מנסח את עצמי לדעת –
הרהורים, תהיות, תובנות, קטעים, 201-300

מתואם לצפייה ב- Chrome וב- Firefox

לחיפוש תכנים באתר ניתן להקליד מלות מפתח:

ל-תהיות
001-100, 101-200, 201-300, 301-400, 401-500, 501-600, 601-700, 701-800

תהיות, 201-300

201. אהדה ספורטיבית, 1

     אהדת ספורט היא העדפה לפעילות ספורטיבית בדיסציפלינה מסויימת.
     בשונה מפעילויות אחרות יש את מרכיב הסוציולוגיה. בעיקר לקבוצת ספורט. הספורטאים המתחלפים תחליפיים, והאוהדים הקבועים.
     העמיתים האוהדים מהווים קבוצת התייחסות.
     בעצם האוהדים אוהדים את הווייתם באמצעות מושא הספורט?
     אוהד הפועל כדורסל, אחרי הקאמבק לליגה העליונה, נשאל על ידי השדר לאן הקבוצה תגיע אם יהיו גם כשלונות. האוהד משיב שלא יקרה דבר, הרי פעילות האוהדים היא העיקר.'
     ישנו אוהד מכבי חיפה שמלהיב את הקהל בלי להסתכל למגרש.
     האהדה היא פלטפורמה הזדהותית. לא אינטליגנטית. בעיקר פוינטר השתייכות סוציולוגית. בחירת מושא האהדה הראשוני לקבוצה, יש להניח, היתה הכרזת הצטרפות לאוהד/ים שהבוחר כיוון להשתייך אליהם.

202. בריאות ענייה

     ריבוי בתי מרקחת,
     מעיד, בדרך כלל על מדינות המתפעלות שירותי בריאות נמוכים או בלתי נגישים להמון,
     ועל העדפת ההמונים להסתפק בדיאגנוזת הרוקח, ובטיפול באמצעות שיכוך כאבי הסימפטום.

203. פגיעות

     בשיחה עם קרוב משפחה, אמרתי לו שהוא "כמו..."
     באותו רגע נאטם.
     תבע את זכותו להיות מישהו כשלעצמו, ולא דומה למשהו אחר.
     בכך מצטרף למועדון, שלא חודר אותם, של מי שעצם ה'כמו' מוציא אותם מדעתם- לא מוכנים להיתפש על ידי אחרים כדומים למה שאינם רוצים, ובאותו רגע כל התוכן אודותם לא רלוונטי ולא תקף בשל כך. לא מוכנים להיות מאוחסנים במגירה אליה הוכנסו.
     ובאותו רגע התרעמות מונע את כניסתו למגירה?
     לא, אבל עוצר את השיח, וזו מיידיות המטרה המושגת.

204. סינתוז הרצון

     הרצון כשלעצמו, טהור, מסונתז, הוא לא עילה מספקת למימוש וביצוע על-ידי בעליו.
     יש לחזק אותו ברציונל.
     גם אם רעוע.

205. תעתועי דת

     בדת, בבסיסה, ישנו התעתוע ב-
     • באקסיומה הבסיסית שעליה מונח מבנה עם שאיפה לרציונליות,
       • אם ישנה הנחה בסיסית שלא נסמכת על רציונל נתפש, אם ההנחות שמעליה מקיימות קשר רציונלי ביניהן כבר לא רלוונטי, ולא משפיע לאחור על תקפות ההנחה המקדמית.
     • וכן, הריצוד בין מה שניתן להבנה למה שלא.
       • יש מי שבחפשו הסבר לתחכום הבריאה, באין היכולת להכיל את מורכבותה מחד, ובמוגבלת של היכולת להישאר ללא הסבר רציונלי, יראה בה את ההוכחה לקיום האל בשאלה 'בהיעדר בורא איך היה ניתן לברוא את מה שבלתי ניתן להבנה ולתפישה?'
       • ובתעתוע משלים- במופלא ממך אל תחקור.
     ועם זאת, התעתוע העיקרי הוא, שקבלת האמונה במהותה אינה רציונלית, לכן לשוות לה מימד רציונלי הוא תעתוע, שכן ההחלטה לקבלה היא מקדמית, טרום רציונל.
     
     לכן, אמונה שנסמכת על אמונה, שלא מחפשת תעתוע לוגי כדי להוכיח את עצמה, תעתועית, היא רציונלית יותר.
     וואלה?
     מה שלא רציונלי ניתן לדרג את מידת אי-רציולניותו?
     יפ, ניתן לשערך את מרחקו מרציונל.

206. לכלוך יחסים בכסף

     רבות דובר על הכתמת יחסים בכסף.
     כשנעשה מעבר כספי בין שניים, מרצון, יש שיווי משקל בין ההיצע וביקוש— תשלום ידוע על קבלת ערך טובין נתפש.
     הליך מרצון, לוגי, אם כי אפשרי ששגוי, אם מסתבר שעבור אותו סכום המקבל היה יכול לתת יותר או פחות מהטובין שניפק, או שבעבור אותו טובין ניתן היה לקבל פחות או יותר הסכום.
     ביחסים בין אישיים נוסף מימד, ערכי, שלא מגולם במחיר הכסף.
     כלומר היסטוריית, טיב היחסים, הציפייה העתידית מוסיפים למשוואה אלמנטים הגורעים מסינתטיות יחסי תשלום/ טובין ומעמיסים על הטרנזקציה רבדים נוספים.
     באותם מקומות, שערך הטובין, והתשלום הם הקשיחים, והבלתי ניתנים לשינוי, היחסים הם המושפעים מהעיסקה.

207. מערפת

     תנאי מתלה.
     הגדרת טרום הפעלת המעשה או מניעת המשכו את התנאים המאפשרים את עשייתו, ואת מניעתו.
     את התנאים יש לנסח בנינוחות המזגן, בקור הרוח, בשיקול הדעת מחוץ ללחץ רגשי תחושתי של גורמי מעטפת בעת קרות הסיטואציה.
     מה הקו בין המעקה שאיתו נכנסת הפרסונה לסיטואציה, שנוסח מחוץ לה, לבין הגמישות המחשבתית שמופעלת על הפעולות בפועל?
     לא ברור.
     כן ברור הוא השוני האישיותי המאפיין בין
     • איך אנשים מפוזרים על המנעד בין נחישות נצמדת לתנאים הפרלימינריים, לבין הנידפות,
     • והתחומים בהם רמת הנחישות/ נידפות מתבטאת.

208. בכלל חוסך

     רשתות מכירה מראות, לעתים, את המחיר שהן מבקשות על המוצר, לצד מחיר קודם.
     זוכר חביירה שמתפארת במסע קניות בניו-יורק על רכישות מצוינות שערכה, ופירטה כמה חסכה בין המחיר הנקוב למחיר ששילמה בפועל.
     דגמנה מבחינתה צרכנות נבונה ובה היא בעיקר חסכה.
     התנהלה לאור הנחה שאת הרכישות עליה לעשות מפני שהיא בכלל חוסכת.
     למה? היא היתה רוכשת בכל מקרה?
     נתנה דרור לרצונה להיות בעליה של טובין.
     על (דומה ל)זה סיפר סבא אליהו ' על ההוא שכדי לחסוך, המליץ, במקום לרוץ אחרי אוטובוס לרוץ אחרי מונית .'
     כעת מעגנים את הנושא בחוק, בארץ, שיהיה סדר- תיקוף מחיר קודם, והגדרה שאחרי 35 יום המחיר כבר לא 'חדש'.
     ואני שואייל:
     • מה זה משנה מה היה המחיר הקודם, ומה שיעור ירידת המחיר למימוש הרצון העכשווי לרכש?
     • האין בעשיית הסדר הרציונלי, תעתוע לקבלת החלטה לא רציונלית?

209. הרווחתי ביושר

     • חבר: שאני זקן,
     • חבר: שאני אלים,
     • עמית: שהחברים שלי הם לצורכי הראיונות שאני עורך להם,
     • מנהל: שאין לי אינטליגנציה רגשית,
     • מנהל: שאני מרדן,
     • חותן: שאני בלתי מנוהל,
     • חבר: שאני מתנשא ומתנהג כבן אצולה
     • ו(אותו) חבר: שאני פרא אדם.

210. סגירת מעגלים, פאולו קואלו

     תמיד חשוב לדעת מתי מסתיימת תקופה בחיים.
     אל תתעקש להישאר בה מעבר לזמן הנחוץ,
     כי תפסיד את שמחת העתיד לבוא...
     סגור מעגלים,
     סגור דלתות,
     סגור תקופות בחיים.
     חשוב לתת לרגעים שהסתיימו לפרוח ללא חזרה
     אי אפשר לחיות בהווה תוך כדי געגועים לעבר.
     
     אי אפשר להמשיך לשאול, למה?
     [פאולו, בחייאתךּ, לזה אני כבר לא מסכים, נהיית מאלה שאומרים ש'דנאייל איז נוט אונלי א-ריבר? אפשר, רצוי, ניתן להסתכל לאחור, לבחון, ללמוד, להסיק מסקנות, אפשר להתמודד עם חוסר הצלחה, מושלמות.]
     
     מה שהיה היה,
     תן לעבר ללכת,
     להשתחרר ממך...
     לא תוכל להיות תמיד ילד,
     ולא תוכל להיות מתבגר לנצח,
     לא תוכל להמשיך לעבוד בארגון שאינו מעוניין בך עוד,
     ולא תוכל להמשיך בקשר שנכנס למבוי סתום עובדות ומעשים חולפים, צריך לתת להם להיעלם...
     
     לכן,
     חשוב להיפרד מזיכרונות,
     להחליף בית,
     לקרוע ניירות,
     לזרוק מסמכים ...
     שינויים חיצוניים מסמלים
     תהליכים פנימיים של התגברות על הקשיים.
     
     לשחרר, ולהשתחרר.
     
     בחיים צריך ללמוד להפסיד ולזכות.
     צריך להעביר דף ולחיות רק מה שיש לנו בהווה.
     העבר... עבר ואיננו עוד.
     אל תצפה שיחזירו לך אותו,
     אל תצפה שיזהו את מעלותיך,
     אל תצפה להכרה ותודה על מעשיך.
     
     אם אתה מסתובב בחיים ומשאיר
     "קצוות פתוחים" למקרה ש...
     לעולם לא תוכל להשתחרר ולחיות את היום בהנאה.
     
     אל תעכב אהבות שלא עלו יפה,
     אל תמשיך חברויות שנגמרו,
     אל תבנה על אפשרות לחזור (למה? לאן?),
     אל תבקש הסברים, על מילים שלא נאמרו, על שתיקות...
     תתמודד אתם, עשה מעשה עכשיו, או תן להם לפרוח, סגור פרקים פתוחים.
     תגיד לעצמך, ש"מה שהיה לא יחזר",
     
     סגור את הדלת, תהפוך את הדף, סגור את המעגל.
     אתה לא תהיה אותו אדם
     והסביבה לא תהיה אותה סביבה.
     
     כי בחיים שום דבר לא סטטי, הכל משתנה.
     בשביל השקט שלך, שחרר מה שכבר לא חלק מחייך השחרור הוא תהליך למידה,
     ללמוד לסגור מעגלים, אך ניתן להצליח.
     
