתר את האבחנה הקודמת.
       • עם השינוי של תקשורת חד כיוונית מלווין למכשיר מעבד ומציג מיקום על פני מפה שעודכנה- במקרה הטוב- בעת ההתקנה, יש מעבר לתקשורת של משתמשים עם מוקד שיודע את מיקומם, כך נותן מידע עדכני על עומסי תנועה, איומים ומידע רלוונטי נוסף, על פני מפות מתעדכנות בזמן אמת.

     אישית

     חבר טייס רכש את המכשיר המהפכני.
     $1800, ב 1991.
     הרגשנו את פריצת הדרך.
     בעיקר התפעל בשימוש על הרצפה בדרך משדה התעופה.

661. איפה הם הקולים עם ההורמונים הגועשים

     בנערותי לא הייתי בתנועת נוער, לא סוחב חברים קודמים מאז.
     היה חסר אבל לא חסך.
     ראיתי אז קולים. פורצי מסגרות, בריבוי פרצות וגיוון מסגרות.
     
     מסתכל על חלקם היום: אלה הפרומים- פרומים, מחוץ לגריד. עצוב משהו.
     
     אחרים, כל כך במסגרת, שיש להם סימני נעצים שמכסים את שריטות ההורמונים שגעשו:
     חולמני הרפתקאות
     במעש- חתרני שימור רוטינות.
     • נשבעים, לעצמם ולסביבתם שנורא היו רוצים לטייל ולחוות,
     • מייחלים שבשדה תעופה זר יחכו להם עם שלט נושא את שמם, ואם לא יחושו קלי ערך, או סתם אבודים,
     • יוצאים לרגע מגריד המדינות המפותחות, פיזית, מרגישים לא טוב,
     • "עשרה ימים, גג שבועיים. מספיק",
     • מטיילים בקבוצה מאורגנת,
     • לא נוסעים לסיני כי אין שם בתי חולים,
     • מניחים תהילים מתחת למזרון כל אחד מילדיהם,
     • מצפים שאמונותיהם, חרדותיהם, יכובדו,
     • מרחיבים ביתם בגיל 50, כשילדיהם יוצאים מהבית במטרה לעשות מקום לנכדים,
     • נוסעים לניו יורק ורוצים כל יום לחזור לרחוב 34.
     • להתארח בניו ג'רזי ולהימנע ממנהטן,
     • להביא סחוג מהארץ לניו יורק,
     • נסיעה לאיסטנבול ליום, עם מענה לתמיהה, מה יש לי לעשות שם יותר?
     • להגיע לניאגרה פולס, ולא לראות את המפלים- הקזינו יותר מעניין,
     • לשון כל יום את תנומת הצהריים בקאו סאן רוד,
     • לחפש את בית חב"ד, לאכול,
     • מקדשי מסורות, משמרי רוטינות, בבחינת 'לא-זוכרים-למה'
     • אם לא חייבים לא יוצאים מרמת אביב.
     • רובם
       • שמרנים ימניים,
       • שהכלכלה החדשה גלשה מעליהם,
       • נאלצים לנגב את מוראותיה,
       • שאך קודם ייחלו להצלחתם בה,
       • רוצים צדק סוציאלי,
       • ונשארו בעצם שמרנים ימניים.
       • רובם מיליטנטים, גנרלים, בעיקר של המלחמות הקודמות.

662. הערות על תערוכת ליאונרדו דה וינצ'י יותר קונספט פחות תכלעס

     ביקרתי עם בתי בתערוכה על ליאונרדו דה וינצ'י.
     כמה הארות,

     מכניקת פעולה

     • על מצע של סקרנות גדולה טיפל ב-
       • פירוק תופעות
       • לתנועה,
       • לכח,
       • אנטומיה,
     • למרכיביהם,
       • לחלקים אורגניים,
       • למנגנוני העברת כוח,
       • ליחסים ופרופרציות,
     • יצר תובנה,
     • בנייה מחדש של מרכיבים,
     • עסק באופטימיזציה מתמדת של תוצאת ביניים,
     • לשימוש פרקטי בבניה או באמנות,
     • תיעוד
       • גרפי
       • מילולי.

     תובנות

     • דה וינצ'י הוא מהות הרנסנס, חידש עמוקות בכך שניסה
       • להבין את (הנתפש כ)תוצרי האל, במגוון תחומים,
       • לייצר תחליפים,
       • לחיקוי תוצרים.
     • הרבה להיכשל מבחינת יישום התוצרים
       • למטרות אליהם שאפו הספונסרים שלו,
       • השופטים את תוצריו בפרספקטיבה היסטורית.
     • תוצריו, אלה שאינם אמנותיים שהם חשובים כשלעצמם היו קונספטואליים.
       • יותר משהיה פרודיוסר, הוא רצה להבין.
       • עשייתו הייתה מוכוונת הבנה, תוצריו היוו דוגמאות לה, פחות תוצאתית תוצרתית.
       • הוא לא סיים רעיונות או מוצרים, בכך הוא חתרן הבנה ופחות פותרן.
     • נכנס לקונפליקטים, התגוננות מאכזבות מכך שתשומותיו כוונו יותר לדוגמאות להבנה מאשר לפתרונות חותרי תוצאה.
     • רתם את יכולותיו בחיפוש מתמיד אחר מֶצֶנָט.
     • לאורך ההיסטוריה, הוא נהנה מיחסי ציבור חיוביים ומפרגנים יוצאי דופן. למה?

     קלישאות

     • גאון.
     • משרעת תחומי העניין שלו מדהימה.
     • נותר תיעוד רב, תוצרים מעטים.
     • מתי נח?

     מבקרים

     • המציגים מראים קישורים למה שייצר ליישומים מודרניים.
       • הקישור נשמע (לי) לעיתים מכניסטי, מאולץ, מגמתי.
     • אבות חנונים אשכנזים אינטליגנטים עם ילדיהם בני ה- 9-13.
     • דוברי רוסית. נשים מבוגרות.
     • כמעט 100 ש"ח למבקר? יקר מאד.

663. דה וינצ'י - ריצה אחרי האל

     כדי להבין את פעולת האל
     לחקות את תוצריו,
     גייס את השכל
     פרק חיוויי מציאות למרכיביהם
     ליצירת תובנות
     לבניית יישומים,
     להאדרת קיום האל
     לשימוש ברואיו.

664. הכללות זה לא הכל

     הכללה

     הגדרה

     כינוס מאורעות או פרטים לכדי מכנה משותף.

     יישום

     באמצעות הכינוס ניתן לנבא על מאורע או פרט דומה לאלה שעליהם מערך הכינוס.

     פרקטיקה

     • דיאגנוזה רפואית
     • תחזית כלכלית
     • תחזית מזג אוויר
     • פעולות שיווקיות

     דוגמא

     'גזענות' זו הכללה. אוסף פרטים עם רקע גזע, שהוצר/ הורחב לרקע לאומי, אתני, או גיאוגרפי, שנתנהלים באופן דומה לגירוי מסוים. קיימת הכללה וניתן ציביון ערכי, שלילי.

     מבחן ההכללה

     יכולתה להוות כלי ניבויי להתנהגות פרטים דומים.

     ערכיות

     ישנן הכללות עם ערך.
     • נייטראלי:
       הולנדים מרבים לנסוע על אופניים.
     • חיובי:
       הולנדים חרוצים.
     • שלילי:
       הולנדים קמצנים.
     • מורכב:
       נטל הבישול העיקרי בהולנד מוטל על נשים, כשרוב השפים המקצועיים והמפורסמים גברים.
     
     את הערך טוען הנחשף להכללה.

     אופייני בשיח

     פרט בשיח מוציא עצמו מכלל שזה עתה ניסח.

     אישית

     אוהב הכללות:
     • לבחון של אחרים,
     • ועוד יותר לנסח את שלי.
     מין תחביב שכזה.
     למצוא הקשר בין אוסף מאורעות. בעיקר על רקע ביטוי תפישות, התנהגות.
     
     אני ממש לא מבקש מכל ההכללות שמנסח להיות נכונות ב- 100 מהמקרים.
     
     ככל שיש קשר בין מאורעות והוא עקיף, ועדיין שורד את מבחן התקפות- כך מרתק, אותי, יותר.

     נניח

     • חיזוי תפישת עולם כולל על פי גילויי דעה פרטנית בנושא מסויים.
     • זיהוי בהסקה על
       • מקצוע,
       • מקור לאומי (- אנחנו כל הזמן עושים את זה.)

     ערכיות

     אין הכללה רעה.
     יש לא נכונה.
     ויש מי ש
     • משתמש בהכללה נכונה
     • לא משתמש בהכללה נכונה
     • משתמש בהכללה שגויה
     • לא משתמש בהכללה שגויה.

     שלילה

     מנסה לנסח הכללה על המקרים בהן הכללותיי לא מתקבלות.
     כשהכללה אמורפית, היא מזמינה את בחינתה ואת מבחן תקפותה. השולל אותה מטעמי
     • הנחשף להכללה לא רואה את הדמיון בין הפרטים, (ממעט לקבל חיווי על דחייה על רקע אי דמיון בין הפרטים אותם מכנס)
     • מעריך ההכללה לא מסכים עם ההשלכה המוסקת. קורה לי יותר. פסילת קיום ההכללה נעשית על רקע:
     • אי הסכמה לגיטימית, לא שותף למסקנה,
     • אופן בחינת הנושא על ידי המעריך הוא מתמטי, לכן מאורע אחד שלא תואם פוסל את קיום ההכללה, בעוד שאני, מראש, מחפש את ההכללות ה'מעניינות', הפחות מובהקות, שתעבודנה ברוב ולא בכל המקרים.
     • ההכללה צובעת את המעריך אותה אישית, את ההתנהלות שלו, את ביצועיו, באופן שונה- ערכית, נגטיבית, מאיך שהוא היה רוצה לתפוש את עצמו.

666. משולש תפישות

     במשולש תפישת מציאות ערכית,
     נטולת השפעה קונקרטית על הבוחן,
     • קודקוד קלריקלי, שמרן, אמוני, ימני, ביצועי, מחזק רוב על חשבון מיעוט, רוב המכריע של האנשים,
     • חתירה לרציונליות מצד שני, כנטייה, כהבנה, כתפישה שזה קל ונכון ומתאים לקדם טובה אישית מצרפית, לא מקושי,
       מעטים, קרים מנוכרים, היפרפרקטיים לא פרקטיים,
     • ישנה איזושהי בליטה כזו, היברידיות, של מרוב מולקולות לא רואים את החומר, משכילה בדרך כלל, של התכנסות אפולוגטית, ערכית, להסכמה, הערכה ולגיטימיות, גם וגם וגם וגם.
       לכן השוני, המאובחנות המטושטשת והריצוד הליברלי.

667. גע גע גע

     מכיר משהו ירוק בחוץ, אדום בפנים, יש לו גרעינים של אבטיח ולא עושה גע גע גע?
     
     מה זה, מפלגה ש
     • האידיאלוג, המנהיג והמייסד שלה, עסק עמוקות בזהות יהודית ישראלית,
     • גדל בתפישה, צמח לתוכה ומיצב עצמו כ'ישראלי' היפה מייצג את האתוס,
     • אביו היה ימין לאומי מאובחן ובנערותו ביתו נחשב כלאומני,
     • תומך בהגדלת כוח הרוב לטובת רווחת הרוב, על המיעוט,
     • מהות המפלגה היא
       1. דאגה ביצועית כלכלית מגזרית,
       2. טיפוח אתוס לאומי ישראלי,
       3. רחבה דיה כדי להימלט ממאובחנות אידיאולוגית, מתעלמת מסוגיות מדיניות, כלכליות וחברתיות,
       4. מטפלת בסוגיות קונקרטיות ש'מציקות' למגזר בוחריה,
     • שהגרעין המאפיין את מצביעיה נחלק ל
       1. במקורם, במהותם הם מצביעי ימין/ שמרן שמאסו בדמויות המנהיגות את מפלגת האם, או
       2. חסרי תפישת עולם פוליטית מאובחנת,
     • אלה התומכים בהקטנת ייצוג מיעוטים על ידי העלאת אחוז החסימה,
     • מפלגה התומכת בפעולות חינוכיות מלבות זהות לאומית, לימודי שואה מוגברים וביקורים מחנכים במחנות השמדה לטובת תגבור זהות לאומית,
     • מפלגה המקדמת קביעת מתן הטבה כלכלית מסוימת, פרטיקולרית, מאובחנת, קונקרטית של המדינה למגזר המצביע למפלגה, וזאת על רקע אתני, ומניעת ההטבה ממגזר שאת ייצוגו רוצים לצמצם, כשמסורתית מפלגות ימין עוינות אתניות זו,
     
     מה באמת מאפיין מפלגה כזו, ועוד יותר את מצביעיה
     (גם אם הם מאוד ונורא רוצים לתפוש עצמם כליברלים נאורים, נתלים באומות מתקדמות, ומתגבים ברציונליזציות פרקטיות לתפישותיהם) ?

668. קורלציה בין השכלה לאמון

669. ליברליות מצופה

670. אהדה שרופה

     כשנחשף לגילויי אהדה ספורטיבית עמוקה- נגעל. במקרה הקל, רואה בכך התכנסות, אד-הוק, מלאכותית, מזויפת להתנהגות מאובחנת, חברתית, כאילו חמודה, שהמכנה המשותף היא ההתנהגות המשותפת המאובחנת והלא אורדינרית. במקרה הכבד, רואה בהשפעה של אהדה נידפות אישיותית שמוצאת נחמה בסממני התנהלות מופרכים זהים.
     הגדרת זהות אישית באמצעות הזדהות עם זרים ספורטיביים - פתטי.

     צידוק(ים)

     שמעתי כבר,
     'צפייה בספורט ללא מעורבות רגשית לא מעניינת.'
     שוין.
     
     וכן-
     'ספורט מאפשר להיות נמוך וסובלימציה לצרכים קמאיים של גברים בעולם בו אי אפשר להתנהג באלימות וילדותיות'
     כשאומר לי את זה אוהד, כאילו שרוף, נראה לי שהוא 'המקרה הקל'.

671. חיכיון זמני

     מי שפגשתי נחלק למי שפגשתי נחלק ל:
     • אלה שהמתנתי להם בגלל כאוטיותם בשליטה על זמנם,
     • אלה שחיכיתי להם בשל אנאליותם הזמנית.
     • ואלה שהסתכרנו במועדם.
     • [מי שחיכה לי- מקווה שהיו מעטים - איתם הסליחה, הבושה, וההתנצלות על כאנוליוטי.]

672. נטילת חירות - אין מענה לשאיילה

     חווה מצב עם חברים, מכרים, עם מי שנמצא אִתם בתקשורת רציפה על ציר זמן, ששואל אותם שאיילה ולא נענה.
     
