מנסח את עצמי לדעת –
הרהורים, תהיות, תובנות, קטעים, 301-400

מתואם לצפייה ב- Chrome וב- Firefox

ל-תהיות
001-100, 101-200, 201-300, 301-400, 401-500, 501-600, 601-700, 701-800

תהיות, 301-400

301. עצופלי

     "הוא מסתובב כמו מטבע ואתה לא יודע אם הוא עץ או פאלי"
     אומר ידידי הנערץ על מכר משותף, היפר נורמטיבי.

302. מוסר השכל

     מתישהו ב-1998 לראשונה, בני נשאר לצפות בסרט יום ששי, אחרי החדשות.
     אקשן ופיצוצים, חרא של סרט.
     בסיום, שואל אותו "תגיד, תגיד, מה הבנת מהסרט?
     "אתה שואל מה מוסר ההשכל?"
     "כן" עניתי, "שאין מוסר ולא השכל."

303. אוטונומיה צפירתית

     בשיחה משפחתית עלה, האם לעמוד בצפירה כשנמצאים לבד.
     
     שלחתי סמס לכמה תריסרים ממכריי עם השאלה:
     
     "כשאתה לבד, האם אתה עומד בצפירה?"
     
     להלן הממצאים:
     
     

     מי	מענה
     הרוב המוחלט:	"כן". עומד.
     רבים:	הוסיפו ל"כן" חיזוק וודאי. מין גערה כזו בשואל, שכך מבחינתם היה צריך להניח עליהם שזו תשובתם.
     כ-10%:	לא ענו כלל
     אחת:	"לא"
     אחיה:	" כשעץ נופל ביער ואף אחד לא היה שם, הוא באמת נפל? כן, עומד ."
     עוד אחד:	עשה שימוש בקוקוס נופל בחוף הים.
     נורמטיבי שלא חושש לבחון התנהלותו לאחור בביקורתיות:	"כן, אבל כשחושב על זה- מצחיק."
     נורמטיבית פרקטית, גיורת, שחייה המקצועיים והחברתיים העצמאיים הם בקהילת מוצאה, אך נשואה להיפר נורמטיבי ומדברת עם ילדיה עברית:	"yes, why?"
     נורמטיב, איכותי ומדוגם, קצין ותריאטלוניסט:	אחרי שמוודא שהשאלה רצינית, "על הזין שלי העולם ואשתו. אני עומד כי בשבילי עוצר לרגע מהמירוץ, חושב קצת על הצבא, על החברים שהשתחררו ועל מפקד שנשאר בן 20... כך שלשאלתך - כן"
     הבחור המוכשר ביותר בריבוי דיסציפלינות שלא קשורות אחת לשנייה, ותמיד יש בדבריו נדבך תוכן נוסף. לאטנטי:	"כן אבל מחטט באף"
     עוד נורמטיבית, לא שקטה, מחטטת, מתפרעת, אבל זהירה, אולי בגלל שנשואה לבכיר בכוחות הביטחון:	"תלוי למי התשובה שלי מיועדת אם לגוף רשמי כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אז כן. אם זה לך, אז כן אבל אני גם מרשה לעצמי לעמוד על רגל אחת, לחטט באף ועוד דברים לא מכובדים נוספים..."
     מישהי פחות נורמטיבית שרוצה להיות יותר:	"אני עומדת כמו כל העדר. "
     אופטימיסט מובהק, רפובליקן, ליכודניק שנמוך לו להצביע ליכוד אז הצביע יש עתיד, שחי בעולמו:	"כן, אני עומד בשל רגשות עמוקים למורשת ולעם בלי קשר לסביבה או עם מי אני נמצא." ועל הדרך מגייר "ואתה עושה זאת רק על מנת לרצות או לכבד את הרוב. אז אולי תבוא במערכת ליכוד כי זה מה שהרוב עושה? תצביע ליכוד. אני פשוט קורא לך להתחיל להתחבר לעצמך לאחר שנים של הכחשה. לדעתי קראת את ניטשה בגיל צעיר מדי" כשמשיב ש'אפילו לא יכול להתפאר בכך שקראתי אותו', האיש לא נוטש את עמדתו המצוינת עם: "מזל שהיום יש תקצירים לכל."
     אינסטרומנטליסט שדוחה כהשמצה את תיוגי אותו כמתכנס לנורמטיביות כמצפן תפישתי:	"אני אף פעם לא לבד. מניח שכן. הנורמטיביות המפורסמת שלי מוטמעת עמוק בראש."
     חמלתי:	"מכבד את זיכרון הנרצחים."
     נחרצ מרץה:	" עומד. ביום חמישי, בשידור משחק של מכבי, הייתי לבד בסלון, עמדתי בתקוה ."
     'מאויימת שלווה', בעלת יכולות גיוס שחוותה טראומות רגשיות:	"כן, אתה יודע שיש לי את הקטע הזה: כבוד וכיבוד."
     עוד מאויימת שלווה, כריזמטית, עטורת אינטליגנציה רגשית ויכולות גיוס לנטייה הפותרנית, עם צרכי שליטה ושימור אופציות פתוחות לייצוב רוחה. [האם אימת השאלה זיהמה את נחרצות התשובה? וואי, מקווה שלא.]:	"תלוי ב- SOM, סטייט אוף מיינד. אין פרוטוקול. סורי. נסיבתי."
     	"עומד ומחטט באף."
     מנכ"ל חברה, מנהל ביצועיסט, מאותגר שלווה ונחת:	"ברור, למה" 'עצם התשובה מעניינת אותי לשאלה. אם בא לך תרחיב, 1. למה עומד בהיעדר אנשים? 2. למה זה ברור?' "ברור כי כך מרגיש לי שנכון לעשות. לא ברור למה מכל האנשים בחרת לישאול אותי אחרי חודשים רבים שלא שמעתי ממך" 1. כלומר ברור לך, לא לי. 2. שואל כמה תריסרים ממכריי. זכרתי שבלוויות אינך חובש כיפה, תמהתי על עמדתך כאן.' 3. בייחסי לך היפר פרקטו-קונקרטיות, הצחיקה אותי הסיטואציה של הפרחת שאיילה כזו לכיוונך. 4. שאלה זו הייתה כדי לשבור את האמברגו של חדשים שאתה חוגג שלא הצקתי לך. עניתי?' "בלויות תלוי מי הנפטר ומשפחתו. אם דתיים אז חובש כיפה... לגבי השאר דש"
     הנתפש כחסר גבולות:	"בוודאי שכן. אתה יודע שיש לי חינוך."
     התכליתי שנתפש כאנאלי עם יתר מעצורים, אלוף הגזירות השוות הנורמטיביות, קבלן האם-אז ההתנייתיים, המזקק מציאות לציוויי פרוטוקול:	"אם עומד עם אנשים עומד כשלבד."
     אשתו עו"ד הפרקטו-קונקרטית:	"ברור! אני עומדת בצפירה לא עבור אלה שרואים אותי או לצורך כיבודם, אלא עבור עצמי, נפשי והכבוד שאני רוחשת לאלה שנתנו את חייהם כדי שאני אוכל לשבת היום איתך ולהתכתב..."
     המתוק, המבולבל קיומית, שמפלרטט עם הדיכאון, חי בטבור הנורמטיביות ולא יכול לשאת את זה.	"לא. בורח מכל תופעת עדר. לכן גם לא יורד למקלט באזעקת טילים."
     מאותגרת הומור: [ווי יא וולי, איזה תגובות שלא מרצוני או בכוונתי חילצתי ממנה.]
     אנרכיסט מתוק מיוגה ודבש:	" אני לא נוהג לעמוד בצפירות כשאני לבד או כשאני לא לבד אשתדל לא לפגוע באחרים, כלומר אשתוק ואצמצם נוכחות אבל כל עניין הצפירות הזה הוא ממלכתי ומטרתו לייצר חברה מגוייסת, כמו עוד שלל דברים אחרים לצערי המטרה הזו מושגת ואנשים מפתחים קשר אמוציונאלי עם דבר כל כך יבש ופרקטי שנקרא "מדינה". זה כמו שאפתח קשר עמוק לארון העץ אשר יושב אצלי בחדר, הזהות שלי תהיה קשורה אליו. אם מישהו ילכלך עליו אשכים להורגו, אם מישהו יחליט שהוא רוצה לשבור אותו לחתיכות אצא למלחמת חורמה כדי להגן על הארון שלי. זה הגיוני? לתפיסתי מדינה היא בסך הכל ארגון למטרות תועלת, כלומר קבוצת אנשים שמתארגנת על שטח כלשהוא ומנסה לייצר מנגנון שישרת את חבריה לוגיסטית כדי לשפר את חיי היום יום שלהם, כדי להקל על השרדות האדם בטבע. לעיתים כוחה של קבוצה עולה על כוחו של יחיד, ורק במקרים שכאלו יש להשתמש במגנון הזה שנקרא מדינה. בשונה מחברה עסקית, מטרתו לא אמורה להיות רווח כספי, אלא מה שנקרא "נון פרופיט אורגניזיישן". מטרתו מתן שירות. כל דבר מעבר לזה הוא טירוף שלא לומר טיפשות כרונית של המאסות. ואם באבל עסקינן אז מדוע קובעים לי מתי ואיך? אבל זה אולי הדבר הכי אישי שאדם יכול להרגיש גם לגביו אפשר לומר כמה מילים, שלא אומר כרגע "
     הצעיר ששמו מתכתב עם ה-צורר, שמזהה בתפישותיהם דימיון בנוקשות והנחרצות ושונא את הוריו שהתעללו באחיו ובו:	"כן, יש בי עניין של לכבד תרבות של עמים באשר היא, מבחינתי, זה כמו לשאול אם כשאני לבד אני עובר באדום או לא."
     ימני שמרן שמפעיל מחשבה על גירויים חיצוניים:	לא רואה צורך בטקס בשביל עצמי. אם רוצה להקדיש מחשבה לנופלים, יכול לעשות גם ללא עמידה. הנ"ל נובע מחשיבה על הנושא בעקבות שאלתך. אם להיות כן עם עצמי, יכול להיות שברגע האמת הייתי עומד מתוך התניה, או כדי להראות לעצמי שאכן מקדיש מחשבה לנופלים. אם אזכור את הדיון הזה, לא אעמוד. אפשר גם לשאול, מעבר לעניין העמידה, האם בכלל צריך להתייחס לצפירה אם לבד .
     הטכנאי המצביע מפלגונת ימנית שלא עברה את אחוז החסימה, שמציין את נחרצותו האלימה של אביו:	"ביום הזיכרון כן, ביום השואה לא. מצדיע לחיילים ובז ליהודונים."
     גנרל בחוד היוקרה:	"עומד. כך מבטא את ישראליותי."

     
     מה יש יותר, מי שמעיד שעומד, ולא עומד,
     או,
     מי שהעיד שלא עומד, ועומד?
     
     

     אני מה?

     עומד?	לא.
     למה?	מבחירה, נמנע מכל הסמלות. הסמלה היא תחליף מניפולטיבי נגטיבית למהות. אם לבד, המחווה הריקה לא נתפשת בתודעת אחר כלשהו.
     כבוד למתים:	לא מכיר בקיום דבר כזה. אוקיסמורון. המתים, כאמור מתים.
     כבוד לחיים:	אז זהו, שאם החיים לא יודעים- לא סופחים כבוד. פעולה סתמית שעוסקת בתחזוק עצמי, פארשי.
     למה עומד בציבור:	לנהל שגרה ליד חיים שעומדים, זו הפגנת תפישה שאין לי עניין לעשות בהקשר זה.
     האם יש לקיים את הטקס?	כן, מפני שיש לו ביקוש בין המקיימים אותו.
     מבחינתי?	כן, זהירות (התנשאות)- יש מי שהטקס מהווה להם כלי, אינסטרומנט, לזהות עצמית, חלק מקולקטיב שהם מזהים כערכי, המשרת מצב, תחושת סדר בכאוס, סובלימציה של התנהלות אחרת המתמירה לתחושה ערכית חיובית, טריגר למחשבה, רגשות, שמשרת אותם. משירות זה, בטווח הקצר, באפקטיבי, גם אני נהנה.
     נורמטיבית?	העומד בצפירה כשהוא לבד מטמיע רובד, ממד נוסף. של נורמטיביות, אם עושה זאת במודע או כי אינו זוכר, מתמלל, למה.
     מבחינתו (העומד):	סופח לעצמו תחושת ערכיות על שעושה זאת מ'בחירה', ללא כפייה.
     אישית עבורי?	ניתן לבטל. מיידית. בטווח הארוך והנשאף- גורם רע, מתעה. מטעה.

304. בריאות נפשית

     כשמן* הסך את גלגלי השיניים, בריאות נפשית סכה את בעליה בהתחככות עם מאורעות שוחקים.
     עד גיל מסוים סוך בריאות נפשית ביחסים עם הוריך,
     כשמן
     • נמסכת במידה,
     • וכשנצרכת עד תום, נזקי ההתחככות והשחיקה ניכרים ובלתי הפיכים.
     
     אל תבזבז, תשפריץ על אחרים.
     לכן, בסיכת הבריאות הנפשית:
     • לאחר מכן על בת/ן הזוג,
     • ובהמשך על ילדיך.
     • שאל, יומיומית, אם יחסים, עבודה, מצב, צורכים משמן סיכה זה.
       • אם כן וודא שהתמורה שמקבל שווה את המחיר,
       • אם לא- אמור לעצמך, שהמחיר לא שווה.
       • התמלול יוביל לתמלול המשך כהקדמה,
       • לעשייה משנה מצב.

     הסתייגות

     הנכתב לעיל רלוונטי רק לעת כתיבתו. חצי מהנכתב כאן יתגלה כלא נכון, שליש לא רלוונטי והשאר יוכחש.
     
     

     ---

     * תוספת מאוחרת
     ב- 2013, מישהי יקרה הזכירה לי שב- 1999 דימיתי לה את הבריאות הנפשית, בחוותי לקסת הדיו על השולחן, כאצורה בצנצנת קטנה. כמות מוגבלת, ככל שצורכים ממנה יותר, כן התשומה ופוחתת. לא מתחדשת.
     אכן, אמרתי. מעט אחרת, מניח שלא ייחסתי לה יכולות ניהול העצב, אלא לנבואה שכנראה תתגשם.
     אבל מה זה חשוב? חשוב מה שנצרב.

305. אבנים בכיסים, האישיותיים

     היררכיה ערכית:
     1. מהו הערך שהסובייקט (אני המעריך) מקצה לאובייקט.
     2. מהו הערך שהסובייקט משער שאחרים מקצים לאותו סובייקט.
     3. בקרה משווה:
        • את הערכיות
        • שאחרים משערכים ערך אובייקט
        • לערך
        • שהסובייקט העריך.

306. התנשאות הליברלים

     על פניו, לא צפוי להיות הבדל תבוני בין שמאל לימין.
     עם זאת, פתיחות, השכלה, מחשבה מחדשת תפישות עולם- אינהרנטית, פחותה בימין.
     
     במס שפתיים המניח שימין 'צודק', במהותו, פשטני, משמר קיים, מתואם למחשבה בסיסית, ניתן ביתר קלות להכלה.
     
     השמאל במהותו האקדמית, לא בשל פרקטיקת מי שלתפישתו נהנה מקומית מטובין, אינהרנטית, מתנשא על ימין.
     השמאל 'חוגג' את פתיחותו, את נטייתו להתמודד עם רעיונות חדשים, מורכבים, מופשטים, שונים מקונבנציות.
     
     יתירה מזו,
     בליברליות אותנטיות מחשבתית קיים מימד 'ויתור', ויתור של מי ש'מחזיק' ביתרון לטווח קצר לטובת רעיון שרואה כמקדם בטווח ארוך,
     אחרת זו אינטרסנטיות שאיננה תפישתית,
     כשחלק מהתגמול על ויתור הוא מתחושת שפע של מי שמכיר בכוחו ועוצמתו.

307. חפש אותו, תמצא

     "מאחורי כל לאומן קטן מסתתר אלוהים גדול."

308. זיכרוני

     את הרוב לא זכרתי,
     את השאר סתם שכחתי.

309. מודעות שקופה

     עובר עם י"ה ליד הקריה.
     בוהה בחיילות ומשתף:
     "מתאים לי עכשיו חיילת."

310. יאירות

     כשאמרתי למישהו
     "אתה נבון ממני"
     
     הואשמתי ביהירות.

311. imposing

     אני מבין שנתפש כיהיר. מצער אותי. מאוד. ידידי אמר עלי שאני imposing על סביבתי. חזק. מצער ככל שיהיה, כנראה שנכון.

312. בקרת תצוקה

     10:53, Apr 19 - yair dickmann : מר שפן ניסיונוצקי, בתור נורמטיב מובהק איך אתה מתמודד עם ההשפרצה הבאה?
     מחשבה רדיקלית - http://dickmann.co.il/blog/radical_thinking/
     
     11:41, Apr 19 -: חוץ מהמילים ״כלומר״ ו״כדי״ לא הבנתי כלום...  :-P
     
     11:42, Apr 19 - yair dickmann : אתה לא מבין כמה הרפרנס הזה חשוב לי. תודה.
     את הקטע עם ... קראת?
     
     11:44, Apr 19 -: טרם... ראיתי ת׳מייל תגובה שלך אבל מנסיון, לינקים שלך צריך לפתוח מול מחשב ולא בטלפון...  :-?
     
     11:46, Apr 19 - yair dickmann : נכון, הטלפון לא בנוי להתמודד עם התצוקות והתעוקות שאני מנפיק. אולי כשתצורת המחשבים תכחד גם אני אפסיק להציק, או, שאשכלל את תצוקותיי, אבולוציונית, לרמת 72 תווים.
     
