מנסח עצמי לדעת –
הרהורים, תהיות, תובנות, קטעים, 101-200

מתואם לצפייה ב- Chrome וב- Firefox

ל-תהיות
001-100, 101-200, 201-300, 301-400, 401-500, 501-600, 601-700, 701-800

תהיות, 101-200

101. טיפשות ואנרגיה

     "ראש דפוק לא נותן לרגליים מנוחה."
     
     אימו של ידידי הנערץ.
     
     ואני מוסיף ש
     "חריצות יתר מעדיפה להפעיל את הידיים על הראש."

102. הכנה רגשית טרם

     "זמזום הדבורה כואב מעקיצתה."
     
     אימו של ידידי הנערץ.
     
     אני מוסיף ש-
     "איום המרומז מפחיד לעתים מיישומו."
     • באיום על אחר, ייתכן ויהיה יותר אפקטיבי לא לפרט את השלכות אי-ההסכמה
     • והצפי לכיף עשוי להאפיל על היותו.

103. שיקול רציונלי

     מה זה הדבר הזה, להצביע למועמד לראשות הממשלה בשל היותה אישה?
     האם אין פעולה זו שקולה להצביע לגבר בשל היותו זכר?

104. הסתרה

     הבריטים אומרים, ש
     "הממשלה מטילה צנזורה על מי שהיא לא רוצה לדעת."
     אנחנו מסתירים את מה שאנחנו לא רוצים לדעת.

105. גזענות

     גזענות היא אבחון שוני מאפיין של קבוצת אנשים ומתן ערך שלילי כולל לקבוצה.
     
     הבעיה עם גזענות אינה יישום קטיגוריות מאפייניה, על ערכים, תכונות אופי וביטויי התנהגות של אנשים.
     
     היכולת לחזות התנהגויות של אנשים על פי ידע מקדמי נצבר הוא כלי קיומי, בוודאי בעולם רב-תרבותי, הטרוגני.
     
     הסקה אינדוקטיבית לגבי מספר פרטים על התנהגות כלל דומה להם, היא כלי מקדם, אם כמובן נעשה באופן נאכון- שמאפר חיזוי התנהלות בדדוקציה שנעשית אחרי.
     
     המושג הרוויח את נגטיביות ערכו לא רק בשל ההפחתה הנעשית כלפי מי שנחשף לפעולה גזענית, שכן פעולה הפוכה, מעצימה לא תיחשב כגזענית ובעצם היא דומה, ושונה רק בערכיות.
     
     המושג גזענות טעון שלילית
     1. כללית:
        בשל גילויי קטיגוריזציה שגויה-
        המחיר הכבד הנגבה במקרים הרבים בהם כושלת האבחנה לחזות או להסביר תופעות התנהגותיות פרטיקולריות על סמך ניסיון מקדמי, עלולה לגרום נזק בריבוי מימדים:
        למרכיבי הסיטואציה, למי שמופעלת עליו הגזענות, לצופים, ולמפעיל האבחנה באופן שגוי,
     2. פרטית:
        בשל נחישות הגזען להחיל מאפיינים גם על מקרים חורגים לא רק בהתניית התיוג טרם,
        אלא ללא בקרת תקפות הממצאים והמסקנות אחרי, אטימותו לקבל את האפשרות של גמישות החלטתו.
     3. והחשוב ביותר:
        העוול, הנגרם לנפגע, שסופח, לעתים את האמפטיה של מי שמתנגד לגילויי ההכללה האבחנתית השגוייה.
     עם זאת, נחשפתי לגילויי אטימות, הדרה, מניעה רבים ומשמעותיים, דווקא באוכלוסיות שהתלוננו על גילויים אלה כלפי עצמם.
     
     אותן אוכלוסיות הדירו פרטים וציבור אנשים, שנדמים מרחוק, או בצמצום חצי עין, כדומים להם. הרציונל למעשה ההדרה מונה גם את "אנחנו מכירים אותם היטב."
     
     אותן אוכלוסיות אף היו יכולות להתלונן על המתנגדים להדרה בכך ש'ליברליותם' מסוכנת שכן המודרים עלולים להפגע אם ישותפו במה שלא מתאים להם.
     זה מעניין, מפני שהמציאות במורכבותה לא מזימה את טיעון המדירים.

106. אידיאליזם

     • האידיאולוג מנסח קוד התנהלות אנושית על סמך רעיון על שמקדש ערך, שסותר את המתבקש, הפשוט והמובן מאליו בטווח המיידי והקצר,
       • היות מישהו אידיאולוג לא תלוי במידת יישומו את האידיאל.
     • האידיאליסט מטמיע פרוטוקול, את רציונל ה'למה', מיישם אותו בטווח הארוך,
       • היות פרסונה אידיאליסטית לא תלויה במידת שיתופה בניסוח האידיאל.
         • לעתים בהבנה,
         • לפעמים ללא תהיות
         • ואף בלי להבין או לזכור למה.