     השאלות שלעתים לא מקבל עליהן מענה אינן נמנות על הסוגה שתשובה אפשרית היא ווריאציה של הסכמה או יֶדע- 'כן, לא, שחור, לבן, פרוצדורה, מספר'.
     בוודאות הנשענת על ניסיון עבר, לשאלות מידע או חיווי קיבלתי, אקבל מאותם אנשים מענה מיידי, ראוי, מלא.
     
     לסוג מסוים של שאלות סוג מסוים של אנשים נוטלים לעצמם חרות* לא לענות.
     
     השאלות שאליהן מתייחס הן מז'אנר 'המעצים'- כמכונה בפלוצריאדה, משהו בסגנון 'נפק לי תובנה וחוויה מ...', 'מה חשבת על...' או שאלה פתוחה אחרת שמצריכה
     • מחשבה מקדמית,
     • פירוק למרכיבים,
     • ניסוח התייחסות בכפוף להיררכית ערכים,
     • ביטוי התשובה לשאלה.
     מאנשים ש
     1. יודע להגדיר מי הם מראש,
     2. שטועה לחשוב שכן יענו והם לא,
        בפעם הראשונה מופתע, אז מוודא שאי המענה היה חד פעמי, או, אופייני.
        על פי רוב, אותם מקרים שלא ענו, טעיתי לחשוב שהם לא נמנים על הז'אנר הלא עונה- נטייתי לטעות לכיוון שחושב שכן יענו, לא שלא יענו, כלומר לפתוח המקדם וזורם, לא לסגור עוצר מפוחד.
     אלה שלא ענו או ש:
     1. מוריד אותם מהשאיילה - החלק הארי מהנשאלים שלא עונים - מדיר אותם מהשיח,
        1. מפחד - זו המלה, אני מפחד - להרגיז אותם, לא מוצא עניין להסיט אותם מחתירתם המתמדת לשלווה שלא תושג, בשאיילה שצורכת מהם תשומות במחסור, גם אם מסוגל לאלץ אותם לענות,
        2. מי שיודע, שלא אקבל ממנו תשובה.
     2. או ש מציק בחפירה למי שאני מוצא עניין להציק בשאלות, שכן
        1. סומך על חוסנו, יש לו היכולת לענות,
        2. ביהירותי המתנשאת, גם ממש חושב שעושה לו טובה וחסד, שכן יש סיכוי סביר שייהנה, ואולי אף יתמכר לכך. :-P
     מניח ששואל אחר - מי בכלל שואייל שאיילות? - 'נורמלי', נורמטיבי, מתוק, היה נעצר באין המענה, מבין את הרמז באי-המענה, שנכנס לטריטוריה שגורמת אי-נוחות לנשאל - לראייה, לא עונה. אולי השואל, מהזן הרָגיש, אף היה חש אי-נוחות מכך.
     
     לאזני, הווירטואליות, שכן התקשורת היא אלקטרונית,
     • לנשאל יש את האפשרות לא לענות, בלי שיעמוד בלחץ אי הנעימות האנושית מולו,
     • העונה כותב את תשובתו שתקָרא על מסך.
     מרהיב. מרתק. מסקרן. הכיף מתחיל.

     התהייה

     אותם אנשים שלא עונים, מכריי - הניסיון מורה - בניסיונם לנפק ערך, יעשו עבורי מאמץ כדי לתת מענה מהיר, מדויק, פרקטי.
     
     בה בעת, אותם אנשים נוטלים את החרות, בוחרים, לא לענות על שאלות מזן מסוים.
     
     המעניין, אלה אנשים המחויבים לריבוי נושאים, בכללם ובעיקרם גם לשימור תדמיתם המסוימת בעיני עצמם. בתפישתם העצמית, הם לא רואים עצמם כחסרי מענה.
     
     אני מסוקרן מהקו המפריד בין
     • מחויבותם לעצמם, להיתפש כעונים על פנייה לשאלה, לבין-
     • המקרים בהם לא יענו על השאלות.
     מתי אלה שאינם עונים, חורגים מהערך האלמנטרי של להיתפש כעונים לפניייה,
     ולהיות במצב מודע, של אי-מענה לפנייתי.
     
     מה גורם להם למקם מעשית, אופרטיבית, את ערך המענה מערך עליון אחר?
     
     מהו הערך האחר הגובר על ערך זה, שתחזוקו מונע את יישום הערך הבסיסי הקודם, ולא לענות?
     
     מנסה למפות את השאלות שבהן מצפה לא לקבל את המענה.
     מתי המחויבות למענה פגה, ממה היא פגה,למה היא פגה.

     מודל מוצע

     מגיע למסקנה (הזמנית, מקווה שתתעבה), ל'מודל' של אי-מענה,
     כאשר הנשאל הלא עונה-
     1. אין לו יכולת מענה, שתספק אותו, את הנשאל. היכולת החסרה עשויה להיות כל אחת או שילוב של
        1. תְכָנית- טיפול בתוכן עליו נשאל, אין לו את התוכן,
        2. אנרגטית- אין הקצאת משאבים למענֶה, חוסר המשאבים יכול להיות-
           1. רמת זמינות אנרגטית נמוכה כללית,
           2. רמת זמינות אנרגטית נמוכה ספציפית לנושאים תאורטים, שהשלכתם הנתפשת על המציאות המידית אינה ישירה לנשאל,
           3. מצב מקומי בו הקצאה, זמנית, של משאבים מתועלים למשימה אחרת הצורכת אותם- לא באמת, שכן, מצב זה יכול להיות מקרה חד-פעמי, כב'תירוץ' לבירור על אי-מענה. כשקורה בריבוי מקרים יש להניח שהסיבות הקודמות הן הרלוונטיות.
     2. ניסוח- לנשאל חשך יכולת ניסוחית באופן שהוא תופש אותה כמחמיאה לו,
     3. שיפוטיות ערכית- הנשאל חושש שהמענה לשאלתו לא עומד ברמה איכותית בציפייה (שלו) מעצמו, וכך מענה נחות לטעמו, עלול לשוות לו ערך שונה מהערך החיובי שהיה רוצה לספוח,
     4. לחשיפת האין-מענה של הנשאל, מהסיבות אשר תהיינה, להצפת חוסר היכולת לענות מתלווה, טבעית, לרוב הנשאלים הלא עונים, תחושת תסכול, הם לא רוצים לתפוש עצמם כלא עונים.
     5. בהליך רציונליזציה טבעי, מתבקש, אופייני, הנשאל מסביר, ברמות שונות של תמלול, תולה את אי-המענה בסטרוקטורת השאלה או השואל:
        1. השאלה לא נשאלה
           • בזמן,
           • בטון,
           • בהקשר,
           המתאים להתייחסות,
        2. השאלה כן נשאלה, ושלתפישת הנשאל
           • עם מטרה חבויה שעליו להתגונן מפניה,
           • על ידי מי שצריך לחשוש מפני
             • מה יעשה עם המענה,
             • מה יסיק על העונה.
           הבלתי מתאימים להתייחסותו.
     בכך, בתנועה על מודל מוצע זה הנשאל מצדיק רציונלית, את אי-הנוחות, (האפשרית, הניתנת לפרשנותי זו) המתלווה לעובדה בסיסית:
     
     הנשאל נשאל שאלה. בחר לא לענות, וזאת על אף ששואף לתפוש עצמו כעונה, וגם אם מגובה בסט הצדקות.

     בקרה

     איך אני יודע שכיוון ההצעה למודל הסבר זה סביר?
     
     לפי עיקרון הניבוי;
     (עם ריבוי ההטיות- עדיין) די מצליח לצפות מי לא יענה על איזה סוג של שאלה.

     * נטילת חרות, ממי?

     נטילת החרות איננה, כמובן, משואל השאלה.
     
     על פניו, מי שנשאל ולא ענה, עשוי לענות לשאלת הבירור למה לא ענה,
     שלא ענה לשאלה הראשונית, מפני שאינה 'חשובה'.
     לשאלה 'חשובה' לדעתו, זו מז'אנר ה- 'כן, לא, שחור, לבן, פרוצדורה, מספר', היה כמובן עונה.
     
     וכך עולה הסוגיה, מי הוא הנשאל שיחליט עבור השואל, מה היא שאלה 'חשובה'?
     
     ואין כאן סוגיה אמתית, שכן, כל עונה על כל שאלה הוא הריבון המחליט על מה יענה לפי סט ערכיו הכוללים הן את הנושא, הן את השואל, והן את יחסו למצב.
     
     נטילת החרות של מי שלא ענה היא מהמחויבות של הנשאל עצמו לענות על שאלות, באופן שמשמר את תפישתו העצמית כ-
     • פרסונה זמינה לפניה,
     • עונה תשובות שמתחזקות ומחמיאות לתדמיתה, לפי תפישתה.
     כך החרות היא מהערך האלמנטרי שהפרסונה הציבה לעצמה.

     עניין אישי

     השאלה שאני שואל, מעניינת אותי ככל שתהא, משנית לסוגיית ה'אין מענה'.

673. תפישת ה'טוב' בסכסוך

     If there were in the world today any large number of people who desired their own happiness more than they desired the unhappiness of others, we could have paradise in a few years.

     Bertrand Russell
     
     בלא מודעותי לאמירתו זו של בטראנד ראסל,
     בשמונימים, אחזתי בתחושה, ש
     יותר ממה שמישהו רוצה להרע לאחר
     הוא מעדיף לגרום טוב לעצמו.
     
     
     קישרתי את אמירתי זו לתפישתי את הסכסוך במזרח התיכון, (אי)היכולת ו(היעדר)הנכונות לפותרו על ידי שני הצדדים.
     • בשונה מצעירותי, שייחסתי את תפישת ה'טוב' לרווחה רציונלית נתפשת של הפרט, בתקווה שתפישתי תשתנה בהמשך שוב :-) כלומר להבנתי את רווחתו האישית, כלכלית של פרט,
     • היום, אני גורס שתפישת הטוב הפרסונלית מושפעת עד כדי שינוי, שיבוש מהתכנסות לתפישת 'טוב' קולקטיבי אמוני, בלתי-רציונלי, במובן שמערכת הערכים של הפרט וממנה נגזרת רווחתו מורכבת יותר מרווחה פרסונלית רציונלית נתפשת (על ידי).
     
     כלומר, השינוי הוא בתפישתי איך אנשים תופשים את טובתם, לא בתפישתם, שנותרה ללא שינוי.
     
     תפישת ה'טוב' המצרפי של שני הצדדים כעת, תוצאתית לפחות, לא היוותה, לא מהווה פלטפורמה שהובילה להסכם.
     
     כעת, אני פסימי בהערכתי את סיכויי הצלחת הגעה להסדר וולונטרי בין הצדדים.

     בעתיד

     טיפול בבעירת הבעיות האקטואליות בעתיד, ייתרו את בעיית הסכסוך כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.
     ככזו, הסכסוך בתצורתו הנוכחית כעת יהפוך לתת-סוגיה מבחינת חשיבותו בעתיד, ויהיה נתון להשפעו של בעיה עתידית אחרת שתכיל את בעיית הסכסוך הנוכחית.

674. נהאנ"ה

     נידפות הנחרצים או
     נחרצות הנידפים.

675. אותנטיות השקר

     בשקר יש מרכיב אותנטי- הרציונל לקיומו.
     אין בטבע שקר.
     שקר הוא מניפולציה תודעתית של אחד בזו של אחרים.
     ככזה, השקר בקיומו נעשה לחלק ממציאות.
     אותנטיות השקר היא-
     
     1. בעצם קיומו,
     2. ברציונל שגרם לתודעה מודעת לחרוג מטבעה ולייצר עיוות למציאות
        לשם ניסיון בריאת מציאות חדשה.

676. התפעלות עצמית

     ידידי הנערץ שמספר בעצמו על שבחו אומר-
     
     'מוצץ לעצמי את הזין'
     
     
     אני, על אותו דבר-
     'מריח לעצמי בבית השחי ונהייה שיכור'

677. אפשרות חזקה חלשה

     לחזק יש את האפשרות לתת.
     לחלש נותרים האפשרות לקחת והתלות.

678. מה חדש ברגולציה?

     גוי מגיע לכפר בודק מה הביזנס שחסר ואין, ופותח כזה. יהודי בודק מה הביזנס המשגשג ביותר ופותח כזה לידו. התקשורת מדווחת, לאחרונה באינטנסיביות ובביקורתיות גדולים מבעבר, על פעילות גופים עסקיים ה'מנצלים' את יתרות ויתרון גודלם ל
     • החלת אקסקלוסיביות בתחום הפעילות, הגבלת עד הדרת מתחריהם לשם הקטנת תחרותיות
     • כדי למקסם את יכולת גריפת רווחים מפעילותם בשווקים שאיבדו את רמת חופשיותם, את שיוויון יכולת התחרות של המשתתפים, וזאת על ידי
     • הקצאת תשומות שיווק ומכירה נמוכות יותר
     • ו/או תמחור מוצרים גבוה יותר-
     • תוך פגיעה כוללת בצרכנים, שאלמלא החלת האקסקלוסיביות או ניצול יתרון הגודל היו יכולים
       • לקבל, כמותית יותר מהטובין, או
       • איכותית יותר, או
       • בתשלום פחות, או
       • בתמהיל ביניהם.
     כמושג 'טוהר הנשק', שמהווה ביטוי מבולבל עד מעוות, השוק 'לא נפגע' ממהלכים שפוגעים בחופשיותו. המשתתפים, מוכרים בתנאים הירודים וצרכנים נפגעים מכך.

     מה יום מיומיים?

     הרצון, המגמה, המימוש הנלווה ליתרון הכלכלי בפעילות יחידאית בשוק, ברורים אינסטינקטיבית, מעשית ובמלל. במקביל להתפתחות השווקים הראשונית, בעת שמספר סוחרים התקבצו להציע את מרכולתם להתקהלות לקוחות פוטנציאלים - בהיווצרויות המפגשים הראשוניים שבהם מוצעים טובין לרכישה למתעניינים, להלן 'שוק', נוצרה ההבנה שמהות השוק הוא תחרות, וזאת בעקבות רצון טבעי של הפרטים הלוקחים חלק במפגשים אלה למקסם את רווחיהם האישיים על ידי שאיפה לבידול עצמי עד יחידנות, כמידת יכולתם. יישומית, למשתתפים בו יש עניין ליהנות מסוג של בלעדיות מבדלת ומתגמלת אם הם מוכרים או קונים בשוק. ביצוע הטרנזקציות הכלכליות הראשונות השיק לערכים רציונליים של מיקסום טובין.

     למי יש עניין בשוק חופשי חופשי, נטול אקסקלוסיביות?

     לריבון. ריבון יכול להיות מממשל השוק עד ממשל המדינה. הריבון מבין, שראשונית, כלכלית, לפני הטיות מקומיות, הרווח המצרפי של השוק יהיה מקסימלי בשימור תחרות חופשית. הפרה של חופשיות השוק נעשות ממניעים מקומיים, זמניים, אישיים, כדי לטפל ברצון מסויים, ובידיעה ששיווי המשקל מופר, נועדו לקדם מגוון ערכים אפשרי, בדרך כלל רווח מפעילות אחד המשתתפים בשוק, שחולק את ההגדלה המלאכותית של רווחיו עם מי שאיפשר לו היתרון שבהגבלת השוק.