     11:47, Apr 19 -:  :lol:

313. עניין

     "למצוא צידוקים לשימור הקיים זה אולי
     מעשי, חסכני, מתגמל, נוח, מתבקש, בטוח, נוח, נפוץ, מתבקש.
     אבל משעמם."

314. התנשאות הליברלים

     על פניו, לא צפוי להיות הבדל תבוני בין שמאל לימין.
     
     עם זאת, פתיחות, השכלה, מחשבה מחדשת תפישות עולם- אינהרנטית, פחותה בימין.
     במס שפתיים המניח שימין 'צודק', במהותו, פשטני, משמר קיים, מתואם למחשבה בסיסית, ניתן ביתר קלות להכלה.
     
     השמאל במהותו האקדמית, לא בשל פרקטיקת מי שלתפישתו נהנה מקומית מטובין, אינהרנטית, מתנשא על הימין.
     
     השמאל 'חוגג' את פתיחותו, את נטייתו להתמודד עם רעיונות חדשים, מורכבים, מופשטים, שונים מקונבנציות.
     
     יתירה מזו,
     בליברליות אותנטיות מחשבתית קיים ממד 'ויתור', ויתור של מי ש'אוחז' ביתרון לטווח קצר לטובת רעיון שרואה כמקדם בטווח ארוך,
     אחרת זו אינטרסנטיות שאיננה תפישתית,
     כשחלק מהתגמול על ויתור הוא מתחושת שפע של מי שמכיר בכוחו ועוצמתו.

315. עיצעס

     • מה יותר, נועצתי או ייעצתי?
     • עצה שווה כמה ששלמו עליה
       נדמה לי שהמקור הוא Free Advice Is Worth What You Pay For It של צ'ארלס ברונפמן.
       • רוצה לחשוב שהעצות שנדבתי היו יותר כמענה לבקשה.
       • ופחות מיוזמה שלי.
       • מעדיף לשווק חול ושהאחר, בתהליך התמרה פנימית יחליט האם שווה יותר מכך.
         כך, לא לוקח אחריות על התועלת שמייחס לכך הנועץ.
       • מניח שהתנדבתי לנפק יותר משהתבקשתי.
       • לא זוכר עצות מצוינות שניפקתי, ששינו לטובה את חיי המיישם.
       • כן זוכר עצות גרועות.
       • מהי עצה גרועה?
         • עצה שהמציע מצטער שניפק
         • והנועץ מצטער, מתחרט, שיישם.

316. עיצעס גייבער

     העצה הכי גרועה שהשאתי

     • משה, אינסטלטור.
     • אני בטוח שיש חרוצים ממנו.
       • לא מכיר אותם.
       • כעס על אחיו שדפק מסמר בשלוש מכות ולא בשתיים.
     • למד לטוס בארה"ב.
     • לאט, לאט.
     • תוך כדי לימוד, קנה מטוס.
       • עוד לפני שהיה טייס, היה בעלים של מטוס.
     • פחד לטוס:
       • לדעתי לא הבין את העקרונות שמעלים מטוס לאוויר ומאפשרים לו להתקדם.
     • לא טס לבד.
     • אני – לא נעים להודות, אך עוד יותר לא - נהניתי מזה.
     • העובדות שהיה בעל רישיון טייס, ומטוס, היו לגביו, תפישתית, משמעותיות ביותר.
     • חזר לארץ.
     • עם מטוס.
       • אחד מפספוסי חיי, לא פחות, היה החשש שלו לתת לי להעביר בהטסה את המטוס מניו יורק לישראל. גם היה מוזיל עלויות.
     • כמה שנים המטוס היה באחזקה של בית ספר לטייס, ואנחנו היינו טסים במחיר מוזל.
       • אני, מאד מאד מוזל.
     • היה נראה לי שההסדר עם בית הספר היה לא הוגן, כספית, כלפי משה.
     • שכנעתי אותו למכור להם את המטוס.
     • טעות חמורה ביותר.
       מאז:
       • הוא לא טס.
       • אין לו תחושת טייס.
       • הוא לא יכול לומר שהוא בעליו של מטוס בפסקה הראשונה של שיח.
         • מאז, מאזכור בפסקה השניה שהיה בעלים של מטוס, אך לא עושה את עבודת הניחום.
       • כפועל יוצא מכך, גם אני הפסקתי לטוס.

     מסורת

     בשונה מ'הרגל', מסורת
     היא דפוס פעילות דומה
     של קבוצה.
     
     ככזו, הפרט הפועל מתעדף גבוה יותר
     באופן מודע או שלא- ברוב המקרים,
     את ספיחת התגמול מערך שימור דפוס התניית ההתנהגות הסוציולוגית
     על ערכים כ-קידום אישי, הגינות, סבירות, נוחות, הנאה.
     

317. מוזה בנגקוק(אית)

     היה לי שכיין, סופר פורה ובלתי מוקר ומוכר באותה מידה.
     היה נוסע לטוסקנה. לכתוב. הרגיש שם הכי טוב.
     
     לי הכי נוח בבתי קפה,
     הכי בעולם באלקלעי,
     והכי נוח בעולם בקאו סאן רוד, בנגקוק, תאילנד.
     
     על תאילנד, יעד תיירות ישראלים מספר אחת, לא מת.
     לא רואה סיבה להגיע אליה כשלעצמה,
     האיים, ממש לא עושים לי את זה, קורא לזה 'תיירות לאק'-
     התיירות סוחבות טרולים ולאק ציפורניים צבעוניים.
     
     כתחנת מעבר, לי, נוחה מאד.
     הייחוד, ההקצנה של המקום-
     הכל נגיש, זול ופשוט. בדגש על צרכי הפיזיולוגיה.
     
     מסתובב במתחם המצורף.
     1. באולם הנוסעים של שדה התעופה ממיר $50.
        1 שקל שווה כ- 9 באהט,
        1 $ שווה כ- 32 באהט.
        את ההמרות הכספיות הגדולות עושה במתחם- השערים יותר טובים.
     2. בחברת הטלפונים dtac רוכש סים תיירים happy, ב 299 באהט.
        ליד הקאו סאן יש סניף של החברה לבירורים ותוספות.
     3. מהטרמינל הולך לרכבת, Sky Train, משלם 90 באהט לכרטיס, מהתחנה הראשונה עד לאחרונה, אין מקום לטעות.
     4. יוצא מהתחנה (שמאלה למדרגות וממשיך בכיוונן ברחוב), שם עוצר מונית ל- Kao San Road, Police Station.
        אפשרות נוספת- מונית אופנוע- 120 באהט.
        אם עם ציוד- עוצר מונית, מבקש חיוב מונה- נכנסים למונית, אומר לנהג (מבוטא-) miter.
        אם יסרב, או יוצא מהמונית ומחפש אחרת או מסכים על 150 עד 200 באהט, או טוקטוק (תלוי כמה אני צריך להשתין. :oops: )
        בהגיענו לתחנת המשטרה, לעתים, הנהג יעצור 30 מטר לפניה.
        כל תנועה בבנגקוק לפי עקרונות אלה- מונית או סגירה עד 150 באהט, הן במונית, טוקטוק או טוסטוס.
        
     5. הולך בהמשך הרחוב לאכסניה Four Sons Place, 13°45'32.0"N 100°29'44.1"E שנמצאת שמאלה בדיוק אחרי Seven Eleven, כ- 15 מטר, 500 באהט ללילה; כל מה שאני צריך.מלון יותר מכובד נמצא מול בית חב"ד, ברחוב המדליק Rambuttry, המקביל לקאו סאן, אוותו עברתי, אחד לפני תחנת המשטרה.
        מלון עוד יותר מכובד, 5 כוכבים, נמצא מעבר לגשר במתחם סולידי יותר, כ- 600 מטר, מופיע במפה המצורפת, כ- 300 ש"ח ללילה.
     6. הרחוב הראשי- קאו סאן, על סמטאותיו.
     7. המקביל לו- Rambutttry מדליק יותר.
     (מוותר על האוכל הישראלי במתחם- שושנה היא המסעדה הישראלית המוצלחת יותר) בתחילתו משמאל, מסעדת דגים, Max Magician,13°45'36.9"N 100°29'49.2"E, הקוסם (- בתמונה זה עם החולצה השחורה, המחייך, ללא המשקף, עם האגודל הזקור והשיער.) הוא ישמח להראות מקסמיו.
     8. מסעדת הקוסם
        (מוותר על האוכל הישראלי במתחם- שושנה היא המסעדה הישראלית המוצלחת יותר) בתחילתו משמאל, מסעדת דגים, Max Magician,13°45'36.9"N 100°29'49.2"E, הקוסם (- בתמונה זה עם החולצה השחורה, המחייך, ללא המשקף, עם האגודל הזקור והשיער.) הוא ישמח להראות מקסמיו. דג, מנה מספר 8, (אני מבקש בלי העלים הירוקים) הדג הכי טעים שמכיר.
     9. בהמשך מימין Green House, אוכל שם ארוחת בוקר.
        יושב על מחשב ובירה- סיסמת ווי.פי. iloveyou.
        בפנים, יש שירותים נקיים שאפשר להיכנס, מי שרוצה לשבת", גם אם לא יושבים במקום.
     10. עוד קצת בהמשך, מימין, בית קפה ורוד מXים. פתוח בין 11:00 ל- 21:00.
     11. עוד קצת, בית חב"ד, למי שחשוב להרגיש מחוב"ד.
     12. לא חושש לאכול ברחוב Pad Thai.
         מצדו השני של הכביש הראשי, בסמטת ההמשך של Rambuttry, מדרחוב, בגדתו השמאלית פאד תאי, 50 באהט עם תוספות עוף או שרימפס. מנה פצצה.
     13. המשך הרחוב מתעקל שמאלה. סמטא ראשונה ימינה ואחרי כ- 50 מטר מגיעים לרחוב סואן.
         מימין יש מתחם חנויות מדליק, שם המקומיים מבלים בלילה.
     14. מצד שמאל, ליד Seven Eleven, יש כניסה למלון, נכנסים דרכו לתחנת מוניות סירה.
         ב- 15 באהט, לוקחים את הסירה ששטה שמאלה, 2 תחנות.
         
         שוק בנגקוק
         
         יוצאים מהתחנה, נכנסים בשמאלה הראשון לתוך השוק, עד סופו, משמאל בית קפה קטנטן, מעט קדימה ומימינו, מסעדה יפנית- אחלה אוכל בזול.
         מסתובבים בשוק חוזרים.
         מתחנת מוניות הסירה ימינה חזרה לקאו סאן.
         מעט שמאלה פארק קטן וחמוד.
         
     15. בערב, הליכה למתחם שמעבר לגשר.
         מצד שמאל מיד לאחר הגשר, מועדון סטייל בליקר ניו יורק, מארחים להקות וזמרים.
         בהמשך למועדון, בגדה הימנית, מיד ימינה, סמטה חמודה, בהמשכה מימין מלון למי שחשוב תנאים מפנקים מלאים- 300 וקצת ש"ח.
     16. קניות:
         • שוק שבת ראשון- קניות שמאטעס.
         • אלקטרוניקה - Pantip, כשיוצא מהפאנטיפ, ימינה, יש כמה עגלות כולל מוכר תירס על אדים, אומר לו, ביידיש- א מענטש, מאך מיר א- טויבע, נישט צרעסן דער גונגאלאך - שלא יקלף את הגרעינים.
         • פופולרי בין הישראלים שרוצים לרכוש טקסטיליאדה בזול- MBK, קניות לגיטימיות.

318. העדפה לנטייה סקסואלית

     הורה חד מינית, הומוסקסואל/ית,
     מה מעדיף/ה שבת/נו ת/יהיה,
     דומה לה/ו בהעדפה החד מינית,
     או,
     הטרו-סקסואל/ית?
     
     תשובה כ'מה שהבן/בת יבחרו' לא תתקבל בברכה, שכן זו תשובה מצוינת לשאלה אחרת שלא נשאלה כאן.

319. אידיאולוגיה מוכוונת

     יש לנו כלים רציונליים, להכווין נטייה לעטוף אותה במלל ולקרוא לכך אידיאולוגיה.
     
     כשמקבלים אידיאולוגיות אחרים, זו התכנסות אידיאולוגית.

320. יזמות, פרסונלית

     נטייה אישיותית של בעליה,
     לחתירה וחיפוש מצבים,
     בהם מעורבותו המקדמת תגרום לסיטואציה
     לייצר ערך עודף על המצאי בתוספת התשומות,
     לרווחתו הכלכלית והרגשית,
     לבצע
     ושוב, באופן חוזר.
     
     הרחבה קלסיפיקו-פרסונלית  :-)

321. שמרניות רדיקלית

     אחד
     ממכרי ילדותי מפעים אותי בשמרנותו.
     כ-לא מתמטיקאי, אני מבין שלסדרה מינימלית יש 3 אברים.
     כן אני נוכח, שיש הטועים ומ-2 מופעים יוצרים סדרה.
     הוא אלוף. הוא כל כך מוטה סדר מקבייע, שממופע אחד שאהב
     שאהב- יום שני פאב,
     יוצר סדרה.
     
     

     ---

     
     אחר,
     הוא בכלל מיומן באססמנטס. כלומר הוא חושב שהוא ענק בקביעתן, האנושות צמאה להן ככורים בתעלות לתאורה, אם להשתמש בדימוי שחוק ומאובק.
     כמי שלא מחויב לאמירה קודמת, ליושר אינטלקטואלי, לקוהורנטיות עם עבר כלשהו, אף לא של תחילת המשפט, אלא רק לרווחתו הפיזיולוגית והאינטלקטואלית בלבד, הוא כל כך מיומן שהופך מופע מולקולרי אחת לאססמנט.
     
     בחבר התעשר מהיכולת.
     כעת מתענה ממנה.
     
     

     ---

     
     בנו של אחד
     מטיח בי, כשאספו אותי במכוניתם לצפייה בגמר- ברצלונה מכה 3:1 ביובה, כאקט חמימות בניחוח ביורוקרטי:
     "שברת מסורת, בשנה שעברה לקחת אותי על אופנוע."
     יכול להיות שתצורת מחשבה שמרנית עוברת גנטית?

322. ניסוח כלל התנהלותי

     בניסוח כלל עלולות לצוף שתי בעיות:
     1. האם בתנועה אינטלקטואלית אינדוקטיבית, מתייחסים למופע מולקולרי כאל כלל.
     2. והאם הכלל הנוצר, מעוצב כדי להיות תואם רצון מקמי, לא מתומלל.

323. קלישאות על עוריות

     מדהימה מובהקות התופעה,
     שבמדינות שבמובהק מעורבות גזעית,
     ככל שהעור לגווניו כהה יותר
     ממעטים לאייש מקומות עתירי תגמול והשכלה,
     ומרבים בעבודות כפיים ובמצוקה.

324. קלסיפיקציה יזמית

     אם לעשות חיים קלים, היזמים שנחשפתי אליהם היו אנשים שונים עם מכנים משותפים מצומצמים.
     
     מי כולל ביזמים?
     מי שעיקר עיסוקו הווייתו המנטלית, היה בחתירה לייצור כסף גדול.
     פרט לאחד שהיה עסוק בפעילויות עקרות, כמעט וליד, כולם גם עשו. במיליונים.
     
     מי במדגם? אז זהו, שמדגם זה לא. אבל זה עולמי, מי שנחשפתי אליו ישירות:
     אב, אד, אצ', דל, טג, טש, יה, לד, סס, עש, רפ, רר, שק לא כולם היו ישראלים, אבל כן יהודים.
     ב-חיים מעניינים מאופיינים, לראייתי, בשיתוף תפישת ערך, יוזמה, אמונה, רגישויות, מבנה אישיות.
     
     הממד הבולט- רוחב העולם כרוחב הנטייה למימוש היוזמה.
     
     1. היתר הוא פוטנציאל תמיכה ביוזמה, חיובית,
     2. ואם לא- רעשי רקע, שלילית.
     
     היחס הקיצוני בין
     1. המיקוד בנשוא היוזמה
     2. להתעלמות מהסובבים אותה
     שמאפיינת יזמים, בריבוי ממדים, הדיכוטומיה הערכית בין המקדם למעכב, בין הטוב לרע.
     

     רקע

     שתי הנשים זרות אשכנזיות, רובם גברים, חלקם הגדול ממוצא מזרחי*. (אחד שלא, התייחס לעצמו כאל 'שוקי שמש'.) אינטליגנטים, מהירים, עם הורים ללא השכלה גבוהה, סוציו-אקונומיקה בינונית-נמוכה.
     בתפישתם היו ילדים מועדפים משפחתית וחברתית.
     לא היו שכירים מעבר לעבודתם הסטודנטיאלית (אם היו סטודנטים).
     
     

     ---

     *
     עם העובדה שנחשפתי ליותר מזרחיים, לא ניתן להתווכייח.
     על ההסברים האפשריים שמנפק, ניתן לחלוק:
     • הרקע הנמוך יותר, לחווייתם, מהם הגיעו, היווה גורם ממריץ מוטיבציונית,
     • מתן עדיפות לכלכלה גבוהה יותר מאשר להשכלה, 
     • הגבולות יותר משוחררים, מתבטא בגמישות תפישה דתית אמונתית ליברלית יותר,
     • יותר פתיחות לאמונה ומיסטיקה ככלים תומכים בריפוד מציאות בלתי נהירה,
     • מתן חשיבות להנאה מסיפוק הפיזיולוגיה היצרית, 

     ערך

     תצורת המחשבה הבסיסית, כשל רוב האנשים מוטה ערך, טוב/ לא טוב, ופחות, נכון/ לא נכון.
     בשונה מאחרים, המחשבה הערכית היא
     1. תנודתית בתפישת הערך, הן
        1. בתדר השתנותה ו
        2. הן באמפליטודה של העוצמה הקיצונית.
     2. מצומצמת לנושאי חזונם היזמי, ואדישה ל-מה שלא קשור אליה ישירות.
     