107. תפישת מציאות

     מים אכן זורמים למקום הנמוך.
     השאלה היא, האם בתפישתנו את המציאות, אנחנו מזהים נכונה את נתיב התקדמותם.

108. שוני בסדרי גודל

     אם משהו שונה מאחר רק בסדרי גודל,
     מהותית הם לא דומים,
     הם זהים,
     ושונים רק בסדרי הגודל.

109. פתרון בעיות

     "רעיון הקיבוץ התכוון לפתור בעיה,
     שאסור לגעת בה,
     לא פתר אותה,
     ויצר אינספור אחרות."

110. עבורי

     בשבילי, אנא- לא לעשות דבר.
     אם מבקש במפורש- עבורי,
     גם אז יש להחליט אם לעשות זאת או לא.

111. הערכת ערכים

     בין היתר, אנשים נבדלים האחד מהשני בסט הערכים המנחה אותם.
     העניין הוא, שאנחנו בוחנים אחרים באמצעות סט הערכים האישי שלנו.

112. אהדת ספורט

     אוהד קבוצת ספורט מזדהה בעיקר עם האוהדים העמיתים.

113. מערכת הפעלה

     מכירים את מי שמְתָקשרים כאילו הם טרמינל של תוכנית מחשב?
     מנפקים חיוויים כמה בני שיחם קרובים אל מערכת ההפעלה והזיכרון שלהם.
114. ואת אלה שעוקבים אחרי בן שיחם,
     צעד מקדים- מגייסים אותו אליהם,
     או צעד מאחור- מחמיאים לו, מתחזקים אותו רגשית?
     אלה ואלה חולקים אותו מנעד תקשורתי, משני קצותיו.

115. ניהול סיכונים

     עובד כפיים דיבר ברדיו על החלטתו המודעת לא לחבוש אזניות ומשקפי מגן, כדי להשיג נוחות ברוטינת עבודתו היומיומית. בחלוף השנים הגיע לכך שאיבד את שמיעתו בהליך אטי ורציף.
     
     "מודע" אמר בטון שמסתיר אבחנה אותנטית האם דיבר בהשלמה או בצער.
     
     האם הנזק הוא בשבריר שנייה, או על ציר זמן מתמשך?
     
     מה גורם לקחת סיכונים, די ברור;
     התנהלות פרקטית עכשווית על סמך ידע מקדמי מזמנת תגובות עתידיות בלתי ניתנות לחיזוי.
     כלומר אין ברירה.
     
     התגוננויות נוסח, רוכב אופנוע, עם מגיני מרפקים וברכיים, לא רוצה ליפול.
     נוסעים הנמנעים מלנוע בכבישים עוטפי רצועת עזה,
     אמה של דיילת מתפעלת מהרפתקנות בִתה המצלמת מהטלפון שלה המראת מטוס מתא הטייס, הם חזותיים, מיידיים.
     
     בניהול הסיכונים, ההתמודדות עם איומים,
     המעניינים הם,
     • הערכים המרכיבים את הגורמים הנתפשים כמאיימים, מסוכנים- מפחידים,
     • ההיררכיה ביניהם.
     כלומר, לא רק איך לנהל סיכונים באופן שהתחזיות לא תתממשנה,
     אלא, גם ובעיקר, מה גורם לפרט להימשך לסיכונים מסוג מסוים ולהימנע מאחרים באופן מאובחן
     ובשונה מפרט אחר שנמנע מסיכונים מסוימים ולהימשך לאחרים.
     מהם ערכי היסוד המנחים בנטילת סיכונים מסויימים והמנעות מאחרים.
     
     במהלך החיים מתייחסים ל- ומנהלים את הסיכונים, פועלים מתוך מערך ברירות מחדל פרדיגמתיות המושלכות על סוגי סיכונים מסוימים הנקרים תוך כדי תנועה, בדיסציפלינות מסוימות ומשתנות הנגלות במהלך הפעילות.
     
     פליקס באומגרטנר שקפץ מ- 39 קילומטר, לא רצה למות. בוודאי שלא במהלך קפיצתו.
     אם יתעלם מגורם סיכון אחד או שינהל אותו בצורה לא מושלמת- ישלם בחייו.
     
     המכה בפטיש ללא כפפות, אטמי אוזניים, קסדה או משקפי מגן מחליט בכל פעם מחדש, לא להתחשב בנזק המצטבר הנאסף אל הנצבר אל מול הנוחות העכשווית.