     אקסקלוסיביות כערך

     במופעים ובתצורות שונות, גם הדת מתייחסת לאקסקלוסיביות בקידוש האל, ביחידנות המנהיגות, הריבונות, יחסי אנוש ואישות. אקסקלוסיביות היא ערך חברתי וערכי. יצירת סדר קשורה, גם, למניעת חופש פעולה מלא, שמקושר לכאוטיות ומקריות, וכן ברצון ובכוונה ליצור שוק חופשי, וגם, פרדוקסלית, בהגבלת מרכיבים שפוגעים בשוק החופשי, וזאת במטרה לקדם ערכים אחרים.

     קלישאות לא בלתי נכונות

     שיוויון אם קיים, בתצורתו הטבעית, קיים בחופש מוחלט, אם קיים. במציאות, שמטבעה היא בלתי שיוויונית, רגולציה יוצרת שיוויון כפעולת סכין עורפת את מי שהפעולה מופעלת עליו- חומרים לא בהכרח שווים, בגדלים שונים, בכוונת התחשבות עיוורת ליצירת מידה זהה, בתבנית אבחת החותך. כלומר השיוויון הוא החיתוך הזהה, לא המהות של אלמנטים לפני החיתוך, לא אחרי העריפה, לא במרכיבי החומר. כל מה שהיה שונה נותר כזה.

     ייחול היישום

     בניית הסכר העוצר, התקנת המערפת החותכת, ייחול לרגולציה שתיצור מענה פותרני להקטנת יתרון, נשאף על ידי מי שמזהה שקידום טובתו נפגע מגילויי החלות יתרונות כיעילות, גודל או אחרים, והחלת האקסקלוסיביות לטובת
     • הקטנת עלות הטובין המסופק,
     • תוך הגדלת התגמול המשולם.
     עם זיהוי הפגיעה על ידי סובייקט, ככל ש-
     • הכרה באובדן, זיהוי הנזק רב יותר,
     • ככל שמבנה אישיות הבוחן תגובתי יותר,
     יש לצפות שהייחול לרגולציה מיידית, פותרנית ואגרסיבית- רב יותר.

     רגולציה רעה?

     מזווית חברתית, באופן שמאפיין את המחאות החברתיות, כאשר לפרט או לגוף יש גישה למשאב שהכלל צריך או רוצה לצרוך, עולה השאלה שמטפלת באיזון בין שני ערכים נוגדים:
     • טובת הכלל, נגישות זולה ואלטרנטיבית למוצרים,
     • ערך חופש הפרט, היכולת לתמחר כל מוצר על פי מערכת שיקולים עצמאית.
     'שיוויון' לא בהכרח הושג אחרי פעולת הרגולציה. כמאמר המשפט-

     "מי שדורש שיוויון -צדק, בעצם מבקש חמלה."

     מי שמבקש את התערבות הריבון כרגולטור, ברוב המקרים המכריע מבקש הקלה למצבו, לא רואה את טובת השוק המצרפי, אם גם רטורית מחצין זאת כך.

     למה כעת?

     יכולת גופים כלכליים שלטוניים להעצים אקסקלוסיביות על פרטים, צרכנים, במגמת העצמה, וזאת בשל
     • היתרון המבני לגודל,
     • הקרבה לתשתשיות ורתימתם לאג'נדה,
     • התפתחות תקשורת גלובלית,
     • טכנולוגיה המאפשרת הגעה ליותר פרטים.
     החתירה להחלת אקסקלוסיביות הייתה משחר ההיסטוריה, 'קורבנות' היו תמיד, עם האבולוציה התרבות האנושית, עם הטכנולוגיה והגלובליזציה עוברת הליך של קונדנסציה אולי דה פרגמנטציה. בשל השלכות תקשורת ומידע לכל, חלוקת העושר והשליטה על המשאבים מתרכזת בין
     • מי ששולט על תשתיות, שעושרו הולך וגדל
     • ואוכלוסיה שמסורתית שֶדרגה עצמה מפסי הייצור והשדות משתנמכת מבחינת תקבולים אליה.
     שני דברים קרו:
     • הצטמקות הכנסות עשירוני הביניים,
       ירידה ברמת הכנסות, רמת חיים,
       והכרה מתייאשת מלהימנות על העשירון העליון,
     • מובהקות הקטנת התחרות- הקמת תשתיות מתייקרת, הגישה לתשתיות מוזלת ככל שמשרתות יותר משתמשים, מתחרים נעלמים לא נוספים.
     • [במקביל ישנה החצנה של סיפורי סינדרלה של מי הבסת הסטטיסטיקה ההתכנותית.
       ההחצנה אינה קונספירציה של הקרובים לתשתיות לעורר תקווה אצל ההמון, אלא מענה להתעניינות שבסיסה להשראה להמונים ב-
       1. מי שנמנה על תעשיות שסף הכניסה אליהן נמוך, ישנם ריבוי מנסים ומתי מעט מצילחים בענק- ספורט פופולרי, מוזיקה, אמנות בעיקר פרפורמרית- מי שתוצריו מועברים להמונים,
       2. ישנם עיסוקים שהתגמולים של מעטים הם דמיוניים, מי שהמציא, פיתח מוצרים נחשקים, צבר מומחיות ייחודית לתוצר נצרך, כרופאים או עורכי דין,
       3. וישנה החצנה של המשחק בסיכויים כקזינו- תוכניות ריאליטי שמשפיעות על הזוכים כסף והיותן פןפןלריות רווחיות למפיקיהן.]
     ועם זאת, בהליכים מקבילים
     1. המודעות להתמצקות העושר גדלה,
        זעם ההמונים שאינם שותפים ל'חגיגה' עלה,
     2. ההתמכרות להיבטיו עלתה-
        לא ניתן לברוח לגיאוגרפיה אוטרקית, חיים כוללים מגוון רחב יותר של תוצרים שתממשקים ליותר אנשים, שהעדרם מוריד את רמת החיים הנתפשת ל-תפישה מצוקתית.
     3. נפתחו אפשרויות תאורטיות רבות יותר להתעשרות מהירה יותר של פרטים- נותרה התקווה.
     ואני שואל, מה השינוי האבולוציוני שימנע את הרגולציה הבעייתית?

     מה יש לי נגד רגולציה?

     ברור לי שלא ניתן לחיות בחברה ללא רגולציה.
     
     אומר ש-
     תופעות פסיכולוגיות וסוציולוגיות מתרחשות, בדומה לפיסיקה, במנותק מהיות מי שמבחין בפועלן, מנסח את תופעותיהן או מבין את חוקיהן.
     בשונה מפיזיקה, יכולתו הפסיכולוגיה והסוציולוגיה, עדיין מתמקדות בהסברים לתופעות שאירעו בעבר. מייחסים לדיסציפליניות אלה סקפטיות בסיכויי תחזית תופעות עתידיות. לבטח פחות תקפות מאשר לפיזיקה.
     
     היכן שיש התנהגות פרטים, יש המייחלים לרציונליות התנהלותית מוחלטת, כשברור שאין כזו.
     
     גם התנהלות רציונלית מוחלטת, שאיננה, בבואה להגשים שוני בהעדפה הנובעת מהבדלי טעמים בין אנשים ושונות בהקצאת המשאבים להשגתם מצריכים רגולציה, לשמירת טובת הכלל המצרפי.
     
     רגולציה זה שינוי שלא כדרך הטבע, להטות את המתבקש, להכביד את הקל, להקל על הכבד, לכפיף את הטבעי לטובת,... לטובת מי, מה?

     טובת הרגולציה

     הפעלת הרגולציה אמורה לפעול לטובת
     1. הריבון בפרשנותו את טובתו מהמעלה הראשונה על פי סט הערכים שמנחים אותו,
     2. ולטובת מי שמושפע מהרגולציה מהמעלה השנייה.
     במקרה הטוב
     לטובה המצרפית של מי שהיעדר ההטייה מתעמר בהם.
     
     במקרה הפחות טוב, רגולציה אמורה להיטיב עם מנסחיה או אוכפיה.
     
     בכל מקרה מעטות הרגולציות המקדמות אג'נדות כוללות שיכול להתחבר אליהן חיובית, בבחינת-
     כדי לפתור בעיה,
     נגעו במשהו שאסור היה לגעת בו,
     לא פתרו,
     ויצרו בעיות אחרות.
     
     לכן מייחל למיעוטן ולהפעלת רגולציה ביישומן, גם בשם שמירת 'שוק חופשי'.

679. ידע קפיטליסטי

     שומע שלוויקיפדיה יש בעיה: אין מספיק עורכים. קצב הצטרפות חדשים לא מספק.
     
     שוק פתוח. היה.
     
     העורכים הראשונים תפסו אחיזה. יצרו שכבה מוצקה.
     
     לא מאפשרים לאחרים, אלא בחוקים הנוקשים אותם הם משמרים.
     
     האם לא כך קרה, קורה  עם הקפיטליזם?
     משאבים כלכליים, בדומה למשאבי ידע.

680. חישובים קלנדריים בין דתות

     אם החישוב הקלנדרי היהודי מעורר התפעלות בדיוקו המתמטי, למה הוא לא הרווח בעולם?

     הבסיס לחישוב קלנדרי

     • בנצרות השנה נמדדת על פי השמש, 365 ימים בשנה,
     • באסלם השנה נמדדת על פי הירח, 12 חודשים בשנה,
     • ביהדות השנה נמדדת על פי השמש והירח כאחד.

     החישוב הנוצרי

     הלוח הנוצרי מבוסס על תנועת השמש.
     מספר הימים בשנה הוא 365, ומשך הקפת כדור הארץ את השמש הוא 365 ימים, 5 שעות, 48 דקות ו 51 שניות, נותר הפרש של 5 שעות, 48 דקות ו 51 שניות,
     לכן כל 4 שנים נוסף לחודש פברואר יום.

     החישוב המוסלמי

     לוח השנה המוסלמי מבוסס על פי תנועת הירח, ממולד אחד עד המולד הבא, 29.53059 יום.
     
     כך, שנה מוסלמית היא 12 חודשים כפול 29.53059 ימים = 354.36708 יום.
     
     מכיוון שהמוסלמים מחלקים את החודשים לשישה 29 ושישה 30 יום, הם מגיעים ל 354 ימים בדיוק.
     כך נותרים 354.36708 פחות 354 = 0.36708 של היממה, שהם 44 דקות ו 3.3 שניות שאותם המוסלמים מוסיפים ליום אחד בהצטברות, כל 10 שנים במחזור של 30 שנה.
     
     לוח זה, המתואם על פי הירח, אינו תואם את השמש.
     כך, נוצר פער של 11 יום בכל שנה, 365.25 יום על פי השמש, פחות, 354.36708 על פי הירח = 10.88292, כך ראש השנה, כשאר החגים חל במועדים בעונות שנה בלתי קבועות.

     החישוב היהודי

     על פי הגמרא, מסכת ראש השנה דף כ"ה עמ' א:
     "אמר להם רבן גמליאל, כך מקובלני בית אבא:
     אין חידושה של הלבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלושה חלקים."
     
     רבן גמליאל מעיד שקיבל בתורה שבעל פה, מדורות קודמים, שבשושלת נשיאי ישראל (שקיבלו מאבותיהם והם מאבותיהם עד מתן תורה) שאורך חידושה של הלבנה הוא:
     
     "עשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלושה חלקים ."
     
     כלומר:
     • 2/3 שעה = 720 חלקים (בעבר נהגו לחלק את השעה ל 1080 חלקים לעומת היום- 60 דקות,
     • 720 חלקים + 73 חלקים = 793 חלקים,
     • 793/1080 חלקי שעה = 0.734259 שעות,
     • 0.734259/24 שעות היממה = 0.03059 יממות,
     • 29.5 ימים + 0.03059 יממות = 29.53059 יממות.
     הירח מקיף את כדור הארץ אחת ל- 29.53059 ימים, ולחזור לאותה פוזיציה מול השמש- Synodic month:
     • משך הזמן המוכר ביותר לחישוב הקפת הירח את כדור הארץ.
     • מוגדר כפרק הזמן בין שני מופעים מאובחנים של הירח, כמולד ירח או ירח במלואו,
     • כפי שנצפה מכדור הארץ.
     • משך הזמן הוא
       • 29 ימים,
       • 12 שעות,
       • 44 דקות,
       • שתי שניות
       • 0.8 של שניה:
         • 29.53059 ימים.
     • זהו משך ממוצע,
     • בשל חוסר סדירות מהירות הקפת הירח את הארץ,
     • וכן, משנית, המסלול האליפטי של כדור הארץ את השמש,
     • והשונות עשויה להגיע עד כשבע שעות.
     על פי אנציקלופדיה בריטניקה הזמן המחושב הוא 29.530588 יום. הפרש של 2 אלפיות שנייה.
     
     על פי היהדות השנה מחולקת ל- 12 חודשים של 29 ו- 30 יום, בשל הקפת הירח את הארץ אחת ל- 29 וחצי ימים.
     
     השנה אורכת 12 חודשים כפול 29.53509, שהם 354.36708 יום.
     
     ההפרש בין שנת שמש, חישוב נוצרי, לשנת ירח, חישוב יהודי, הוא 10.88292 ימים.
     
     עם השנים ההפרש יתארך.
     
     על פי שמות  ל"ד, י"ח:
     "את-חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים"
     
     על חג הפסח להיות באביב. לכן כל שלוש שנים, יש להוסיף חודש, כדי שהחג יהיה באביב.
     
     אם נקח את הפרש הזמן המדויק בין שנה המחושבת לפי הירח, לשנה המחושבת על פי השמש, 10.88292, ונכפיל ב 19 שנים, נקבל 206.77548 יום.
     
     בחלוקה ל- 30 יום, חודש אדר א', שמתווסף נקבל 7 בקירוב,
     כלומר ב- 19 שנה יש להוסיף כ-7 פעמים את חודש אדר א'.
     
     בשל העובדה ש- 19 לא נחלק ב-7, הוחלט שהשנים המעוברות תהיינה, ה- 3, 6, 9, 11, 14,17, 19, בכל מחזור, כדי שהחלוקה תהייה ממוצעת.
     
     מכיוון ש 10.882929 ימים כפול 19 שנים הם כ- 207 יום לערך,
     ו- 30 יום של חודש אדר א' שמוסיפים ב- 19 שנה הוא 210 ימים,
     נותר הפרש של שלושה ימים בכל מחזור של 19 שנה, 3=210-207.
     
     שלושת הימים הנותרים נוספים בחודשי חשוון וכסלו אחת לכמה שנים, כדי לאזן את התאריכים, במקום 29 ימים בחודש – 30 יום, על פי קביעות מסוימות.
     