     בהווייתם, מטפלים תמידית בהיבטים שונים של תפישת ערך. של חפצים חיצוניים להם, ובעיקר בתפישת ערך עצמם. הם עושים זאת הן בהפגנת תמיכת בעלותם על מוצרים/ מותגים/ רמת חיים/ בדרישה למחוות כבוד אליהם, ובדיסקוס מתמיד עם סביבתם שהרושם הנתפש עליהם לא תואם את הנגטיביות הסופחת, אלא יעמדו על כך שיש לתת לכך פרשנות אחרת.
     
     תפישת הערך הפרסונלית של האחר מדלגת, לא נעה דינמית, על ציר שני קצות סקאלה, בהתאם לאבחנתם את מידת רלוונטיות האחר לקידום או מניעת רצונם. 'טוב' ו'גאון' אם מסייע 'רע' ו'חבל על החמצן שנושם' אם מפריע או סתם הפך ללא מקדם.
     המבחן העיקרי להערכת האחר, הוא היכן עומד על סקאלת ההצלחה היזמית ביחס אליהם. לאחר מכן, מידת תמיכתו בקידום מימוש החזון שלהם.
     תפישת הערך של כל דבר- מקומידיטיס ועד פרסונלית היא דינמית, היא לא האלטרנטיבה הכלכלית של מה ששילמו, אלא מה המידה שמה ששולם שירת את חזונם ברמה ההתכנותית או הרגשית. כלומר המחויבות היא למצב הרגשי החיובי ולא לאמיתה מספרית.
     
     חלק מההתנהלות היא שימוש בתפישת הערך העצמית.
     בצד זה שהם מתמידים בעיסוקם בייח"צון ערכם שלהם,
     הם יכולים לחוש הפחתת ערך [במלים פשוטות להיעלב]
     בעת שנתקלים במי שמעכב או מונע את מימוש חזונם.
     להפחתה זו יש משמעות אופרטיבית, שכן ב-
     • החצנתם את תחושת הפחתת הערך לידיעת מי שגרם להם לתחושה זו,
     • ביכולתם לעורר תחושת אחריות למי שגרם להם לתחושת הפחתת הערך, להרעת מצב רוחם,
     • בשימוש ביכולתם לגיוס סביבתם לאחריות למצב רוחם,
     • הם עשויים לשנות את פעילות העולב כדי שייתאם את רצונם.
     
     הם משוכנעים שהכישור הייחודי שלהם, מאפשר להם לתפוש את המציאות באופן כזה שהטוויסט שהם מוסיפים לה ישנה אותה, את המציאות, באופן שיביא לרווחתם.
     מבחינתם הם מנהלים סיכויים והיתרון שיש להם, יש לזה מושג - ויג, שבו הם מתמחרים את השינוי המתבקש ויכניס אותם לפעולה אם היחס בין עלות ההשקעה לפוטנציאל הרווח גדול, אז מסעיר אותם.
     
     כך, מספיק שפעולה יזמית אחת תצליח, היא תממן נפילות שבאו לפניה, ואולי אחריה.
     
     התאווה לכסף דומיננטית, ובה בעת מתווכת באמצעות כ'תפישת ערך עצמית' או כ'אהבת היצירה'.
     
     הם לא מחשבים את העלויות העכשוויות של ההוצאה, שכן הן מתגמדות מול מימוש הרצון.
     הנטייה לדחות את התשלום מעמתת אותם בעת הפירעון מול הוצאה שעומדת מול היעדר הרצון לשלם שכן, כעת הרצון המניע להוצאה נמוג, בין אם סופק או סתם התמוסס, וכעת ההוצאה מקטינה את מאגר המשאבים למימוש הרצון הבא.
     הם מתגברים על כך באופטימיות הבסיסית שהם ניחנו ביכולת לייצר ערך וממילא כסף.
     
     נדיבים בכסף, הנאות, ומחוות.
     
     החצנת נדיבותם, חלק ממיתוגם, תפישתם העצמית שלידם קורים דברים טובים, ושניסיון הנחלת התפישה לסביבתם.
     כסף ותשומות כלכליות הם נותנים בנדיבות.

     זמן

     זמן, ככסף, הוא מעבר לקומודיטי. יש לו ממד של תפישת ערך עצמי.
     
     זמן לא. לוקחים.
     הזמן, מב
     מתנהלים על פי שעון הזמן שהמתואם לצרכיהם ומתייחסים במובהק לזמן האחר כ-פחות ערך משלהם,
     הן
     • כקומודיטי,
     • והן כמחוות כבוד, סימן למעמדם לתפישת ערכם על ידי האחר-
       לא יכולים לשאת מצב חיכיון לאחר, המתנה, ויתבעו שיחכו להם.

     תאווה

     תאווה- רצון על סטרואידים. כשיש רצון שמחוזק ביצרים, בדרך כלל פיזיולוגיים.
     בשפה נמוכה: אינה יודעת שובע.
     
     הרצון מועלה לדרגת צורך.
     טשטוש הגבולות- הם ורצונם מול סביבתם, מייחס להם את התפישה שהרצון שהועלה לדרגת צורך הוא
     • גם רצון האחרים,
     • ואם לא באופן אותנטי, זה מפני שלא מודעים לו, למימושו לתפישת רצונם,
     • ואם לא באופן ישיר, אז בעקיפין,
     • ואם זה לא רצון סביבתם, עדיין בטוחים שמימושו- רצון היזמים, ייטיב עם הסביבה
     
     האופק אליו חותרים, רחוק וגבוה.
     מעבר למי שלא נמנה על תכונות אלה היה מסתפק לרווחתו.
     הגבולות רחוקים מהם
     ובפרט גבולות חוסמים או מעכבים מימוש התאווה.
     
     הופכים אגרסיביים מיידית ועוצמתית כולל מול מי שאך לפני רגע פינקו, אם מאתרים הזדמנות עסקית, שמרגישים שלוקחים מהם שלא מרצונם.
     
     האסרטיביות/ אגרסיביות חציית גבולות אישיים/ החוק או אף אלימות יכולה להוביל למצבי קיצון, של סיכונים המביאים להצלחה מסחררת או התנפצות.

     אמונה

     לכל אחד מהם משהו, ערך, שאדוק אליו;
     אמונה, דת, נשים, סיגריות, אלכוהול, סמים, תזונה, פעילות.
     משכנעים את סביבתם כמה זה מועיל, או לפחות לא מזיק כמו שאולי נתפש. בטח אם אומץ על ידם לאחרונה.
     
     כולם חיים מול האמונה, אלוהים ליתר דיוק, על ריבוי ווריאציותיו, ואמונות מיסטיות, שלא לומר תפלות משלימות את החסר באל.
     מאמינים בקיומו- בראו אותו כדי שיתכתב עם חזונם, גייסו אותו, לחזונם,
     שמרו על תצורה כזו או אחרת של מילוי חובות מולו.

     למה?

     1. מכניקת המחשבה היא אמונתית בעיקרה:
        הנחה מקדמית א-פריורית על משהו, ואז אינסוף רבדי הנחות פרשנויות וחיזוקים, כל חיווי יכול לחזק את הרצון, המטרה ואת היפוכה, באותה מידה ועת.
     2. בעולם הכאוטי שהם נמצאים בו, שבו רוב האמצעים כשרים, חותרים לסדר, רוטינה, מעקה, גם אם מופרך, מומצא או שרירותי. מה גם, בעיקר עם, שכן הם בראו אותו.
     3. באי-וודאות שהם נמצאים הם צריכים כוחות גדולים שיטו את סיכויי יוזמתם לטובתם.
        האל יגוייס ויעזור.
     4. בריבוי מקרים, יפעלו באופן שיכול להיתפש לא הוגן, צודק, ראוי.
        בכך שהם מתייחסים ישירות ליישות עליונה, משלמים לה את המחילה,
        רצוי מראש- כבקשיש, אבל גם בדיעבד, לאחר המעשה כטיפ יתקבל בברכה,
        עוזר להם להסתדר עם אישיויות המשנה שבדרך, שמשלמות את המחיר,
        שכן הם מטפלים ביישות העליונה. הבכירה ביותר. באל.

     אופטימיות

     תופשים מציאות בצורה שאינה סבירה,
     אלא כפוטנציאל התפתחות ערכי כלכלי,
     מזהים את הערך והתועלת בהיותה,
     משוכנעים בהתכנותה,
     אוהבים ומגייסים את מי שיעזור לברוא אותה
     ויתמוך בה.
     
     בהערכת סיטואציה, כהתנייה הם בודקים אותה ערכית,
     בשונה מאחרים שמעריכים את השווי העכשווי של נשוא בדיקתם,
     הם משערכים את גובה התקרה שהשינוי שיטמיעו עשוי להביא. זוהי אופטימיות היזמים.
     כך, מספיק שפעולה יזמית אחת תצליח, היא תממן נפילות שבאו לפניה, ואולי אחריה.
     
     לכן בצד אפשרות להצלחות גדולות, הסבירות לנפילות גדולה, שכן:
     1. הסיכויים מלכתחילה, בהגדרה- נגדם,
     2. ובמקרי הצלחה, סומכים עוד יותר על שיפוטם, הצליחו לגייס את מי שראו את הצלחתם, ומעלים את רמת הסיכון בשל חתירה לרווח מואץ ומועצם.
     
     האופטימיות שלהם נסוגה כשמדובר בכספם האישי.
     הם על פי רוב מנסים להשקיע כסף של מישהו אחר, תצורת העבודה שלהם משתנה לעומת כספם.

     רגישות

     רגישים פיזיולוגית, קשוב ביותר לפיזיולוגיה שלהם, מדברים עליה, דואגים לסיפוקה;
     חם/ קר להם, רעבים, צמאים, פיפי קאקי, לא נעים.
     
     החצנת הרגישות, או לפחות היעדר הצנעתו, רמת הטיפול שלהם בצרכים ורצונות היא מיידית ובריבוי תשומות. שלהם ושל סביבתם, יעצרו התנהלות סביבתית בשל צורך שהתעורר להם.
     התשומות הנתבעות יכולות להיות לטיפול בצרכים הפיזיולוגיים או המנטליים.
     
     גיוס סביבתם לטפל בצורך המתעורר, בתפישתם כחלק מאינטרס הכלל.
     בהליך רציונליזציה יסברו שלסביבתם יש עניין אישי לטפל בספחנות זו.
     
     חלק מתפישה זו מקורה בעובדה שמתמרן את חייו באופן שיודע להקיף עצמו במי שיש לו עניין ויכולת לטפל בספחני תשומות.
     
     ספחני תשומות נפוצים בין בעלי כישורים/ מגבלות מובהקים, שאותרו ככאלה על ידי הוריהם או סביבתם, ונתבו עצמם לעולמות פרפורמיות אמנותית ויזמים עסקיים.
     
     ההתבוננות בפריזמה שהיקום נועד לשרת את צרכיהם האישיים והעסקיים.
     
     

     תשומתית

     חרוצים- אין גבול לתשומות שמוכנים להשקיע ב-מה שמקדם את חזונם.
     טוטאליות הכניסה למשהו בהאצה דרמטית הסופחת את כל האנרגיה,
     והיכולת להתנתק ממנו ולא לחשוב עליו יותר כשאיבד את ערכו. וחוזר חלילה.
     נכון להתייחסותם לעסקים וגם לאנשים.
     
     ביצועיזם חתירה לתוצאה. בריבוי ממדים ובמיעוט חסמים ומעכבים.
     
     חרטות זה ציפיציפיאדה של חלשלולשים, בזבוז תשומות לאחור, במקום להתמקד בעתיד.
     לא יבזבזו תשומות על צער פעולות עבר.
     יצטערו על הזדמנויות שלא מיצו.
     
     אין חשש משימוש בכוח אקססיבי מבחינת גיוס העוצמה, השימוש בה, או ההתמודדות עם ההשלכות של לאחר הפעלתו והנזקים שנגרמו.
     
     צפיתי באברהם דשא פשנל אומר בטלוויזיה ש"לחשוב לוקח הרבה זמן, לעשות לא לוקח כלום."

     הזיכרון כתשומה

     הזיכרון לא כולל זיכרון אישי לאנשים, שכן בדרך כלל אנשים הם תשומות למימוש היוזמה.
     הזיכרון הוא ליכולת ותגובתיות ביחס ליוזמתם.
     
     לכן כשיחסים אישיים עולים על ציר התנתקות, רכיב היעדר הזיכרון יופעל בעת שהזיכרון התשומתי יסמן שהפרסונה עשוייה לסייע במימוש החזון.
     
     כלומר אין תפישת יחסים פרסונלית על ציר זמן.

     מבנה אישיות

     מנהיגים, מקובלים חברתית, כריזמטיים, מגייסים לחזונם, אופטימיים, מתארים מציאות כחלק מתחזוק רגשי, מניה דפרסיביים בתדר ובאמפליטודה גבוהים.
     
     דינמיות מחשבתית שאינה מחויבת להחלטה קודמת, וודאי לא לשיקולים קודמים או לאידיאולוגיה אלא למיקסום רווח.
     
     נמצאים בתמונה הרחבה, לא יורדים לפרטים, מישהו מטעמם, בן אמונם, יטפל בכך.
     
     וכמאמר ידידי הצעיר: נזהרים מהכל ולא חוששים מדבר.

325. אחריות רגשית

     שלחתי לקבוצת אנשים מאמרון של עיתונאי שמעריך את כתיבתו-

     • תכנים

       שימוש באירועי ספורט כטריגר לבחינת תפישות אישיות בהקשרים פסיכולוגיים, פילוסופיים וסוציולוגיים.

     • תפישות

       נעדר התכנסות לקונוונציות אלא בחינת התנהגויות למרכיביה.

     • עמדות

       רציונליות, ליברליות, רדיקליות.
     
     

     ---

     אחד מהמכותבים השיב לי ש-
     הוא אכן כותב נהדר עם המון תשוקה מצד אחד ומצד שני ביקורתיות אכזרית, שעושה רגולציה לתשוקה בכתיבתו ש-
     "... עושה רגולציה לתשוקה..."
     נגע לדעתי הבלתי נחשבת, מגזוזטראת צפייתי, בנקודה שנוגעים הציפרלקסים:
     התבטא כמי ששייך לדור ילדינו, שאנחנו הוריו ויצרנו את התפישה המטילה אחריות על תחושה פנימית של סובייקט על סובייקט אחר כלשהו שעורר את הגירוי.
     סובייקט אחר, העיתונאי במקרה זה, לא עושה רגולציה על תשוקה של מישהו, למעט על עצמו.
     הוא מאיר צדדים בהתנהלות אנושית, שבהם, הבלתי מודעים, אלה שיש פער בין תפישתם העצמית הרצויה לבין התמונה שהוא מצייר מצערת אותם מסיבה כלשהי.
     זה לא הוא, העיתונאי מעורר הטריגר שאחראי על הרגולציה לתשוקה.
     מי שמבאס זה המתבאס עצמו.
     זה סיבוב קלאסי שמורכב מ-
     • סובייקט,
     • ההווייה הנידונה,
     • גירוי שסובייקט אחר שיחרר,
     • בחינת הסובייקט את הגירוי,
     • השלכתו על עצמו,
     • אבחנה בפער בין איך שהיה רוצה לתפוש עצמו לבין הרפלקציה המשתקפת לו,
     • הפחתת ערך עצמית,
     • הטלת אחריות על מחולל הגירוי.
     
     לטענתי - תקווה תיאורטית בלתי מבוססת שטרם הוכיחה עצמה בפועל :roll: - הכרת המכניקה הזו היא כלי לייצוב רגשי.

326. הנגשה מקצועית

     ברור שהִתֲרבות המקצועות ותתיהם החל מהמאה ה-20 הואצה בסדרי גודל שונים מכל ההיסטוריה האנושית שקדמה לכך.
     הדעה הרווחת שההתמחות המקצועית הולכת ומתגברת ככל שנוצרים תתי מקצוע נוספים שלא היו ידועים קודם, ככל שלא היו רצונות לצריכת תוצרי מקצועות אלה (- לא צורך, צורך זה להשתין.)
     
     ולדעתי, בצד התמחות שאיפיינה את המאה ה-20, ברבע האחרון של המאה ה-20 קרה משהו מעניין 'ההנגשה'. המחשב, הטלפון הסלולרי הנגישו את כל תחומי החיים לכל, בריבוי אינסופי של מימדים.
     
     כך, ירידת ערך המיוחס לניסיון, שחיקת ערך המיומנות וקומודיטציית הכישרון.
     בעת שעוברים סף כניסת כישורי בסיס
     שהוגבה דרמטית, אך הפך נגיש דמוקרטית לכל
     הפרט התקבל למועדון בר-רכישת המקצוע,
     והודר מתפישת קשה תחליף.

     המשמעות

     אופרטיבית, אחוז המשנים את מקצועות עבודתם במהלך חייהם ביחס למי שעבד באותו מקצוע עלה ברבע המאה האחרון דרמטית, ימשיך להיות מואץ.
     
     כהשלכה מכך, לא בדקתי, אך מצפה בהערכה אינטואיטיבית בלתי סבירה ממבט ראשון, ש-
     % מי ששינה מקצוע שנחשב כמצריך התמחות, למקצוע אחר מצריך התמחות שונה,
     עלה בהרבה יותר ב-30 שנה האחרונות מכל מה שהיה בעבר, ואף בהשוואה למחליפי מקצועות הדורשים מיומנות קטנה יותר.
     
     הסיבה לציפייה זו, שמקצועות מתוחכמים המצריכים מיומנות, משתפים בסף גבוה של כישורי בסיס שמאפשרים את ההתמחות.
     
     ערכית, בשל ירידת מושג אי-התחליפיות, יש יתרון ל-
     
     
     • מי שהצליח להתקרב לתשתיות,
     • מי שנולד עם הקצנת תכונות שיש להן ביקוש.
     עד התפנית למגמה הבאה.