     תזכור שזה רק הרגל להיות תלוי באיש או דבר, כאשר הם כבר לא חיוניים לנו.
     
     סגור מעגלים...
     מלא ריאותיך חמצן, תתנער, תשתחרר.
     יש הרבה מילים המבטאות שקט נפשי,
     יש הרבה מילים המבטאות להיות שלם עם עצמך, כל מילה שתבחר תעזור לך להתקדם הלאה בשלווה.
     אלה חייך!
     
     בחר נכון!
     
     אכן, עם כמעט הכל מסכים.

211. שלילת החיווי

     הקביעה-
     • המוצר יקר.
       והשלילה-
       • הוא לא.
     או,
     • אני בודד.
       והתשובה השוללת-
       • אתה לא.
     ודומיהם. וזה שיח לגיטימי. הייתכן שבקביעתו ואי שלילת הקביעה, הקובע בעצם מזמן את שלילת קביעתו? רוצה בה?

212. fun&pan, הכיף ועונשו

     חוגגים, לא מנהלים, ונגבה מחיר שהיה יכול להימנע.

213. דן בן אמוץ, לאן נעלם?

     ביחס לדומיננטיות שהפגין בסצינה התרבותית ב- 40 שנות המדינה הראשונות, דן בן אמוץ לא הותיר אחריו זיכרון ציבורי רב. בטח לא ביחס למה שהיווה בחייו.
     מעניין, שכן היה דמות תרבותית משמעותית.
     
     במסיבת המוות שערך לעצמו, כל התרבות המילולית של סוף 1989, הופיעה.
     בסרט דב"א הייתה לי התחושה שהם, האורחים, מחווה אלברשטיין עד עמוס עוז, מנורית גלרון עד מוטי קירשנבאום, מיהודית רביץ עד אמנון דנקנר, בחייו הסתופפו בצילו, שאפו לחברתו, רצו להתכנס אליו, באו מלמטה. אז, איך זה שלא הותיר 'מורשת'? מדברים על כך.
     
     הצעותיי:
     1. לאותן אשיות שהיו צמאות להבל פיו, למושא אישיותו, במותו התפוגגה הכריזמה, נותרה איזושהי, איך נאמר, אולי איזו אי-נוחות של 'מה, לזה סגדנו?' אז לא שימרו אותה, לא החצינו געגוע.
     2. המשא התרבותי, ספרותי לא היה כבד, משמעותי דיו, כדי שיעורר עניין בחלוף השנים.

214. האמנם?

     יותר ממה שהיהודים שמרו את השבת, השבת שמרה אותם.
     כנראה הכוונה כ'יהודים'.
     האמנם כאינדיבידואלים?

215. גלישה

     את הגלישה, browsing, המציא אבי.
     הוא היה מרפרף על ספרים, מסמן ב-x על פסקה חשובה, שפעם, שלעולם לא תקרה, יחזור אליה.

216. הזדהות מקצועית

     תגידתגיד,
     מה אני אמור לחשוב על מי שמכנה עצמה icelady וכתובתה @icegaming?
     האם, וזאת רק בשוליים המוספים על הרבדים העיקריים, זו הזהות המקצועית המשתלטת על עצמה?

217. החיים כ-

     החיים כאוסף משימות מדכאות על מצע מחריד מתי יגמרו.

218. סיוע עסקי

     בפעם הקודמת שהייתי בבנגקוק תאילנד, 2009, ישבתי בקפה, שכחתי ממנו.
     הפעם הגעתי שוב. Lazy Chair: קיטון בפאתי שוק לא חשוב. רוחב, פחות משלושה מטרים. עומק- אין שישה. המרחב כולל קאונטר הכנת קפה, מעבר, קאונטר ישיבה על כסאות בר, שירותים, ומדרגות תלולות למרחב הזהה בגודלו מעל.
     הוא ואשתו, אולי חברתו, זוג תאילנדים, אולי לא, חנאנות ממשקפות מהז'אנר שמצפה לראות בפקולטה לחשבונאות או למשפטים, לא בהנהלת קיטון קפה בשוק, מזהים אותי, מקדמים אותי בברכה, ומראים לי שלט באנגלית, שהמקום מאפשר לצ'רג'ר אלקטרוניק דוויסס.
     בפעם הקודמת שהייתי, שקעי החשמל היו נעולים, והיו גובים על הטענה, לא-זוכר-כמה.
     לראשונה, כשישבתי שם, כשיצאתי, תרגלתי את יכולת הפנייה, וייעצתי לו, שיעלה במעט את מחיר הקפה ויציע הטענה חינם.
     ומאז, ועד עצם היום הזה "עסקיו פורחים".
     Win win. הוא, הלקוחות ואני שמייחים.

219. חבריישת

     נמצא בשלב שמשיל מעצמי חביירים שחשבתי שהם אותנטיים,
     לא בשלב שמעמיס על עצמי קשרי חברות שבטוח שהם סייברנטיים.

220. הרבה שיט יקר

     רואה עניים קונים הרבה שיט ריאלי בזול.
     ומפגיני עושר קונים המון שיט תפישתי, ביוקר.

221. גורם חרדה

     אחד מגורמי החרדה הוא מכניקת הסתכלות המתייחסת למציאות על ציר הזמן רק על נקודת ההווה בלבד.
     האמצעי לטיפול במציאות הוא בשינוי הנראה לעין, הנתפש מיידית, הקנאק שיוצר תפנית נראית. עכשיו.
     אין הקשר לזיכרון עבר, לא להמשך תהליך, כאן, עכשיו מייד ובדיעבד. בכוח.

222. התנשאות מעמדית

     ההכרה ש-
     • לאום,
     • קבוצה אתנית,
     • אינדיבידואל,
     נעלים על אחרים,
     לא תוטמע אם הנמוכים יותר לא ישתפו פעולה.

223. הראה לי את

     ישנה הקלישאה,
     הלא בלתי נכונה,
     הראה לי את חברך ואדע מי אתה
     
     שחבריו של האדם מעידים עליו:
     תחומי עניין משותפים, ערכים, היסטוריה, זהות.
     
     לא פחות מכך, הוא את מי האדם אוהב, עם מי רוצה לחלוק את חייו.
     מושא האהבה של מישהו מעיד על סט התכונות, הערכים שהאחר מגלם, ושאותו סובייקט רוצה לנכס לעצמו.
     
     הרחבונת
     בעת שהאהבה בין שניים מסתיימת, תיתכן האפשרות שהסובייקט לא מזהה בפרסונה שאהב כמספקת את התכונות והערכים שרצה, מחפש בפרסונה אחרת, ברוב המקרים ובאופן מובהק, לדעתי, ערכים דומים  לאלה שחיפש ומצא בפרסונה הקודמת.

224. מסיבות ואלכוהוליזציה

     שנים חשבתי שאני צעיר מדיי מכדי ליהנות ממסיבות ואלכוהול.
     יום אחד התעוררתי ונוכחתי שאני זקן מדיי.

225. מגדל בבל

     אצ'ו פצ'ו ואני ישבנו במסעדה.
     
     - "בכתיבה, אתה מטיח בי כל כך הרבה טקסט שהרהיטות שלך הופכת לעילגות."
     
     - " אתה הופך את הסבלנות וההבנה שלך למדד הרהיטות שלי?
     היית קורא את שייקספיר, והיית אומר שהוא עילג מפני שהוא נותן בך יותר מדיי טקסט או מלים גבוהות ?" - "רגע, אתה משווה את עצמך לשייקספיר?"
     אני חופן את ראשי בייאוש.
     - "אני רואה שנעלבת, שכבית, אני מתנצל, לא מתכוון להעליב אותך."
     
     " אתה ממש לא מעליב אותי, אני לא עושה הפחתת ערך עצמית וולונטארית בשל תפיסתך את זנב המהות מצידה הלא נכון.
     אני עושה דבר יותר גרוע- אני מאבד עניין ."

226. Bon Voyage!

     סע,
     
     • תיהנה בכל הכוח,
     • נסה הכל,
     • לא תחזור לשם שנית, וגם אם כן, מצה כאילו לא,
     • הצטער על דברים שלא עשית, לא על מה שכן,
     • היה גם לבד, החוויות אז חזקות יותר,
     • תקלה שלא עלתה בבריאות נפשית, פיסית או יותר מ-1,000, לא חשוב המטבע, זו חווייה,
     • רוץ אחרי חוויות שתנפקנה חוויות או תובנות בלתי נשכחות, לא אחרי $200 שאותם כן (תשכח).
     • מתן שתייה, המנע מכל תצורת סם, הן ברמה האישית והן לידך, המקומיים חסרי הומור, וגם לך אין די כדי שתיהנה מסיבוב שיעשו לך על התחת.
     
     כשאתה שם, תביא לי, בעצם לך, שני דברים:
     1. חווייה משמעותית שחווית,
     2. תובנה משמעותית לחיים שניסחת.

227. חבל, ואולי לא

     איש יקר מהצבא פגש חבר נוכחי.
     
     בהתייחסו אלי, אמר ככה וככה דברים נעימי אוזן,
     וקינח מינורית, ש-חבל שלא מיציתי עסקית.
     1. נכון,
     2. החמור מצטער שאין לו כנפיים?
     3. זו בעצם לציפייתו, אבל מה אני קשור לזה?
     4. ואולי בהנחה שאני מתוסכל על חוסר מיצוי, האם התסכול הוא בהיבט העסקי/ כלכלי?

228. כוסית אינטלקטואלית

     הנחשף אליה מזהה בה אטרקטיביות חיצונית נתפשת, מיידית.
     היא מצידה, משמרת את המתנה שניחנה בה,
     מוסיפה לה אביזרי הרשמה,
     מציגה אותה לראווה, בכל עת, כדבר עצמו, כיעד.
     
     בעקבות כך, היא גם הקורבן של תכונה זו, שכן מגיע השלב המסוים, בו רמת האטרקטיביות הנתפשת על ידי סביבתה פוחתת מתחת לרמה אליה הורגלה, והכישורים האחרים, אם היו- נוונו.
     אז נוצר פער בין איך שהיא רוצה להיתפש לבין איך שנתפשת לנחשפים אליה, פער שלילי.

229. שנה טובה לקייטנים

     2014

     אוסטליה, עאלר עסקית, בהלוך וחזור דרך תאילנד.

     2013

     הייתי בתאילנד, בתפקיד. עם בתי בטיול אופנועים בצפון יוון. במסע אופנועים וקורס מירוצים בגרמניה-צ'כיה-סלובקיה-הונגריה-סרביה-בולגריה וחזרה בולגריה-סרביה-הונגריה-אוסטריה-צ'כיה-גרמניה.

     2012

     הייתי באתיופיה, פעמיים, חודש וחצי עבודה הזויה במלאווי, צ׳ולענט טורבינות שואה, פאן ושופינג בפולין וברלין וקינחתי בהונג קונג, סין ותאילנד.

     2011

     היתה בסימן מוסקבה, פריס, מדריד וקייב בתחילתה וקולומביה קרטחנה בסופה.