     המידע נלקח ונערך ממצגת רבנות עוצבת ברעם.

     שאיילה

     אם החישובים העבריים הם כה מדויקים, למה הם לא אלה שעל פיהם העולם נהג? נוהג?
     
     הרי הנצרות לקחה מהיהדות אלמנטים אזוטריים יותר, הן תכניים טקסטואליים, הן טקסיים וגם פרקטיים מהותיים.
     
     למה לא את החלוקה הזו, המשפיעה על היומ-יום?
     
     מניח ש
     1. פרקטית, הצמדת לוח השנה לעונות השנה,
     2. אבחנה, הפרדה, ייצוגיות טקסית קהילתית.

681. א. דמיון בין דת ללאומנות

     ההבדל בין לאומנות ללאומיות

     לאומיות
     קלסיפיקציה נטולת ערכיות ללאומים, עמים.
     
     לאומנות
     הזדהות ערכית של פרסונה לעם, ללאום.

     דימיון

     אצל רוב הדתיים-לאומיים-מסורתיים הלאומיות מתיישבת בנינוחות מתואמת עם דת.
     
     ישנן נקודות דמיון והשקה בין דתיים 'אלוהיים' לבין לאומנים 'מדיניים', בכמה היבטים:
     • התפישה שרעיונות א-פריוריים מקודשים, עליונים היררכית, נמצאים מעל פרקטיקה תועלתנית ואופטימיזציה רציונלית, קודמים לשימוש בהיגיון לטובת שימור ערכים נעלים עליהם,
       1. קיימת,
       2. מגובה בהצדקה רציונלית, מודעת, הדוחקת רציונליות לטובת רעיונות נעלים מרציונליות,
     • מוסר קולקטיבי- הצדקת מעשים של קולקטיב,
       • אם לא היו מוצדקים לעשייה אינדיבידואלית, שלא במסגרת הקולקטיב,
       • אם נעשים בשמו של הקולקטיב,
       • אם הצידוק לו הוא שמירה עליו,
     • ערך חיי פרט-
       • מועצם אם הוקרב לערך
         • הדת- קידוש השם,
         • או הלאום,
       • נמוך מערך קידוש הקולקטיב.
     • השתייכות והזדהות האני הפרטי עם הקולקטיב, הקצאת ערך לקולקטיב- קהילת המאמינים או הלאום, גבוה מפרקטיקה יישומית, וזאת באופן מודע ואוטונומי, כתנאי הכרחי לקיום הערכים המקודשים,
     • שמרנות- הקצאה ותיעול תשומות אנרגטיות, מנטליות וראליות
       • לחיזוק הקיים, המושתת על הערכים המוקדמים ומתוך כך את המנגנונים המשמרים אותם,
       • החלשת הרה-קונסידרציה, המחשבה המחודשת, הבוחנת המערערת, המאימת על סדר התפישות הקיים,
       • התנהלות דפנסיבית, מגינה, חוששת, פוחדת, מגוננות, על ערכים, או,
       • מניעה לפעולה אופנסיבית מתקָיפה למטרת הסרת איום על ערכים,
     • פשטנות- פשטות הדוחה רעיונות מופשטים, מעבר להסמלה ההכרחית
       • רעיונות פשוטים- שמור על הקיים שניתן בחכמה שאין את היכולת להבין אלא לקבל,
       • קשה לסמוך על ריבוי מאמינים שיכילו רעיונות מורכבים,
     • הפשטה- אנשים עם יכולת הפשטה מוגבלת מבינים, מסכימים, מתכנסים לרעיונות מופשטים כדת, לאום, טקסים וסמלים נלווים.
     • טריגר נמוך על שימוש והפעלת כוח. רציונל-
       • לא ייתכן לשכנע בקיום אמונה ברציונל, אלא במעשה, למעשים יכול להיות מנעד עוצמה,
       • קיום ערכים מקודשים, עליונים, מצדיק הכרח מקומי ורגעי להגן עליהם בהווה, להבטחת עתיד טוב יותר, מובטח.
     • תפישת קיום מוטה ורטיקליות פונקציונלית-
       • ייחוס קיומם גם, לציר בין דורי, תפקידם כעת להמשיך עבודת דורות שלפניהם בהיבטי ערכי דת ולאום לשימור מיטבי לדורות שאחריהם,
       • לא מסתפקים בטיפול מיטבי, לאטרלי, ממוקד במי שנמצא כעת,
     • רמת אדיקות- המוכנות להקצות משאבים בעת זיהוי איום על הפרת רעיון א-פריורי, משתנה, וככזו ישנן תתי קבוצות מזוהות על מדרג האדיקות, בה המשתנה הוא התמהיל בין פעולות שרירותיות לעומת רציונליות.
     • העצמת הרוב-
       • תפקיד הרוב להעצים את כוחו מחשש ממיעוט שיפר את הגמוניה וההסכמה, היכולת לשמר ערכים תפגע אם מיעוט מתחזק יערער אותם,
         • יש לשמור על רוב חזק גם כדי לשמור על ערך ה'דמוקרטי', שכן ישנה תפישה לטנטית שהדמוקרטיה בסתירה
           • מול אמונה, תנגף מפני האל,
           • ותאוחסן 'זמנית', 'מקומית' מפני איום על הלאום.
         • וגם לטובת חיזוק האמונה- 'הרוב נוהג כך', כרציונל לגיטימי נתפש,
     • פרקטיקת שימוש בטקסים והסמלות- לקידום אמונתם הם רותמים פעולות מציאותיות ומקשרים בין שני קודקודים אלה באמצעות הנחלת ערך לפרקטיקה- הסמלה,
     • ייחול אישי לריבון חזק, כל יכול, שיחמול על וייטיב עם המאמינים, נתינים, אזרחים
       • אל,
       • מדינה, ממשל.
     • אתוס הווה-
       1. בעבר, הרעיון הדתי והלאומי המנוסח היה נאצל,
       2. בהווה נפער פער בין הנשאף לקיים, המחייב פעולות הכרחיות אם גם סותרות את החזון הראשוני כדי להחזיר ולממש את הרעיון הראשוני,
       3. בעתיד תהיה גאולה, חיי וקיום נצח.
     • התעלות רגשית מוחצנת מגילויי העצמת דת או לאום.
     • החפיפה בין קבוצות של דתיים ללאומנים רבה,
       ויותר באיזורים בהם לשטח קרקעי יש ערך מעבר להיותו משאב כלכלי.

     יוצאי דופן (?)

     קיימות דוגמאות, במציאות הישראלית, של מי שלא מתכנסים לחלוקה זו. האמנם?
     • דתיים המתנגדים לרעיון מדינה
       נטורי קרטא בדוגמא הישראלית,
       האם הם מתנגדים למבנה מדינה, או מדינה בתצורתה החילונית, זו שלא משמרת את הערכים אותם שואפים לקדם?
     • חילוניים (לתפישתם. האמנם?) הדוגלים במדינה חזקה
       טומי לפיד, ישראל אלדד, אורית שקד, בדוגמא הישראלית,
       האם מקרה הוא שהם משיקים לימין השמרני במפה הפוליטית?
     דתיים* לא לאומנים, ולאומנים ללא דת הם מיעוט.

     האם יש מי שאינו דתי ואינו לאומן?

     תאורטית כן.
     
     בפועל מעטים מאד.
     
     אותם מעט שאני הכרתי, חיכוך קל, גירוד מתון חושף את התחושה הלאומננית, לפחות, שכן במחוזות בהם הסתובבתי, האנשים בהם אני התחככתי מרכיב ה'דתי' היה אצל מעטים, והמרכיב הלאומני היה אצל כמעט כולם, בהיותם נורמטיבים מתכנסים.
     
     

     ---

     *
     רואה בלאומנות ללא דת מסורתית, מאפייני דת, גם אם ללא אלוהים,
     שכן יש בה ערכים מקודשים, ופוסטולטים.
     להגדרתי דת.

682. ב. אבולוצית רציו-אמונה

     פרבולה רציונלית רגשית

     לתפישתי (- בשונה מהתפישה ה'חילונית' העממית המתפעלת מעצמה על ייחודה, ואז גם מתקרבנת -) האנושות, מכלול הפרטים, במגמת קידום רציונליות תפישתית אמנם בצעדים לא רציפים, לא ליניארים התנועה פרבולית כשאנחנו נמצאים בקרן העולה רציונלית;
     1. אבולוציונית, התנהלות האדם הקדמון - שניחן ברמת תודעה נמוכה, הדומה לחיות המתנהלות על פי חוקי טבע - היא חיים רציונליים.
     2. בהמשך, עם היווצרות התודעה המקיימת קשרי גומלין אינטראקטיביים עם המציאות האנושית התפתח האתגר אצל פרטים אנושיים להתמודד עם המציאות, והחלה תנועת התפתחות של
        • רציונליות תודעתית העוזרת לרתום את מרכיבי המציאות לטובת האדם, נוחותו הפיזית, סיפוק טעמיו, העלאת רמת חייו הנתפשת, באמצעות מיקסום תוצרים להקצאות אנרגטיות, וכן גם
        • תגובתיות אישית, המטפלת בהשפעות האימה, החרדה, החשש הנלווה לחוסר ההבנה, מיעוט היכולת, הישנות הכשלים בהתמודדות עם חיווי מציאות המשרים מורא, תסכול והכמיהה לייצב ושנות מצב רוח לכיוונים הנעימים לסובייקט. התגובתיות עשויה להיות-
          1. במחשבה אינטרינזית,
          2. בעזרים חיצוניים, המשפיעים על הביוכימיה לכיוון המֵקֶל המשכך,
          3. ובהקשרים חברתיים.
     3. במקביל, אם גם בחוסר תיאום ובאי-סנכרון, התפתחות יכולות קוגניטיביות, שפתיות, רציונליות, הובילו ל-
        • הרחבת הידע המדעי,
        • וכן, להתפתחות חיווי רגשות בקשרי גומלין עם הכרה, שפה, ורציונל.
          התפתחות התודעה, חיווי רגשות, הובילה לקשירה לא רציונלית בין חיווי מציאות לבין הסברים להם, כשההסברים תועלו אינסטרומנטלית לטיפול בשאיפה המתבקשת, אמונתית, אם גם זרה למציאות ולא משפיעה עליה של שליטה והכוונת מאורעות נתפשים אונטולוגית.
          היו מי שהצליחו לרתום ולסייע ברתימה את המאמינים המשוועים להסבר שמאפשר תחושת הגברת שליטה על חייהם, לקונספטים של אלוהות, ופרקטיקות המחזקות קשרי מאמינים ואמונה, ודתות החלו להתפתח.
     4. נראה שהרייטניג של הדתות היה בשיאו בימי הביניים*
        • עוצמת האמונה,
        • אחוז האנשים המאמינים,
        • חלחול האמונה למעגלי חיים חיצוניים לתודעת הפרטים, כלומר לסטרוקטורת החיים:
          • חיי הקהילה,
          • השלטון,
          • ההתייחסות למי שלא נמנה על קהילת מאמינים הומוגנית,
          • קשרי הגומלין בין המדע לדת,
          • קשרי הגומלין בין האמנות לדת,
          • השקעות כלכליות הקשורות לדת.
     5. רתמו אמונות הובילה להתפתחות דתות, כשבימי הביניים האמונה הייתה בתצורתה החובקת ביותר, מכילה גם את סדרי החיים והשלטון הממוסד.
     6. ב-
        • בריבוי נקודות,
        • לא ברורות,
        • לא רצופות,
        • על ציר זמן מתמשך,
        • בעבר,
        • בריבוי מקומות
          היה היפוך מגמה.
     7. מאז ועד היום האנושות הולכת ומתפרקת מסדרי שלטון אמוניים, המסגרות מתגמשות, נרפות ומוכוונות יותר לטפל בריבוי ממדים של אספקטים קיומיים של הפרט,
        בד בבד גוברת אי-היציבות הרגשית של ריבוי פרטים בשל מגוון הולך ומתרחב של אפשרויות מאיימות בלתי ניתנות להכלה על ידי פרט.
     8. המבנה הדתי האינטרציונלי הרחב, בהליך דה פרגמנטציה הצמיח מתוכו, תחתיו, מבנה מדיני משוכלל, כשחלק מהמדינות חולקות את אותו סט אמונות דתיות, וחלקן נבדלות האחת משכנתה באמונות אזרחיהן.
        במהלך ההיסטוריה הייתה הסטה אמונתית ממבנה דתי שעוזר לטפל במציאות התודעתית
        למבנה מדיני.
        הצורך התודעתי להשתייכות המטפל באיומים תודעתיים נשאר והומר מדת למדינה.
        זו התפתחות על ציר זמן, רציונלית מתבקשת, שכן אפקטיביות המדינה היא יותר סינכרונית מאפקטיביות הא-סינכרונית של האל- המדינה משפיעה ביחסי הגומלין על הפרט (להעדר אמונתי) יותר מתקוות המאמין שהאל ייצא מחביונו האימפוטנטי ויירתם לרווחתו.
        
        על צירי זמן רבים ומתמשכים בריבוי מקומות, על אנשים עבר הליך המרה מ
        • דת המתחזקת אוסף ציוויים על בסיס אלוהות,
        • ללאומיות המתחזקת אוסף ציויים על בסיס לאום.
        
        אבולוציונית הליך הדה-פרגמנטציה יימשך,
        המדינות הופכות ליברליות יותר,
        המבנה החברתי הולך ומתרכך, הנושאים המעניינים את הפרט ורווחתו מקבלים משקל רב יותר בשיח, מאי-פעם בעבר.

     התזה

     נקודות ההשקה והדמיון בין הדתי ללאומן מהוות חיווי לתהליך בו אמונה חזקה במבנה חברתי דתי התמיר עצמו לייחול פרו למדינה חזקה. סוג של תחליף הנותן מענה לצרכים דומים שהשתנו על ציר זמן.
     
     לתפישתי
     אבולוציונית, ככל שהזמן יחלוף המגמה תימשך של התרככות מרכיב השליטה ותוחרף בעיית השתלטות על תנודתיות המצב הרגשי מפני חרדות ודיכאון.
     
     

     ---

     *
     בראיה יורוצנטרית, כלומר בעיוות שמה שקרה בעולם קרה בתפישה שמתרכזת באירופה.
     התהליכים באפריקה, אסיה, אמריקה ואוסטרליה היו דומים בעקרונותיהם, אם גם שונים בקצב התפתחותם.

     קשירה לסכסוך במזה"ת

     כעת, הצדדים בסכסוך רואים את טובתם האישית בהקשר הדוק לקולקטיב שמרכיב האמונה הדתית לאומית משמעותי בו.
     
     לא יודע לחזות את רמת הבשלות להסדר טריטוריאלי בין הצדדים, נראה לי ש:
     על ציר הזמן הבשלות הרציונלית תגבר- הביות האחרות ייתרו את הבעיה המקומית.
     