327. הצלחה בפרפורמנס הבימתי

     לספיחת אהבת הקהל צריך
     1. נחישות
     2. כריזמה
     3. כשרון
     שני הראשונים הם תנאים הכרחיים, אך בלתי מספיקים, השלישי הוא nice to have.

328. הטיית שולחן הביליארד

     במרחב שמתכוון לספק הזדמנויות שוות לכל מי שנמצא עליו,
     שימוש בכוח חיצוני שגורם לתוצאה לכוונת המטֶה.
     • היוונים קראו למכניקה דאוס אקס מכינה, אם כי היישום היה שונה.
     • או, הכנסת 'שוחד מיני', כלומר מתן המשנה תוצאה שהוא לא ממין העניין, לא בהכרח מיני.

329. שימון הכתם

     כמעט כל רוכבי האופנועים שפגשתי החליקו לפחות פעם אחת.
     "זה היה על כתם שמן." יבוא הביאור.
     ואני מחפש את הכתמים. לא מוצא.
     יכול להיות שהם בדיוק בדרכם למתחת צמיגי האופונען שייאות להחליק עליהם?

330. הכללה והדרה

     מכליל		מדיר
     מכנס (נורמטיביות)	אמונה	רציונליסט (סביר)
     מניח, חושב, חפץ שהחותר למחשבה רציונלית, עמוק בליבו, בסתר מחשבתו, שותף לווריאציה של אמונת המאמין, רק שמסיבות לא רלוונטיות בוחר להסתיר את אמונתו. חי בתפישה שבעתיד כלשהו האמונה, תיחשף.	תפישה	החותר להבנה לוגית מניח, חושד, שכל אחר לא רציונלי. (לא מבין את הייחוס לאיבר הלב מעבר להיותו אינסטרומנט אורגני לקיום חיים.) מפריד בהנחתו בין היותו מוכוון לאופן מחשבה רציונלי לבין מי שמוכוון אמונתית. רציונליזם, בשונה מאמונה, איננה נמצאת על מנעד 'הרבה-קצת', ולכן הרציונליסט אורב לתפישת האחר כדי ליירט את שמץ התפישה החורגת מרציונליות.
     הדתי החי בביטחון תשובותיו, כלומר הביטחון במקור כל התשובות, מניח שהחילוני בהדחקה, עושה דווקא ומכעיס. בעתיד כלשהו, מוחשי יותר מעתיד בוא הגאולה, משיח או הנירוונה, חסר האמונה יחטוף את הבומבה המאירה והמשנה, הפעם לתמיד, את התפישה הלאטנטית הקיימת ויכיר ב'צדקת' האמונה.	דת	הרציונליסט לא מייחל לכוח עליון מסדר, ומעריך שעמיתיו ייתפשו בקלקלתם האמונתית בטלטלה התודעתית הבאה.
     הלאומן משליך את תחושותיו על הרציונליסט. הוא משוכנע שאם לו יש את תחושת ההתעלות משיוך לקולקטיב נשגב ערכית גם האחר לא נעדר רגשות אלה. מבחינת הלאומן, הרציונליסט בחביון רגשי, נאבק ברגשותיו. מתישהו בעתיד, יראה את האור- יחשף לרגשותיו, ילך איתם, ייהנה מהם, וולונטארית שכלתנית או, שתחושת הלאומיות תכפה עליו בעל כרחו, באמצעות גורם חיצוני עויין שאיומו יוכיח את הצורך הקיומי בשימור זהותו הלאומית.	לאומיות	אין כמיהה לתחושת יחד של קהילה חזקה מפרטיה, המאליהה את קיומה כערך עצמאי ומקודש. במקרים מסוימים היעדר הכמיהה מלווה באי-נוחות או חשש אם מזהה שקידוש ערך הכלל עלול לאיים על פרט כלשהו, ובאסקלציה השלכתית על עצמו.
     המאוהב גורס שהרציונליסט שואף להירפא מאכזבתו הרומנטית. עוד לא הייתה לו ההתנסות הראוייה.	רומנטיות	ולא למחוות ועזרים רומנטיים שהם מהות היחסים הבינאישיים.
     הנורמטיב משוכנע שהלא נורמטיבי מנסה להתכנס לתוך כללים שמיטיבים עימו, רק שאינו מצליח. לעיתים הנורמטיבי יגלה חמלה וגמישות לעצם המאמץ, שכן גורס שאם האחר יתאמץ גם יצליח להתקבל לאחווה, יקבל את הטובין- אישור הכלל, שכן בבסיסו הוא שואף לכך. במי שלא מנסה להתכנס, הנורמטיב רואה כסוציופת. מסוכן.	נורמטיביות	התוצר לשאיפה של הכרת הסביבה נחשבת כבונוס מפוקפק, שכן, אם הסביבה תפעל רציונלית, מה שבאופן גורף, כנראה לא יקרה, לתפישת המדיר קיום הכלל יהיה טוב יותר, וכך אין סיבה לשאוף לנורמטיביות, אלא לרציונליות, בתקווה שנורמטיביות תטמע ברציונליות.
     אמונה, כל אמונה נסמכת על רציונליות. החל מהסיבה למה להאמין, וכלה בהתאמה לתנאי מציאות. אמונה במהותה לא מתיישבת על רציונליות מוחלטת. תמיכת עמיתים לאמונה היא התמיכה האפקטיבית, הזמינה והזולה ביותר. בכינוס דומים לאמונה מתקבל חיזוק ונחמה. בנטייה האנושית, ביחסים בינאישיים, קיים ממד ההכלה, החיבור, הסליחה - גם אם בשם תפישות אמונתיות נעשו נזקים רבים - ממד הכינוס יחד.	הצעה	במחשבה רציונלית יש הפרדה בין העדפות, טעמים ורצון שגם לרציונליסט יש אותם - גם אם נתפש כמנוכר, משמים או חסר אותם - לבין תפישת מציאות והכלים להגשמת תאוותיו. בדמוקרטיה, הרוב לא מהווה כלי להוכחה לוגית ל'צודק' ו'נכון', אלא כלי להתנהלות בחברה. החתירה לפירוק, הפרדה, היא בבסיס המחשבה הרציונלית, המלה ביוונית למדע מקורה ב'חיתוך'. ברציונליות אין חתירה לבנייה. יש לחיתוך. חיתוך מרבי של מכלול המרכיבים, לכן ההדרה.
     נראה שיש יותר חופש בין בחירה באמונה כזו או אחרת מאשר האם להיות רציונלי או לא. נתקלתי במי שנע בין אמונות, דתות, זהות לאומית ונורמטיביות בתוכן. לא פגשתי במאמין שהפך לרציונליסט. פיתוח אמונות ורציונל התומך בקיומן מצריך אינטליגנציה גבוהה מבסיסית. [האם מי שפיתח אמונה מורכבת הוא רציונליסט, שמשווק את האמונה שייצר בלא להאמין לה?]	בחירה	נראה לי שאין יכולת בחירה האם לחתור לרציונליות. נראה לי יותר שזו תצורת מחשבה. לא נתקלתי בחותר לרציונליות, שהחליט לחדול מחתירתו. המנגנון הבורר האם אדם מוכוון רציונליות או לא, בלתי מאובחן לי. חיות עם אינטליגנציה נמוכה משל אדם, מתנהלות ברציונליות תגובתית מול גירויים. הן אולי שוגות בתפישת הגירויים ונעדרות את ממד האמונה, דת, לאום, נורמטיביות או רומנטיקה. חתירה מובהקת לרציונליזם, בצד היותה משוייכת לניתוק רגשי, מקושרת לאינטליגנציה גבוהה, שכן מחייבת כלים אינטלקטואלים לפירוק מציאות למרכיביה, בכל עת, בהיותה מנועה מהתכנסות לנורמטיביות מנחמת.

331. לאומיות, לאן?

     ז'ורז' קלמנסו, ראש ממשלת צרפת בתחילת המאה ה- 20, אמר, שהוא "פטריוט אך לא לאומן" והסביר-
     • פטריוט הוא מי שאוהב את ארצו
     • לאומן הוא מי ששונא את האחרים.
     
     

     ---

     
     בעבר סברתי, שממד ההזדהות הלאומית תפחת ובעתיד כלשהו תיעלם. ייחסתי
     • עצמאות אינטלקטואלית לחתירה המתנערת מגילויי זהות פטריוטית באשר היא,
     • משמעות פרקטית לקוזה נוסטרה אד-הוקי למכלולי חיים,
     • ולתרבות- ערכי הנאה, מקדמי חיים שיתופיים.
     
     עם הזמן פחות נחרץ שזו המגמה,
     ועדיין מעריך, שבעתיד המגמה בלתי נמנעת.

332. הערכותיי המעכירות

     חרא הערכות השפרצתי.
     ההערכות המגדירות, האססמנטס שלי, סובלות (גם) מהבעיות הבאות
     • הן שלי,
       תוצר של חושי ויכולתי לעבד ולהגדיר מאורעות
       ומתייחסות, בדרך כלל, לאוניברסאלי.
     • נחרצות
       לפחות נתפשות,
       לבטח נתפשות שבוטח בהן יותר ממה שאני בוטח בנכונותן.
     לחלקן, בעיקר לקלסיפיקציות של אחרים הסכימו.
     גם הסכים מי שהאססמנט על עצמו נתפש בעיניו כחיובי.
     
     אם לא- פחות יסכים.
     כלומר אני מתיימר לתת תיאור והשומע מסכים שהתיאור אובייקטיבי אם בעקבות הגירוי השומע ייחס לעצמו ערך חיובי.

333. מקצוענות סמכותנית

     אני שומע רבות ש-'אופנוע (כמשל) הוא כלי מסוכן.'
     ולא שכופר בכך.
     
     כן תמה, על
     
     • נחרצות הקביעה של מי שלא רכב על אופנוע שחורץ זאת,
     • אדיקות קבלת הקביעה של אנשים ממי שלא רכבו כאילו הם מומחים הן לרכיבה והן לסכנות.
       (יכול להיות, מאמצים את הקביעה, משליכים את חששם על קביעה אינטואיטיבית זו?)

334. פחד

     פחד הוא רגש שבו התודעה מתייחסת לאלמנט שמאיים על תפישת הביטחון של הסובייקט.
     
     ככל שהאיום יותר גבוה על מערכת הערכים של הפרט הפחד יועצם.
     
     ככל שהתודעה מזהה שיש לסובייקט יותר כלים להתמודד עם האיום האפשרי הפחד יועם.
     
     בפחד, פרטים נבדלים מאחרים
     • בגירויים הסובבים אותם,
     • במדרג ערכיהם החשופים לפגיעה,
     • בכלים שהפרט מזהה שעומדים לרשותו להפיג את האיום
       1. כלים אינטרינזיים תודעתיים,
       2. כלים חיצוניים.

335. דחיית סיפוקים

     ידידי הנערץ הודח ללימודי אופנוע.
     רכש אופנוע כבד.
     הגביל אותו שיהיה תואם את הרישיון שיקבל.
     נכשל טסט ראשון.
     התבאס.
     נסע עליו ברחבה של בין מגוריו.
     נכשל טסט שני.
     התעצבן. החליף מורה ועובר ללמוד בזירת המבחן.
     נסע ברחבה וברחוב של הבניין.
     נכשל בשלישי.
     מוות.
     רכב אראונד דה בלוק.
     אני דאגתי שמא ייתפס.
     כמומחה להימורים וספרדים, הצהיר שאם יראה משטרה יברח, שכן הסיכוי שיתפסו אותו יותר קטן מהנזק שייגרם לו אם רשיונו, שעוד לא הושג יישלל,
     ובכלל, הוא רוצה עוד אופנוע. אחד זה משעמם.

336. בעייתיות אלגוריה

     בשימוש באלגוריה יש בעיה אינהרנטית;
     -עיסוק בהתאמת הדימוי למציאות
     בעוד הוא מיועד להבהיר,
     ייתכן והוא ממרכב אותה בהטענת רבדי יתר.

337. תפישת מציאות!

     הערכת המציאות הנתפשת על ידי פרט,
     בצד היותה תלוייה בחושים הקולטים את הגירויים שלה,
     היא תוצר האלגוריתם האינטלקטואלי המעריך אותה.

338. יאללה להזדרז, הזמן אץ והמלאכה מועטה.

339. קדושה

     
     כרזה על אובייקט, רעיוני או גשמי, כבעל ערך מוחלט.
     • עליונות מוחלטת:
       אין לאובייקט אחר, רעיוני או גשמי, ערך גבוה משל הערך המקודש.
     • יציבות מוחלטת:
       שלילת הערכה דינמית- ערעור, של ערך מקודש, ביחס לערכים אחרים.
     הכרזה על אובייקט כקדוש, היא אחד מאבני היסוד של דתות.
     
     חילוניות היא התנערות מערכים קדושים.
     
     
     
     הקצאת ערך לאובייקט, כשלעצמו.
     
     
     
     אובייקט הוא קדוש, אם סובייקט מקצה לו ערך כלשהו,
     מסיבות וולונטאריות בהחלטה מודעת,
     כשהערך מוחלט,
     לא יחסי,
     לערכי אובייקטים אחרים.

340. אגנוסטיזם

     אגנוסטיות זה סוג של דתיות עצלה.
     
     כלומר, אין מחויבות לעיסוק בהוכחת האל חסרת התוחלת, או בקיום מצוותיו חסרות הערך הנתפש המיידי.
     
     היחיד שמייחס לו נאורות וליברליות שהוא לא רק דתי, אלא שאינו שולל את קיום האל, הוא לייבוביץ', והדומים לו בתפישות, וזאת בשל העובדה שהבהיר שעושה זאת בהחלטת אמונה, כשניטרל את הכוונה להוכיח את קיום האל.
     
     במלים אחרות ללא 'פוליטיות קורקטית':
     מי שעסוק, בשאלת קיום האל או לא, הוא סוג של 'דתי'. ככזה, אינו יכול להיות 'נאור'.
     
     אמונה זה כמו הרבה (זמן) בהריון, או קצת בהריון.
     
     היעדר אמונה זה לא להיות בהריון, אין הרבה או קצת.
     
     מאידך,
     היעדר אמונה באל, גם לא עושה מישהו לליברל נאור.
     
     וכמובן,
     כל אחד יכול לדגמן, זמנית, מקומית, נאורות או ליברליות, במנותק מתפישותיו לגבי קיום האל.

341. החיים

     עוד פלוצר שמסביר לנו מה הם החיים?
     הם תנועה פרסונלית על ציר זמן, בין אירועים שנכפו וכאלה שנוצרו וולונטארית, והממשקים ביניהם.

342. בדיקת גבולות

     מי שנתפש כבודק גבולות, ברוב המקרים, הגבולות ברורים ונהירים לו.
     מה שבודק הוא את טולרנטיות שומר הגבולות ביחס לרצון ועניין שלו.

343. אני מרגיז משמע אני קיים

     הסכמה אינה ערך.
     הבנה היא ערך.

344. מדוע אתה משוכנע שאין אלוהים?

     שאלה נפוצה של מאמינים עממיים.
     
     כמו לאינסוף דברים שאין לי הוכחה לקיימום, אין לי אינדיקציות שהוא קיים
     • יש אינדיקציות לקיום אמונה אצל אינדיבידואל,
     • פחות, אגב, להעדרה.
     חותר לטיפול רציונלי במיפוי היש הנתפש, ולא ב'יש' האינסופי, האמוני, הבלתי ניתן להכלה רציונלית.
     
     צופה באלה שמאמינים בקיום האל.
     יותר מעניין, לטעמי- מה גורם למישהו לשאול שאלה כזו.
     
     אינני עסוק בלהפריך את מה שמישהם לא הצליחו להוכיח, ואז לקבל את ההוכחה.
     מרותק לדיאלקטיקה המוכיחה, להתכנסות לאמונה משותפת.
     התקפות האמונתית הנשאבת מדמוקרטיה נורמטיבית- יש רבים מימיני ומשמאלי, לכן משמש כהוכחה, בבחינת 'אם הרוב מאמין, לא יכול להיות לא בלתי נכון.' מיליארד מאמיסינים לא טועים.
     
     לי, מאמינים באשר הם, לא מהווים מושא להערכה, לחיים טובים, לרציונליות, למוסריות. ואם להודות ולדייק מושא להערכה נגטיבית.
     
     למה עלי להיגרר דפנסיבית למשפט האווילי 'מדוע אתה משוכנע שאין אלוהים'?
     זה בגלל שאתה לא מצליח להוכיח שיש, וחרד לאבד את המעקה הרעוע של אמונתך?

     חיפוש משמעות

     מי שמחפש 'משמעות על', מי שמחפש היכן יראה את היותו כחלק מקונטקסט רחב כלשהו,
     לתפישתי סוג של 'אבוד', חסר אבנים בכיסיו. נידף.

     מציאת משמעות

     מי ש'מצא' את הקונטקסט – כאמוניים ולאומנים אחרים, לא מרגיש אבוד.
     
     הוא נישא על 'מוסריות' קולקטיבית נורמטיבית חמוש בלגיטימציה להגן על המשמעות, להרחיב את גבולותיה בגיבוי עמיתיו.
     
     עשוי להפעיל 'מוסר' קולקטיבי, החורג בעוצמתו מזה האינדיבידואלי בשם מוסריות כלל והגנה על צֶבֶר אינדיבידואלים מפני עימותים מאיימים.

     מידת אי-רציונליות* כתכונה

     (להערכתי) מדד אי-רציונליות אישיותית לא נתון לבחירה. לכן אין טעם להתווכח על כך.
     
     זה לא שיש בכוח אחד לשכנע אחר להקטין מידת אי-רציונליות,
     גם אם אחד יבטיח לאחר הררי טוב זמין,
     והאחר יאיים בתהומות רשע צפוי,
     אם לא ישתנו את דרכנו.
     