116. פרדיגמה שגוייה

     צורך שירותים מאקס סלבריק'ה ספורטיבית.
     "תגיד תגיד", שואל אותו "איזה קונצנזוס יש עליך, ואתה יודע שהוא לא נכון?"
     חושב רגע ומשתף "כולם חושבים שאני מאד אוהב את אשתי. ואני כל הזמן מחפש לזיין."
     אני עֵד, חושב לעצמי על החלק השני של המשפט.

117. פיצ'פוצ'יישן

     באישיותי השטוחה, רדודה ופחוסה,
     אני מעדיף לייצר חוויות חדשות
     על פיצ'פוץ' הקודמות.

118. תמרורים

     בעישון, שתייה וצריכת סמים
     • כשצורכים לבד,
     • יומיומית,
     • כשחשים אי-נוחות בהעדר,
     • כשהתודעה מתערפלת.

119. התמכרות ובחירה

     כשהתנהגות שהחלה כבחירה
     מורדת לרמת צורך,
     שהיעדרו משפיע על קיום נינוח.
     
     שמעתי עדויות "התמכרתי", וצידוק "זה אנושי" וכאלה.
     ראבאק, כשהתנהגות היא התמכרות, מעצם היותה כזו- כדאי לחתוך אותה.
     למה? מפני שזו הסכמה עם בחירה ששוללת בחירה.

120. שירה בקפה

     הקוקטייל שלי:
     "דייאט קולה, כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה, קש ולימון."
     ובגרסת הקפאין:
     • "הפוך גדול, בחוס זחוחית, חסזק, חלף מוגצף אך לא רותייח, כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה, קש ולימון, השאר מים."
     • מניפולציה
       בקפה יש מי שמתנצל שלא זוכר את ה-
       "הפוך גדול בחוס זחוחית, חסזק, הרבה גצף, חלף מוקצף אך לא רותייח, ו-חוס מלאה קרח, מעבר לגדותיה, קש, לימון והשאר מים."
       שמדקלם בנון-שלנטיות דרמטית, או דרמטיות נון-שלנטית.
       
       הודף את ההתנצלות ב-
       "ממש אין צורך להקצות תשומות תודעתיות בלזכור את ההידרו-גחמות שלי.
       נהפוך הוא, ספיחת ערך מזה שזוכרים פרטים כאלה ממש לא עושה לי את זה."
     • ואז, פרדוקסלית, תוכן ההזמנה בלתי נשכח.
     • והאמת- באמת שאין לי עניין שיזכרו,
     • זה לא עניין של מניפולציה.
     • אם כבר- כפייתיות,
     • לבטח התנשאות:
       • שפה לא שגרתית גבוהה,
       • המלה 'גדותיה' מוכרת לכל ולא בשימוש,
       • הבקשה לא ניתנת לפרשנות.
     • יש לי עניין שיגישו את ההזמנה בדיוק כמו שתמללתי.
     • ועניין גדול אף יותר-
       • שיחייכו.
       • שמושג, לעתים קרובות.

121. היסטוריה

     פרישת מאורעות על ציר זמן, פירוט הסיבות, ההקשרים וההשפעות להיותם.

122. בריחה

     לרובנו החיים בורחים.
     חלקנו בורחים מהחיים.

123. רוטינה בדיקתית

     בדיקה רוטינית של מידע אישי, אינו שאילת מידע,
     אלא הצמדות לאחיזת מעקה מצבי רגשי.

124. עוני

     אמירה בעייתית ככל שתהא - במקרים מסויימים נראה כמחלה.
     כלומר, מתבקש לחשוב שעוני הוא מצב כלכלי,
     ונכון, ישנן נסיבות, מאורעות וכישורים.
     עם זאת, צפייה במתקשים כלכלית, אלו שחווים עוני, מי שהמחסור צרב את תודעתו, מחוה,
     ששינוי כלכלי משמעותי, ממעט להביא מזור לתחושת המחסור.
     בדרך כלל, צריכה המאפיינת מצב כלכלי בחסר אמורה לתת מענה לצורך מיידי במחסור המנטלי.
125. וזה מאד יקר להיות עני.
     בטווח הרחוק מרחיק את השפע ומחריף את הבעיה- מצב ממכר שבו קונים ביוקר את המשככים התודעתיים לזמן הקצר.

126. שינוי ברמת חיים

     עלייה ברמת חיים היא אקט כלכלי,
     ירידה היא טראומה מנטלית.

127. ככה וככה

     "בעבודה אני כזה,
     בבית- אחרת לגמרי."
     • יכול להיות שיש לנו שתי או יותר מערכות הפעלה?
     מסופקני.