     2010

     היתה הקצה- כל שבוע מוסקבה, קפריסין, איסטנבול, מונדיאל דרא״פ, סקוטלנד אדינבורו, בוקרשט וברלין.

     2009

     עם המשפחה בספרד אנדורה ואיסטנבול.

     2008

     בספרד, פנמה וקובה, בטורקיה עם חברים, אתיופיה קניה עם חבר.

     2007

     אנגליה, משחק מנצ'סטר יונייטד מול מילאן- קאקה ורונלדו. עם סימון, אריק ודבוש בפיליפינים, הונג קונג, תאילנד.

     2006

     עם המשפחה בניו יורק וסאן פרנסיסקו, איריס ואני בגווטמלה.
     
     אח, שהעולם לא ייגמר לעולם

230. טיפול לאומי בטראומה

     ברמה הלאומית, בישראל, פעילויות האפטר-שואה מטפלות בפיתוח, טיפוח, שימור והעצמת הטראומה,
     בעוד שברמה האישית היינו ממליצים ונוהגים אחרת לטפל בטראומה.

231. הקדמת חיווי רגשי למציאות

     החיווי הרגשי של 'נעים' 'לא נעים' כתגובה לגירוי מסויים הוא הליך טבעי.
     מציאות מקדימה את החיווי לגביה.
     תפקיד הרגש כחיווי להתנעת פעולה לשינוי מציאות.
     
     אצל 'המפותחים רגשית', ה'לא יציבים רגשית',
     הנתונים למצבי רוח, השוקעים לדכדוכים,
     זיהיתי את ה'נגיעה' בתהליך, את הטיפול הישיר בתחושות, או חתירה לשינוי מציאות כדי לטפל בתחושות,
     ובכך מעקרים את החיווי הרגשי האותנטי.

232. פרידה מהמת, נורמטיביות וסבירות

     מה זה הדבר הזה 'פרידה מהמתים'?
     מבין מה זה פרידה מחיים.
     עמידה של אנשים, על סף קבר של מי שהיה פרסונה יקרה ביותר, שמחלצת מאנשים אינטליגנטיים, רהוטים, דמויות מופת שמהוות מושא לחיקוי ובהן
     • התייחסות מיוחדת לרגע הטמנת הגופה כבעל משמעות מיוחדת,
     • פנייה אל המת בגוף שני יחיד,
     • באמצעות קהל השומעים,
     • ודיבורי פגישה בטווח זמן עתיד כלשהו,
     • במקום שהמת נמצא בו בעת העיסוק בו במותו,
     מעוררים בי שתי התייחסויות:
     1. האם העושים זאת הם
        • אותנטיים במעשיהם, או
        • ציניים מניפולטיביים?
     2. מכיוון שרוב האנשים נוהגים כך, הם
        • נורמטיביים, ובאותה עת
        • בלתי סבירים.
     ונשאלת השאלה, האם אי-חתירה מודעת לנורמטיביות תיחשב כסבירות?

233. כוחן של מלים

     מייחסים למלים כוח.
     גם אני.
     מתלבט האם כל מה שיש לנו זה מלים או כמעט כל.
     ועם זאת, לא מסכים עם ההנחה הרווחת שהמלים מעצבות מציאות.
     הן לא.
     מלים יכולות להניע לפעולה. פעולה משנה מציאות.
     מלים לבדן, יכולות להעביר תיאור תפישה, ובמקרים מעטים ישנו תפישה, תודעה.

234. ספחני תשומות

     מי שעסוק באופן מוחצן לסטרוקטורה-פיזיולוגיה-אישית-מרחב.
     ובתרגום לשפת אנוש: קשוב ביותר ל(היעדר ה)נוחות הפיזיולוגית או המנטלית שלו, מדבר עליה, דואג לה; חם לו, קר לו, רעב, צמא, פיפי קאקי, לא נעים.
     יעצור התנהלות סביבו כי צריך משהו.
     בדרך כלל מקושר להתנהגות ילדותית או נשית.
     בהליך רציונליזציה יחשוב שלסביבה יש עניין לטפל בספחנות זו ובכל מקרה סובר שלסביבה יש סובלנות לצרכיו שכן הם 'מוצדקים'.
     חלק מתפישה זו מקורה בעבודה שמתמרן את חייו באופן שיודע להקיף עצמו במי שיש לו עניין ויכולת לטפל בספחני תשומות.
     ספחני תשומות נפוצים בין בעלי כישורים/ מגבלות מובהקים, שאותרו ככאלה על ידי הוריהם או סביבתם, ונתבו עצמם לעולמות פרפורמיות אמנותית ויזמים עסקיים.

235. חתירה לתוצאה

     ידידי הנערץ, חתרן גדול של פתרונות מיידיים, גורפים, משָני מציאות.
     בנו מתקשה בהיבטים מסויימים בלימודיו:
     "ישבתי איתו, ובשלוש דקות לימדתי אותו מה שמלמדים בבית הספר ב-3 שנים." דיווח בסיפוק.

236. מה ייכתב על מצבתי?

     • תודה שנשאלתי.
     • לא יודע
     • זה כלל לא חשוב לי.
       מוות זה העדר חיים. ערך נגזר מחיים. מתרומה להם.
     • אין לי עניין בכל מה שנעשה אתי אחרי מותי, גופתי חסרת הערך, אם תוכל להביא ערך או בשימוש לחיים או למחקר- אשמח. כעת.
     • מבחינת שימור הזיכרון- אין עניין.
     • אז, אם מה שיהיה כתוב על המצבה כמטפורה משקפת, את חיי, אני חי כדי להצדיק את המשפט הבא:
       תאב חיים, חתר למימוש תקשורת, סקרנות ופאן.

237. "אני תכליתי"

     מעיד על עצמו מי שאני מזהה בו
     • חד-מימדיות,
     • ראייה הכונסת את המציאות הנתפשת לדיכוטומיה תומכת החלטה ברורה,
     • תפישת עולם הגזורה מקידום יעד מקומי,
     • עומק תפישה פוליטית ככותרת הראשית בעיתון אותו יום,
     • התמקדות בתוצאה, מהירה, מדידה,
     • חוסר עניין בתהליך.

238. נחמה

     הודאה בטעות היא נחמת נטולי ההומור ובעלי היושר האינטלקטואלי.
     מערכת "וגם":
     • בעלי ההומור יביטו על הטעות מזוית אחרת, מנטרלת את הטעות,
     • נטולי היושר האינטלקטואלי אינם חותרים לאמת.

239. נברנות מולקולרית

     נברן מולקולרי
     מי ששואף לבחון מצבים באינדוקטיביות, של חלקי המציאות הנתפשים הכי קטנים הניתנים לפירוק, אליהם יכול להגיע.
     כוונה, מכלול, רצון, פחות מעניינים, גם מפני שאינם ניתנים לפירוק.
     היפוך הנברנות- אינטואיציה, התייחסות לממדי-על במציאות וגזירת תובנה.
     
     אם הארומה הנגטיבית מהנברנות תנוטרל, השאיפה הרציונלית היא לפירוק מרכיבים.
     ישנם מצבים, מקצועיים שהתכונה רצויה, מוערכת.
     
     בעלי הנטייה הנברניתו מסנגרים על גילוייה בעת שמקבלים ביקורת על ישומה,
     וכולם שוכחים שזו לא תכונה נבחרת אלא מוטמעת, כך שלעתים מופעלת בהחצנה או מוסווית.

240. כתער

     "אני, יש לי זיכרון חד כתער"
     אומר ידידי, ובודה.

241. תכלית קיומנו

     משער, נשמע נאה יותר מ'חושד', שמי שמציע תכלית-על לקיום האנושי, מנסה לרתום את המחפשים למטרתו שלו.
     כן מניח, שהתכלית המוצעת לא נמצאת במובהק בהלימה עם טובת הפרט המבקש את המענה.
     
     תפישתי המוספת לפרשנות הרבים, לרב הנכתב על 'תכלית הקיום'-
     
     את תכלית המעשה, לָמה העושה עשה אותו ולְמה מייעד אותו, קבע מחולל המעשה.
     מחולל המעשה עשה זאת בתמלול מקדים מודע, או באינסטינקט פעולתי בלתי מודע.
     
     התפישה הדתית, בגרסה המכילה אל, מתמודדת עם תכלית הקיום כ'רצון' הבורא, והמעשה כמילוי רצונו.
     
     איך בן אנוש יידע מה רצון הבורא? סוגייה אחרת.
     בכך, גישה זו רותמת את תפישת המקבלים אותה לטובת האינטרסים של מי שמציג עצמו כנציג האל מולם.
     את ההסמכה להיות פרסונה/ ממסד נציג האלוהות
     מנפק מי שמתייחס לפרסונה/ ממסד כאל נציג,
     אף שלעיתים יש המתנערים מאחריות זו ורואים בגורמים אחרים, חיצוניים, כגורמים מסמיכים.
     
     האם החתירה המקדמית אלי אל, מסתפקת בנציגיו, ובגורמים מסמיכים חוץ תודעתיים?
     בהיבט זה, ישעיהו לייבוביץ' קבע שההחלטה על קבלת עול המצוות היא תוך-תודעתית, של המאמין.
     אבל הוא נדיר בגישתו.
     למה החליט לקבל על עתצמו את סט האמונות שקיבל?
     חיפוש תכלית-על, במהותה היא תפישה טאוטולוגית, דתית. נעשית במרחב דתי, לא רציונלי.
     
     ההחלטה המקדמית של המאמין על קיום האל מתאפיינת גם, פרדוקסלית, בהמשך חיפוש הוכחות רציונליות לקיומו.
     מכיוון שתחילתו של התהליך אינו רציונלי, הן החיפוש הוא פסאודו רציונלי, והן ההוכחות.
     העובדה שהתרשמותי שהנפשות הלוקחות חלק בתהליך זה אינן מתאפיינות בחתירה רציונלית בסיסית איננה הוכחה לדבר, ובכל זאת מעצימה את הרושם הנסיבתי, שהרציונליות שם היא חלקית, זמנית, ארעית ומעורערת.
     
     אנחנו לא יצרנו את עצמנו.
     יש לשאול מה תכלית יצירתנו על ידי מי שיצר אותנו- הורינו.
     על אותו רצף יש לשאול אותנו מה תכלית יצירת ילדינו.

     התכלית

     לתפישתי, מטרת קיום בן-אנוש, מנקודת מבטו-
     
     מיקסום הנאה מצרפית.
     
     הנאתו.
     
     אמירה מינורית, פשוטה זו, טומנת מורכבות.
     כממד איכותי, מיקסום ההנאה המצרפית מהממשק בין אינדיבידואל למציאות הסובבת אותו אינו בר כימות.
     
     מגוון התחושות הנחוות מממשק פרסונה-מציאות הוא לא רק רב ומורכב,
     אלא היבטיו כה משמעותיים לקיום האנושי- קיום כל אינדיבידואל בנפרד, שהממשקים, ניהולם ומשמעותם מעסיקים ריבוי דיסציפלינות במנעד שבין המדע המדיציני לביהיוויוריסטי לאמנות על שלל היבטיה.
     