     א. דמיון בין דת ללאומנות,

683. אופטימייזינג

     אני קמצן. אופטימייזר.
     לפני עזיבתי מאחת המדינות הנחשלות באירופה, נשארו לי איזה תריסר שקלים, בכסף מקומי.
     
     נכנסתי לתחנת דלק למלא בהם פחות שני ליטר.
     
     הזמן? אין לו באמת ערך.
     
     מבחינתי ניהול תשומות.
     מניעת ה'חבל'.
     
     

     האמת?

     מניח שזו התנייה התנהלותית טבועה.
     היצע ההסבר הרציונלי לה הוא כפחיות המקרקשות אחרי האוטו-חתן-כלה.

684. ערך יושר אינטלקטואלי

     יושר אינטלקטואלי, משאב בנדירות, לא בשל מחסור אלא בשל העדר ביקוש.

685. היברידיות, בלבולוגיה ורציונליות מוגבלת

     אריאל לוינסון, במוסף הארץ מיום 12/6 הגיב למאמר שלפרופ' אווה אילוז מי פה הריקני? הארץ 6/6/2014
     
     בלוינסון ודומיו, הגם וגמים, הנחמדים, ראויים, איכותיים, אני רואה בבואת קונצ'יטה וורסט של הדתיות החילונית: הבלבול המקסים, המתוק, המכמיר, המבקש ומעורר אהדה, הנענה והמאפשר, של דת מול חילוניות.
     
     על מנעד זה, ישנם הקצוות הדיכוטומיים העתיקים, המתנכרים משני הצדדים-
     • צד האמונה הברורה, המותירה את התשובות לשאלות הבלתי ברורות ליישות 'חזקה מכל'
       שמכתיבה אורח חיים שכולל
       1. ערכים עליונים, פרדיגמטיים, בלתי ניתנים לבקרה,
       2. פרקטיקה של הסמלה וטקסים
       שגם היא סוג של עריכת סדר מלאכותי, שעאנז של פיקציות ורציונליות, בבלבלה קיומית, שהרי אמונה מתכתבת עם רציונליות, אם גם מופרכת הן כסיבה לקיומה הן לשימורה, והן להנחלתה לאחרים, ומאפשרת מידה של קרבה יחסית ומשתנה לקיצון,
     • צד החתירה לרציונליות- היכולת לחיות עם אי-וודאות,
       המכירה בטעמים והעדפות עצמאיים ואישיים ובזכות לממשם וליישמם תחת מגבלות 'טוב מצרפי אנושי ומובן', שבאופן מתמיד- כתפישה מקדמת - נתון לחקירה, בירור, פרשנות, וויכוח מתמיד, רציונלי, שאינו מונע מ'תפקיד' או ייעוד א-פריורי, המובן רק לסוכני ופרשנויות יישויות נעליות.
       בכך צד זה חף, מתרחק, מגילויי הצמדת משמעויות ערכיות רחבות לפעולות או חפצים- הסמלות, פרקטיקה של טקסים.
       ובכך, לצד זה אין את הטולרנטיות של מידתיות- מעט עד הרבה, אלא את קשיחות שם או לא.
     
     בין שני קודקודים מאובחנים אלה, ישנם הנורמטיבים, ה-'אנחנו והדומים לנו' מושאי מי ששואפים להידמות להם, להתכנס לתוכם.
     
     מר לוינסון, בחן מכנס ומנחם, מנסח את היות ההיברידיות המשרה ביטחון מאחד-
     האבחנות על חשיבות הגם וגם, הפרקטיקה של 'לא כדאי...', ו'החיים הם לא שחול ולבר', ו'קיצוניות אינה טובה', ו'מידתיות', ומקדש את הגם והגם והגם.
     
     האם קביל רציונלית להגדיר חילוניות על פי פרקטיקה של מידת מילוי מצוות או טקסים דתיים?
     ואכן ישנן אינספור פרשנויות לאמונות ויישומן, האם זה מה שמגדיר חילוניות?
     האם תשובות נוספות לשאלה 'בין מה ל-מה ממוקמת ירושלים?' בנוסח, 'בין פראג לקזבלנקה', 'בין טורונטו לקופנהגן', מדייקות על דרך הגדרת השונה את מיקומה של ירושלים?
     
     המנגנון הרציונלי לא עומד בדרישה של יישוב תפישה אמונית טקסית רציונלית להיברידיות זו.
     לכן, אם יש מי שמתמלל לעצמו שניתן ורצוי גם וגם וגם, הוא חלק מיצירת עושר, ריבוי, מגוון, של גם וגם וגם וגם תכני ותרבותי. כך תורם לעושר ההתנהגותי תרבותי.

     ערכית, אישית

     1. אמונה וערבובה באלמנטים רציונליים זה יופי ומעניין, תרבותי, וחמוד ומגניב, וכן ירבו,
        וגם פרקטית מקדם בתחומי חיים שאינם פילוסופיים,
     2. הגם והגם הם, ובמידה משתנה בין חסידיה, הם קורבנות של הג'עג'וע הבלתי אפשרי הזה. נעים ללא מעקות מאובחנים כאמונה או רציונליות, אלא לאור המהבהב של ההיברידיות השרירותית, ומשלמים מחיר רגשי ואישי כבד, כשאישיות נידפת מתטלטלת ונחבטת בין המעקות הנוקשים והבלתי חומלת.

     היכן ממוקמת החילוניות של פרופ' אילוז?

     בהקשר זה, ניתן לראות משולש קודקודים:
     
     1. דתי אמוני לאומני,
     2. חותר רציונליות,
     3. קוד קוד המאפשר גם וגם.
     או שמא זהו קו ספקטרלי ליניארי עם שני קצוות מאובחנים?
     
     אם לוינסון הוא קודקוד מאובחן של קונצ'יטה וורסט, פרופ' אילוז גם היא מהווה גרסה המתכתבת עם 'גם וגם', אם גם מתונה יותר ונוטה לרציונליות.
     
     לוינסון עושה עבודה דומה לעבודת שמרנים אמוניים, לאומניים, מגשרים בין חילוניות לדת, ששמרנים, מאמינים, רבים עושים (מטים, מטעים ותועים):
     לפרשנותי, לוינסון כתב, ואני מסכים איתו, שהדמיון בין גישתו לגישת פרופ' אילוז רב יותר ממה שהיא מבינה, מעלה, על דעתה.
     
     לוינסון כותב לפרופ' אילוז - בפרשנותי - אם בחרת בשרירות, ולו מעטה, זנחת רציונלית, חתירה לרציונליות, אז אנחנו 'הרבה' או 'מעט' מאותה מהות. ככאלה, את ואני ואחנו מתחרים על אותו סולם מהויות. הדמיון בינינו רב מהשונה.
     
     ברציונליות, כבמתמטיקה, אין מידתיות או חמלה. ההשוואה בין דלות ובלבול החילוניות לבין כל דבר אחר, מדיר את המשווה מהמיקום המנוכר של הרציונליות.
     
     כשפרופ' אילוז מתייחסת ל'ערכיות, ייעודיות, תפקיד, נחיתות, חילונית', על 'תפקיד החילוניות', היא דומה יותר לחזון האיש, ללוינסון, מאשר לחילוניות המדירה אי-רציונליות, שבמהותה אינה סובלנית לביטויים אנושיים ממין אלה.
     ייחוס תפקיד ערכי ל'חילוניות' הוא עיסוק בסוציולוגיה ערכית מתכנסת. לא ברציונליות.
     
     פרופ' אילוז עוסקת בהיברידיות רעיונית, מתייחסת ל'חילוניות' כ-
     קבוצות התייחסות נורמטיביות המתכנסות ערכית, ככלים להזדהות והגדרה עצמית מתכנסת.
     בין תפישת הערכיות החילונית לבין רציונליות חילונית, בצמצום, בקיצוניות, בהיעדר מידתיות- אין דבר במשותף.
     
     העיסוק בהיברידיות קונצ'יטה וורסט שלנו- מרהיב, מחדש יותר.

686. חיבת סופרים

     היום, בהשקת ספרו "על זה לא מדברים" של יוסי קליין בתולעת ספרים, תמה הסופר שמעון צימר, דקה 24:50  - 25:54 בסרט
     ושאל את יוסי קליין, איך מכל חבריו הרבים הוותיקים יותר של קליין, בחר קליין לשתף את צימר בעותק ספרו טרום הדפסה.
     
     קליין, ענה
     "חבריי דוברי אמת."

687. דמוקרטיה ספורטיבית- יישום הלכה

     חבר הכנסת אלעזר שטרן מהתנועה, העלה הצעת חוק:
     ספורטאי דתי לא יתחרה בשבת.
     כלומר, הממסד הספורטיבי יאפשר לספורטאי
     לשמור על פרקטיקת אמונתו,
     תוך שמירת זכויותיו להתחרות במועדים אחרים, ולא להתחרות במועדים שהדת מצווה לשבות.
     
     הרי לנו ליברליות.
     
     אז זהו, שישנן שתי סוגיות:
     1. המדרג הערכי מה היא ההיררכיה של סט הערכים העומדים בפני מעלה ההצעה?
     2. היברידיות מפלגתית היות המפלגה סופרמרקט רעיוני, טשטוש דמותה בעקבות מגוון רחב של פני נציגיה, מקשים על זיהוי תפישה מאובחנת של המפלגה. אלה
        • מטשטשים את כוונת הרעיון של דמוקרטיה ייצוגית- איזו גישה מחזק המצביע, במה תומך.
        • מדגישות את התפישה שמפלגה מסוג זה, אומרת- 'אנחנו אנשי מעשה' הצבע לנו לא בשל מאובחנותנו התפישתית, אלא המעשית.
        • פרלמנטר בודד שמזהה אכסניה מפלגתית שאינה אכסניה טבעית משער שייקל עלו להביע את רעיונותיו וליישמם מחוץ להביטאט הטבעי לו
          • או כי חושב שזמנית על ציר הזמן והמקום המסגרת הזו רלוונטית אליו יותר,
          • או כי מבין טוב יותר את הדי.אן.איי, התפישתי של מרכיבי המפלגה, כלומר בהיותו מזווה עם תפםישת עולם מאובחנת, הוא מזהה אינסטינקטיבית את זהות הדומיננטיות התפישתית בהתארגנות, ומבין שהיא כן תואמת את סט תפישותיו,
          • או כי גורס שיכול 'לפעול מבפנים', יותר אפקטיבית, לקידום האג'נדה הפוליטית שלו.
     
     בהנחתי, כפי שנראה לי ממרחוק, בחצי עין עצומה, שחבר הכנסת אלעזר שטרן נמצא במסגרת מפלגתית שאינה תואמת את סט ערכיו העיקרי והבסיסי - מוזר לראות את עמיר פרץ ואת אלעזר שטרן ישובים באותה מסגרת תפישתית - נראה לי יושב שלא במקומו הטבעי.
     
     אפשר כמובן להתדיין,
     • מה זהות המפלגה,
     • מי, פרסונלית, לא נמצא במקומו הטבעי, מי המצטרף לפלטפורמה פרלמנטרית כשישנן פלטפורמות מפלגתיות התואמות יותר את תפישותיו, כשהמפלגה מאפשרת לו לפעול בשורותיה, ובעצם מאגף את פני המפלגה מאחד הצדדים,
     • מאילו סיבות הצטרפו מי שבאופן טבעי לא נמצאים במחוזותיהן.
     • מה העניין שמייצרות מפלגות 'פתוחות' המכילות מגוון דעות על מצע רעיוני כ'התנועה' בראשות ציפי לבני, מידת האפקטיביות של שמרן במפלגה שמתיימרת להיות צבועה ליברלית, ולהיפך, כעופר שלח ב'יש עתיד', ליברל בסיטואציה שמרנית*. מי טיפת הדיו בכוס המים? מה משפיע בנושאים חלוקים?
     * אנשי יש עתיד אולי לא יסכימו עם 'שמרנותם'.
     
     עם מובהקות מאסת המצביעים העיקרית של אנשי יש עתיד שמקורם בימין המפה ניתן אולי להתווכח, עם התמיהה של שיוך עופר שלח ליש עתיד- פחות.

     סט ערכים

     הצעתו של שטרן נוגעת בקידום שלושה ערכים-
     • יישום פרקטיקה אמונתית,
     • ספורט,
     • דמוקרטיה.
     
     בהצעת חוק זו, אלעזר שטרן מנסה לקדם את רווחת מי שמיישם את פרקטיות האמונה בעשייתו הספורטיבית.
     יפה.
     הבעייתיות היא שארגון ההתנהלות הספורטיבית העכשווית כוללת גם קיום פעילות ספורטיבית מאורגנת בשבת.
     
     בהצעה, בשם ערך הליברליות,
     חבר הכנסת שטרן מבקש באמצעות הדמוקרטיה הייצוגית,
     התאמה של פעילות ספורטיבית של רוב הספורטאים, ורוב (מעט) הצופים,
     פרקטיקה של יישום דתי.
     
     
     מה ענה הרב'ה לקושיתה של רייזאלע 'האם העוף, שנפל לה ערב החג לבור החרא, כשר?'
     "כשר אבל מסריח."

688. פוליטיקה היברידית

     הידורו ליברל ושמרן תחת קורת גג מפלגתית הופכית?

     למה דחוף לפוליטיקאי לדור באכסניה פוליטית שהיא לא ההביטאט הפוליטי הטבעי לו?

     תזה

     בהתארגנויות אנושיות, בהתגלע שוני בדעות סביב סוגיות מאובחנות, דינמיקת התכנסות הפרט למכלול מושפעת מ-
     • זהות רוב המשתתפים,
     • דומיננטיות פרטים במכלול,
     • רמת זיהוי 'מרחק מליבה קיומית', גמישות יכולת הוויתור של פרטים.
       גמישות זו מושפעת
       • זיהוי קרבה/ ריחוק של הנושאים הנידונים מהישרדות קיומית,
       • זיהוי רווח/ הפסד טובין מקידום או פגיעה בנושאים המועלים,
       • מיקום הערכים הנידונים בסולם הערכי של הפרטים,
       • רמת פגיעה/ קידום בערכים שהפרטים מאבחנים כבעלי רמת חשיבות גבוהה.
       אצל זוג מאובחן, שהגבר רגוע מרָצֶה קואופרטיבי ובת זוגו חרדתית כריזמטית וורבלית שמעתי ש-'מתיישרים לפי החרד' שלה, וראיתי את הנהון הראש שלו. חיווי תפישתי של נורמטיביות רווחת.
       
       בשמרנות, היכן שיש ערכים מקודשים, ואמונה, היכולת להתפשר של השמרן המאמין והמקדש פחותה משל מי שמנסה לקדם רציונלית ליברלית. ערכי הליברל רחוקים מדיי מערכי ההשרדות והקדושה של השמרן.
       
       הליברליות עוסקת בקידום רווחה ושמרנות עוסקת בהתכנסות לערכים קיימים פנימה.
       