128. מונוגמיה. סדרתית

     ידידי הנערץ, היצרי, עתיר הנשים והיחסים עורג למערכת היחסים הבאה. "את אשתי הבאה" הוא מנסח "הייתי רוצה לעשות במטבח" והוסיף כתכונת מפתח על מי שבוחן כרגע- "היא יודעת להביא לי כוס מים מיוזמתה."
     
     חבר אחר, הוא בכלל רומנטי, ועתיר יחסים אף יותר, מחפש את מערכת היחסים הבאה. המורכבת. בסט-אפ. היחסים.
     
     שלישי, פרקטו-קנקרטי-סטרוקטורלי, נפרד מאשתו שהייתה תואמת אותו כגבינה לפיצה, גרב לנעל, דיו לעט, ושנה אחרי הפרידה אחרת החליפה אותה, כולל החמות.
     
     שלושתם על סטרוקטורותיהם השונות מתמקדים בהן, ובנות זוגן הן וריאנט, משתנה.

129. מכירה עצמית

     ייתכן שבראיונות עבודה אנחנו מתייחסים לְמה שאיננו יודעים או מיומנים בהם
     כברי לימוד בקלות,
     ולא כך למיומנויות שאנחנו כן שולטים בהן?
     הרי אלה שאנחנו שולטים בהן קלות לנו יותר, לא?

130. חיזוקים

     בצמאונינו לחיזוקים,
     באיזו קלות אנחנו צורכים חיוויים ורבליים מעודדים
     כתחליף לחיוויים אונטולוגיים מתבקשים.

131. חמלה אימהית רציונלית

     אמא של, מודאגת שבנה 'מפרק ערבים' במג"ב.
     
     "לא שלא מגיע להם"
     מסבירה,
     "אבל אם יעשה זאת שם, יהיה כזה גם בחוץ."

132. הקץ להיסטוריה והתנגשות תרבויות

     • פרנסיס פוקוימה, בספרו The End of History and the Last Man, 1992, גרס שקריסת ברית המועצות מסמלת את קריסת האידיאולוגיות, וחתירת בני האדם למימוש דמוקרטיה ליברלית במתכונתה האירופאית והצפון אמריקאית ויישום עקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי.
     • סמואל פ. הנטינגטון, בתשובתו לפוקויאמה, 1993, The Clash of Civilizations, גורס, שהעולם מחולק לתשע תרבויות עיקריות עם קשרים מורכבים ביניהן. לאור הבדלי התרבות, השפה והאינטרסים, המשך ההתנגשויות ביניהן היא בלתי נמנעת.
       השוני בין הגישות הוא תוצר של:
     • עליונות התרבות האינדיבידואלית רציונלית, מ'כעת' קדימה- פוקויאמה,
     • למול ניתוח מה קרה משחר ההיסטוריה עד עתה, וימשיך.
     • ישנה ירידה מאובחנת בשימוש במכוניות על ציר גיל, בריבוי היבטים-
       • רכישת מכוניות,
       • כמות נהיגה לאדם,
       • שימוש במכונית לקניות- קטן עם הגדלת הרכש האינטרנטי,
       • וכן במספר מנפיקי רישיון, בין הצעירים הולך ופוחת.
       ככל שקבוצה מקושרת לסייברספייס אינטנסיבית יותר, כן המגמה מקצינה.
       ההתניידות הגיאו-לוקאלית קטֵנה.
       אפשר לטעון שמגמה זו פושה בעיקר בחברה המערבית. אני מצפה שההתנהלות הזו תחלחל בריבוי תרבויות: מערכת ההקשרים, האינטרסים הגלובלים מסתעפת כך שהפרגמנטציה על בסיס גיאוגרפיה במגמת התפוגגות, אולי איטית אך בלתי ניתנת לעצירה.
       בסיסי הקשרים האנושיים המשותפים מאבדים את אחיזתם הגיאוגרפית, הם בהליך פעפוע המאיץ עצמו בין תרבויות, כשעליונות תרבותית מתאפיינת באמצעות
       1. מידת היות הגרעין הקשה, הבלתי, מפעפע, גדול וקשה, שמרן ואחוז במורשתו,
       2. וכיוון הזליגה התרבותית-
          • בגדול, לכיוון תרבות האינדיבידואל הרציונלי.
       מערכת ההקשרים, האינטרסים הגלובלים מסתעפת באופן כזה שהפרגמנטציה על בסיס גיאוגרפיה במגמת התפוגגות.
       פעפוע התרבויות. בגישתי- יותר מהרצון להזיק לאחר, שאיפה לעזור לעצמי , גישה שמייחס לכל בני אנוש, מצדד בטווח הרחוק בגישת פוקויאמה:
       • בגישתי- יותר מהרצון להזיק לאחר, שאיפה לעזור לעצמי, גישה שמייחס לכל בני אנוש, מצדד בטווח הרחוק בגישת פוקויאמה:
         • בלתי נמנע, :-)
         • בטווח הרחוק מאד, :-(

133. מחיה

     - אני לא מנהל שיחות עם אנשים לפרנסתי.
     למחייתי.