     לאחר תשלום המס ל'מורכבות' ממשקי קיומנו, 'מטרת קיומנו' אינה מימוש חזון אינדיבידואל אחר, לא של אל זה ואף לא של הטבע, אלא של הפרסונה הבוחנת את הסוגיה.
     
     מה דחוף, אם כן, למישהו להקצות את קיומו ל
     • תפישת קיום גדולה ממנו,
     • שמקטינה עצמו,
     • שמנוסחת על ידי אחרים,
     • בשרותם,
     • שלא במובהק דורשים את טובתו?

     מותר האדם מהחי (בהמה)

     תכלית קיום החי הוא מיקסום הנאתו הנתפשת בהיותה גירוי מול חושיו.
     
     בשונה מעט מכך, תכלית ההנאה המאפיינת את הקיום האנושי הוא החתירה למיקסום ההנאה המצרפית.
     
     מטרתנו כבני אדם, במפגשינו עם המציאות, היא להתנהל באופן שממקסם את ההנאות הנתפשות על ידינו,
     במתחים ואיזונים המחייבים תיעדוף וניהול
     • לאור מגבלות המשאבים שבהישג ידינו ליירוט הנאותנו,
       • תיעדוף השגת הנאה אחת עלול לצרוך משאבים שימנע או יעכב מימוש אחרת.
     • על היררכיית מנעד טווחי זמן-
       • מיידי-רחוק.
     • לאור היררכיית הערכים שירשנו, אימצנו, ספחנו, הטמענו וניסחנו לעצמנו
       • ערכי כדאי לעשות,
       • ערכי המנעות.
       
       תוך כדי חיים, פעולה, תנועה, ישנה התמודדות מתמדת עם החיוויים על אי-השגת רצונות, ההתניות האינסטינקטיביות שמפעילות אותנו, ותיקוני טעות כשמזהים שאנחנו לא בכיוון ליירט את הרצון.
       
       תכלית המחשבה הרציונלית הוא ברירה בין אלטרנטיבות שידרגו, ינהלו את תיעדוף הרצונות,
       וינחו לפעולה אפקטיבית, שמטרתה מיקסום מצרפי של מימוש הרצונות והטעמים שיש לאינדיבידואל.
       
       בשל מורכבות הרצונות, התפרסותם מעבר לרצונות פיזיולוגיים מיידיים,
       הכלים להשיגם מחד ופריסתם על ציר זמן מאידך,
       אמצעי השגתם ומיקסומם, מצריכים יכולות מנטליות מורכבות, שבני אנוש ניחנו בהם יותר מחיות ואף ישנו שוני בין אינדיבדואל אחד לאחר.
       
       למה מצרפי? במגוון מישורים, ביניהם,
       • התכנות מוגבלת בשל משאבים מוגבלים,
       • שיקולי היררכייה ערכית- מוסר.
       ממד הטעות מפני שישנן הנאות שמימוש אחת עומד בסתירה למימוש אחרת, בריבוי ממדים.
       
       השונה בין תפישת החי לתפישה האנושית הוא במרכיב שמעבד את תפישת ההנאה בשתי תצורות האורגניזמים.
       
       ונשאלת השאלה,
       מהי תכלית הטבע כמו שהוא, מי הוא היוצר המקורי, ו-למה- נשארת פתוחה.
       וזו לא סיבה כמובן, לקבל את הפתרון המוצע המיידי הראשון,
       אלא חלק מרציונליות היא להישאר עם חוסר מענה, בחתירה למענה רציונלי מאוחר יותר.

       מה המדד להצלחת יישום המטרה?

       עדות האינדיבידואל על עצמו.

       מה הבקרה?

       מידת ההלימות של הבוחן בין עדות האינדיבידואל לבין תפישת הבוחן.
       

       מה המתכון ליישום המטרה?

       לא יודע.
       הייתי נזהר ממי שמנפק ומהפתרון. מניח שחיים רציונליים שנוטים להסביר מאורעות שקורים לאינידיבידואל באמצעים רציונליים הם מקדמים, בניגוד להיפוכם. אין לי לכך הוכחה אמפירית.
       כמו שמתכון קולינרי מחייב תנאים הכרחיים אך לא מספקים כ-
       ביצוע מדויק,
       הבנתו,
       המצרכים והכלים,
       היכולת לקרוא,
       מימוש המטרה מחייב, אך לא מספיק, את ידיעת הנקרא, המודעות והביצוע.
       
       בהצלחה במימוש תכליתנו,

242. לוטרי

     - "שלום, צהריים טובים."
     - "שלום צהריים מצוינים."
     - "מדברת קרן מהגרלות הלוטו."
     - "שלום קרן. מדבר יאיר, לא הגעת לאיש הנכון."
     - "תודה."

243. סוכנים נורמציונליים

     בשיחות של שלושה ויותר, בהן עלו נושאים משמעותיים, תפישות, הגדרות, חתירות להבנה, מחפש, מנסה לאתר את האמצעי המקשר, הפרסונה, בין המחשבה הסבירה לנורמטיבית.
     
     אלה היו הסוכנים המתווכים בין התבטאותי מעוררת האינסטינקט ההתנגדותי לבין הנורמטיבים.

244. מכניקת התנהלות באיחור

     טריוויאלית, אין מי שנהנה שמאחרים או נעדרים לו. מידת הרגישות לכך משתנה בהתאם לסיטואציה ולאישיות- של המאחר ושל המחכה.
     
     יש מי שמותנה יותר/ פחות לאיחורים מאחרים.
     
     ברור שאת האיחורים וההעדרויות ניתן לצמצם אך לא למנוע.
     
     כשהייתי סבל בניו יורק נחשפתי לרגישות האמריקאית לזמן. למובהקות, להשלכות היעדרה.
     
     עם משאית 26 פוטר בתנועה המנהטנית, עם מגבלות החנייה מול הסרביס אנטנסס התחוורו לי עומק מוגבלותי לשטח מציאות על ציר הזמן לצרכיי.
     
     נוצר הצורך, הכלכלי, לגייס ממדים נוספים לטפל בהשלכות איחורים בלתי נמנעים (בטח בג'וב שני שיש רק הערכה למועד סיום הראשון, והמשרד קבע אותו שרירות ל- 13:00.)
     
     למדתי, את הפטנט המדהים ביותר מאז המצאת הכיור, שנסמך על התובנה הקולוסלית:
     המאחר יודע טרם האיחור על כניסה למצב איחור.
     רתימת גילוי זה מאפשר למאחר לגייס את תודעת המחכה לטובת מזעור נזק האיחור, על ידי עדכון האיחור הצפוי טרם היותו, כלומר לפני הגעת שעת היעד הנקובה.
     
     כך, בידיעה או רק בסבירות של איחור, בסביבות 8:10 בבוקר, הייתי מתקשר ללקוח ומעדכן אותו שאאחר לקביעה של 8:30, ומוסיף הערכה, מעט מוגזמת, על שעת ההגעה היעודה על מנת להימנע מטלפון דוחה פגישה נוסף.
     אם הלקוח היה מבקש לדעת את הסיבות לאיחור- פחות רלוונטי - הייתי משתף.
     
     להיט. כמעט תמיד התקבל בהבנה:
     
     • עצם הפנייה,
     • הפגנת הכבוד לזמן האחר,
     • הפרקטיקה שבה מאפשרים ללקוח לנצל את הזמן אפקטיבית. 

     ---

     
     מול חברים, ובמיוחד כשניהלתי מאסות של אנשים שכללתי ויישמתי;
     לקראת סיום שיחות פתיחה עם עובדים, הייתי-
     
     1. משתף אותם ברגישותי לאיחורים והיעדרויות,
     2. בהבנתי שלא ניתן למנוע אותם,
     3. בבקשתי שיאפשרו לי להתמודד עם האיחור/ היעדרות, ולהיערך להעדר תשומותיהם יקרות הערך כשמאחרים או נעדרים,
     4. מצביע על כך שהמאחר והנעדר יודעים טרום האיחור או ההיעדרות שלא יגיעו בשעה הנקובה,
     5. ואז הקנאק:
        בנקודה זו, בנקודת הזמן בה אתם מבינים שלא תגיעו או תאחרו- שתפו אותי בידיעתכם.
     6. מבטיח ש-
        1. לא אכעס,
        2. לא אשאל על הסיבות לאיחור- לא אני קובע את סדרי עדיפויות האחר לשפוט האם האיחור ראוי או מוצדק
        3. כן אודה על העדכון,
        4. ולעצמי- אראה באיזו תכיפות זה קורה- הרבה או מעט.
     7. מוודא האם הבקשה ברורה.
     8. שואל האם בקשתי זו ראויה
        1. האם יכולים לעמוד בה,
        2. האם מבינים שכך עוזרים לי להערך,
     9. מקבל את ההסכמה, ואז מוסיף את השוס המתבקש:
        אם הבקשה לגיטימית, האם זה ברור ש-מי שלא ממלא אותה לא רוצה לעבוד איתי?
     ואכן, איחורים והיעדרויות פחתו דרסטית- קודם כל, לא נעים להם להתקשר לאיש מבוגר משמעותית מהם, שהוא גם המנהל.
     במעט השיחות המעדכנות שקבלתי-
     
     • הייתי נחמד, במופגן- להימנע ממצב שהמעדכן יתחרט על העדכון.
     • נמנעתי מהשאלה 'למה',
       • לא רלוונטי, לא משנה את עצם האיחור/ היעדרות,
       • לא הייתה לי כוונה להיכנס למערכת העדיפויות האם במקרה ספתא גוססת ראוי לאחר להיעדר, ולישון עד מאוחר לא,
       • (מה שכמובן, לא מנע את צורך המעדכן לפרט את סיבת האיחור/ היעדרות)
       • להודות על עצם העדכון,
       • ולאחל לבבית.
     • ולשים לב כמה זה קורה. 

245. למה מתחתנים באמת?

     למה מתחתנים באמת?

     חברתית, אמונה, דת

     • מבססת את תשתית השלטון,
     • מחזקת את תשתית האמונה,
     • ממצקת את המבנה החברתי,
     • מטמיעה יסודות מוסר חברתי,
     • מקטינה את הסיכון בנישואי קרובים, אם יש הסדר ביורוקרטי משלים.

     פרטים

     עם זאת פרטים שמחליטים לחלוק את חייהם עם בני זוגם, לא מקדישים תשומות ישירות לקידום ערכים חברתיים.
     
     למה דחוף לכל כך הרבה אנשים שמחליטים לחיות עם בני זוגם, להוליד ילדים משותפים, לערוך טקס בו מעשית, לא קורה דבר אונטולוגי?
     למה הם מתחתנים?
     
     • כללית, לא זוכרים למה, החלת נורמטיביות שמשמש מצע לשאר השיקולים,
     • עסקה כלכלית, ספיחת טובין,
     • דוזה דחוסה של קניית תחושת ערך וכבוד בכיכוב בטקס,
     • ל'מתקדמים' – החצנת נורמטיביות לחושש שמחוץ לה.