       לכן בהתארגנויות פוליטיות היברידיות, השמרנות האמונית, מעלה את עקרונותיה לרמת חשיבות וקדושה, מאליהה (- מצמידה אותן לאמונה הקשוחה באל) את עקרונותיה, ותובעת מהליברליות את טבעה - הוויתור של החזק לטובת החלש, בין היתר למי שלא יכול לוותר.

689. אבחנה נוספת בין רציונליות ללא

     בשיחה עם חבר, המגדיר עצמו כרייגניסט לאומן ליברל,
     בעקבות אמירותיו, התחוור לי שעוד אחד מהקווים המפרידים בין מחשבה שמרנית-אמונית-לאומנית לרציונלית הוא:
     ייחוס לכוחות עצומים אלה אנושיות, אג'נדה עצמאית,
     ותקווה הפרסונלית לגייס כוחות אלה לטובת המאמין.
     אז היה צריך להגיע עד הלום? מה החידוש?
     
     החידוש, מבחינתי, הוא הניסוח, האחיזה, התובנה, האבחנה, ש(גם) אנשים נבונים מייחסים לטבע אג'נדה, מאנישים אותו.
     
     רציונליות מכירה בכוחות גדולים, מצרפיים, שהפרט לא יכול להשתלט עליהם, חסרי הסבר לבוחן אותם, לפחות לי.
     
     בה בעת, הרציונליות לא מייחסת לכוחות אלה ייעוד, אג'נדה או תפקיד, מכל סוג שהוא פרט לעצם קיומם.
     
     רציונליזם שואף לתפקד בהתאם להשפעת מכלול כוחות,
     • לנתב כוחות ברי שליטה להגשמת צרכים, רצונות וטעמים,
     • לנווט בין כוחות שאינם ברי שליטה להגשמת צרכים, רצונות וטעמים,
     • באמצעות משאבים תודעתיים לוגיים,
     • לא להשליך על כוחות אלה ייעודים אישיים או קיבוציים אנושיים,
     • לא לייחס לכוחות אלה קשב כלשהו,
     • ולא לצפות שבתנאים מסוימים, בפניה נכונה, כוחות אלה ייאותו בנדיבותם להתגייס למלא מאוויים, תשוקות, רצונות או לסייע להיפטר מאיומים וחרדות של הפרט המאניש המייחל.
     
     מעגלי המאמינים ומעגלי המצדדים במדינה חזקה חופפים במידה רבה, ומרהיבה בעיניי.
     מעטים הם המאמינים שאינם מייחלים למדינה חזקה,
     ולאומנים המדירים את האמונה.
     
     אותם ייחודיים נדירים, יוצאי דופן הם מעניינים לסיבותיהם.
     
     יכול להיות, שבשל הייחול של פרטים מאמינים, לכוח עליון מארגן,
     יש מי ששחררו עצמם מעולו של האל,
     והתמירו את ייחולם לכוח חזק ומארגן למבנה מדיני?
     
     מוקדש לש.ז., שחידד לי.
     תודה, בכל האמור בי, מקומך בעולם הבא מובטח. כשתגיע תגיד שאני שלחתי.

690. רבלין שטרית לנשיאות

     הבחירות לנשיאות- מוסד לטעמי מיותר, זימנו התמודדות בין שתי דמויות, שכל אחת לא באמת עיניינה, אותי, כשלעצמה. ותצריף שתיהן, בסיטואציה זו, יצר סינתזה מרתקת*.
     
     

     שניהם	האחד	השני
     שכבת גיל דומה	ירושלים, 1939 דור שמיני בארץ	יליד 1948 מרוקו
     משפחות אצולה	אשכנזי	מזרחי
     דת	נראה שמאמין	מסורתי, בספק אם מאמין
     שירות צבאי פיקוד ביניים	רב סרן	סרן
     השכלה הומנית ציבורית	עורך דין	תואר ראשון במיקרוביולוגיה ובביוכימיה ושני במדיניות ציבורית
     אכסניה אידיאולוגית ימנית שמרנית	אצולה בית"רית	אוכלוסייה נוגדת מפא"י?
     יציבות תפישתית	נטוע באכסנייתו האידיאולוגית השמרנית	ליברל מתון. מה בעצם, מדרשו האידיאולוגי? השקפותיו?
     משנות ה- 80 בכנסת	עסקן ספורטיבי מוניציפלי, גוון חברתי	ראש עיר, בעיות חברתיות
     הטייה תעסוקתית	לתפקידים ייצוגיים	לתפקידים ביצועיים
     נתפשים כנחמדים ואהודים	ראה עצמו מראש כמועמד ראוי לנשיא, כמה לכך רגשית	העמיד את מועמדותו לנשיאות כפרטיקה של שיפור עמדות
     בעיני הציבור נתפש	כ'נאיבי', תוצר של התעמרויות וקשרים	היפר מתוחכם, יוצר מורכבויות ומצבים
     עדתית נתפשים כ	אשכנזי עם מאפייני התנהגות סטריאוטיפיים מזרחיים	מזרחי עם מאפייני התנהלות סטריאטיפיים אשכנזיים
     תבונה	בעיני, ההיפך מהשני	פיקח, מהיר, רציונליסט, ואינטליגנט ביותר
     אוהדים בתקשורת	'רוצים יושר מכובד'	'רוצים משלנו'
     מאפיין תפישתי	אידיאולוג	פרגמטיסט
     תפישה עצמית ביחס למורשת	את מורשתו ברצינות תהומית ולעצמו בהומור	למורשתו מתייחס בפיכחון פרקטי והומור ולעצמו ברצינות
     יושר ויושרה נתפשת	נתפש כבעל יושרה ויכבד עמדה השונה מעמדתו הנחרצת. מענטש	מוטה מעש מקדם, 'אמצעים כשרים'. קומבינטור יודע להסתדר
     תמיכה במפלגתו	חלשה, מאכזבת	גורפת ומחזקת
     תמיכה מחוץ למפלגתו בשל	שמרנותו האידיאולוגית, ימנית דתית, נקם בראשי מפלגתו העויינים אותו, או בשם האמפטיה לאנושיותו הנאיבית.	התנגדות ליריבו, היותו 'בלתי מזוהה אידיאולוגית, מוצאו העדתי**

     
     

     ---

     
     *
     ייתכן שגם הייתי מוצא עניין בשתי דמויות אחרות. ואולי לא.  8-O
     
     
     **
     ג'קי לוי, עיתונאי מ'המילה האחרונה' גלי צה"ל, שאני מכבד את גישתו ודעותיו, אם גם לא שותף לאמונותיו,
     אמר, ששמע חבר כנסת אומר "יש להצביע למרוקני",
     והוסיף, "אם מישהו היה אומר יש להצביע ל... היו תולים אותו מהחלק התחתון של גופו."

691. היגיון הגחמה

     בשמונימים בניו יורק, שותפי לדירה אירח חבר משפחתו.
     לא, לא זוכר את המתארח כנחמד.
     זוכר ממנו משהו אחר חשוב יותר:
     
     סיפר שיש לו פחד, פוביה, במעבר גשר מעל מים.
     כמה ימים לאחר מכן, נסענו שותפי, האורח ואני בנסיבות שכוחות לי לניו ג'רזי.
     כשעברנו מעל גשר ג'ורג' וושינגטון, אבחנתי באינטליגנציה הרגשית הנמוכה שלי, שהאורח נינוח.
     , ביררתי, הניסוח לא זכור
     לי, אם איננו חושש במעבר על הגשר.
     "מה פתאום?!", ענה לי, בסוג של בוז, מגשר כזה אין לי חשש.
     
     מאז, נזכר בסיטואציה בכל עת ש
     יש אזכור התנהגות, התניה, תגובה אי-רציונליים,
     וציפייה להפעלת רציונל למיפוי לוגי, להבנת רציונלית של תיחומה.

692. הטייה לעניין

     אנחנו - אני - מתעניין, בדגש על על שיח, בתכנים וחוויות.
     • איך מבלה?
     • איזה הנאות רגעיות, בנות חלוף, עושת לך את זה?
     • לאיזה תחומי עניין והנאה מוטה?
     • איזה תובנות וחוויות ארוכות טווח סופייח?

693. כריזמה תלויה

     היכולת לגרום לאחר להסכים, להרגיש, לעשות כתגובה למופע הכריזמטור מעבר למה שהרציונל מקצה
     
     נמנית עם מכלול כישורים אחרים או העדרם; אם קיימת, ובמידת עוצמתה, תלויה באופן דומה לכישורים אחרים בגיל, שפה וגיאוגרפיה כגורמים תומכים המאפשרים את ביטוייה.
     כלומר, במאפייני הכריזמה, ה'אחרים', עליהם מופעלת ותגובתם לביטוייה הם חלק בלתי נפרד מהכישור.
     
     

     ---

     
     לא ברור?
     ראיתי כריזמטורים ש'אבדו חינם',
     ואותו כישור הניב אותה תוצרת,
     בגיל, שפה וגיאוגרפיה שונים לאלה שהיוו פלטפורמה לכריזמתם הראשונית.

694. קברט מדליק ופוליטיקלי קורקט

     אינני מוטה לריקוד ובלט,
     ואיזה יופי הסרט המצורף.
     
     אולי בשל רקע המוזיקה המדליקה,
     היפוך התפקידים המסורתי בין תפקיד הרקדנית כמונפת בקלילות על ידי הגבר המהווה כפלטפורמה.
     
     ובכל זאת, בולטת לי לעין, תנועות הביטול וההתרפסות.
     תנועות מרהיבות ומעניינות אלה,
     הסיגו לאחור, הותירו את ההתרחשות בתוך פרדיגמות קלסיות, שמרניות קיימות בתרבות, במשחק, בתיאטרון, בקולנוע, בטלויזיה.
     במדיה מקובל, שתנועות ביטול בין המינים זה מהאישה לגבר,
     וההתרפסות היא מהגבר לאישה.
     
     למה
     
     • במדיה תנועות הביטול הן מהאישה לגבר?
     • למה בהיפוך התפקידים בריקוד זה, נשמר כיוון תנועות הביטול המסורתיות?
     
     יכול להיות שזה
     • התכנסות לטולרניות, שהחברה מאפשרת תנועות כאלה כלפי גבר, רואה בכך ביטוי תרבותי לגיטימי, ובעצם מחזקת ומטמיעה אתה ההתייחסות אליו כחזק?
     • סוג של תגובה, חינוך, פיצוי על מציאות מצערת הפוכה, בה, בהיפוך לריקוד, ישנם יותר מקרים של זלזול, דיכוי, ניצול של נשים על ידי גברים?

695. והגינות ספורטיבית

     באירועי ספורט רווחת ההתנהלות, שבמצבים בהם נפסקת פסיקה שנויה במחלוקת, האוהדים נחלקים לשתי קבוצות:
     1. מצדיקים את הפסיקה התומכת בקבוצתם,
     2. שוללים את הפסיקה המקפחת את מושא אהדתם.
     
     במשחק בין אורוגוואי לארגנטינה, שנערך ב- 24/6/2014, [יומיים לאחר יצירת השאלון] הרחקת מרקיזיו בעקבות אירוע הטבעת סולייתו בשוקו של Egidio Arevalo בדקה ה- 61, מהווה דוגמא להתרחשות שמבטאת התניית אוהדים:
     האם יש מצב, במנותק מ'מה היה באמת' ש
     • חלק ניכר מאוהדי איטליה יגרסו שכניסתו של מרקיזיו ברוטאלית?
     • החלק הארי של אוהדי אורוגוואי יסנגרו על האגרסור האיטלקי בסוברם שיש לקבל את ממשק הסוליה כטפיחה ידידותית?
     
     
     במקביל, ועם קשר שבו אני מתעניין, בהתרשמותי הבלתי אמפירית, אוהד
     1. רוצה בהצלחת קבוצתו, וואלה?
     2. מצדד בפסיקה מקדמת את מושא אהדתו, ברוב המקרים המכריע,
     3. ובמזגן, ב- off-line, האוהד תופש עצמו כמתייחס לקבוצתו באופן הוגן ספורטיבית, מייחל להישגיה ההוגנים, ופסיקתו האישית אינה מוטה א-פריורית לטובת הקבוצה.

     אהדה ספורטיבית

     מעטים המקרים והצופים בהם יש עניין בצפייה בספורט, בדגש על קבוצתי, תוך ניטרול ממד האהדה.
     
     בהיות אוהד קבוצה מסוימת, הוא צפוי
     • אינהרנטית, להיות עוין קבוצה יריבה,
     • אם גם ברמות שְׂטִימָה שונות,
     • אד-הוק בתחרות מסוימת,
     • או באופן פרדיגמטי מנוסח עבר, באופן עקרוני, על ציר זמן,
     • וזאת על רקע אפשרי של
       • הפרעה ספורטיבית מקומית של הקבוצה היריבה לקבוצה האהודה,
       • או בשל תפישת ייצוג נגטיבי של הקבוצה השְׂטומָה על
         • ערכיה הספורטיביים הנתפשים,
         • או בשל רתיעה מדמות ספורטיבית מייצגת, הנתפשת נגטיבית הנמנית על הקבוצה הלא אהודה,
         • או, רתיעה מהייצוג הסוציולוגי הנתפש של אוהדי היריבה- חשוב לאוהד להדיר עצמו מהייצוג הנתפש של היריבה, הן בעיני עצמו והן לסובביו.

     צורך, על מה אהדה ספורטיבית עונה?

     הצגת מרכיבי המענה להלן רכיבים מתיימרת להזכיר את עיקרם, ועם זאת מצטנעת מהיומרה לתת תוקף אמפירי לסדר הצגתם כחיווי למידת דומיננטיותם אלא רק הצעה אימפרסיוניסטית סוביקטיבית.
     • עניין בעיסוק בענף ספורט מסוים
       • טעמים והתניות, תוצר שילוב של
         1. מצע תרבותי סביבתי,
         2. עם יכולות פיזיות תואמות,
         3. בתנאים מאפשרים.
     • מילוי תוכן ברמת גירוי תודעתי אלטרנטיבי נמוך יותר,
     • גירוי חברתי- יצירת עניין משותף של פרט עם סביבתו החברתית,
     • התכנסות הזדהותית של פרט לקהילה
       • הצהרת הפרט האוהד על זהות העמיתים להם רוצה להידמות, אליהם מבקש להשתייך,
       • לאיזה ערכים מאפיינים של תרכובת קבוצה-אוהדים הוא שותף. ייתכנו ערכים משותפים
         • גיאוגרפיים,
         • אתניים,
         • פוליטיים,
         • סוציולוגיים,
         • ערכיים
         • לעומתיים- כלומר ערכים שנוגדים ערכים מזוהים נגטיביים לעיני המזדהה.
     • בהקשרי תוכן סטרוקטורליים כידע
       • מקצועי תיאורטי,
       • היסטורי,
       • סטטיסטי,
       • הקשרים לאטרליים אקטואליים,
     • הפגנת אינדיבידואליות,
       • מול עצמו, התפעלות מפרוטוקול האהדה, המחוייבות לשימורה, הטמעתה כחלק מזהות אישית, פנימית
       • ייחודיות הפרט בהזדהותו עם קהילה [נשמע אוקסימורון, איך פרט עושה מניפסטציה של אינדיבידואליות בהשתייכות לקבוצה מאובחנת?] מייחד עצמו
         • או בגילויי אהדה באדיקות בלתי צפויה,
           • במעש חריג,
           • ארטיפקטים, לבוש מעיד,
           • ורבליות מאובחנת.
         • או אוהד קבוצה בלתי צפויה, בשל
           • הרושם הנתפש של הקבוצה,
           • האופי הנתפש של אוהדיה.
     הפגנת אהדה חופנת
     • העצמת ריגוש
       • הגדלת תחושת ההנאה מהצפייה מוכפלת בהמון מעצים,
       • ספיחת הנאה מנחמת עצב משותף, שכן הגירוי השלילי שעורר את העצב הוא לא באמת קריטי, כולה משחק, הלא כן?
     • ספיחת תחושת ערכיות מהפגנת נאמנות עמוקה על ציר זמן ועצמה, גם אם בעצם 'לא מגיע' בשל ביצועי הקבוצה,
     • סיפוק מתיעול ההנאה של רחמים עצמיים לאפיקים 'לגיטימיים'.