134. שוחד מיני

     התנעה לפעולה באמצעות החדרת שיקול משפיע שלא ממין העניין.
     סקס הוא רק תצורה אחת של שוחד מיני.

135. מאפייני מחשבה ג'נדרית

     • ניצור עיגול. (השטח המוקף במעגל.)
       נחתוך אותו לארבעה פלחים.
       כל משולש פיצה מבטא נטייה מחשבתית, ל:
       
       1. ערכיות,
       2. רצון,
       3. צורך,
       4. נדבכיות.

     • השערות

       • לכל אחד בהתנהלותו, תמהיל של ארבעת המרכיבים.
       • השונות האנושית מתבטאת בריבוי האפשרויות של
         • גודל כל פלח ביחס לאחרים המרכיבים את אישיותו,
         • מיקום האינדיבידואל על פני כל פלח,
         • והמרובע האמורפי שנוצר מצבר ההתנהלויות על פני עיגול.

     • טענה

       • מחשבה נשית נבדלת מגברית בכך שמצפה למצוא יותר
         1. נשים שהפלחים של נטייה לעסוק בשווי אישי ובשרידה קיומית, גדולים יותר
         2. מאשר אצל הגברים שנטייתם יותר ל מימוש העדפות ותפישת מציאות היררכית.

     • הערות

       • האם התזה העולה כאן תשלל על ידי
         • נשים, בשל תחושת הפחתת ערך?
         • גברים, שאין להם סימוכים?

     • ספקולציות

       האם
       • נשים סובלות יותר מגברים מדכאון (הפחתה בתחושת ערך)?
       • גברים סובלים יותר מנשים מפיצול אישיות (ריבוי רצונות בלתי מבוקר)?

136. הלוואה

     בלקיחת הלוואה יש מרכיב בילט-אין, לאטנטי של 'אולי יופיע מן האין פטור מההחזר'.
     
     אנשים (גם) נבדלים האחד מהאחר ביכולתם לחיות בחוב.
     הכל יעידו שאינם רוצים חובות, ובה בעת (גם) לוקחים משכנתאות.
     
     מניח, שרוב מי שלווה, גם רצה וגם צפה שתהיה לו האפשרות להחזיר את הלוואתו.
     
     היכולת, הנינוחות, לחיות בחוב, הופכת את השאיפה הזו לפטור לכרונית, שכן בבסיס פעולה של המלווה, לדעתי של (כל) מלווה על (כל) הלוואה, יש שתי אפשרויות:
     1. האופטימי, כן תהיה יכולת החזר,
        • כדאי להגדיל את החוב, טוב שלווה, יצא בטוב, מצבו טוב יותר מאשר אם לא היה לווה,
          שכן חי מוקדם יותר ברמת החיים אליה שאף בתחום שבגינו לקח את ההלוואה (ייתכן שבתחומים אחרים, בשל עלות החוב הוריד את רמת חייו, אך זו היתה החלטתו, המושכלת.
          או שלא.)
     2. הפסימי, לא תהיה יכולת החזר,
        • טוב שלווה,
          • מיטיב את מצבו, מייצר פיצוי על היעדר היכולת, אין מה להפסיד,
          • כדאי לו, אם רק יתנו, לקחת עוד שכן מיטיב את מצבו, ואולי אף את היכולת העתידית להחזיר,
          • הרציונל ש'החברה והמדינה צריכה יזמים, לכן יש להגן עליהם במקרה שיטעו', אינטרס הכלל בכלל,
          • המלווה לקח סיכון שמגולם בריבית שגבה, לפעמים ירוויח על הסיכון, לעתים לא, מבחינת הלווה- סיכון של המלווה,
          • הכסף שהמלווה הלווה הוא כסף אקסטרא, מחוץ למעגל ההשרדות, והכסף שהלווה נצרך להחזיר הוא כסף מחייה.
        • לא טוב שלווה, הרע את מצבו,
          • ימשיך לחיות ברמת חיים גבוהה יותר מאשר אם לא היה לווה.
     ובכל מקרה, אם אין ללווה מקורות מהיכן להחזיר,
     הוא מבחינתו, את חלק הרגשי, היקר אף מכסף, מההחזר, החזיר- רע לו, כי אין לו- "מה אקח אוכל מהפה של ילדיי?"
     