     מידת רציונליות של פרסונה היא סוג של תכונה. עם מאפיינים, כנדיבות, ביטחון עצמי-
     מאפיין אישיותי עם רמת תנודתיות המושפעת מגירויים סביבתיים.

     הסתייגות מתבקשת

     מחשבה רציונלית ממש איננה ערובה לטעויות.
     
     תהליך מחשבה רציונלי הוא ניסיון לצרף פרטים למכלול, ייחוס משקל למרכיבים, היררכית חשיבות, קדימות על ציר הזמן.
     
     התהליך לא מבטיח, תוצאתית הצלחה, שכן ישנם מרכיבים בלתי כְּמיתים, וטעויות בהערכתם.
     
     לכן, לעתים, הימור מקרי או אינטואיציה של לקיחה נכונה של המרכיבים באופן בלתי מפורט או מתומלל מביא גם לתוצאה נכונה.
     
     אמפירית, מחשבה רציונלית מגדילה את היכולת להגשים ולקדם רצונות וטעמים לעומת ייחול מטפיזי ליישות אמורפית שתסייע.

     אמונה אל-מדינה

     המתאם בין החותרים לאֱמוניות, הסתמכות על כוחות מטפיזיים חזקים כאמונה ואל,
     לבין החותרים למדינה חזקה,
     הוא מובהק ומעניין אם גם לא מושלם.
     
     שני המקרים מהווים ייחול לכוחות חזקים השולטים על פרטים.
     
     אבולוציונית, מדינה כארגון מעבר לתפקודו הפונקציונלי כאוס פרטים המתאגדים לתצורת חיים רציונלית, היא טרנספורמציה, אקסטנציה של אל, גם אם ישנן דמויות 'חילוניות' החותרות מדינה חזקה עם מאפיינים מיתיים המדירות מהשיח שלהן את האמונה באל.
     המדינה עבורם מהווה ייחול לכוח מסדר עליון.

     אישית

     מרבה לטעות. בטח ביחס למה שהייתי רוצה לטעות.
     
     בכל טעות,
     
     אם הייתי חכם לפני המעשה כמו אמי לאחריו, מצבי היה עוד יותר טוב.
     
     בפוסט מורטם, או שנעשתה שגיאה באיסוף כל המרכיבים, או בשקלול המשקל.
     
     

     ---

     *
     רציונליות היא מוחלטת.
     אי-רציונליות היא מידתית.

345. התמכרות פרקטית

     התמקדות במעשיות- פרקטיות בדומה להימורים, אלכוהוליזם, נרקוטיקה ודומיהם, היא צריכה מנטלית ממכרת- מוצרי עניים, של פרטים במחסור, שמייחלים לשחלוף מתמיד של מצב קיומי בבום טראח בוינג מיידי, עכשווי, למצב אחר, טוב יותר, בזול. לכאורה.

     התמכרות

     • רמת צריכה

       -
       של נשוא ההתמכרות הנתפשת כחריגה או על ידי הצורך או על ידי סביבתו,

     • התנהגות לא רציונלית

       -
       שאינה מקדמת את המתמכר אלא בהיבט מימוש התמכרותו, המתאפיינת ומוכוונת בכמיהה לצריכה, בעת שאינם בהישג יד,

     • רמת ההשפעה

       -
       על כוונת התנהלות חיי הצורכים אותם בהשוואה לעצמו במצב של אי-צריכה.

     בשונה מהימורים

     במרחב הנורמטיבי, מעשיות היא ערך נשאף, חיובי, ראוי,
     שמונע השחתת תשומות יקרות לריק,
     בשונה כמובן מהתמכרויות להימורים, אלכוהול, נרקוטיקה ודומיהם.
     
     להשגת התמכרויות יש לצרוך משאבים כלכליים, מוצרים ברי קיימא, כדי להשפיע על עולמו הפנימי של הצרכן.
     
     יישום מחשבה המתאפיינת בפרקטיקה פותרנית פועל הפוך;
     באופן בלתי מבוקר, מנסה להשפיע, תמידית, על מציאות סובבת.
     
     מימוש ההשפעה מתאפיין בסימפטומים כ:
     • חתירה לשינוי מתמיד,
     • תודעה מוכוונת ממוקדת לפעולה,
     • מתוך מצב של אי-נוחות מצבי,
       • כלומר אין בהכרח הנאה מהיישום, אלא אי-נוחות מהעדרו,
     • חתירה למיידיות אפקטיביות המעשה- כאן, עכשיו ומייד,
     • מידת הנינוחות ההתנהגותית הנתפשת בין המעשה לבין השפעתו,
     • שימוש במשאבים רבים ויקרים,
     • עד לאפשרות של ניגוד לרצון האחר, או מסגרת חברתית
       • שימוש באלימות, או עבירה על חוק,
     • הרציונל המתומלל המקדים מאבד חשיבות ביחס למימוש המעשה,
       • לכן הסבר של
       • 'דחף',
       • 'רגש' אנושי בלתי נשלט,
       • שיקול דעת לקוי רגעית,
       • או פעולה למען הכלל
         עשויים לשמש כרציונל לגיטימי בדיעבד,
     • לאחר השינוי, היעדר הפוגה לקראת הטיפול בשינוי הבא.

     גמילה

     לאלכוהוליזם ונרקוטיקה, כהתמכרויות רווחות לאלמנטים ברי קיימא, יש מכוני גמילה.
     
     להימורים כהתמכרויות תודעתיות פחות.
     
     לפעלתנות יתר יש
     1. שיכוכים מייצבי מצב רוח, ממתנים, מרגיעים, לפני מעשה,
     2. וכן האיום על תוצאות הרות אסון גורל או חופש לאחריו.

     מה קשור לעוני?

     עוני פיננסי כמנטלי, מחייב סיפוק מעשי, מיידי, שלא מאפשר את רוויית הטובין הגדול יותר בשל דחיית סיפוק על ציר הזמן למאוחר יותר או ציר הקיימות לאבסטרקטי יותר.

     רגע, רגע,

     האם זה שונה מהותית מהתמכרויות כהימורים, אלכוהוליזם, נרקוטיקה ודומיהם?
     
     האם ראיתי מכורים שמייחים?

346. נטיית יחסים

     נחשפתי ליחסים בהם אחד מבני הזוג, הזכר, אם נעזוב תקינויות מקולקלות, התאפיין במובהקות מבנה אישיותי של
     • אטרקטיבי, פופולרי רומנטית נחשק, לנשים, עם היסטוריה של צריכת כישוריו בשחלופי בת זוגו,
     • היסטוריה של אלימות כלפי בנות זוגו.
     
     ואני תוהה בהיות בת הזוג מודעת למוניטין, גם אם לא להיסטוריה, מה עושה שם?
     
     וכמובן, יכולים להיות מגוון הסברים וביניהם:
     • עזה כמוות האהבה, ונפלאות הן דרכי הבורא, והאהבה היא עיוורת.
       • אחלה הסבר אך לא בספר ביתנו.
     • מזהה את האלמנטים שצחפשת בקשר עם הגבר, ומתעלמת מהמוניטין, שכן הטובין גדולים יותר.
     • יתרון לגודל, או לפחות לכמות-
       גבר אטרקטיבי למספר נשים, סיכוייו הסטטיסטיים להיות אטרקטיבי לאשה נוספת גדולים, שכן זה יש בו אלמנטים שריבוי פרסונות זיהה בו. 
     • ובנוסף,
       • תחושת הערך, הכוח, שמתקבלת שהכישורים המוקצנים יופנו החוצה- יתרון רתימת בת הזוג מול הסביבה, המעגל החיצוני, בתקווה שלא יופנו פנימה לפגיעה אישית?
       • יכול להיות שישנה תחושת ההתעלות של
         'זהו המיתוס, אתי יהיה אחרת, ולכן אני שווה יותר'?

347. 4 שלבי פוטנטיות

     במחזור החיים, בחינת אחריות ויכולת ישנם ארבעה שלבים.
     1. צמיחה, אינקובציה
        1. בשלב זה, מלידה עד אחרי צבא  (בישראל), הפרסונה צוברת כישורי חיים.
        2. האחריות נמוכה, וכך העצמאות.
           רכישת המיומנויות נעשית במסגרות סגורות.
        3. השלב קצר- לידה עד וסיום מאובחן עם ההשתחררות ממסגרות המקנות כישורי חיים כלליים.
        4. האם מישהו מאריך את התקופה בשל כניסתה למסגרת כלימודים מחייבים שייך לקבוצה הבאה?
           1. שייך לקבוצה הבאה בשל כך שמסגרת הדוקה ככל שתהא תכליתה  השקעה בפיתוח עצמי ולא בספיחת כישורי חיים.
           2. החלטתו להכנס למסגרת כזו היא וולונטאית משמעותית יותר מכניסות החובה, על גבול הכפייה, למסגרות הקודמות.
        5. כ- 20 שנה ראשונות. 

     2. מיטוב, קליימקס

        1. בתחילת שלב זה, הפרסונה בשיא פריחתה הפיזיולוגית והמנטלית.
        2. הפרסונה בשיא עצמאותה- אין מי שתלוי בה.
        3. שלב הבנייה המעצבת.
        4. פעולות הקשורות בחיפוש הדרך למציאת קריירה, התבססות כלכלית בחירת בן זוג והקמת משפחה.
        5. משיא של יכולת, העצמאות הכלכלית בבניה, יש לקיחת אחריות משמעותית והקטנה עצמאות דרמטית עם הולדת צאצאים.
        6. תחילה התקופה מאובחנת סיומה פחות ברור לסובייקט שכן, בשימור רוטינת החיים הנקודה לא מאובחנת.
        7. בשלב זה, לקראת סופו, תתקבע רמת החיים של הפרסונה, כלומר רק במקרים מעטים יהיה שיפור או דרמת הנסיגה ברמה הסוציו-אקונומית של הפרסונה.
        8. ייתכנו מצבי
           1. סימולטניות בין הקמת משפחה לפיתוח כלכלי,
           2. הקמת משפחה קודמת לפיתוח כלכלי
           3. הקדמת פיתוח כלכלי להקמת משפחה
              1. מגמה בחצי המאה האחרונה במערב,
              2. בחברות ערביות שהקריירה המקצועית ידועה מראש ויציבה על ציר זמן, הקמת פתרון מגורים הוא הגרסה להקדמת פיתוח כלכלי למשפחה.
        9. כעשרים-עשרים וחמש שנה.

     3. מיצוי, אומניפוטנטיות

        1. זהו השלב המעניין. בשל חביונו.
        2. היכולות הפיזיות בנסיגה,
        3. יש הגורסים שהיכולות הקוגניטיביות בשיפור בשל ממד הניסיון,
           [שלי לפחות, בדגדרדציה, הניסיון כולל חוויות מהנות ומספקות אך לא רואה בהן ככלים מקדמים.]
        4. המצב הסוציו-אקונומי נקבע בשלהי העידן הקודם,
           לכן הסטטוס הסוציו-אקונומי, לא ישתנה דרמטית, אלא
           1. יתוחזק במקרה הטוב.
           2. במקרים מעטים יורע- בדרך כלל, כ-ריאליה, החיים מזמנים הוצאות בלתי צפויות, לא הכנסות ממציאת תיבות תכשיטים נטושות.
           3. מיעוט זניח ישנה מצב כלכלי, או בשל ירושה או בשל פריצה כלכלית.
        5. ישנה השלה של אחריויות עם פריחת הצאצאים.
        6. גבולות העידן הכי פחות ברורים. משני צידיו.
        7. לכן יש בו חביון לאטנטי, ברוב המקרים לא ברור מתי נכנסים אליו ומתי יוצאים ממנו.
        8. אני נמצא בו  ;-P
        9. ההכרה שאינך יודע מה תהיה, אך ההבנה מה כבר לא- ברורה.
           • ואם לא מתסכלת יתר על המידה, זו ידיעה מנחמת שלא לומר אופטימית.
           • אמנם היכולות והחדות בנסיגה אבל היחס בין רמת היכולות והעצמאות לשפל המחויבות הוא בשילוב אופטימלי להגשמת רצונות.
        10. תנועת החיים מסיטה את תשומת הלב מהאבחנה לכניסה לשלב זה.
        11. מבינים את היות הסטטוס, בדרך כלל, אחרי שהסתיים.
        12. עשר-חמש עשרה שנה.

     4. התכנסות אימפוטנטיות

        1. שלב השקיעה בה היכולות בנסיגה ברורה ואיתם העצמאות פוחתת.
        2. אנשים נבדלים במשך וקצב ירידת היכולת ואיבוד העצמאות.
        3. העידן נפתח בצורה לא ברורה, בדרך כלל בהדרדרות בריאות, ומסתיים באופן מובהק.
        4. עשרים-שלושים שנה.

        הוספות

        1. איזה אמריקה גיליתי?
           • אמריקה ישנה וטובה.
           • מניח שלא גיליתי דבר. לאיש.
           • שמחת האחיזה המתמללת, חדוות ההצפה והניסוח.
        2. הנכתב כאן מתייחס לריבוי היבטים ולאו דווקא לתעסוקתי.
        3. פעולות שאופייניות לעידן שנעשות בעידנים אחרים לא משנות את העידן
           [כאכילת דייסת בוקר בערב לא משנה את הזמן, והאלגוריה לא כופה את עצמה על המציאות :-) ]
        4. אפשר להסיג אחור את מחוגי השעון, אבל תנועת הזמן והעידנים תישאר קדימה.
        5. התוכלו ילדים, לאתר היכן אתם נמצאים?
           האם אתם מסונכרנים, או לעידן או מנסים להביס את הסטטסטיקה?

348. התכנסות אימפוטנטיות

     1. שלב השקיעה בה היכולות בנסיגה ברורה ואיתם העצמאות פוחתת.
     2. אנשים נבדלים במשך וקצב ירידת היכולת ואיבוד העצמאות.
     3. העידן נפתח בצורה לא ברורה, בדרך כלל בהדרדרות בריאות, ומסתיים באופן מובהק.
     
     התוכלו ילדים, לאתר היכן אתם נמצאים?
     
     האם אתם מסונכרנים, או לעידן או מנסים להביס את הסטטסטיקה?

349. אני מרגיז משמע אני קיים

     הסכמה אינה ערך.
     
     הבנה היא ערך.
     
     בילדותי הורי נקטו ב-
     מצ'פט צך- אתה מתגרה, וב
     צהוב צך שוין און- וזה שוב מתחיל.
     
     עם הרכות המערסלת של השפה החומלת.
     עד היום במצבים מסויימים הניגון צף באוזני. גם להוציא משלווה זה לא ערך.

350. ערכי רכיבה דו-גית

     בצד היות אופנוע, עבורי, כלי תחבורה כייפי בצורה בלתי רגילה*, מודע לכך ששתי טביעות גומי מחברות אותו לקרקע, והפיזיקה עובדת כל הזמן. מה שאומר, ניהול המחייב אפס סבלנות לטעויות- כל טעות תגבה את מחירה, בבריאות, במזומן. מייד. ביוקר. בפירוק ערכי רכיבת האופנוע מוצא:
     
     

     הערך	חשיבות לי	הערה
     מוביליות תעבורתית	הכי גבוהה	היכולת לצאת מדלת היציאה ולהגיע לדלת יעד אחר היא פנומנאלית. ההשתחלות בתנועה נוחה יותר, החנייה לפתח היעד הופכת את ציפיית מועד ההגעה למדויקת יותר ואת שולי הביטחון לצרים הרבה יותר.
     תחושת שליטה על מורכבות	גבוהה מאד	השליטה על כלי מורכב, במהירות גבוהה, התחשבות בכוחות פיזיקליים, חוקי תנועה, התנהגות נצפית או לא של העמיתים החולקים את הכביש. תמלול המורכבות בזמן אמת- כיף כשלעצמו.
     תודעתית	גבוהה מאד	הרכיבה היא סוג של אנטי-דיפרשן מצד אחד, מצד נוסף, הנסיעה, הוויברציות, הנוף המונוטוני, מכניס למצב תודעתי שבו תפוקות הניסוחים (שלי) מרקיעות.
     כיף	גבוהה	כייף הנלווה לרכיבה במהירות גבוהות, ועוד יותר בסיבובים או האצות, מה שקוראים 'חופש'- מינוח שלא התחברתי אליו, ממריץ אדרנלין. נסיעה, לכל יעד, מקבלת ממד אחר כשאין תיווך בין הפנים ל-חוץ. מזג אוויר קיצוני, תעופת אבנים או חרקים יכולים להעיב, ועדיין.
     כלכלית	גבוהה	הכלכלה הנתפשת של רכיבת אופנועים בכל האמור למילוי דלק היא של חסכנות גבוהה. עם זאת קנייתם, שנעשית ברגע אופורי מקזזת משמעתית את הכלכלה הטהורה, תחזוקת היקרים יקרה מאד ועלות הביטוח מופרכת. אבל היום יום, הקילומטר המוסף זול ונוח יותר.
     תדמית	נמוכה מאד	מביך. מתבקש שכל אחד יעיד על כך. לא מייחס לרכיבתי משמעות תדמיתית. לא חלק מאישיותי. חש לא נוח להופיע במקום לבוש כ'אופנוען' נראה לי מגוחך, מדיי 'מתקשר, מייחצן, מתחזק' תדמית, שהיא אפילו לא מי יודע מה נשאפת, ואף ייתכן שהיא פתטית, ומשייך אותי לכאלה שכן. לכן גם אין אביזרים מעידים. כמו ניסיון אחר לא היכולת והניסיון המוטורי לא מיוחצן מחוץ לקונטקסט.

     
     *- מבחינתי אופנוע הוא כלי שמתכתב עם התודעה אינטנסיבית יותר מכלים אחרים.