     ול-תזה

     לאור התכנסות אֱלי תחושת יחדנֶס באהדה המשותפת,
     בהנחה שקל וכיף יותר לאהוד ייצוג אטרקטיבי המגולם בקבוצה מצליחה,
     התוכלו ילדים למצוא את היושר האינטלקטואלי בהתייחסות לפסיקות שנויות במחלוקת?
     
     כלומר, צפוי שאוהדים ככלל-
     • ייחלו להצלחת קבוצתם,
     • יאמרו שעל ההצלחה להגיע ביושר ובהגינות,
     • גם אם לא באמת מתכוונים לכך,
     • אפילו שיצהירו ש'כן'.

     הערה, הארה על חטא ההכללה היוהרתית שבונה תזה ללא מציאות תומכת

     התזה שהנחתי לא קשורה למידע התומך, ומגלה אהדה אליה גם כשהנתונים לא מאוששים אותה. :oops:
     כאן אני חוטא ליושר האינטלקטואלי, בכך שמתעלם מהסקר, אמנם לא לגמרי, אבל הסקר מרכך את מובהקות הטענה, ואני הרי מכיר אישית את ממלאיו 8-) ,
     ומניח שהקשר בין אהדה לפסיקה חותרת יושר- פחותה מכפי שעולה בסֶקֶרצ'יק.
     והפער הזה, התזזזזז, בו טמון העניין.

     ממש בעודנו מדברים

     פרשת נשיכת לואיס סוארז את ג'יורג'יו קילייני, היא מקרה קיצון של הסיטואציה.
     נכון שהנשיכה לא מנפקת יתרון לאורגוואי, אבל ההרחקה בגינה תסב נזק קריטי לסיכויי הצלחתה בהמשך. לא מתפלא על כך שהמאמן האורוגוואי, אוסקר וושינגטון טבארז, אמר בתרגום מאנגלית, שתורגמה מספרדית:
     “This is a World Cup. This is not about cheap morality”
     "זה גביע העולם, לא מדובר על מוסר חסר ערך"
     
     
     על הדרך, המאמן האורוגוואי, שלמכלול ההתנהלות של סוארז השפעה מכרעת על ריבוי היבטים בחייו, בדיאלקטיקה חותרת תוצאה, מתעלמת מהגירוי ועוסקת בלגיטימיות התגובה, המאמן - הוא לא אוהד, הוא מקצוען, עוסק בקונקרטיזתיה תוצאתית כשהספורט במקרה זה הוא הווריאנט - מאשים את התקשורת הבריטית ב'צייד מכשפות'.
     
     בהקשר מקומי זה, מה רוצים אדישים לאהדה ל-איטליה אורוגוואי,מהווה דיון ענייני, פחות מעניין בהקשר אהדה ספורטיבית לקבוצה מסויימת.
     
     יותר מעניין:
     האם, כמה ומאיזה מניעים אוהדי איטליה סוברים ש-

     • סוארז לא נשך, לכן אין להענישו?
     • וגם אם נשך, שימשיך במונדיאל כרגיל?
     • כמה מהם יעידו על עצמם שהם אוהדים חותרי הגינות, ובכך יטעינו תוקף לתפישתם?
     האם וכמה מאוהדי אורוגוואי גורסים ש-

     • סוארז נגס, ויש להרחיקו?
     • אם אכן נשך, איזה באסה שתועד? אולי אפשר להענישו עם גמר המונדיאל, כדי לא להרוס את הופעת אחד מהחלוצים הטובים בעולם?
     • כמה מהם יעידו על עצמם שהם אוהדים חותרי הגינות?

     פסיקות

     כן חושב שאוהדים רוצים את ניצחון מושא אהדתם בכל מחיר ותנאי, תוך מחשבה שהם הוגנים, והניצחון בכל מחיר או תנאי הושג ב'צדק' וב'הגינות'.
     
     כך אנשים מתנהלים אל בני משפחותיהם, אל העסק שלהם.
     
     יושר אינטלקטואלי? הזין של פפו מת מצחוק.

     מרקיזיו

     כיסח. צהוב. לא הייתי מוציא אדום.

     סוארז

     ספורטאי, כמו כמה מהאוהדים- חסר גבולות.
     בנשיכתו ההזויה לכתף, לא רואה הבדל לעומת בעיטה לא ספורטיבית לרגלי שחקן. אדום מקומי. לא יותר.
     
     

     ---

     התמונות מאתר: http://www.huffingtonpost.com/2014/06/24/italy-red-card-marchisio-uruguay_n_5526294.html
     
     לאהדתי הספורטיבית

696. אהדתי הספורטיבית

     אני ואהדה

     לא רואה עצמי אוהד קבוצה, אלא,
     כמוצא עניין והנאה בצפייה בענפי ספורט מסוימים.
     
     מוטה התפעלות מ
     1. יכולת ספורטיבית,
     2. נחישות ומאמץ,
     3. הפעלת אינטליגנציה אסטרטגית ביישום הספורט,
     4. הוגנות ספורטיבית,
     5. גילויי אסתטיקה בפרקטיקה הספורטיבית,
     6. ידע פריפריאלי על התחום,
     7. השלכות אישיותיות וחברתיות של העיסוק.
     
     באותם מקרים שתופס צד בהתמודדות בין יריבים-
     1. קודם וראשית לכל- שהטוב יותר ספורטיבית, בתחום הפעילות, ינצח,
     2. העדפה לספורט מקומי, מוכר- מכיר את הדמויות, יש לי ידע עליהן, התייחסות,
     3. כאשר יש לי הערכה פרסונלית למי מהמתמודדים,
     
     בדרך כלל בעד האנדרדוג כמייצר עניין בתחרות והערכה למאמציו.
     
     גילויי אהדה, שמחה ועצב הקשורים לאהדה ספורטיבית
     • משעשעים אותי כשמתווך אלי מדמויות רחוקות,
     • פחות כשנחשף אליהם אישית,
     • מעיקים עלי (במידה, כן? אל דאגה) כשהדמויות בממשק אישי איתי
       • חש אליהן הזדהות אחריות,
       • כשמצופה ממני שאשתכשך בהזדהותיאדה.
     
     באינטליגנציה הרגשית השטוחה שלי, רואה בגילויי אהדה, רמות שונות של
     • זיוף רגשי,
     • נידפות אישיותית מתכנסת.
     • ההסברים הפסאודו רציונליים הנלווים להתנהלות אהדתית 'שרופה', פתטיים בעיניי, עושים לי רע לעור הפנים.
     
     אינני רואה את החן באהדה הזדהותית, בהתכנסות הצהרתית להימנות על קהילת אוהדים, במלל, תנועה, בהצטיידות ארטיפקטית 'תרבות'. וודאי שלא דת. הקשירה בין אהדה לדת היא תפירה גסה בשיא השטחיות.
     
     כן מאבחן רואה חוסר עד העדר אבנים אישיותיים בכיסים. נירפות אישיותית.
     
     בז'אנר האוהדים העסוקים בחישובים ביורוקרטיים
     • היסטוריים,
     • מוסריים,
     • ספירות כ-למה לאחל הצלחה/ כישלון לקבוצות מסוימות,
       רואה גילויים נמוכים של אישיות אנאלית,
       במסווה בלתי ראוי לידע הקשרי, סוציולוגי, תרבותי, שאותו, אותנטית מעריך,
       ובכל מקרה- לאהדה ספורטיבית לא רואה את ההקשר.
       
     
     אצל מי ש
     • לא נהנים מהריגוש הספורטיבית שמעוקר ממעורבות ריגשית,
     • שמתריסים כאולטימה רציו מונדי 'מה ספורט שווה אם אין בו מעורבות רגשית',
     • אלה שנתפש בעיניהם כאטום רגשית, ש'אינני יודע מה מפסיד'.
     נו שוין. לא מתפעל.

     היסטורית

     אם להנמיך את המושג 'היסטוריה', איפהשהו בין 1966 ל- '69 הונחו היסודות לתודעתי הספורטיבית. באילת.
     
     כיתות א' עד ג', שיחקתי במגרש הפועל אילת כדורגל וכדורסל, זוכר את הסל הדרומי בזריקתי הראשונה שפגעתי בחישוק. התפעלתי מאסתטיקת תנועת צעד וחצי עם הושטה אלגנטית של היד, נדמה לי של יהודה יאירי, תלמיד בתיכון שאבי ניהל, סביב המחזור של גידי גוב.
     
     אבא של חיים סלטי השכן,
     החבר הטוב עם העיניים הגדולות מלאות ההבעה- מכל דבר היו נמלאות דמע, ואז השטף והגעיה היו ממאנות להיפסק
     - "חיים א-לה מזון" אימו הייתה צועקת מהמרפסת בבלוק 607/16, ליד רחוב לוס אנג'לס שהוכרזה אז כעיר תאומה, ולכבוד כך הוכרז שמה על רחוב שהיווה את הגבול המערבי של העיר אז,
     ליאון סלטי, בעליו של מלון סהרה, היה לוקח אותנו למשחקים של הפועל אילת.
     
     הפועל אילת שיחקה על מגרש עם אדמה אילתית טיפוסית- מיושרת בחן, שלא לומר ברישול, מהודקת קשה בצבע חום אדמדם [מישהו זרק את המילה דשא? באילת לא היה דשא] מדיפה ניחוח נפט, היו 12 שחקנים. זכורים לי שניים:
     1. שמעון עובד הנמל,
        באילת כולם היו או עובדי נמל, או תמנע או מלונאות,
        כוכב הקבוצה, שהיה לו גוף של מצ'יסטה מבריק מיזע, שמעת רונלדו? אותו היה חושף בכל הזדמנות, הדמות חקוקה באופן בלתי נמחה, היחיד שנחשב כיודע לשחק כדורגל.
     2. ראובן שהיה השחקן ה- 12.
        עליו היה קונצנזוס שבנוסף על אורך גפיו, תצורת חוטמו, והיותו חזק כשור, היה גם בעל אנרגיות, מוטיבציה ורצון, ובה במידה חסר קואורדינציה; הוא כלל לא ידע לשחק בשום תפקיד, ותפקידו היה, כנראה להיות האנרג' ג'נרייטור, להעיף בתנועה מתוזמנת היטב את שתי רגליו, כך שנעליו הבלתי רכוסות עפו השמיימה, בסיום משחקים בהם אילת לא הפסידה.
        המראה היה כל כך מרהיב, שעל אף האפשרות שהמאורע המשמח חזר על עצמו מתי מקרים, עדיין חקוק בתודעתי, כולל חוטמו שבהמשך ראיתי באיורי דר שטירמר.
        בתפקידו השני, כשהיה חסר שחקן טרם משחק, או פציעה במהלכו, ראובן עלה במקומו.
        הכוח, המוטיבציה, חוסר היכולת והקואורדינציה היו שווים לכל התפקידים, לכן לא כל כך משנה לְמה הוצב.
     3. מליאון סלטי הטורקי אני זוכר:
        1. את היותו בעלים ומנהל של מלון סהרה,
        2. את מראהו העגלגל,
        3. את משמעת הברזל בבית,
        4. את המכונית המסחרית, הגדולה, האפורה עם מוט ההילוכים ליד ההגה,
        5. את זה שבטריבונת העץ היינו משנים תצורת יישוב בהתאם להיות הפועל אילת שנהיה קרובים להיכן היא מבקיעה ורחוקים מהיכן היא סופגת. לאור היחס, לא ראיתי לא הבקעות שלא היו, ולא ספיגות- הייתי רחוק ואת עיני הטובה כיסה תריס כדי לעודד את עיני העצילה,
        6. אבל את רציונל התקווה כבר אז הבנתי,
        7. ומה שלא הבנתי, זה למה לצאת טרם שריקת סיום המשחק- נראה לי משימה שלא הושלמה, יש להתעדכן איך הסתיים המשחק. הרציונל שנחשפתי אליו עשרים שנה אחרי, שהבנתי שישנם פקקים שכדאי להימנע מהם, לבטח לא היה רלוונטי לאילת של טרום מלחמת ששת הימים. ולאחריה.
     
     אז, באילת, הוטמעה בי האהדה למכבי תל אביב. לא זכור לי לָמָה. לְמָה התכנסתי. זוכר גם שנשאלתי מי השחקן האהוב עלי- מיקו בלו, עניתי.
     
     לגנותי-
     לא יודע לומר למה.
     
     לזכותי-
     כבר אז צלצל לי באוזניים 'משהו לא תקין פה', אם גם לא היה ברור לי מה.
     
     ביולי 1969 עזבנו את אילת, וחזרנו לחולון. הלכתי למשחקי הפועל חולון. מישקה לפרדון, היה הכוכב, היה ידוע בהוצאות האוט הכי ארוכות בישראל, ובשמו המהווה קמופלאז' לאיבר מוצנע.
     
     חבריי נחלקו לאוהדי מכבי והפועל תל אביב. כבר אז אבחנתי, בין מכריי, ואולי זו רציונליזיציה מסונתזת בפרספקטיבה היום-אחורה, שאלה ש'הבינו' יותר אהדו את הפועל, וצמצמנים חותרי ניצחון- מכבי.
     
     בימי חמישי בטלויזיה אפור בהיר אפור כהה, דן שילון היה מנפק תקצירים של ליגה אנגלית. אהבתי את מרטין צ'יברס ומרטין פיטרס מטוטנהאם ואת בעיטת התותח של פיטר לורימור מלידס. עוד יותר, את גינטר נצר והכי, הדמות שמבחינתי הייתה אינטליגנציית הכדורגל, אלגנטיות, דומיננטיות מנהיגותית במיטבה- פרנץ בקנבאואר. האקסטנציה של מה שהייתי רוצה להיות. היום פירלו מזכיר לי אותו, אבל זה כדורגל מיושן, איטי, צנטרליסטי.
     ביניהם, בשנות השמונים- מג'יק ג'ונסון בכדורסל.
     לא ממש ייחלתי לנצחונם. האופוריה הייתה לצפות בהם.
     