     ובמקרה הסופי, המוות יקדים אותו- כלומר, כשימות, הוא אולי לא יוריש, או שיוריש את שאריות מה שלווה, שהחוב יהיה כמה שיותר גדול, שכן צרך את מנת האנרגיה הכלכלית שלו עד תומה, ולא הותיר בצלחת.
     
     המשפט הקודם הוא הקצה של למה לקחת, מין 'לא לצאת פראייר' כזה בסיטואציה העגומה.
     
     זה ההמשך, האבולוציה, של לקחת משכנתא למימון בית שלא יכול לגור בו כעת,
     ובסוף לפחות מיצוי היכולת הכלכלית עד הקצה של כל מה שיכול.
     
     כך ש- בניגוד לגישת ה-50:50 המופרכת של אחריות שווה- אין דבר כזה, ביחסי כל שניים יש תמיד דומיננט על כל נושא,
     לתפישתי, למלווה יש יותר מוטיבציה לקבל את כספו ממה שלמלווה יש להחזירה.
     
     וזה לא כלכלה, זה מהמחוזות הרגשיים המשפיעים על הכלכלה.
     
     האם אני מצפה מ-לווה שלקח סיכונים מעבר ליכולותיו יעשה הכל כדי להחזירם? כן.
     האם אני מצפה שימכור את ביתו ומכוניתו כדי להחזיר, לאור הנכתב קודם? אז זהו שלא. גם הלווה וגם המלווה רציונליים דיים כדי שלא אצפה למהלך כזה.

137. אלוף העולם

     שואל את עצמי במה אני טוב.
     
     לצערי, לא יכול להתנאות שאני טוב בהרבה דברים.
     
     עם זאת, בדבר אחד אני באמת טוב.
     אלוף העולם אפילו.
     לא שזה גליק גדול, אין לכך הרבה מתמודדים, אבל לא משנה את העובדה שאני הכי טוב בו-
     אני חזק בלדעת מה כיף לי, ממה אני נהנה.
     אולי לא בטוח בלדעת מה טוב לי, אבל לבטח מה עושה לי נעים.
     
     אם כך, משנס את מה שנותר ממוחי הרפוי ויחד עם היכולת הנותרת מידיי הרופסות, אתמקד במימוש מה שאני באמת טוב בו.
     
     מקווה שיהיו לי מספיק יכולות כדי לנהל את השוני בין הנעים לטווח המיידי למהנה בטווח הארוך.
     
     

     ---

     מוקף המונים המפקיעים (גם) את הנאותיהם מעצמם,
     מפקירים אותם,
     בהפקדתם אצל אלופים אחרים.
     
     חבל.

138. שלומי

     
     כשנשאל לשלומי, משיב בדרך כלל
     "שלא יהיה יותר טוב."
     למענה שתי משמעויות:
     1. אני השואל. לא מתעניינים בשלומי.
     2. ואם כן,
        • בדרך כלל, שלומי טוב, אני שואף לכך,
          • וגם אם לא, מעדיף להציג שכך,
        • בבסיס התשובה ישנה תפישה, אופטימית, ש
          • לא להתגעגע לְמה שלא ניתן להשגה, כמו לעבר כלשהו,
          • מכיוון שהיכולות, שלי לפחות, בדגדרדציה מואצת, עכשיו זה הכי טוב שיהיה- מבין את זה, נהנה מזה, חוגג את זה.

139. חיה חברתית משוכללת

     היכולת ליהנות ממגוון הרכבים סוציולוגיים, בריבוי מצבים. וליהנות מכך.

140. עסוק

     "זמני חסר ערך. לכן עסוק בלטעון אותו בתוכן ופאן."

141. נחרצות הבורים

     או, בורות הנחרצים.
     • מטפלים במולקולה שלפניהם,
     • בכלים מתוך סט ההתניות,
     • בהעדר מחשבה מקדמית.
     • בדרך כלל בהצלחה, שכן את ההחלטות הקודמות קבלו באופן נכון, אחרת לא היו נחרצים.

142. נדל"ן

     לא אוהב השקעות נדל"ן.
     בטח לא אצל פרטיים, שהנדל"ן משמעותי במכלול הכלכלי.
     רואה בזה קרח בקולה.
     זוכר גם שאלגוריה ככל שתהיה צבעונית היא לא המציאות, המציאות לא משרתת אותה, אם כבר להיפך.

143. ידידו הטוב ביותר

     המחשב הוא ידידו הטוב והנאמן ביותר של האדם.
     כלומר, יכולת החישוב, זיכרון, נגישות ותקשורת מעצימים את תשומות המשתמש ואת זמנו. הם רודפים אחרי כישוריו, עומדים לשרתו למימוש יכולותיו ורצונותיו, ומהווים עזרים למיצוי. ו-לא, אין צורך להאניש אותו. ולא את ההתייחסות אליו. זה אמצעי. ותו לא.
     