351. ידידי הנערץ

     מכנה כך את אחד מחבריי.
     לא רק מפני שהדבקת התואר המסויים לפרסונה הפרטיקולרית מעוררת חיוך על פני המכירים אותו.
     אלא גם ובעיקר,
     שהאיש הוא אקספריינס ג'נרייטור, יצרן חוויות.
     
     רצון, כישור, קיום, ייצור חוויות לאחר- קיים אצלו. במובהק.
     
     אני אסיר תודה לו על שרווייתי ממנו, בשל מאפיין אישיותי זה, חוויות משמעותיות, שלא הייתי חווה בלעדיו,
     נהנה להכיר בכך, להוקיר את זה.
     
     ולא פחות,
     בהשראת התנהלותו, סימנתי לעצמי איך אני רוצה להתנהל:
     'כשאהיה גדול רוצה להיות יצרן חוויות לאחר, למי וכפי שבוחר'.

352. מאיר שלו

     מאיר שלו מניפולטור של משמעויות וחיוויים.
     
     בספריו,
     בתנועה של V משולש שלושה קודקודים עם שתי צלעות,
     לוקייח חיוויי מציאות ומותח אותם למשמעויות פנטסטיות, שמיצרות דימוי עם משמעויות חדשות.
     
     ובתנועה הפוכה-
     נוטייל דימוי, מביא לו זעץ, ומכופף אותו להוויה מציאותית.
     
     לחי או דומם הוא מצמיד פעולה או תיאור שמאניש אותם שלא תואם את העצם.

353. הדדיות, ערש הנורמטיביות

     פרוטוקול ההדדיות ביחסים בינאישיים מעניין, אותי, בריבוי ממדים;
     • היות צבר פרטים, יישות קבוצתית אם גם אמורפית כקבוצה,
     • הפרטים מקיימים פעולות אינטראקטיביות של התנהלויות בינאישיות, בדגש על תקשורתיות. כלומר, כל התנהלות בינאישית מכילה ממד תקשורתי.
     • מנגנון הדדיות: פרסונה אחת, מתנהלת, מתַקשרת מול פרסונה עמיתה באופן מסוים. הפרסונה השניה בוחנת התנהלות זו על-פי סט מדדים מתומללים ברמה כזו או אחרת. המדדים:
       • רגשיים,
       • ערכיים,
       • תועלתניים
     • ומגיבה על-פי עקרונות שהיא (הדמות השניה) זיהתה בהתנהגות הדמות הראשונה. כלומר, עקרונות שהדמות הראשונה הניחה, והשניה הטמיעה. וולונטארית. מרצונה.
     • כשהתנהלויות הדדיות משוחלפות בין ריבוי זוגות אינטראקטיביים, נוצרת, נוצקת, נורמטיביות.
     • נורמטיביות: התנהלויות הדדיות הנפוצות בין פרטים.
     • נורמטיביות, כברירת מחדל, מקלה על מי שלא מתאים לו לחפור בכל התנהלות מחדש, ולראות אם מתאימה לו. לכן הנורמאיבי פונה לפרוטוקול מוטמע, שעבר תקינה- אשרור, תיקוף - חברתי. הדדי.

     תוספות

     מינון ומידה

     ישנם ביטויים מעניינים כ-
     מינונים, מידתיות.
     
     כשביטויים אלה לא מתייחסים לפעולות מדידות, פיזיות או כימיות
     הם עוסקים בהתייחסות הפרסונה הדוברת לתפישתה את ההתנהגות הנורמטיבית שהוא מתכנס אליה,
     ולא למעשה כשלעצמו.

     הפקרה הפקעה הפקדה

     בעת שפרסונה מגיבה לפי עקרון ההדדיות, מתאימה את תגובתה לפעולה, אמירה, גירוי האחר,
     כשבאופן טבעי, ללא גירוי האחר, הפרסונה לא הייתה מגיבה כך,
     היא בעצם,
     • מפקירה את סט ההתנהלויות הערכיות שלה,
     • בהפקעתה מעצמה,
     • והפקדתה להתנהגות האחר.

     הדדיות היא הגינות לעניים

     כלומר לעניי תודעה, לבעלי תודעה במחסור של תשומות או יכולות.
     
     לאלה שלא מבינים את מושג ההגינות
     וממצעים את מה שמשערים שארבעים מטפוריים מימינם וארבעים וירטואליים לשמאלם היו נוהגים,
     בהניחם שהגינות היא ענף של דמוקרטיה.

     הבהרות

     1. אין כאן המלצה לפעולה כזו או אחרת, אלא תיאור סיטואציה, מגזוזטראת הסתכלותי.
     2. לברך אחר לשלום, ליום הולדתו בשל כך שבירך אותך, לבקרו בסיטואציה שביקר אותך ופעולות דומות הנובעות מתוך אינסטינקט של צידוק הדדיות, הן פעולות התכנסות נורמטיבית, הפקר+ע+דה של עצמאות ערכית.
     3. עשייה מודעת, מתומללת שעולה בקנה אחד עם עקרון ההדדיות, מונחת על סולם הערך (שלי) גבוה יותר.

     הדדיות- אז זהו שלא

     אם הדמוקרטיה נהגה כלפינו, כשהיינו באופוזיציה, לפי העקרונות הדמוקרטים, הרי הייתה היא הדמוקרטיה חייבת לעשות זאת. אך אנחנו לא אמרנו מעולם, שאנו מיצגים את הרעיון הדמוקרטי, אלא אמרנו בגלוי שאנו נוקטים אמצעים דמוקרטים כדי להגיע לשלטון, אך כשנגיע לשלטון נסרב לתת למתנגדנו , וללא רחמים, כל אותם הזכויות והאמצעים שניתנו לנו כשהיינו באופוזיציה.

     – מיכאל זיו דברי הימים כרך ד חלק ב.

     באופן רציונלי לחלוטין יוזף גבלס מבהיר ש-
     1. אם אחד לקח על עצמו אופן התנהלות שתואם תפישה רעיונית, ערכית, צדק, אינטרס שלו,
     2. אחר כלשהו נהנה מיישום תפישה זו, האחר לא מחוייב לאפשר לאותו אחד או לאחרים ליהנות מאותה תפישה גם אם הוא נהנה ממנה, אם לא תואמת את תפישתו.
     כלומר הציפייה להדדיות היא באחריות המצפה.
     [ממתי גבלס סמכות למשהו? הוא לא בכל מקרה?]
     
     אין צורך להתרחק לספירות כאלה,
     בין שניים, מתקיימת דינמיקה של פגישה, שלעיתים אחד, באופן מובהק ממתין לאחר.
     האחר, מנסה, מבחינתו, להגיע בזמן לפגישות, מקציב לכך תשומות רבות, יקרות, מקריבות וכואבות, מבחינתו.
     המחכה מייחל להדדיות שהאחר לא יחכה לו, אלא פשוט יגיע בזמן.
     יעזור לו?

     אישית, מינורי בלמידה,

     לא יכול להתרברב שפיתחתי הבנה זו עצמאית,
     לא להתנאות שלמדתי את העיקרון תיאורטית,
     ואפילו לו להשוויץ שמדמות משמעותית כגבלס.
     
     למדתי עצמאית באמצעות ר.מ., היפה, ששירת אתי בבסיס מודיעין בהר אביטל.
     יצאנו שלושה שבועות שבוע עם אפטר באמצע, אם מתאפשר ובאורך, הכפוף לאילוצי ההתרעות ומצאי כוח האדם.
     
     ר. היה לחוץ בית; הביע רצון רציף, עז, יותר מהמקובל לצאת, הפעיל לחץ בכל בדל הזדמנות, גם מחוץ לסבב.
     עשה זאת בתערובת חן ונחישות שתוצרן יציאות תכופות יותר לו וביקורת הומוריסטית מצד עמיתיו. באחד המקרים, על פי חישובי האקטואריה היבשה, היינו שווי זכויות.
     • באצילותי - כך חשבתי, אז - הצעתי את וויתורי על היציאה,
     • בטיפשותי - כך הבנתי בהמשך - חשבתי שארדה הכרת תודה ממנו, ואולי הערכת האחרים לנדיבותי,
     • בחולשתי - כך אבחנתי בהמשך - נכנעתי לנחישות הנחרצת,
     • בקמצנותי - במעשיותי המאוחרת, בהתחשבנותי האינהרנטית, כשהצעתי את הוויתור הנדיבותי - אמרתי:
       "ר., אני מוותר עכשיו, אבל בפעם הבאה תשמר לי הזכות בינינו."
     ר. נעץ בי את התובנה החשובה, בגוננו טרם יציאתו אז על הגדלת התכנות יציאתו הבאה:
     "כל מקרה לגופו. זה שוויתרת עכשיו, זה לעכשיו, בפעם הבאה- נראה מה יהיה אז."
     חשוב. תודה.

354. התכנסות פילוסופית

     
     יש לי בעייה עם ספרי הגות.
     ריכוז, סבלנות. איך אומרים אנשי ה- ADD- 'מתערסל לי'.
     
     כשקורא ואמור להתכנס לתוך ראש האחר, הקוצים קופצים לי.
     
     מתנצל, לא יודע למי לשייך קרדיט זה- אבל מזדהה.
     כשרואה את מה שעובר על מי שקורא בגרמנית, מברך את מתק גורלי.

355. ערך מדורג

     יושר ושקיפות אינם ערכים כשלעצמם,
     אלא, משרתים ערכים נעלים מהם,
     כמתן משמעות ליחסים.

356. יהירות ופרופורציה

     זה שלא הבנתי משהו, לא אומר שהאחר אידיוט.
     
     בטח שכשזה נוגע לתחום התמחותו, ובורותי.
     
     פשוט, מתבקש.
     
     רואה את הטכנופובים המשליכים את בורותם התפעולית על המכשיר, ומתייחסים להוא שפיתח את המוצר כאידיוט שלא קלע לצורך המיידיות וחוסר הסבלנות שלהם בפעולות נוספות שלא היה בטלפון הפרימיטיבי הקודם שלהם.

357. היפוך מגמה

     האנושות שואפת לאופטימיזציית המשאבים.
     כלומר, אוסף הפרטים מתנהל אינסטינקטיבית ברציונל, שבכל רגע נתון מקסימום תשואה תיגבה ממינימום השקעה.
     גם אם לא נראה כך, שכן בתהליך תוצאות הפעולות הן הנראות, ההתניות וסדרי העדיפויות חבויים.
     
     הנגישות לידע הפכה את הכישורים לקומודיטי נפוץ. ספקה תחושת שפע מדומה. אפילו אשליית שיוויון.
     
     נוצר פער הולך וגדל בין החשיפה לטכנולוגיה בין דור הוריי הבייבי בומרס לבייבי בומרס עצמם, וביניהם לבין ילדיהם.
     
     עם הפער נוצרה גם האשליה אצל פרטים בדור הבייבי בומרס שיודעים להפעיל את הטכנולוגיה שילדיהם יודעים להפעיל, שהוריהם וחלק מעמיתיהם אינם יודעים, שהפערים בינם לבין הוריהם קטנים יותר מאשר הפערים בינם לבין ילדיהם.
     יש לכך גם את ה'קיוויון' שרגשית הם מעדיפים להתפש כחדשניים כילדיהם ולא זקנים כהורים.
     
     תגמול כלכלי נוטה לכיוון מי שמטפל במאסות, כלומר למגוון התשתיות.
     
     עד עתה כל דור שיפר את הנוחות המצרפית ביחס לדור הקודם בכל הקשור לניתוב חלק משמעותי יותר ממשאביו לצריכה שאינה השרדותית, באופן איטי ומתון שהולך ומואץ.
     מניח שעד פה, התפישה מקובלת.
     
     דור הבייבי בומרס שדרג את רמת חייו בשיעור דרמטי מדור הוריו.
     
     לדעתי, יכול להיות שנקרא כ-Charles Holland Duell שאמר ש-
     ".Everything that can be invented has been invented"
     
     החל מסוף המאה העשרים, אנחנו בשיאה של התפתחות זו, ללא פלאטו, בהיפוך המגמה. מדור זה ואילך מניח שתהיה השטחה בשוני הרווחה בין אנשים. כלפי מטה,
     השטחה של תחתית ההכנסה עם תקרתה, שלא כוללת את מי שיש לו נגישות לתשתיות- האליטה החדשה.
     
     ההאטה הגלובלית בריבוי האוכלוסין הוא אחד האינדיקטורים להיפוך המגמה.
     
     לא רואה את קנאק שינוי המגמה, התהליך, הקוועץ' המתקן למגמה.
     
     איך יודע שפסימי- מקווה שהנבואות לא נכונות ולא תתגשמנה.

358. רגולציה שמחה

     העצב אין לו סוף,
     לאושר יש ויש. אם כך, כדאי לשים רגולציה לעצב לא לשמחה. לא?
     

359. זיקנה

     להתאהב ברוטינותיך,
     להתפעל מהן,
     לשווקן לאחרים כמצוינות, להם.

360. תצוקות

     ואני מציק. מעיק, מאיים. ועוד על האהובים עלי. שולייח לדמות אהודה, אסרטיבית, שמעריך, מכבד, עורכת דין אפילו, פינג תקשורתי. גירוי בדמות סוגיה פעוטה, שבהקשרים רחבים יכולה בקלות להמתח לתפקוד הורי, תפישה עצמית של חרדה, יחסים וכאלה.
     
     אחרי כמה שעות של שקט, נורמטיבים רגישים היו מניחים.
     אני מכבד אותה- סוגר שיח, בברכה, ומסמן- שמבין שלא מתאים, סליחה, תודה.
     
     למחרת מקבל את
     "...יש אנשים שביומיום עסוקים בדברים בהולים, ברמה שלא אכלו באותו יום היום, שלא לדבר על אין להם זמן להסתמס עם אחרים או לתת להם תשומת לב ראויה!..."
     
     ואני אומר, ווי יא וולי,
     • בצער:
       עד כדי כך אני מעיק?
     • בתמיהה:
       החיים של אנשים כה קרובים להישרדות?
     • בחמלה:
       (ברור שאני לא מתאים לזה-) אין כאן, בעצם, קריאת מצוקה?
     • בביקורת עצמית:
       כשלתי. לא יכולתי לחזות שהגברת תגיב כמו שתגיב?
     • בשאט נפש (מתונה):
       רגע, תקשורת איכותית, משמעותית היא
       • אקסצ'יינג'ינג רוטינות?
       • התייחסות לסטורוקטורות צד ג'?
       • שיא האינטימיות היא שיתוף אירועים?

361. תצוקות והפחתות ערך

     בהמשך להתכתבות:
     ...אגב אמירותיי,
     בניסוחן, לא אמורות להוריד ערך לאיש.
     הן אינן יכולות.
     ככלל, אינני מתכוון להוריד ערך.
     אני מנסה לאבחן מצבים, התנהגויות אנושיות,
     ולעשות להן קלסיפיקציה מאבחנת אחורה ומנבאת קדימה.
     
     מין תחביב שכזה.
     
     יש מי ששומע, משליך על עצמו ומתבאס שמשייך עצמו למגירה שלא רוצה לתפוש עצמו בה."
     "זה לא האמירות שמפחיתות ערך אלא שהן מציבות מראה שחושפת מציאות וההכרה במציאות היא שגורמת להפחתת ערך לעומת הפנטזיה."
     
     "...נשיקה!
     לא יכולתי לנסייח טוב יותייר.
     ואני שואל, בשמשי כראי/פנס, מה רוצים ממני?
     
     אני סך הכל איש שטחי ועצל שבא לעשות כיף לעצמו ולמי מסביבתו שרוצה להצטרף."

362. שיווק, מכירות ושרות- פתירת, פתיחת וסגירת פערים

     עיסוקים אלה עוסקים ביצירה וטיפול בפערים תודעתיים.
     
     שיווק
     אנשי שיווק, הם מי שפוגשים את הלקוח מקדמית ויוצרים את התקווה לשיפור מצב, מייצרים אופטימיות.
     
     מכירות
     אנשי המכירות מספקים את הרצון שלמוצר שאנשי השיווק ייצרו.
     
     שרות
     בעוד שעל אנשי השרות לסגור פערים שנפערו בשילוב תודעת הלקוח והמוצר עצמו.
     
     

     	שיווק	מכירות	שירות
     פער	יצירת פער תודעתי בין מצב עכשווי של פרסונה לבין השיפור שיתקבל עם רכישת המוצר, או השרות.	סגירת הפער שהשיווק יצר בתהליך המכירה.	על השרות לסגור את הפער היכן שנפער בין תפקוד המוצר בפועל לציפיית הלקוח.
     כישורים	הבנת המוצר אופי אנושי, ממדים רכים.	ביצועיזם יורד לפרטים, חתירה למטרה, יצירת אמון.	הבנת תפקוד המוצר, הבנת ייחוס הלקוח את הבעיה שגויות למוצר, פותרנות בתחום המוצר והמנדט.
     תקשורת	חד כיוונית מלהיבה.	הקשבה לצורך והתאמת המוצר לציפייה.	הקשבה אמפטית לבעייה
     סיפוקים	על ציר זמן.	מיידיים.	על ציר זמן.
     תגמולים	חומריים, הכרה.	כספיים, פר פעולה.	הערכת לקוחות, עמיתים מנהלים.

     יש לכך משמעויות אישיות בהצלחת ניתוב פרסונות לפוזיציות.

363. מעבר כספי

     במעבר כסף בהסכמה של אחד לאחר,
     שלושה מצבים:

     1. נינוחות

        בהזדמנות שהחיים מזמנים לשני הצדדים,

     2. קפיצות

        הנותן יימנע לתת ככל יכולתו על שני צירים
        1. זמן-
           יידחה ככל יכולתו עד שהמעבר יהיה לא רלוונטי.
        2. כסף-
           ייתן רק אם שיעלה לו יותר מהסכום שעליו להעביר,

     3. ניקיון

        המחזיק בכסף נוקט בפעולה פרו-אקטיבית לחזור למצב ללא חוב.