     מה שנצרב בתודעתי האוהדת היו
     • קריאת 'יאללה צ'רנוחה' במשחק של בית"ר ירושלים מול מכבי תל אביב, שאת הדהודה הניחר אני נוצר עד עתה מפקידה ספורדית של כפלי משחקים בבלומפילד,
     • וכן אירוע חסר חשיבות בסטקיית רמה;
     
     "אנחנו?"
     
     סטקיית רמה, שנקר 46 בחולון, על הפינה הצפון מזרחית של אחורי כיכר וייצמן שוכנת היום בהדונס. אז היו להם בנוסף לבשרים שלא אכלתי, חצאי מנות חומוס עם טעם מאובחן, עם פיסה דקה וצרה של מלפפון חמוץ בתפקיד האורנמנט הגרפי. הטעם בפה.
     
     סוף 1977, ידיד שאין לו ולו שערה אדומה אחת, ועדיין מכונה 'ג'ינג'י' אבל עם תלתלים זהובים ושרשר ענק עם ראש תיבת שמו, ניהל עם עמוס, בעל הבית שהיה סוג של דמות כריזמטית אהודה שרוצים להתכנס אליה, שיח ואמר לו, לעמוס, לא-זוכר-בעצם-מה אבל כלל את המילה 'אנחנו' כשחישבו ביורוקטית את סיכויי הפועל ל-לא-זוכייר-מה, אז זה היה עידן 'הקפאת ליגה' כאשר המציאות הספורטיבית המונחת על הישגים ירודים איימה להוריד ליגה את קבוצת ההסתדרות בעידן המהפך.
     
     כמה חודשים לאחר מכן, ב- 1978, יונתן גפן דיבר ב'מכתבים למערכת' על 'אנחנו, אני והתולעים שלי' - הופעה בצוותא, שכשאני ישבתי שורה ראשונה, שלחתי את הפלטפוסים בקצות רגלי הקצאות לבמה, והוא גער בי, בצדק.
     לפני כן משה קרוי הפציע, בספטמבר 1976 גרסתי ש'אגואיזם זה רע', ולגבי 'רציונליות' עוד לא הייתי בטוח מה עמדתי שכן בבית השתמשו במילה בהקשרים חיוביים. כמה חודשים לאחר מכן, בלי לקרוא את 'חיים על פי השכל', החלה להתגבש אצלי הווריאציה הפשטנית והפרקטית של 'ביקורת התבונה הטהורה', שהלכה והתמללה במסלול די קוהורנטי, מיושר, ללא תפניות - לאו דווקא שמייח על כך, ועם אמפליטודות לא ליניאריות, פיקים, של עומס בכמה נקודות על ציר הזמן: גיל 16, 1984-6, הגעה לארה"ב, טיול בדרום אמריקה, מכירת גלידה בטקסס, 1988, נסיעה לאלסקה, 2004, הודו, 2011-4, אחרי רוסיה, והנסיעות האינטנסיביות.
     
     מניח ששילוב גיאוגרפיה זרה ומרצדת על מצע תודעה פנויה עושה לי את זה, מאיצה לי את סיבובי תוף הייבוש.
     
     האהדה המתונתונה למכבי תל אביב בכדורגל נותרה כשלושים שנה ונפרמה סופית ב- 1999, עם התנהלות הקבוצה, הנימניאדה, וההמלצה לבני ש'אם כבר, תאהד את הקבוצה הנכונה- הפועל, ולא להיגרר לדומיננטים שוחרי הניצחון בכיתה'.
     גם זוכר את מי שגוער, מייעץ, מסביר, בז ש'אהדת קבוצת כדורגל' לא מחליפים.
     
     בארה"ב 1988-2004, הזרקתי מאות משחקי כדורסל, בעיקר בשידורים- האולסטאר היה נפלא בעיני, ומעט כקהל.
     הייתי בתור הזהב, של (פחות או יותר בסדר הזה-)
     מג'יק ג'ונסון, סקוטי פיפן, ג'ון סטוקטון, קרל מלון, דומיניק ווילקינס, אייזאה תומאס, ג'יימס וורת'י, ג'ו דומארס, לארי בירד, ספאד ווב הגמד המטביע, קווין מקהייל, דייויד רובינסון, קארים עבדול ג'באר, ג'ו ג'ונסון, דניס רודמן, קלייד דרקסלר, פטרוביץ', כריס מאלין, שון קמפ, אלה היו מי שעשו לי את זה,
     כשבראשם צ'ארלס ברקלי. הייתה לי התחושה שהייתי יכול להיות חבר שלו. פעם חלמתי שאני פוגש אותו ואומר לו את זה.
     
     ב- 7 לנובמבר 1991 זוכר את ירידתי מבניין CNN, שם עשיתי אינטרנשיפ, לקנות צהריים, בשמינית בין רחובות 35 ל 36, גדה מזרחית, טלויזיה שהייתה תלויה בחנות סידקית ולימינה מאורת פורנו, מג'יק מכריז על היותו נושא נגיף HIV.
     חושב שזהו מאורע הספורט המכונן שלי.
     
     14/6/1992 המשחק הששי בין שיקגו לפורטלנד טרייל בלייזרס. איריס בבית החולים עם צירים טרום לידה, כשהיא בציר היא מורה לי להנמיך את הטלויזיה, וביניהם אני מגביר.
     
     1994 את המרדף אחרי או.ג'י. סימפסון על האוטסטרדה.
     
     19/3/1995, הייתי אצל חבר בניו יורק, לבד בדירה עם מקרן ענק שלוש אלמות- צבעים נוראיים, כשמייקל ג'ורדן הדהים את העולם עם חזרתו מפרישה.

     עניין אישי

     טהרן ספורטיבי. ואולי לא רק לספורט. חתירה לזיקוק מהויות.
     
     לחשוב שמי מהספורטאים מייצג אותי? התבלבתי?
     להתכנס לאוהדים? פיחס.
     
     העניין שיש לי בהישג לא ספורטיבי הוא בפריפריה שלו- מה גרם לטעות, לפעולה.
     
     הערכה ספורטיבית למי שהשיג את ההישג הבלתי ספורטיבית, אין לי.
     אולי הערכה סינתטית לנחישות, התנהגות ספורטיבית- נאצלת בעיניי, סוג של יושר אינטלקטואלי.
     
     מסי, גאון, עם כל הערכה, לא עושה לי את זה- לא מתפעל מ-ברוב-במשחק-אצבע-תחובה-בטוסיק ואז הכרעת משחק. כשכן מתאמץ, אז מתפעל. בכל מקרה זידאן עשה לי את זה יותר.
     
     מעדיף את רונלדו.
     
     ועוד יותר את פירלו, ראמוס, אינייסטה, פויול.
     
     לאהדה והגינות ספורטיבית

697. הארכה טרום תוספת זמן

     חביירים, בחתירה ליושר אינטלקטואלי (תשומה במחסור, לא בשל נדירות אלא בשל חוסר ביקוש),
     אני מצהיר בזאת,
     שבשונה מרוב מכריי, שאתם בעיצומו של הרבע השלישי האפקטיבי בחייהם,
     אני בפוסט הרבע הרביעי.
     
     בטרמינולוגיה של רוח ימי חג ומונדיאל אלה, אני במחצית השניה של הארכה, טרום זמן פציעות, פנדלים והדחה.
     זו האמת.
     מה שאני מייצר זה מה שאוטוטו מודח.
     אל תגיעו לסטייג' שלי, עצרו קודם.

698. מאמין נאור

     לא ייתכן 'מאמין נאור'-
     מאמין טוען תקפות באמונתו, שואב כוח להמשיך באמונתו
     מהיות הסביבה המקיפה אותו שותפה לאמונה.
     
     לכן יקצה משאבים לגייס את סביבתו לאמונתו,
     לשלילת אמונה מתחרה על משאבים ריאליים ותודעתיים,
     ורואה בתפישות אחרות איום כזה או אחר על אמונתו,
     ולכן ירצה להדירן.
     
     [גם] בכך, בהיות באמונה אלמנט מיסיונרי, שולל אמונה מתחרה אחרת, היא אינה יכולה להיות 'נאורה'.
     
     רציונליות, יכולה להיות ליברלית [גם] במובן, שיכולה להסתמך על מאורעות זרים, בלתי קשורים שיכולים להוות חיווי תומך במאורעות, היא לא נסמכת על נורמטיביות אמונתית מתכנסת.>

699. ניהול מצב רוח

     לניהול, ובעיקר להעדרו, של מצב רוח, יש השפעה מהמעלה הראשונה על כל תחומי החיים.
     
     בדיון על מידת ההשפעה של יציבות מצב הרוח, ניתן להרחיב את הנושא על השפעות מהמעלה השניה של חוסר היציבות, השפעה שאינה ישירה, איננה גלויה לעין, שניתנת לבחינה פרשנית בדיעבד.
     
     ניהול מצב רוח, חופן פעולות נלוות כ
     • מעבר בין מצבים חיוביים מקדמים לנגטיביים מעכבים,
     • ייצוב תנודתיות עוצמת מצב רוח,
     • התמודדות עם תחושת איום של נפילת מצב הרוח-
       פעולות או מניעות מקדימות אירוע מחשש לנפילה טראומטית פוסט האירוע,
     • ואלה המנסות לחזות ולצפות את התכנות אירוע, חשש טרם מקרה.
     וזאת בבחינת
     
     "העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש."
     
     כפי שתרגם אהוד מנור את השיר A Felicidade של ויניסיוס דה מוראס (הולחן והושר על ידי אנטוניו קרלוס ז'ובים).
     • הדרכים להתמודד עם פלנקצ'ואציות דרמטיות במצבי רוח מגוונות,
     • מעטות הן המוצלחות,
     • אחת היא הדרך לא להתמודד
       איך אומרים האמריקאים-
     denial is not just a river
     
     נשמע יותר טוב מקריאה.
     
     על הנושא
     • מוללו ריבואות מלים,
     • הוסברו אינקצה תֶזות,
     • נכתב אינספור טקסט,
     • שולמו תועפות על פתרונות והקלות,
     • נערמו הררי תרופות, נבלעו, הוזרקו,
     • נשתו ים נוזלים,
     • נדחקו אינסוף פתרונות לשוליים.
     אז הנה עוד אחת-

     אחת מהדרכים

     בצמצומיאדה

     לפני היות מאורע דרמטי או היוודעות תוצאתו,
     יהיו מאורעות נוספים שיבשילו בסמוך למאורע,
     יעזור לשמור על יציבות רגשית.

     בשלילה

     בראשית ב' 3
     מניעת אקסקלוסיביות עיסוק רק בנשוא הציפייה.

     בהרחבה

     במצבי ציפייה דרוכה, בהמתנה לקרות התרחשות חיובית או נגטיבית, או לאי-היותה

     אפשרי

     יישום תפישה רציונלית של הפרת מעמד האקסקלוסיביות להוויה לה מצפים או ממנה חוששים כאלמנט המשפיע בלעדית על מצב רוח.
     
     בתרגום:

     האירוע, חשוב ככל שיהיה הוא לא היחיד שקורה.

     פרקטיקה

     יצירה מוכוונת של פרויקטים, תהליכים תחומים בזמן שיבשילו בסמוך לקרות המאורע.

     המטרה- לייתר את בלעדיותו.
     
     בעצם חתירה לשיטוח העקומה של הקצאת מרב המשאבים למקור יחיד.
     הפחת מודעת של קריטיות, לא הכחשה לא החקה ולא התעלמות, להיפך, כגורם נוסף צורך משאבים תודעתיים להקצאת תשומות לטיפול באתגרים נוספים, מקביליים, סימולטניים, ממוקמים לפני ואחרי המקרה.

     רציונל

     התודעה עסוקה, לא בהסחת דעת, אלא בטיפול בערכי עניין וחשיבות שהוטענו לא מבעוד מועד כהגנה, אלא מתפישה שהתנהלות מרובת גירויים וערכים היא מצב נשאף.

     תנאים

     • תפישה רציונלית שיש לפרסונה השפעה תודעתית על מצב רוחה.
     • תפישה שמצב רוח לא מהווה יישות עצמאית בלתי נשלטת.
     • ההבנה שמצב רוח נמצא בהזחה על ציר זמן, אחרי קרות מאורע,
     • ההכרה שיש לטפל ישירות במציאות ולא ישירות במצב הרוח,
     • חלק מהתפישה הוא התרחקות מפתרונות גורפים לבעיות אנושיות,
       הייחול לפתרונות גורפים הוא אמצעי ניבוי למי
     • שיש לצפות שיהיה קורבן לפלנקצ'ואציה רגשית,
     • שהגבולות נמוכים והאלימות ההתנהגותית אימננטית.

     מגבלות

     המון.

     האם טוב ויעיל לכל?

     לא ממש וממש לא מתיימר, חלק מתחזוק מנטלי בדומה למי שפוקד את חדר הכושר כחלק מתחזוק פיזי.
     
     מתואם לאישיות רציונלית, שיש לה את מרכיב ההבנה, שמצב רוח הוא תוצר לוואי מחווה לאחר אירוע.
     שניתן להשפעה, אין לו קיום עצמאי משל עצמו.

     האם נחשפתי למי שנטול יכולות בניית גירויים עם מועדי הבשלה סמוכים?

     בהחלט. רווח, רבים.

     האם נחשפתי לנטול יכולת שאימץ את דרך הפעולה המוצעת?

     לא.
     מצער, שכן
     1. כללית אנשים הנחבטים רגשית ממצב רוח בלתי נשלט, לא רותמים את היכולת שאולי תמתן את עוצמת ההתבדרות,
     2. אישית לא יכול לאושש את אפקטיביות האפאראטצ'יק המנטלי המוצע.

     האם העובדה שלא נחשפתי ל happy new adapters ממוטט את תקפות המוצע כאן?

     גם לא. שכן מיימן את יכולת ייצוב מצב הרוח למי שמשתמש בו, rational users.

     על מה מתבסס?

     על צפייה במי שמייחס לו ניהול מצב רוח.

     האם יש לגרות מישהו שנמצא במצבי ציפייה בטעינת גירויים על ציר זמן כדי להקטין השפעת אקסקלוסיביות הנפילה שמאיימת שבוא תבוא וכאוב תכאב?

     מניח שכדאי, תלוי כמובן במידת הקרבה, ובהינתן מנעד תגובה ברמות אפשריות שונות של נגטיביות.
     
     בהצלחה לכולנו

תהיות נוספות

001-100

101-200

201-300

301-400

401-500

501-600

601-700

701-800