144. שפיות

     עוד בלי להכנס ל-מהי, נראה ששפיות, כמו אמת, היא משהו שנתפש כמוצק, אך למעשה דינמי.
     יתירה מזו- נראה לי, שתנועת פרסונה על ציר השפיות היא בכיוון אחד: חזקת השפיות חלה על אדם כל זמן שאינה נתפשת כשפויה.
     בעת שנתפס בהתנהגות כזו- אין למעשה חזרה.
     זה אולי לא אתי, ייתכן לא אסתטי, אבל זה לא במקרה כך, שכן מה שגרם לפרסונה לתפישת מציאות מסויימת שהובילה לפעולה בלתי 'סבירה', הוא חמקמק מדיי מכדי שניתן לאיתור והסרה.

145. דיאלקטיקה של דתיים

     דיאלקטיקה דתית, כשמפעפעת מחוץ לשיח הדתי, משליכה על המחוזות החדשים את התפישה הדתית/ אלוהית:
     ההנחה המקדמית, אקסיומטית, את קיומו של האל, הונחה. כעת רק נותר רק להוכיח אותה, וזאת באמצעות גיוס חיוויי מציאות התומכים בהנחה א-פריורית, הבלתי מוכחת, ושלילת הסברים אחרים, ככופרים בעיקר.
     כלומר ביטוי ההוכחה לְמה שהוחלט על קיומו מראש.
     
     בעוד שבדיונים תיאולוגיים זה ברור, מובן, מקובל, ההשלכה על מחוץ להם מרתקת, נפוצה בריבוי שיחות, ובולטת בניתוחים כלכליים, בהשקעות, ניתוחים טכניים, המתיימרים להבין את הכאוס, לסדר את הרנדומאלי.
     אלה לא מסתפקים בהתמודדות עם אי-ההבנה ובמקרה, אלא מחפשים את חוט השני, ההגיון שמאמינים שקיים אך סמוי, זמנית ורק לבינתיים.
     
     ישבתי בקפה. מאחורי זוג צעיר שישב עם 'פותחת בקלפים'. אני שומע אותה- מדברת בהגיון נפלא לאזני-
     "יש איזונים, אלוהים מרים את מי שלמטה מוריד את מי שלמעלה."
     
     למה יש להוכיח את מה שהונח כקיים?
     מפני שאמונה חזקה ככל שתהא, יכולה לגרום לפעולות ענק, לקידוש השם, לשלילת חיי אחרים, ואולי אף של המאמין, אבל דבר פעוט כהליכה למכולת- לא מאפשרת.
     
     הרצון להסבר ושליטה לא מסתפק בהנחה המקדמית, שאכן יש סדר. בוראים את תפישת הסדר, מחפשים אותו בהוכחות בהמשך לקיומו על סמך הבריאה הראשונית. מין סביבון פרפטואום מובילה, שמזין את עצמו.

146. ייסורי אובדן ההשקעה או הרווח

     על מה מצטערים יותר,
     
     1. על הזדמנות עסקית שלא השתתפו בה ולא זכו בגדול,
     2. על זו שהשקיעו והפסידו את השקעתם?
     
     לא בחרנו, להיות כאלה או אחרים.
     כל אחד מוצא צידוקים להעדפתו.
     
     במקרה הראשון, הרציונליזציה תתמוך.
     
     המקרה השני- הצורך ברציונליזציה מתבקש, אך האפקטיביות שלו פחותה, שכן אונטולוגית נעשה שינוי- יש נזק ממשי בגובה ההשקעה.
     
     אני, כרוב האנשים הקטנים, חסרי המעוף, נטולי האמונה ושונאי הסיכון, המצטערים על תשומות ממשיות שירדו לטמיון יותר מאשר על פוטנציאל רווח לא ממומש.

147. כישורים

     "אין כישורים חדשים.
     יש יישומים חדשים לכישורים קיימים."

148. אחריות יתר

     "מי שלוקח אחריות על מה שלא יכול לקחת,
     לא לוקח על מה שכן.
     ובכל מקרה, זו התנשאות על שאר המשתתפים, גימוד הסיטואציה, נינוס משתתפיה."
     לקיתי בהתנערות וחטאתי בלקיחת יתר.
     מקווה שיותר חטאתי, זה מבחירה.

149. הודאת יתר

     "מי שמודה על מה שלא אמור, לא מודה על מה שכן.
     זהו הבנדודה של לקיחת אחריות יתר.

150. מה יותר*?

     מי שמדבר
     • לאלוהים,
     • לעצמו,
     • לחיית המחמד שלו,
     • לחפץ,
     מה יותר*, אם עושה זאת לבד או בנוכחות אנשים?
     