364. גליליאו גליליי,י בתרגומיי

     המפורסם מכולם-
     
     אף על פי כן נוע תנוע.
     לא יודע מי תרגם.

     ובתרגומי

     מעולם לא פגשתי אדם כל כך בור שלא יכולתי ללמוד ממנו משהו.
     
     
     אני לא מרגיש מחויב להאמין שאותו אלוהים שהעניק לנו את החושים, ההיגיון והתבונה גם התכוון שנוותר על השימוש בם.
     
     
     איננו יכולים ללמד אנשים דבר.
     אלא, יכולים לעזור להם לגלות את זה בעצמם.
     
     
     "התורה מראה את דרכי הפעולות להגיע לגן עדן,
     לא את דרך פעולת גן עדן."
     
     
     השמש, על כל כוכבי הלכת הסובבים סביבה ותלויים בה, עדיין יכולה להבשיל אשכול ענבים כאילו שאין לה שום דבר אחר ביקום לעשותו.
     
     
     כל האמיתות קלות להבנה ברגע שנחשפו.
     העניין הוא לחשוף אותן.
     
     
     אני מוטרד כשתוחמים את המדע באמצעות כתבי הקודש, ובכל זאת לא רואים עצמם כמחויבים להתייחס לסיבתיות וניסוי.
     
     
     עובדות הנראות בתחילה כבלתי סבירת
     גם בהסבר קלוש
     משירות את הגלימה המכסה אותן,
     ונותרות ביפי עירומן.
     
     
     מדוד את הניתן למדידה,
     והפוך למדיד את הבלתי נמדד.
     
     
     בשלילת עקרונות מדעיים,
     ניתן לשמר כל פרדוקס.
     
     
     אני סבור, שבדיון בסוגיות הטבע עלינו להתחיל עם ניסויים והדגמות ולא עם כתבי הקודש.
     
     
     היכן שחושינו מטעים אותנו,
     יש להחיל הגיון.
     
     
     הטבע אכזר ובלתי ניתן לשינוי,
     הוא אדיש לשאלה אם הסיבות והפעולות הנסתרות שלו מובנות לאדם או לא.
     
     
     בטוח ייגרם נזק לנשמות אם מה שכבר הוכח יהפוך לכפירה.

365. קווים לדמותי!

     אַלט מייַסע פון די אלטער קאקער און די זיבן קליינע מענטשל'ך לאחרונה, קבוצת חברי ילדות שקפה לי במזגן,
     כלומר בקור רוח, בoff-line, במחשבה יציבה, חוזרת ומתומללת תפישות מקדמיות
     חיווים לדמותי.
     
     בין היתר,
     1. אומר שאני אלים,
     2. מציין שאני חסר הומור,
     3. מחווה שהיה fed up ממני,
        שואל, ב- take-off על ביטוי שלי, לכמה הצקתי היום,
        מציע את שירותיו לסייע לי למטב את אפקטיביות תקשורתי עם חבריו,
     4. מלין שאני תככן שנכנס בין חביירים, משפחות, בעלים ונשותיהם, הורים וילדיהם,
        שאני צבוע, שמאבחן אנשים זהים לאוזניים שונות,
        כן בדק במילון וציין שתככנות משוייכת גם לעורמה,
     5. מתקומם על נסיונותיי לשנות אחרים,
        על חוסר נכונותי לקבל אנשים על תכונותיהם,
     6. קובע שאני דמגוג שעוסק בריכולים, שאין עניין בהם,
        שבשטחיותי אני תופש מציאות בהפשטת שחור לבן, שאני מתמקד בהבנת קו בין שתי נקודות, ובכך אני שוגה באבחנותי, בנפח ומכלולים.
     
     

     ---

     
     אכן, הרווחתי אבחנות אלה-
     ביושר,
     מעט עמל
     ובעניין רב.
     
     ואני בסך הכל כאן, לזמן קצוב, קצר, לעשות פאן.
     8-)
     
     אכן, האבחנות עלי.
     
     

     ---

     
     הצעתי, שאולי אני-
     
     1. אימפוטנט מעשה, נטול חדוות אינסטינקט התכנסות להסכמה נורמטיבית
        (- בחינה ימינשמאלה שבכל עת ובכל צד יש 40 מקיפים, או לחלופין הסתמכות על דומיננט שמייצג אותם.)
        אלא מוטה לקידום הנאה מנטלית של בחינת אי-הסכמה,
        שפרט לפעילויות החותרות למימוש פאן וחוויות, אני די נמנע ממעשה פעולה,
        • ופאן וחוויות אלה מנותבות לתצורות הכייף הצרות אליהן מותנה-
          בדרך כלל הנאה כפלטפורמה מתעלת לתחום החווייה התקשורתית תפישתית,
        • וגם זאת רק למי שאני מזהה שאיהנה לגרום לו חווייה.
     2. שכ-חיה חברתית משוכללת,
        1. שאני מייחס לאיכות חיי החברתיים חשיבות רבה-
           הרי זמני חסר ערך, לכן עסוק בניסיונות לטעון אותו בתוכן ופאן,
           שנמצא הרבה, וורבלית, בג'ים ובלאב המנטלי,
           עוסק אינטנסיבית בתפישות, הגדרות, הבנת מצבים אנושיים, התנהגויות אישיות, יחסים ותקשורת בין-אישית,
        2. מייחס משמעות רבה ליחסים שקופים, גלויים, מבררים, רוויי תקשורת,
        3. לגביי, בסיס יחסים חברתיים הוא
           1. כיף משותף,
           2. לימוד חדש וקידום של המשתתפים,
              1. לימוד עצמי, על השני על סביבתי,
              2. כבקרה התנהלותית (- מתג כיוונון האינסטינקט הנורמטיבי על off) 
        4. שיח מיפוי סטרוקטורות או 'אקסצ'יינג'ינג פרוצדורות' מיותר לי, משעמם ולא מהנה אותי,
        5. שנמנע ככל שמוצא לנכון, מיחסים הנשענים על רוטינה או טקס,
        6. שנמנע ככל יכולתי מרוטינה או טקס כמהות יחסים, וכשרוטינות או טקסים מהווים מימוש יחסים- אף בז לכך, עד כדי איבוד עניין ממשי,
     3. וזאת על ידי שליחת גירויים למי שמעוניין ליצירת תוכן מה-tzzzzz, מהחיכוך,
        • למי שאני מזהה שיש לו עניין בהתרחשות כזו.
          • מכאן הציפייה להתייחסות לכך, שכן למי שאין עניין בהתייחסות- מאבד עניין בהתייחסותו,
        • ובכל מקרה, אין ציפייה למעש ארוך טווח- טרם אבחנתי מי ששינה את אישיותו, טעמיו, תפישותיו, אלא לרצף של הנאות מקומיות.
     4. ואכן, בלא מעט מקרים אבחנותיי נדחות.
        • וכמתבקש ושלא במפתיע,
          בעיקר כאשר הפרסונה המאובחנת,
          שנהנתה מגירויי או אבחנה לאובייקטים חיצונים לה,
          לא נוח לה עם ההפחתה הערכית שהוא עושה לעצמה
          כשיקוף, לאור האבחנה בה שותפה.
     5. כשרואה עצמי מחויב ל
        • הנאתי,
        • ליושר אינטלקטואלי- לבחינת סבירות מי ששחלותיו לא קשורות לסיטואציה,
        • לרצון השותף לחוויה המשותפת,
        • וקביעתו שאולי אינו מסכים לאף מילה, אך האינטליגנציה שלו לא חוללה.
     
     פוטרתי כ- מכבס מלים.

366. האנשת התירוץ לכשל

     • יש התולים את שיבושי הקוהורנטיות בהתנהלותם בבגידת הסדר או הטכנולוגיה.
       • הטלפון נעלב, הסמס דהה, הרכיב שכח, המייל התמלמייל, וכאלה.
       יכול להיות שהכאוטיות לא מאפשרת השתלטות על העזרים, ונעשית השלכה?

367. כמעט

     אלימות:
     • אלימות פיזית הוא פעולה מאובחנת.
     • ומה עם קטיעת תקשורת?
       אז זהו, זה שלב אחד לפני.
     • הקטיעה היא פעולה טרום אלימה, גם אם יש לה רציונל מנוסח היטב על-ידי קוטע התקשורת המילולית.
     • למה?
       • מפני שזו בדרך כלל תגובה מתגוננת מתקשורת קודמת
       • שמטרתה לעצור אותה.
       • אם אלימות מתחילה היכן שנגמרות המלים, הקוטע סימן שהמלים נגמרו לו.

368. מחשבה על משוררים - אריק אלבו

     לא מומלץ להיות משורר.
     משוררים מתמללים מאמללים עצמם לדעת,
     עמלנים ככורי פחם במעבה נפשם,
     זיעתם מדשנת חדוות טרקלינים.
     
     >עצוב להיות משורר. גם אם מרהיב.
     בדרך כלל מרעיב.
     להיות משורר זה למשכן את חייך למילה,
     להשכינה כשכינה.
     
     מילים כעבודת אלילים,
     חלופת צללים לחיים.
     מילים מעציבות, משמחות, מרגשות, מתארות, מתעדות חיים...
     
     מילים אינן מעצבות חיים.
     והחיים, כבודם במקומם מונח, ראוי לחיותם, ללא מתווכים.
     כשאפשר.

369. ציטוטים בשם אומרם

     כפי שאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (מגילה טו, א).
     
     כמתנשא, יש לי עניין, רצון, כוונה, לתת קרדיט למי שהביא לי טובין אינטלקטואלי כלשהו.
     
     כמשמר התנשאותי -
     פוטר אחרים מהבקשה, רצון או כוונה לצטט אותי.

370. יזימה מהקומפורט זון

     חָבר, יזם, שיתף בכוונתו לפתוח עם שותפו חומוסיה.
     בקניון כפרי, על דרך ראשית.
     חבָר לבעלים של מוסד חומוסאי מוכר בעמק החומוס התל אביבי, יקבל ממנו מתכון שם והדרכה.
     אחלה רעיון.
     
     שלושה חודשים אחרי הוא אוטוטו לפני פתיחה.
     לא קבל מתכון, לא שם ולא הדרכה.
     
     השתדך למסעדת קניון חצויה לסנדביצ'יאדה ולפיצריה;
     המקום העובדים הניהול הטיבוח.
     
     בחר שם מתחכם ממחוזות ההומור בטייק אוף לשמות חומוסיות.
     
     מבחינתי, הפעילות היזמית היא שילוב
     
     • יזמות אישיותית,
     • בנייה תודעתית מלאכותית,
     • ואופטימייזריות
     אופייניים, שלתפישתי המסויימת מפספסים מהויות.
     את הקונספט הזה, פרט ליוזמה- פחות אוהב.
     מאחל להם, שתוצאתית, אני טועה.

371. בייצים מחביתה

     להערכתי, בחירת מכונית,
     מוצר יישומי היפר פרקטי, עם ערך כלכלי גבוה,
     בעל משמעות בתוצרי העדפות פרסונליות, ערכיות, אסתטיות, ותקשורת סוציולוגית,
     
     יותר מדירה שמתכתבת עוד יותר עם פרקטיקה ומהווה מרכיב דומיננטי יותר במכלול הרכוש,
     ויותר מתכשיט, שעון, שהוא פחות ערך יותר, והמגוון רחב מדיי, ולכן טעון פחות
     
     זוכר מישהי ממשרד פרסום שאומרת- 'אני רוצה אוטו שחור', ואין לי את היסוד להניח שמכירה את הנרי פורד פורד ואמירתו על צבע מודל T.
     זוכר את הלהיפך- חבייר בא אלי לבדוק האם תא המטען תואם את צרכיו.
     
     הבחירה מבטאת את סט הערכים האישיותיים על מדרג החשיבות בממשק עם האובייקט הנרכש.
     
     אבל להיפך יותר מסובך. אי אפשר לגזור על ההוא שרכש מכונית מסויימת על אופי מסויים. צר מדיי, כוללנות נמוכה מדיי,
     אפילו שזכר מזדקן, נקבה מתבגרת, במכונית אקסצנטרית, עם גג פתוח, הם מקרים פשוטים.

     אופנוע?

     על משקל חלק אחד מחיינו המנטליים אנחנו מכוללים חוקים, ובחלק השני אנחנו מוציאים עצמנו מהחוקים שזה אתה כללנו,
     אפשר לראות בפשטות בכל רוכב אופנוע, ככה ככה וככה.
     
     מצד שני, סף הכניסה לרכיבה על אופנוע הוא גבוה הרבה יותר,
     • רישיון נוסף,
     • רכישת מיומנות רכיבה מורכבת יותר,
     • התגברות על אתוס החשש,
     • התנועה חשופה לחום קור ורטיבות
     הופכת את ההעדפה של איזה כלי לבחור, מייצגת, עם טוויסט, אף יותר מזה הבוחר מכונית,
     גם אם אי אפשר לשחזר ביצים מאומלט.

372. האמת באמצע- ציפה בין שוליים, שאחד מהם, לפחות, מופרך

     האמת באמצע?

     • לא יודע איפה האמת במקרה של שתי גרסאות,
     • באמצע, האמת היא לא.
     • היא יכולה להיות ב
       • קיצוניות אחת של הצגת נושא,
       • בקיצוניות הנגדית,
       • או באינסוף הנקודות באמצע.
     • הסבירות שה'אמת' תהיה בדיוק במיצוע של שתי הגישות- היא כמו בכל מקום מאובחן מתמטי אחר.
     • כנראה שהאמת, במקרה של שתי גרסאות לא נמצאת באופן מוחלט אצל אחד הדוברים, אלא היכן שהוא במרחב.
       • ייתכן שאפילו לא ביניהם, אלא גם מעבר להם.
     נתקל רבות בשתי גישות לאותו נושא, והרתיעה מ-קבלת גישה אחת על חשבון האחרת.
     
     ישנם ביטויים החוששים מהכרעה- קיצוניות, דוגמטיות, נחרצות,
     ולעומתם התומכים בהתכנסות למרכז, מתינות, מידתיות, מינון.
     
     
     הגישה השמרנית להרצה טוענת שיש לרכב במהירויות מנוע נמוכות ומצערת פתוחה מעט (עד רבע מצערת, עד שליש, עד חצי וכו') למשך קילומטרים רבים, וככל שמכסים יותר קילומטרים כך ניתן, בהדרגתיות, להעלות את הסלד ואת מצב המצערת, עד שמסיימים את ההרצה. כאמור, זוהי גישה ישנה שהתאימה לכלים שיוצרו בטכנולוגיות שכבר אינן קיימות היום.
     
     בקצה השני של הסקאלה ישנה גישה הגורסת כי מהרגע הראשון יש להעמיס את המנוע ככל האפשר, בלי לרחם. במילים אחרות לקרוע את המנוע בפול גז ישר מההתחלה, אחרי שהגיע לטמפרטורת עבודה כמובן. לגישה זו יש סימוכין בלא מעט מאמרים ברחבי הרשת, כולל תמונות של לפני ואחרי ומחקרים שמוכיחים שככה צריך. לנו קצת קשה עם קיצוניות, ולא משנה לאיזה צד היא נוטה, ולכן גם את הגישה הזו אנחנו לא מקבלים כמו שהיא. בין שתי אלו יש את הגישה שאומרת שפשוט צריך לרכב רגיל, כאילו אין הרצה, ושחלקי המנוע, כמו שאר מכלולי האופנוע, יתאימו את עצמם תוך כדי עבודה רגילה.
     
     אביעד אברהמי 29/08/2010 12:00
     
     
     זונח את סוגיית האופנוע. היא אולי פרקטית, אבל פחות מעניינת- אותי.
     
     רציונלית, אמת יש אחת.
     
     יש ריבוי דעות, הערכות, טעמים וגישות.
     
     אמת זו לא קשובה לסקאלה הסובייקטיבית של החושש מ'קיצוניות'.
     
     אותו חשש מקיצוניות, יכול להיות רלוונטי להתנהגות חברתית החוששת מהדרה מנורמטיביות, לא מתשובות חתוכות, מדעיות, בנושא מסויים.

373. מחשבה על משוריים- אריק אלבו

     לא מומלץ להיות משורר.
     משוררים מתמללים מאמללים עצמם לדעת,
     עמלנים ככורי פחם במעבה נפשם,
     זיעתם מדשנת חדוות טרקלינים.
     
     עצוב להיות משורר. גם אם מרהיב.
     בדרך כלל מרעיב.
     להיות משורר זה למשכן את חייך למילה,
     להשכינה כשכינה.
     
     מילים כעבודת אלילים,
     חלופת צללים לחיים.
     מילים מעציבות, משמחות, מרגשות, מתארות, מתעדות חיים...
     
     מילים אינן מעצבות חיים.
     והחיים, כבודם במקומם מונח, ראוי לחיותם, ללא מתווכים.
     כשאפשר.

374. עשייה אימפוטנטית

     לתפישתי, כאימפוטנט,
     
     • עשייה, בתמציתה המזוככת, זוכה לאוברייטינג* כמכריעה תוצאה.
     • ההקשר, על ציר המרחב, הזמן, היחסים מנגד- אנדרייטד**.
     * מסיבות רבות.
     ביניהן:
     1. הפעולה נעשית במחוז הפועל ובשליטתו,
     2. ביצוע נגיש,
     3. מימושה מיידי.
     ** מסיבות רבות אף יותר,
     וביניהן:
     
     1. תוצאתה
        1. בלתי מדידה,
        2. רבת ממדים,
     2. הערכת השפעתה מצריכה פרספקטיבה.
        1. זמן
        2. ומרחק.
     3. התעכבות על פוסט מורטם הערכת מכלולים, ייתכן ש
        1. יוביל חרטה, לא רצוי
        2. ימנע פעולה אלטרנטיבית, תחושת תבוסה.