246. שקר ופחד

     שקר, עיוות מציאות ליצירת טובין הוא לא מצב טבעי אצל רובם המוחלט של האנשים.
     כדי שמישהו יברוא מציאות חדשה, ביודעין, בתודעת האחר הוא צריך לחוש פחד.
     הוא מנסה לברוא מציאות חדשה נוחה יותר להיותו בה.
     כשמישהו משקר, כדאי לבדוק מאיזה היבטים של המציאות הוא פחד.

247. תובנה = התנהגות

     באיזו מידה אנחנו שואפים שכל תובנה תביא ישירות להתנהגות?
     למה זה לא קורה?
     מה המשמעויות שיש לקיום תיווך בין תובנה להתנהגות?
     האם להיות 'אנושי', זה צידוק רומנטי להכנסת תוכן בפער המתרחב בין ניסוח תובנה להתנהגות?

248. כלב העצב

     כלב מחמד זה אחד הדברים הכי עצובים שיש.
     גורם שמחה לבעליו בכך שהוא מתרפס לפניו.
     אפילו להשתין לא יכול לבד. אסור לו. גזר על עצמו את ההסכמה.
     יש עוד חיה שכה מוגבלת?
     ובמה זכה, שידברו אליו בשפת אדם?
     
     ואני, יש לי כלבה. ואוהב אותה, בגלל שהיא שלי.

249. Hidden Agenda

     כשמישהו אומר שרוצה לעשות כסף האג׳נדה ברורה.
     כשמישהו אומר שהוא רוצה את טובת הציבור, לא שזה בהכרח לא נכון, אבל יש לחפש את הכוונה מאחורי הצהרתו.

250. תובנה

     במלה 'תובנה', נתקלתי לראשונה בסתיו 1998.
     לא הכרתי אתה המינוח קודם.
     
     סמנכ"ל השרות שגייס אותי, התאכזב ממני ממשהו.
     מעולם לא אמר לי ממה.
     היה ברור שהוא כועס, מאוכזב, לבטח אחרי שהיסס האם לגייס אותי.
     עד היום לא יודע למה.
     נמנע ממני.
     
     יום אחד אמר לי, בשיחה אישית, שעשה כל מאמץ להמנע ממנה:
     "..הגעתי לתובנה שיש לך בעיה עם אינטליגנציה רגשית."
     

251. מוכנות אנרגטית

     העולם נחלק (גם במימד הטיפול באנרגיה צבורה) לשניים:
     1. מי שיטעין את deviceיו החשמליים בכל רגע שניתן, במטרה שיהיו טעונים ומלאים למקסימום תפעול למשימתם,
     2. מי שרואה בניהול ההטענה מטלה תודעתית שמונעת את הסתלבט, ומוכן לחיות עם deviceים טעונים חלקית.
     התוכלו, ילדים,
     • לאבחן, אישית, מה כל אחד מכם?
     • האם זהו מתווה התנהלותי אופייני, יציב, על ציר זמן?
     • אם יש מתווה אופייני, האם ניתן לשינוי?
     • איך, מה משפיע, שמישהו מתאפיין בהתנהלות כזו ומישהי באחרת?
     • לאיזה כיוון שינוי ניתן יותר לצפות, למי שמאמץ את ההתנהלות המכוונת למכשירים טעונים בכל עת, או השתחררות מההתנייה?

252. האם ניתן לחוות חווייה ללא תמלול?

     לא.

253. כלכלה קטנועית

     שכרנו קטנוע בקו סמוי, תאילנד.
     
     נותנים אותו עם כמות דלק מזערית.
     תינוק נולד, יוצא לעצמאות עם מעט אנרגיה כלכלית.
     
     בדרך, דוכני מכירה של בקבוקי דלק.
     בספיחת האנרגיה נחשף לרבים המציעים טובין עם ערך כלכלי נתפש, גבוה יותר מבפועל.
     
     בקבוק דלק עולה 40 באהט. שלושה ב- 100.
     אם שלושה ב-100, יש פערים. כלומר, גמישות לאופציות נוספות.
     הבקבוקים בתודעת הצרכן, בחוסר שימת לב, במניפולציה תודעתית, הם ליטר.
     בפועל- חצי.
     רבים המקרים בהם הטובין המשווקים נתפשים כעונים על צורך, ובפועל יקרים יותר ממה שמודעים אליו.
     
     בתחנת דלק מחוץ לעיר המחיר לליטר 50 באהט.
     נכנסים לתדלוק.
     טרום התדלוק, מבחין שמונה המשאבה לא מאופס אלא מתחיל ב- ליטר 1, 50 באהט.
     בתהליך רכישת האנרגיה הכלכלית, המנפקים אותה לעתים גו(נ)בים שמִיר, מס, בנתינתה.
     
     "הי, הי, הי" אומר למתדלק, "אפס."
     מחייך. מאפס.
     לעתים תופסים את זה, לעתים לא.
     
     ממלאים יותר מהצורך.
     השקעה, אגירה.
     
     כשנחזיר, בעל הקטנוע ישאב את יתרות הדלק מהמינימום שמתכוון וימכור בבקבוקים.
     המתווה הכלכלי שב, למתכונתו המוכרת.
     
     מחזור חיים כלכלי.
     דומה למעגל כלכלי אנושי?

254. אוואטאר האהבה

     אהוב- אנוש, רעיון או חפץ, הוא אוואטאר
     - ייצוג, התגלמות, או ביטוי של אדם חפץ או רעיון,
     של סדרי עדיפויות הערכים שהאוהב מותנה אליהם.

255. הוקכרה

     נכנסתי לקפה. פגשתי את ביל, יושב עם החבר. מהז'אנר.
     נישוקים חיבוקים "המשיכו בשלכם, לא רוצה להפריע" נפרדתי לשולחן משלי.
     כשפנו ללכת, ניגש אלי ביל ואמר- "יש לך חלק גדול בזה שהוא" הצביע על החבר "עשה עליה."
     נו, נאמן לגישה של מי שלוקח אחריות על מה שלא לו, לא לוקח על מה שכן. דוחה.
     החבר, ברבע עברית אנגלו-סקסית אומר, שלפני חמש שנים אמרתי לביל, שאני ב'רבע האפקטיבי האחרון של חיי'. ביל ציטט, והוא החליט לאור משמעות האמירה לעשות עלייה.
     הודיתי בנימוס רב, ובהפחתה ובעברית מהירה אמרתי לביל שלא כדאי לשמוע בקולי, אחרת יגמור, קטן, שמיין, קירייח, עם זין קטן וריח רע מהפה. ביל צחק אך סרב לתרגם לאנגלית.
     מתפעל. ממה?
     הרי לא ייתכן שבגלל שהשפרצתי אמירה חבוטה שהועברה יד שנייה לאחר, מישהו, בגינה, עשה צעד משמעותי- עלייה.
     מזה שהוקיר. שהכיר.
     

256. יומרה

     בצבא, פישר בן 20, הייתי ואומר- ״זה שאתה לא מסכים אתי, זה טוב, זה אומר שאתה חושב.״
     ומוסיף ״אם היית מסכים אתי זה אומר שאתה חושב נכון.״
     גם חשבתי שאם לא אהיה עשיר זה אומר שהקפיטליזם לא עובד.
     

257. עצב הכלב

     כלבים זה אחד הדברים הכי עצובים שיש;
     מצב מתמיד של חוסר סיפוק.
     גורם שמחה לבעליו בכך שהוא מתרפס לפניו.
     זהו עצם העניין.
     אפילו להשתין לא יכול לבד. אסור לו. גזר על עצמו את ההסכמה.
     יש עוד חיה כה מוגבלת?
     ובמה זכה, מה הרבותא, שידברו אליו בשפת אדם?
     ואני, יש לי כלבה. ואוהב אותה, בגלל שהיא שלי.

258. לא תשקר

     הפרוטוקול היהודי כמנוסח בתורה נבנה על ציוויים; מותר ובעיקר אסור.
     רציונל הוא בזבוז זמן ומשאבים, לסט הנהלים לחיי חברה נשאפים על פי מחברי הפרוטוקול. לכך יש את הפרשנות המוספת.
     רציונל של לא לשקר בשל הצורך לזכור את הנאמר בשקר, מפני שצריך לחיות על פי השקר או כי לא תפתח כלפי עצמך מוניטין ירוד- לא מספיק משמעותי.
     אז, נשאלת השאלה; מי פחות סביר שישקר
     • זה שעול הציווי והעונש רובץ עליו,
     • או זה שהמחיר הכבד, הרציונלי מושת עליו?

259. תפישת ערך צרכנית

     בהתניות צרכניות, בהעדפות מוצרים חליפיים ישנן הטיות האופייניות לדפוסי צריכה שונים,
     מחיר:
     
     • חתירה למחיר הנמוך ביותר,
     • חיפוש מיקסום יחס מחיר לעלות,
     • הטייה
       • לתפישה, חיווי ערך מקבוצת השיוך וההתייחסות הסוציאלית,
       • לסיפוק הנאות פיזיולוגית,
       • לאיכות נתפשת
         • פרקטיקה,
         • ספיחת ערך פרסונלי.

260. השתייכות לגופים אמורפיים, נשגבים, על ציר זמן

     תחושה של השתייכות ללאום,
     מעבר למכנים משותפים כשפה, תרבות נרכשת, או קהילה כלכלית
     אלא ייחוס משמעויות החורגות מכך על ציר זמן לשיוך אורגני.
     שייך לאמונה, בדרך כלל דתית, גם אם הדָבק בכך הדיר את האל.

261. הסטארט-אפ האולטימטיבי

     שאם ניתן היה ללמד אחרים להיות יציבים רגשית, להתנהל ליד מעקה רגשי, היה זה הביזנס האולטימטיבי.
     יותר מאשר פתרונות, השמנה, הקרחה, אין אונות וכן הלאה, שהם מקרים פרטיים של ניהול רגשי לקוי.

262. רוע אנושי

     כנראה שאין כל כך 'אנשים רעים'.
     התנהגויות אנושיות שאינן תואמות את תפישת קידום טובתנו או ערכים החשובים לנו, מתוייגות כ'רעות'.
     
     ובכל זאת, ישנם מקרי 'רוע' קיצוני, שגובלים בפתולוגיה- פחות מעניין.
     היותר מעניין, כאן, ההתייחסות ל'רשעות', 'רוע' זמין, קיים מעבר לפינה שכולנו חווינו.
     
     אנשים מתנהלים על פי הכרתם, בהתאם לתפישתם את אופן עשייתם כמקדמת את טובתם.
     אנשים נבדלים האחד מהשני (גם) בתפישת טובתם, לאיזה טווח זמן מסתכלים שעשייתם תיטיב עימם, או תגבה תשומות מהסביבה, האם הסביבה מוכנה למחיר שהפעולה תגבה ממנה.
     
     בדרך כלל, אין מי שבמובהק, רוצה להרע לאחר.
     אלא, לקדם את רצונו, על ציר הזמן, ובחיסכון משאבים שיעזור לו לקדם רצונות נוספים ואחרים.
     
     תפישת ה'קנאה' ניתנת לפרשנות, שהאחר בהצלחתו מונע את קידום המקנא.
     
     התיוג 'רע' נובע, מקידום רצון של אדם, כאשר בדרך נגבו מהאחר משאבים שהוא לא התכוון לתת.
     
     הערכים שמימושם גורם לתפישת 'רוע' על ידי האחר:
     • ציר ערך:
       • אילו ערכים של האחר הופרו בעקבות השגת ערך הפועל.
     • ציר זמן:
       • מיידיות- חתירה למימוש עכשווי של רצון שעולה המשאבים לאחר
     • ציר מחיר משאבים:
       • על כמה טובין אינדיבידואל מוכן לוותר בתפישתו את טובתו ביחס לנזק שייגרם לאחר- באיזו מידה השגת טובים של אחד עולה בקנה אחד עם תשלום טובין של אחר.

263. זכירה ושכחה

     זה לא שאני זוכר,
     לא מצליח לשכוח...

264. געגועיי

     אני לא מתגעגע לשום אתמול.
     אני עורג למחר.
265. 

     טאטו

     למה שמישהו יצייר על עצמו, ובתצורה בלתי הפיכה,
     כשלאחר המעשה, יש סיכוי לחרטה על המעשה,
     יותר ממי שלא עשו על הימנעות מהקעקוע?
     
     יש הרואים במעשה קידוש מסר על גוף,
     אצל אחרים ההתייחסות הבסיסית היא הוזלת ה'עצמי' בהשחתת העור.
     
     שאלתי אישיות מוכרת עתירת קעקועים, למה.
     "ביטוי אישי", תמצות תשובה ארוכה.
     
     אותי מרתק בעיקר אלמנט ההסמלה:
     העונד עוגן, אישיותו קשורה לים?
     ואורנמנט או צורה גיאומטרית ל'יופי', אסתטיקה?
     שחף מול שקיעה, הצהרה על אהבת החופש?
     הצהרה על מושא נאמנות, חיזוק במשבר זמני?
     
     אולי זו שפה, שבה המדיום הוא הגוף,
     התוכן הוא הפרשנות הניתנת לאלמנט הגרפי.
     

     תקשורת

     לטעמי, הפעולה היא ביטוי תקשורתי:
     • יש במעשה הפגנת מחויבות של המקועקע לעצמו,
       לפרשנות שהצמיד לגרפיקה, למחאה, להצהרה, לתקווה.
     • הפגנת המחוייבות של מי שקעקע עצמו מול הצופים בטאטו.
     • ועוד יותר,
       של המקעקע המבצע פעולה מתכנסת לקבוצת העל של המקועקעים השותפים* לאותה שפה, ובכך ובכך הצהרה שהמקועקע משתייך לקבוצה מסויימת, נשאפת.
     
     * נפעם מכמה פעולת הקעקוע קורית בקבוצה, או בשימוש בגרפיקה משותפת.
     
     

     ---

     בריאיון עם ספורטאי, שאל עיתונאי:
     "הוספת קעקועים חדשים ל..."
     והכדורגלן ענה:
     "היה לי קעקוע של צמיד קטן על היד, הוספתי קעקוע של שרוול.
     אולי בָּלוּק, אני נראה שחקן אירופי לכל דבר".

266. סוציולוגיה שיווקית

     יושב בפאב Mustang Sally Club באפריקה, מלאווי, בלאנטייר.
     בבלאנטייר יש מפעל Calrsberg שמספק את תוצרתו ברחבי המדינה ואפריקה.
     Green הם קוראים לבירה. על שם צבע הבקבוק, עולה פחות מדולר.
     רואים מישהו, שחור, יושב על הבר שותה Amstel מיובאת.
     "ראה אותו", נושף מייק הדרום אפריקאי מבעד אדי שכרותו, " משלם פי שלושה על בירה מיובאת. הוא בונה על זה שיראו אותו ומסמן לאחרים שיש לו ."
     

267. לייבוביץ

     לייבוביץ היה דמות מרתקת במגוון מישורים- ברור.
     
     היה רציונליסט, שקיבל על עצמו אמונה.
     
     לי חסר, ההסבר שלו ל-:
     1. על איזה צורך קבלת האמונה ועול המצוות על עצמו, עונים?
     2. למה את האמונה במתכונת היהודית המסויימת קיבל?

268. טכנולוגיה

     ב 1991 עבדתי עם רולנד.
     גאון.
     התפר שבין אמנות לטכנולוגיה.
     היה אלוף dos, מערכת ההפעלה שקדמה לחלונות.
     אז החלה מיקרוסופט לצאת עם חלונות 1.0.
     לא רצה להגר- "יש מקום לציור ולצילום", שגה בתפקיד הטכנולוגיה ביחס לאמנות.

269. התאמה מקצועית

     העוסקים מקצועית ב
     • כדורסל, יהיו, בדרך כלל, גבוהים,
     • התעמלות, צנומות, גמישות וחזקות.
     • שחמטאים יפעילו את הראש,
     • לשענים תהיה הבנה מכנית סבלנות, ריכוז ודיוק.
     • עורכי הדין ייטו להבנת מכניקת הצדק והיציבות
       ורתימתם לפוזיציית ייצוגם.
     you know, הפרופסיה.
     האם הפסיכולוגים נוטים למכניקת פיתולי התודעה?

270. ערך הקול

     כשכל קול שווה אחד חלקי מספר המצביעים
     תחת השאלה- למי להצביע,
     איך למקסם את השפעת המצביע הבודד,
     נשאלות שאלות המשנה:
     • האם להצביע לפי נושא מסויים שעל הפרק בעת הבחירות?
       • פרקטית
     • האם לקדם את מי שהמצביע מזהה כמייצגים את תפישתו הכוללת?
       • אידיאולוגית. 
     אני בוחר בתמיכה של קולי הזעום בתפישה.

271. אי שביעות רצון וחרדה פוליטית

     שמעון פרס אמר ש-
     'היהדות תרמה את חוסר שביעות הרצון.'
     ובפראפרזה על אמירה עממית-
     'מי שבצעירותו לא סוציאליסט, אין לו לב,
     מי שנשאר בבגרותו סוציאליסט, אין לו שכל.'
     
     
     הליברלים-דמוקרטים מתאפיינים בין היתר מנקזים אליהם את הלא מרוצים. מי שחותר לשינוי.
     אוכלוסיות חלשות, מופלות, מיעוטים, צעירים, נשים, (בשונה מאנשים עם תפישות פוליטיות מוצקות- הם גרעין אמנם קשה אך קטן) הם דמוקרטים. על תנאי.
     אלה היו רוצים לשנות מצב קיומי לטובתם, לצאת ממצוקה לרווחה, ואז לשמר את הסטאטוס- שמרנות רפובליקניות.
     
     לעומתם, בשמרנות הרפובליקנית ישנו ממד חשש, חרדה.

272. תקשורת חדשה

     • בהתכנסות, יש מי ששוקעים לסמארטפוניהם.
       לא מנומס. לא תמיד ראוי. אין את הקדשת הקשב, יש את ההמנעות מנטילת חלק בלתי נפרד ולא מותנה מההתרחשות.
     • זהו זן אחר של קשר בעידן החדש.
       תם עידן התקשורת האקסקלוסיבית האנאלוגית.
       • זוהי תקשורת בלתי רציפה, מנתית- (מנות), פאקטים, במהותה אינטרדסיציפלינרית, רבת ערוצים ומשתמשים, שבדומה למוח, כ- world widw web, מתאפשרת ומתפקדת במעבר תקשורת בלתי רציף,
       • המבנה הסטרוקטורלי הכאוטי שלה, שמצעו טכנולוגיה סגורה, וסופו מידע רצוי,
         כלומר השולח הקדיש תשומות רציונליות לשליחה,
         והמקבל רצה את המידע, יש לו את העניין בתוכן וכן את היכולת לפענח את המידע שהועבר אליו.
     • השאלה האם זה טוב או לא טוב, אינה רלוונטית.
       זה שם. הדור הצעיר נולד לזה, הדור שלי יצר את המצב, ומבכה את זה- כשמצפה לקשב מלא ולא מקבל,
       והדור שלפנינו, ברובו, מחוץ לו.

273. יורם קניוק

     "מכיוון שהשבוע ויתרתי על היותי יהודי,
     איני מרגיש צורך לבקש סליחה, שיבקשו ממני או בכלל להשתתף בחג הזה."
     האקט הביורוקורטי נועד להיות צעד אחרי האקט התודעתי, לא לפני, הלא כן?
     האין כאן רתימת עגלה לפני החמור?
     
     האם אינדיבידואל רציונל רדיקלי, באקט הירואי, מגדיר זהותו/ אמונתו על פי תמונת ראי למה שהוא מתנגד?
     
     רואה בכך שלוש בעיות:
     1. הזהות וההגדרה אמורה להיות אישית,
     2. זהות אמורה להקדים את הביורוקרטיה,
     3. הזהות אינה שווה בחשיבותה לאקט הביורוקרטי.

274. הדדיות מאוחרת

     ניתן, כביכול, להניח שמי שנוהג לאחר יגלה סובלנות כלפי התנהגות דומה של האחר.
     
     ולא כן הוא, כמובן.
     יש המתייחסים לזמנם כבעל ערך אחר, רב מזה של זולתם. ברמה האישיותית:
     הם מאחרים, מכוונים כך שאחרים ימתינו להם.
     "עסוקים", "היינו עסוקים במטלה אחרת שמנעה..." הוא הרצונל הלגיטימי לתפישתם.
     
     רואה בהם סוג של גנבים. בעצם לא- גנב לוקח את מה שלא מתכוונים לתת בהסתר. הם עושים זאת כשודדים. קבל עם ועולם. לעתים לצורך קונקרטי, הרבה כתחושת ערך, ובעיקר כהתנייה.
     כן, יש גם את ממד הכאוטיות אצל חלקם. חוסר יכולת הארגון.
     
     כך, שמי שמצפה שהמאחר התמידי יגלה סובלנות כלפי התנהגות כזו של אחר, גם אם היתה חד-פעמית, שוכח שבעצם, המאחר המקומי, החד-פעמי, מונע ממי שמותנה לאיחור להשאיר את האופציות שלו פתוחות, לעשות שימוש בתשומות ולהפגין שזמנו שווה יותר.

275. הודעה על מות

     
     חברים,
     
     אמי האהובה נגאלה מייסוריה לפני זמן קצר.
     
     מבקש להימנע מכל פעולה של ניחום אבלים ותנחומים.
     
     תודה על הרצון, הערכה על הנכונות.
     
     
     דיקמן

276. בה!

     יכול להיות שיוזמי חגיגת אירועי הפתעה
     הם קונטרול פריקס, שונאי הפתעות וריגושים
     שמתעלים את תיעובם
     (ששי, ווחייאת ששי, עושים סובלימציה, מה אח'שלו לא מבין?)
     להנאה מגרימת הפרת הסדר, ההטייה הרגשית מצד אחד ובפתאומיות לצד אחר,
     וההנאה הנרווית מיצירתו מחדש תוך שליטה על התהליך?
     
     גרסת ה-סלפסטיק ליחסים.

277. איפה יגונו מטביע את כבודו?

278. 28

     לפני גיל 28, גרסתי, שאז החיים נגמרים.
     כשהגעתי לגיל הזה נוכחתי שצדקתי.
     