375. הצלחה בפרפורמנס הבימתי

     לספיחת אהבת הקהל צריך
     
     1. נחישות
     2. כריזמה
     3. כשרון
     שני הראשונים הם תנאים הכרחיים, אך בלתי מספיקים, השלישי הוא nice to have.
     
     ואז רואה דמות נידפת עומדת על במה, כולי מתעוות מאי-הנעימות שהדמות הזו חווה, והיא עושה את מה שאני בחיים לא הייתי יכול.
     אז מי החזק?

376. טעות מצערת

     הבחנה

     מרתקת אותי ההבחנה, שאנשים נמנעים מלהסתכל אחורה על מעשה או תפישה ולהתייחס אליה כמעשה או תפישה שכעת היו נמנעים ממנה.
     לתפישתם.
     
     כלומר, לעתים קרובות אני נחשף למי שמעיד על עצמו שפעל או החזיק בתפישה שלא תואמת את שיפוטו כעת, לא היה חוזר עליה, ועם זאת מתקשה להכתירה כטעות או שגיאה.
     
     

     אבחנה

     הייתכן שתיוג משהו כ'טעות', גורם לבעליו
     1. תחושת נחיתות מול מי שמדבר איתו על כך שנחשף בטעותו?
     2. מעמסה רגשית שמעדיף להימנע ממנה, כחלק מתחזוק רגשי?
     3. היעדר תחושת ההנאה של התמלול- 'טעיתי'?

377. כמעט אלימות

     אלימות פיזית הוא פעולה מאובחנת.
     • ומה עם קטיעת תקשורת?
     • אז זהו, זה שלב אחד לפני.
     • הקטיעה היא פעולה טרום אלימה, גם אם יש לה רציונל מנוסח היט--ב* על-ידי קוטע התקשורת המילולית.
     • למה?
       • מפני שזו בדרך כלל תגובה מתגוננת מתקשורת קודמת
       • שמטרתה לעצור אותה.
       • אם אלימות מתחילה היכן שנגמרות המלים, הקוטע סימן שהמלים נגמרו לו.
     * בדרך כלל ההסבר הוא פוסט קטיעה, שמתחבר למהות אלימות.

378. סלחנות

     סלחנות היא תכונה אלוהית.
     אם בנאנוש מקבל מידע ומחליט להתעלם ממנו הוא, איך להתבטא בעדינות, בנאנוש.

379. היפוך

     כתוצר ההאצה הטכנולוגית,
     הצפת הידע,
     התמוססות ערכו,
     תמונה הייתה שווה 1,000 מלים
     כעת מלה אחת שווה 1,000 תמונות..
380. 

     כיסוי ראש

     רוצה שבדרכי האחרונה אהיה עם כיסוי ראש.
     
     לא לשם שמיים, לשם ארץ, כביש, ומסע אחרון הוא מסע גוף חי לא גוויה.
     כלומר, הדימוי שאהיה בסוג של אקטיביות, בחטף,
     אם יהיה ברכיבה על אופנוע יהיה נפלא, אבל לא מתעקש, עם זאת, רוכב על כך, טריוויאלית ומתבקייש- שיהיה עם נזק מהיר וסופי לעצמי בלבד,
     ומתפעל מאלה שמחשבה על הנושא, דיבור על כך, הדיון גורם להם אי-נוחות.

381. זהירות!

     ריבויי ממדים בסוגיה,
     מטשטש את מוכוונות ביצועיסט
     למיקוד בטיפול בממד אחד אליו מותנה.
382. 

     השראה

     על פי המיתולוגיה המשפחתית
     סבא שמואל,
     לחצי מהם קראו 'שמואל',
     לכד ליסטים, אחז בחצי שפמו,
     וכשההוא נמלט, הדוד נשאר עם חצי שפם ביד.
     
     הוא מת בפעילות, על הסוס, שחזר עם הגופה לכפר.
     מעורר קנאה. כלומר השראה.

383. רוחב איזור הנוחות

     בין היתר, אנשים נבדלים באיזור הנוחות שלהם;
     ישנם מי שמרחב הנוחות שלהם רחב,
     לאחרים צר.
     
     ישנם מי שמחוץ לאיזור, לא נוח להם,
     ואחרים, שמאד מאד לא.
     
     יש מי שמיומן למצוא את מרחב הנוחות שלו,
     ויש מי שפחות.
     
     בחברה המערבית מקובל לחשוב שהצלחה כרוכה ביציאה מהקומפורט זון האישי.
     
     לא מאמין בכך.
     נהפוך הוא, הצלחה נעשית בפעילות מתוך הקומפורט זון:
     1. אי אפשר להגיע להישגים בתחומים שזרים לסובייקט.
     2. מיקוד אנרגטי הוא אולי יציאה מהומיאוסטאזיס,
        הוא אינו יציאה מקומפורט זון.
     3. יציאה מקומפורט זון והצלחה- אוקסימורון.
        לא משהו נשאף.

384. מצפון?

     מה זה מצפון?
     ראית פעם איבר כזה?
     יש סרטן המצפון? ניתוח להסרתו?
     אה, זה קוד, מערכת ערכים, מוסרית?

385. הערות על ערך, ערכים

     ערך

     מתן משמעות פרה-לימינרית לרעיון.
     
     בפרה-לימינריות הכוונה שבשונה מטובין שערכם משתנה בכל סיטואציה, נקבע סט ערכים ב- off-line, 'במזגן'.
     
     בעת הקצאת משמעות לרעיון,
     מצטרפות משמעויות-משנה והאלטרנטיבות הנספחות,
     שהן הקובעות את הערך.

     קדושה

     בתיוג רעיון כ'קדוש' המשמעות היא שאין ערך גבוה ממנו.
     
     לכן לקדושה יש קישור לדת, עולם ציוויים וערכים מוחלטים.

     חוסר ערך

     לא נראה לי שיש חוסר ערך מוחלט עצם הדיון בו מקצה לו ערך.
     
     כל רעיון ממוקם היררכית מעליו.
     
     האם יש משהו חסר ערך.
     
     לאוויר יש משמעות מעניינית במובן שלא משלמים בערכים כלכליים על צריכתו הישירה, והעדרו מונע זה ערך מעניין
     
     אנשים נבדלים, בין היתר, ב-
     • מגוון הערכים שלהם,
     • אופן איסוף הערכים
     • מידת התמלול המגדיר, מתחזק, מבקר את הערכים
     • ביציבות/ גמישות ההתייחסות אליהם,
     • בהיררכיה- תיעדוף, איזה ערך עליון על אחר,
     • בדבקות יישומם אל מול גירויי החיים ביחס לערכים אחרים.

     ערכים

     בניית סט כרכים

     ההסבר לבניית סט ערכים הוא כל כך מורכב ובלתי ניתן לחזיה, שניתן להסביר רגרסיבית-
     כלומר בבחינת סט ערכים של מישהו, ניתן להעריך ממה מורכב.

     אישית

     • אין ערך שהוא פרה-לימינרית, ללא תנאי עליון על כל הערכים האחרים.
     • מרתק אותי לבחון סט ערכים של אחרים, כפי שמתבטא בתקשורת ובהתנהלות.

386. חידושיי והמצאות

     שיטת איכון

     בשירותי הצבאי, איכנתי קורנים.
     עקרונות השיטה, Direction of Arrival, הונחו ויושמו במלחמת העולם הראשונה, ויושמו שתי שיטות נוספות, Time of Arrival, וכן Interferometer.
     במילואים, ב- 1984, עליתי על שיטה רביעית- שימור הסיגנל הסינתטי כפי שנקלט על ידי המאכן מעיד האם קורן משדר ממקומו הידוע, או האם נקלט סיגנל חדש, שמקורו בקורן חדש, או בקורן קיים ששינה מיקום או פרמטרים של שידור.
     ב- 1986 אושר הפטנט בישראל, il90762.
     בארה"ב ניסיתי לקדם את הרעיון, נואשתי מלרשום עליו פטנט.
     
     בסוף שנות ה- 90, חברת US Wirelss, יוצאי התעשייה הצבאית, ערכה נסיונות בשתי ערים לאכן טלפונים סלולריים בשיטה זו.
     הם לא הצליחו, והמייסד נמלט. בשיאה שווי השוק היה כמליארד $. ניהלתי מגעים על שימוש בפטנט שלי.

     מענה קולי

     ב-1985, בדרום אמריקה, הגיתי שיפור המזכירה האלקטרונית, באופן שתאפשר למתקשר לקבל, למשוך, הודעות שמיועדות אליו, באמצעות זיהוי סיסמה.
     
     והשאר הוא פיתוחי התא הקולי, מוצר שפרח כעשור מאצע שנות ה-90, ונעלם.

     מכונת כתיבה

     היה לי, ועדיין, פטיש לכתיבה מוקלדת.
     קליפורניה 1984, מעבד התמלילים. וואו. זוכר. כתבתי עליו את הרעיון לאיכון, אבל בלתי ניתן לנשיאה.
     ניו יורק 1985, למדתי באוניברסיטה להקליד עיוור. באנגלית. מאורע. התאמנתי בבית על מכונת כתיבה מסורתית שקבלתי במובינג.
     
     1986, הוXמתי ממכונות כתיבה ניידות. רכשתי את הקנון. 4 סוללות בומבילות, שורה אחת תצוגה, ועמוד אחד זיכרון על נייר טרמי. כלומר, זוכרת עד עמוד כל זמן שמחוברת למקור חשמל.
     דורון, איריס ואני טסנו מניו יורק לקליפורניה. לקחתי את המכונה לטיסה, לעבוד על מטלה לאוניברסיטה.
     
     הדיילת ראתה אותי מקליד כשהאפאראט מונח על מגש האוכל ".have never seen something like that" אמרה, התפעלה כההוא שראה לראשונה ג'ירפה. רק שההוא לאחור, והיא לקדים.

     פתיחת סים

     כשניהלתי את מוקד הדאטה ב- orange, פעלתי החל משנת 2000, שכל סים שנמכר יהיה פתוח לשימוש בדאטה, שכן לפני כן, הוא היה נפתח רק לפי בקשה מפורשת.
     
     כל גורם בחברה התנגד, כשהטיעון המנצח היה 'אין חברה בעולם שפותחת כברירת מחדל'.
     
     החל מ-2002, כל סים ניתן פתוח לדאטה.

     זיכרון ענן

     בשנת 2003 הצעתי לתת שירותים over the air, שעיקרם איחסון המידע שעל טלפון הלקוח בחוות הזיכרון של החברה.

     עדשות מולטיפוקליות דינמיות

     בשנת 2009, בעקבות צורך/ תסכול אישי, משקפיים שימדדו את המרחק לאובייקט,
     וישנו את הדיאופטריה של העדשות,
     וזאת לטובת מולטיפוקליות.
     כלומר במקום מולטיפוקליות סולידית- אופטיקה משתנה על ציר התעלה,
     העדשה תשנה את תכונותיה בהתאם למרחקה מהאובייקט.
     
     אז זהו-
     http://www.switched.com/2011/
     
     http://www.psfk.com/2011/02/
     
     http://www.gizmag.com/

387. טרנספורמציה הזייתית

     מי שבמאה ה-תשע עשרה חידש את השימוש בעברית,
     היה חוזה חדשן.
     
     מי שבמאה העשרים ואחת מחייב את השימוש
     הוא הוזה שמרן.

388. הטלת אחריות

     מכירים את מי שמייחסים את התקלה,
     לאינטראקציה איתך,
     "כי בדרך כלל זה לא..."

389. הקלות הבלתי נסבלת של איזור הנוחות

     ש"יעבוד", "יחסוך", "יעשה כושר", "ילמד", "יתאמץ"
     הן מעט דוגמאות לקלות הראש שאנחנו מייחסים
     ליציאה של איזור הנוחות של האחר,
     בעוד שאנחנו תובעים שיקדשו את שלנו.

390. יחס שרידה-רצון

     אחד מהיבטי מידת האושר הוא
     היחס בין התשומות המנטליות
     המתועלות לשרידה וצורך
     לאלה המתועלות למימוש רצון.
391. 

     מעגל חיים תקשורתי

     בתחילת שנות ה-80 הופיעו המזכירות האלקטרוניות.
     עשרים שנה אחרי, התא הקולי שובק חיים.

392. ניהול היררכיית ערכים

     שיחקתי כדורגל בקיבוץ.
     נ' ספורטאי תחרותי מהקבוצה השנייה, אישר גול לחובתם,
     כשלא היה ברור אם היה גול או קורה.
     או שערך ה 'יושר' היה לפניו, או הגיב לערך 'אירוח הזר',
     ובכל מקרה, הכפיף את ערכי ה'תחרותיות' וה'ניצחון'
     לאחד מערכים אלה.

393. נבואת שוטים

     ...ואני תמה, באוקטובר 2011,
     האם תצורת המחשב הנייד הבא תהיה בסלולר
     עם קישורית ליחידות i/o כ-
     מסך, מקלדת, מדפסת, רמקולים, שיארחו את המשתמש,
     וזאת, טרם 2016?

394. תלונה אפשרית

     בהדרכה 'רכה', הורות, ניהול אנשים מתוך סמכות ורציונל
     לא מתוך היררכיה, משמעת או חשש,
     בדיעבד,
     הילד, החנוך או המנוהל
     יתלוננו, שההורה, המחנך או המנהל
     לא נקט בפעילות שהוא חשב שיש לנקוט
     וזאת מחשש מתגובתו.

395. אישיויות אדמיניסטרטוריות

     חשות לעתים קרובות, אי-נוחות, הפחתה, להיות ממותגות ככאלה:
     • רואות כפחיתות כבוד להיות מאופיינות כמוטות 'סדר',
     • ודוחות את התיוג אדמיניסטרטור אם הם בעלי תכונות בנות של אדמינסטרציה מובהקת כ:
       • נטייה לטפל בסטרוקטורה,
       • אופטימייזריות של שימוש במשאבי מינימום,
       • אופטימייזריות של מיקסום תקבולים למשאבים שהוקצו.

396. ייחוד אדמיניסטרטורי

     בשונה מאישיות המתאפיינת בהקצאת תשומות מנטליות עיקריות לטיפול בגירויים חיצוניים בהיבטי ביצועיזם, ביצועיזם, יזמות או בתכלול,
     אישיות אדמיניסטרטורית מתאפיינת גם בהיפוך, היעדר התכונה.
     כלומר, אדמיניסטרטור הוא לא רק מי ש-מוטה לייצר סדר, אלא,
     • גם מי שבנטייתו מסתפק בחתירה אליו,
     • או חסר יכולת להסתדר בהיעדרו.
397. אישיות יזמית לעתים, לא תוכר ככזו בשל היעדר מימוש יזמות, בעיקר עסקיות, שמשוייכות אליה.
     ועם זאת, יזמות יכולה להיות מאפיין אישיותי גם אם
     • היזמות אינה עסקית,
     • המאפיין היזמי קיים, גם אם המיזמים אינם מבשילים לתוצאה, שכן אז קיימת, אולי, בעיה של ביצוע, (היעדרו) חתירה לתוצאה, ועם זאת, היזמות כמאפיין אישיותי קיים.

398. חדשות רעות

     נראה שהרוב המכריע עולה על מסלול רמת חיים בחלון הגילאים בין השלושימים לארבעימים.
     (האמת? מתכוון לבין 30 ל- 35.)
     לאחר מכן, כמעט ואין תפניות בעלילה...
     ואם כן - זו כנראה עלילה חדשה.

399. שינוי, רבותי, שינוי

     שמעתי רבים המעידים על עצמם שעברו שינוי אישיותי.
     לא ראיתי מי שאבחנתי שאכן עבר שינוי כזה,
     מעבר לפיצ'פוץ'* מניירות, בשוליים, בהתבטאות.
     אולי אבחנת ראייתי מתקהה, ואולי-
     הכרזה על 'שינוי' מחווה אצל המעיד
     על שיוך מצב בלתי רצוי לתכונה אישיותית מעכבת,
     והתקווה לשינוי תוצאתי עם השינוי האישיותי.
     
     

     ---

     * פועל תחליפי נעדר ערכיות ל- 'שינוי'.

400. פערי דורות

     הצגתי לכמה תריסרי אנשים את השאלה הבאה:

     האם הדור שלנו- בייבי בומרס, דומה יותר לדור הוריו או לדור ילדיו?

     מגוון דעות בני גילי נפרס על-

     1. מיעוט,
        שאנחנו דומים לדור הורינו,
     2. הרוב,
        לדור ילדינו,
     3. ושניים שהפציצו עם,
        'אנחנו באמצע, ביניהם'.

     
     בין העונים מדור ילדינו, הייתה לי התחושה, שהחומל, מזמין לדורו.
     החושב אותנטית מדיר לסביו.
     
     אך בהחלט ייתכן ומטמיע את הטיותיי.

     לדעתי

     ההתפתחות הכוללת המואצת,
     בדגש על התקשורת, הטכנולוגיה והעלאת רמת החיים
     וביטויי החופש האינדיבידואליים הנגזרים מכך,
     הסיטו הדגש מחשיבה קולקטיביסטית לאינדיבידואליסטית,
     ומחריפים את השוני בין דור לדור שלפניו ועוד יותר לדור שאחריו.
     
     הסוברים שדורם דומה יותר לדור ילדיהם מדור הוריהם,
     מוטים מהעדפתם להיתפש כצעירים מעודכנים,
     על המצע המשלה שהם מיומנים בתפעול הטכנולוגיה ואמצעי תקשורת שילדיהם מפעילים.
     
     עם זאת, ערכי ההורים, חוויותיהם, ניסיונם, החתירה למידת המיסוך בחייהם,
     מדמה אותם יותר לדור הוריהם מאשר לדור ילדיהם.

תהיות נוספות

001-100

101-200

201-300

301-400

401-500

501-600

601-700

701-800