     את התפישה המצערת הזו ממתיק
     אם מכיר בה.
     אם לא מתגעגע למה שלא יהיה,
     אם רוצה את שיכול להשיג,
     אם נהנה מהקיים,
     ולא עורג ל-מה שלא אוכל ליירט.

279. פיסיולוגיה סיפוקית

     ידידי ואני, בלבוש ובמראה התואם את צרות הנוכחים, נכנסים לאופטומטריה משובחת לאסוף את משקפיו המתנשאים.
     ידידי מתוסכל על חווית הפיכחון שמתיחת המחיר גבתה.
     לאחר חיכיון ארוך, כשהאופטומטריסט מפציע, לפני שמתכנסים לדיבורציה, ידידי שאל:
     "אפשר לקבל מים?"

280. חכמת המעשה

     אם הייתי חכם לפני המעשה כאמי לאחריו,...

281. אחריות מרתונית

     מרתון תל אביב 2013 נערך כמה ימים טרם סיום החורף הרשמי,
     כשהמארגנים, כלי התקשורת יודעים ומיידעים שיש תנאי שרב.
     
     במהלך האירוע בריצת הריצה, אחד הרצים מת מהתייבשות.

     האם הרשויות והגופים המסחריים אחראים למותו?

     גם מפני שלא מאמין שסטרוקטורה תמנע את כל המצבים שמתנגד להם,
     אישית, מעדיף שלטון פחות הדוק, עם כל המשמעויות והחריצים שמאפשרים למקרים שאינני רוצה שיקרו, ולרווח את דאגת המדינה.
     
     כמו שסוכן הביטוח משדל לרכוש ביטוח צד ג' באמירה: "ומה יקרה אם תפגע במרצדס?", האם בנטייה לא להדק את השליטה, אין חשש שיסתובבו יותר אנסים ורוצחים- לוקח את הסיכון שאפגע במרצדס, ומעדיף את החופש.

     צדק

     הנטייה לצד זה או אחר מקורה בהתניה אישיותית שנוטה לצד אחד או אחר.
     
     ההתניה נשענת על עיבוד השפעות תמהיל אישיות, רמת תחושת ביטחון אישי/ חרדה, חינוך, סוציולוגיה, סביבת גידול, השפעת דמויות דומיננטיות.
     
     לכן נטייה נטייה זו, יש לצפות, תדור בכפיפה עם התניות נוספות של מכלול העדפות, ערכים ותפישות.

     רציונל

     כפחיות הנשרכות מאחורי האוטו-חתן-כלה המקרקשות לאחר המעבר,
     כן במקרים של הוויות חיים אחרות; הרציונל, אף שרובנו חושב שהופעל טרום ההחלטה, הופעל לאחר גיבוש העמדה.
     
     אז הרציונל מופעל ב-להסביר את מקור הנטייה,
     או, לקדם את השפעת התפישה של בעליה על הסביבה.
     
     ומוסיף, בזהירות, מינורית, שמזהה בארכיטיפוסים המבקשים שהמדינה, מוסדות, גופים סטרוקטורליים יקחו אחריות על מאורעות בחייהם, אנשים פוחדים, חרדתיים, שמשוועים לעזרה או לפחות חמלה לתחזוק עצמם.

282. בלאב

     אני במעבדה;
     בוחן תגובות שונות
     לגירויי מציאות,
     על תודעות שונות.

283. דרישת צדק

     לא זוכר מי אמר ש
     'הדורש צדק מבקש חמלה'
     ואוסיף
     ש'המתנגד לצדק, דורש אהדה'.

284. שיוויון בנטל

     מצביעי 'מעמד הביניים' תובעים שיוויון בנטל.
     
     פיחס.
     נמוך.
     
     אני הייתי מצפה ששיוויון בנטל זה שהחזק שנוטל פחות יטול יותר.
     
     מי שתופש עצמון חזק, לא מבקש שיוויון על ידי כך שהוא ייקח פחות.

285. חילול כבוד המת

     מה זה חילול המת? כבודו?
     
     אם גופה מתנתחת post mortem או מרוטשת בחמת זעם, קרה לה משהו?
     ואם זו חית בר, לא גופת אדם?
     
     זה כמו הקוקוס הנופל בחוף ללא בן אנוש שומע.
     
     אלוהים הכועס על השחתת יציריו?
     
     זה השָאיר שמרגיש לא טוב,
     שבעקבות האובדן, משליך את תחושותיו החוצה?
     
     הולך דביל(ים) ודחוף להם להשחית גופה של מישהו.
     אני צריך לחוש הפחתת ערך או כבוד?
     
     אני חש סלידה מהחצנת ערכיהם השונים משלי
     וחשש כלשהו אולי יופנו, פיזית, ל-מה שחשוב לי.
     
     מאמצעי התקשורת עולה שבתרבות המוסלמית רווחת התייחסות לגופה, להשחתתה, בהיבטים סוציולוגיים לגיטימיים, נורמטיביים.

286. התפתחות דתית

     בסיס

     זוכר את אבי מניח תפילין.
     עד סוף שנות השישים.
     אז הניח להם.
     
     אצל סבי היינו חובשים כיפה
     ומברכים על המזון.
     הוא היה פעיל בבית הכנסת ברמלה.
     
     לאבי הייתה אהדה למחשבה ניטשה-יאנית.
     הבנתי שיש שם תפישה אוונגרדית לתפישת האל.
     בה בעת זוכר אותו נועץ את הסכין החלבית בעציץ אחרי שהשתמשתי בה לבשר.
     
     התרגשתי לקבל תפילין וטלית ארוזים אסתטית.
     הקלישאה של להניח פעמיים, בבר-מצווה ובארון התממשה.
     
     בהמשך נערותי לא היה שום שימור של מצוות או כשרות בשום ממד. חיים חילוניים לחלוטין.

     דתיות עצלה

     נחשפתי ל'דתיות העצלה', מונח שטבעתי בשנות האלפיים להתנהלות משנות ה-70,
     התפישה הרווחת ביותר בנורמטיביות האופפת אותי.
     
     אמונה שיש ממד האחראי לכל הבלתי ניתן להסבר, שניתן לגייסו על פי צורך ומנהל את מאזני היקום.
     אמונה בסיסית שבעליה מחליט שלא למלא את פרקטיקת המצוות כולן או ווריאציה על חלקן.

     תפנית בעלילה

     בשנות ה-80 נחשפתי לתפישת פרופ' ישעיהו לייבוביץ'-
     
     קבלת עול תורה ומצוות,
     כציווי ללא הסבר או תנאי,
     כבסיס אמונתי, בהחלטה אישית מודעת,
     תוך ייתור החתירה להוכחת קיום האל,
     ובמקביל, שלילה הבזה לתפישה האינסטרומנטליסטית המגייסת את האל לצרכי המאמין בתפישת השכר ועונש המתחשבנת.

     רציונליזם עם קוועץ'

     לאחר מס השפתיים של מי אני שאעריך ואבקר גאון כלשהו, ובסדרי גודל פרופ' לייבוביץ',
     את פרופ' לייבוביץ' מכבד על הרסנס, על רוחב היריעה, על הגאונות, על חוסר הפחד להתעמת, על עצמאות והיעדר לתירה התכנסותית.

     אורח חיים, סוציולוגיה

     החל מ- 2008, סטודנט אינטליגנט במכללה, מעסיק ורופא, שלושה בנפרד, חשפו אותי לתצורה נוספת, של בסיס אמונה נטול אמונה (יכול להיות? אין להם אמונה?) ואימוץ אורח חיים אותו הם מכירים, מוקירים ומשמרים.
     כלומר הם לא סומכים בשום צורה על האל שיפטור אותם ממטלות ויפתור להם סוגיות.

     תחזוק רגשי

     ב- 2013, נחשפתי לעוד ממד. מי שמניח תפילין, לסירוגין, "זה עושה לי טוב."

287. תצורות מחשבה פוליטיות

     בהמשך לתפישות פוליטיות, המחשבה האנושית נחלקת לשלוש תצורות:
     1. פעולות על פי ערכים שהוטמעו ומיושמים אינסטינקטיבית או נבחנים על פי רלוונטיותם למצב לאור הרקע האישיותי, תרבותי.
        • רוב האוכלוסיה
     2. פתרונות המייחסים ערך לפעולות כאן ועכשיו המשמרים מצב וסדר קיימים
        • אחוז משמעותי, הטייה לתוצאה, הקבוצה השנייה בגודלה
     3. פתרונות המייחסים ערך לרעיונות מופשטים, ידע מקדמי, חתירה לשינוי, לטווח ארוך, לבחינה על ציר זמן,
        • פלח קטן, הטייה להתייחסות תיאורטית, הקבוצה השלישית בגודלה
     קטיגוריות מחשבה אלה מתאפיינות מהיות כמה אלמנטים. השלכות אלמנטים אלה מיושמות במגוון תחומים.
     גם פוליטיים.
     מכיוון שמכניקת מחשבה לא מחליפים,
     1. מי ששייך לקטיגוריה הראשונה, יכול לשנות דפוסי הצבעה, אבל יישאר שייך לתפישה פוליטית; שמרנית, ליברלית, או נטול.
        בדרך כלל יהיה שמרן.
     2. מי ששייך לקבוצה 2, השנייה בגודלה, יצביע בהתאם לסיבה אחת שתיראה לו הרלוונטית ביותר בנקודה הקריטית- בעת ההצבעה. את שאר הסיבות המשניות יכפיף באינוס רציונלי לסיבה העיקרית.
        משרעת הצבעתית.
     3. הקבוצה השלישית מכילה את מי שבוחן רעיונות על ציר זמן, פחות מחויב להצבעה קודמת ומחיל תמלול רחב של גורמים בבחינת העדפתו.
        מאפיין יותר מצביעים ליברליים או מצביעי ימין שהדת אינה חלק ממשוואת ההצבעה.

288. "השתניתי"?

     בחוויתי נתקלתי במעט מאוד אנשים, ששינו את סט התפישות וההתנהגויות הנלוות אליהן באופן משמעותי. לתפישתי.
     
     שמעתי יותר אנשים שמעידים על עצמם "השתניתי".
     עדות זו, מעידה על
     
     • היות המעיד ביקורתי שלילית לסט התנהגויות או תפישות שלהערכתו לא קדמו אותו למקומות אליהם שאף להגיע,
     • שהביאו אותו למקומות אליהם לא רצה להגיע,
     • ובעיקר הבעת תקוותו שהחליף את סט התובנות וההתנהגויות באחרות. מקדמות חיובית.
     
     לא זוכר שנתקלתי במי שהיה חסר ביטחון עצמי, והפך לאישיות בטוחה, בקמצן שהפך נדיב, ברציני שהפך ליצן.

289. העדפותיי ותפישותיי

     ההבדל בין העדפותיי לתפישותיי הוא היררכי:
     • העדפה היא רצייה רגשית או יצרית גבוהה יותר ביחס לחלופה אפשרית.
     • תפישה היא סט תמלולים הבנויים היררכית רציונלית, התומכים בהעדפה רצייתית/ רגשית, מקדמית.

290. חופש רגשי

     קידום התנהגות רגשית של פרט,
     כשהיא נוגדת התנהגות רציונלית,
     התביעה להבנה ואמפטיה אליה,
     מהווה ספיחה של אמפטיה, הבנה להתנהגות פוגענית של הפרט, כלפי עצמו, לעתים גם כלפי זולתו,
     וזאת תחת כותרת של אפשור החופש
     ובפועל, שלילת החופש מאחר, שנאלץ להכפיף את הכרתו, התנהגותו, העדפותיו להתנהלות הלא רציונלית.

291. היודעים מה טוב עבורם

     מכיר את אלה שבאמירתם
     "אני יודע מה טוב עבורי".
     היא תמלול לרגולציה כלשהי.
     נראה לי, שבעיקר הם מבקשים להימנע עם מה שבדיעבד נתפש להם כ-לא טוב עבורם.

292. פרחים בבלקון

     חבר שאל
     "רגע, רגע, אז אנחנו בעצם עכברים במעבדה שלך?"
     "ממש לא, פרחים בבלקון."
     אחר הציע 'צלחת פטרי'.

293. תמונה חברתית

     בדומה, לא בזהות לתמונה, שיש בה
     1. הקנבס
        המהווה מצע לתוכן הגרפי,
     2. התוכן הגרפי
        תמהיל הצבעים המרכיבים את האימאג' הנראה לעין,
     3. מסגרת התמונה
        המבחינה בינה לבין היתר,
     4. הצייר
        קובע התוכן,
     5. הצופים
        הבוחנים את ההתרחשות הקבוצתית,
     6. המסמר/ כן
        עליו התמונה תלויה/ מונחת.
     
     בסיטואציה חברתית,
     1. האנשים המרכיבים את הסיטואציה
        הפרסונה המייצגת את המאסה,
     2. חזות, זהות הקבוצה הנתפשת
        הפרסונה הנתפשת כמייצגת את זהות הקבוצה,
     3. שולי הקבוצה
        הפרסונה השולית בתמונה, הדמות המסמנת את גבולות הסיטואציה,
     4. יזם הסיטואציה
        מוביל הקבוצה ומשפיע על התוכן,
     5. מי שמחוץ לסיטואציה
        הפרסונה הבוחנת,
     6. דומיננט
        דמות המפתח, בקבוצה מתנהגים על פי ערכיה והנורמות אותה מציבה.

     תמונה	סיטואציה חברתית
     הקנבס המהווה מצע לתוכן הגרפי,	האנשים המרכיבים את הסיטואציה הפרסונה המייצגת את המאסה,
     התוכן הגרפי תמהיל הצבעים המרכיבים את האימאג' הנראה לעין,	חזות, זהות הקבוצה הנתפשת הפרסונה הנתפשת כמייצגת את זהות הקבוצה,
     מסגרת התמונה המבחינה בינה לבין היתר,	שולי הקבוצה הפרסונה השולית בתמונה, הדמות המסמנת את גבולות הסיטואציה,
     הצייר קובע התוכן,	יזם הסיטואציה, מוביל הקבוצה ומשפיע על פניה הנתפשות,
     הצופים הבוחנים את ההתרחשות הקבוצתית,	מי שמחוץ לסיטואציה הפרסונה הבוחנת.
     המסמר/ כן עליו התמונה תלויה/ מונחת.	דומיננט דמות המפתח, פרטי הקבוצה מתנהגים על פי ערכיה והנורמות אותה מציבה.

     בשונה מתמונה, שהיא עצם דומם נתפש על ידי החושים המעובדים על ידי הצופים,
     סיטואציה חברתית מורכבת מאנשים,
     כלומר רמת המורכבות שונה לחלוטין.
     
     סיטואציה חברתית
     • אמורפית ומורכבת משניים או יותר אנשים, בדינמיקה ושינוי.
     • כל מרכיב בסיטואציה חברתית מגולם על ידי פרסונה.
     • מרכיבי הסיטואציה הם מורכבים בריבויי ממדים:
       • ייתכן שפרט מהווה בסיטואציה יותר מפונקציה אחת.
         • ככל שפרט בודד מהווה יותר פונקציות כך הקבוצה מאובנת יותר.
       • ייתכן שפרט מהווה פונקציה בסיטואציה אחת ופונקציה שונה בסיטואציה אחרת.
       • סיטואציות חברתיות יכולות להיות דינמיות ובה מוביליות בין הפונקציות.
     
     Try it at home, see if the models works on groups you know

294. הצלחה

     הצלחה: אם אחר מכיר את הסובייקט בתיווך מסך.

295. הצלחה 2000

     כשאחר מכיר את הסובייקט בתיווך מסך.

296. לימוד

     כן, מכל פעולה ניתן, כדאי להפיק למידה.
     שמעתי על הקלישאה.
     
     בשני מיזמים שנטלתי חלק, הושקעו משאבים.
     לא יצא מהם דבר.
     בשניהם, המובילים סיכמו לאחר מכן- ש'למדנו'.
     אני למדתי שהמיזמים מסיבות רבות ומסויימות לא ישים.
     שהיה עדיף, לאחר המעשה, לא להיכנס.
     שעם הידע שיש כעת לא כדאי היה להיכנס.
     • האם הלימוד היה בעל ערך?
     • האם ללמידה, לכל למידה, יש ערך כשלעצמה?
     • יכול להיות שאת צריבת ההפסד ממתיקים בנחמת הלמידה? 
     • האם יכול להיות שמובילי המיזמים השונים,
       אופטימיסטים בהווייתם וחביירים ביחסיהם,
       הגיעו בשל כך למסקנותיהם הדומות?

297. 1966, לימוד בעל פה, ראשון

     אמרו לנו שזה שיא אפריקאי. עם נגינה.
     
     מה קומה באלי בלא בימבה,
     בלא בימבה, בלא בימבה,
     מה קומה באלי בלא בימבה,
     מה קומה, באליבן.
     
     בלה בימבה
     
     שיר חשוב. עבורי.
     1. התוודעתי ליכולתי הקלושה ללמוד בעל פה תכנים.
     2. בהמשך, דמיינתי בעיני רוחי שפה שמתעדת מוזיקה.
        • גרף קווי, שעולה ויורד לפי הצליל ונמשך על פי אורכו.
        • עד היום זה כך.

298. ט"ו בשבט תשכ"ז, 1967, לימוד דיקלום

     ט"ו בשבט תשכ"ז.
     דף סטנסיל מודפס.
     הנחייה ללמוד בע"פ.
     שקלתי התאבדות.
     לא שוכח:
     
     שתיל קטן
     בט"ו בשבט
     עמד בגן
     לחש בלאט,
     
     מי ילד זה
     אותי שתל
     האם ישקה
     אולי יחדל?
     
     האם יזכור
     זה השותל,
     גם לעדור
     גם לזבל.
     
     הו הלוואי
     שלא אבול.
     אהיה לעץ
     לעץ גדול.

299. תיעול אהבה עצמית

     כניסה לשדה מוקשים, ועדיין-
     • שמתי לב, שרבים מבנים ליוצאי עדות המזרח, לפחות אלה שאני מתרועע איתם, (מ.ש.*1), מתאפיינים בכך ש'מתעלים את אהבתם לעצמם לextra care לפיזיולוגיה'.
       • כן נכון (מ.ש.*2), לא כולם, וזה לא שאין אשכנזים ש-מוטים להקצאות תשומות רבות לפיזיולוגותיהם, אבל זה יותר מובהק, או לפחות מאובחן לי.
     
     

     ---

     * מ.ש. = מס שפתיים.

300. ניהיליזם

     "תראה, אני בכיף מוכן שתכניס אותי לכל מגירה,
     מניהליזם עד שובך יונים,
     מאקזיסטנציאליזם לדרופבוקס.
     אני סך הכל איש פשוט ושטחי שחותר לכיף, תכנים, ורציונליזם. זה הכל.
     לא מספיק יודע מה זה ניהיליזם, כדי לדעת אם זה אני. יכול להיות.
     אבל אני מ`כפת לי אני, אם אתה משייך אותי לרפובליקניות ליכודניקית, או לסוציאליזם כזה או אחר, אז אני שם? לא.
     אין לי שליטה על איך שאני נתפש,
     הרווחתי כל תפישה ביושר,
     אבל שום תפישה חיצונית לא מזיזה אותי מהמקומות שאני בוחר באוסף התניותיי להיות. וכן,
     1. רוצה היום,
        מניח שיקרה, למעשה חושב שבלתי נמנע על אף עיכובים תקלות ופניות בדרך,
        שבתהליך, אבולוציוני, איטי, מבנה המדינה יתפתח, ישתנה ויהפוך למבנה חברתי אד-הוקי יותר, כשלמדינה במבנה המוכר היום תיעלם.
        לא, לא רוצה לעשות פעולות מעשיות קונקרטיות לקדם את החזון הזה. מריבוי סיבות:
        1. לא יכול לעשות את זה,
        2. לא יודע לעשות את זה,
        3. לא רוצה לשלם את המחיר,
        4. לא חייב לנכוח במימוש החזון, שכן,
        5. וודאות המציאות בה אני נמצא לא מספיק כדי להניע למעשה שתוצאותיו בלתי חזויות,
           כלומר, לאושרי, המבנה המדיני דמוקרטי ליברלי מערב אירופאי במדינה בה אני חי רחוק ממושלם, לבטח מהחזון, ועדיין מצוין מאד ביותר, לבטח מול אלטרנטיבות אליהן נחשפתי,
        6. מבנה חברתי נטול מדינה לא יכול להתקיים מפני
           1. שמרכיביו האנושיים לא בשלים לכך ולא רוצים אותו,
           2. פרטים מתמירים את זהותם האישית לזהויות קבוצתיות גם מדיניות, ואי אפשר לשלול את זה מהם בהליך רבולוציוני.
     2. אם ניטשה אמר ש'האמונה היא חוסר רצון לדעת',
        אני מתייחס לאמונה כ'חוסר היכולת להיות באי וודאות'.
        בסיס הרציונליזם, לתפישתי, הוא ההנחה, שהיעדר הסבר או ידע לתופעה היא זמנית, בעתיד כלשהו היא תפתר,
        כפרופ' לייבוביץ' האמין שהמשיח יבוא. בעתיד, כלומר, לא בשום הווה, החותר לרציונליזם, בציפייה אך במעט יותר התכנותית, ממתין להסבר שיגיע, גם אם תודעתו עד אז תימק.
        ועד אז, אין סיבה לאמץ אמונה מהדילר האמונתי השכונתי שבדיוק עכשיו חולף על פניו בפינת הרחוב, אז יאללה תן לי את המנה המנחמת."

301. נחישותיאדה

     בתי ערכה מבחן בכושר גופני.
     צלחה אותו בהצלחה.
     היא תהתה בקול:

     אם גמרתי אותו בחיים, יכול להיות שהייתי יכולה לעשות טוב יותר?

     
     אז התלבטתי, האם
     

     • להתרחב מגאווה ולהתרווח מנחת,
     • או להתכווץ מחרדה ולהתקפץ מחשש לבאות.

תהיות נוספות

001-100

101-200

201-300

301-400

401-500

501-600

601-700

701-800