     

     ---

     *
     מביך/ מעורר אהדה/ השראה/ הזדהות/ הכמרת לב/ לעג/ דאגה/ פתטי/ עצב/, דיכאון/ שמחה.

151. אמנות הפשלת שחלות

     הקטע של חשיפה פומבית של מה שנתפש כחולשה, מרתק אותי.
     על איזה צורך החשיפה הזו באה לענות?
     
     נחשף לאמנים, בעיקר בתחומים הייצוגיים, פרסונות רגישות שמתעלות את הטיפול בעצמן לחשיפה לקהל, הרואות בהפשלת שחלות, הפיכתן, צביטתן ושריטתן בפומבי כחלק בלתי נפרד מאמנותן, טיפול בעצמן באמצעות הצביטה הפומבית.
     
     רואה את זה גם אצל אנשים 'נורמטיביים' במצבים רגישים, נניח בפנייה אל המת על סיפו של קבר בטקס לווייתו לאוזני הקרואים.
     
     רואה בכך מין קריאות מצוקה. לא אפקטיביות;
     שכן הקריאות לא מתכוונות למענה, שתכליתן, אני משער, הוא החצנת מצוקה, שחרור מקל.
     
     מניח שהקתרזיס, תחושת השחרור עובדת לרגע,
     אז מתנדפת, אובדת, ותחושת ההקלה המיידית וזמנית מומרת לדכדוך קיומי מתמשך.
     
     זהו תקשור חד-כיווני של צביטת שחלות שפרט לשחרור מיידי וחד שמשחרר צריחת הכאב מטפורית מעצם החשיפה, שאולי מקלה,
     לא מותירה הקלה או נחמה, שכן במציאות, בגורמי התחושה הרעה דבר לא השתנה פרט לעצם צריבת השחלה.
     
     צריבה זו, אם תיעשה מספיק פעמים לאורך די זמן גם תותיר צלקת נראית, ו/או כאב כרוני מורגש אצל בעליה.

152. מורכבותנו ופשטותם

     "אנחנו נוטים לייחס מורכבות להוויתינו,
     ופשטות לאלה של האחרים."

153. היכן השינוי

     ?
     אנשים לא משתנים.
     אנחנו משנים את תפישותנו לגביהם בעקבות מידע נוסף אליו נחשפים
     ומייחסים את השינוי להם.
     

154. ג$טרונומיה

     "לאכול בלמעלה מחמישים, לא משנה אם $ או €, זה לשלם על אכילת הצלחות, הסכו"ם הנוף והכוסיות. לא על האוכל."

155. עניין תיירותי

     מקומות שהסט-אפ שלהן מסודר פחות מעניינים אותי.
     אלא אם אלה מקומות שהוויית הסט-אפ הוא העניין. בהקצנתו, כיפן. או בכאוטיותו.

156. הוויית הכמו

     'מי שהולך עם פטיש רואה בכל מסמר.'
     
     יחסי תמלול-הגדרה-אלגוריה-מציאות: מאז שזוכר, מנסה לפרק את המציאות למרכיביה, באמצעות תמלול.
     תמלול מציאות לא משפיע עליה. לא הגדרה מצוינת ולא אלגוריה נפלאה. מקסימום תואמים לה, במידה מסויימת.
     איכותם תלוייה בקרבה למציאות הנתפשת, במימד אחד, או לתחכום המלל, וכאן הם דומים לקנקן שלא מעיד על טעם הקפה.
     
     1978, חסקאל העיראקי ואני מסתובבים בימית.
     הוא מספר לי על חלום של בן 18 להיות נשוי, משפחה וילדים.
     חלום שמהמקום שאני בא ממנו, נראה אחר.
     הוא רוצה ארבעה. "...כי לשולחן יש 4 רגליים."
     זהו האירוע המוקדם ביותר הזכור לי להעצמת אלגוריה למציאות, שעורר בי תהיות.

157. טקטיקה או אסטרטגיה

     כשנשאל על ידי מכר על סוגיה מסויימת, איך רוצה- טקטיקה או אסטרטגיה?
     "טקטיקה" משיב.
     איך ירצה אסטרטגיה? הוא שואל עצמו 'מה', לפני שעושה 'איך'?
     כל פעולה מצליחה מרחיבה את ניסיונו בדרכו זו, מאוששת, מחזקת, מטמיעה את התנועה הפותרנית על ציר הלא מתוכנן.

158. דיבורבורציות

     מי שרצה ממני תחזוק רגשי על חשבון יושר אינטלקטואלי התאכזב.
     כלומר, תחת הכותרת בחינה ביושר אינטלקטואלי רצו תמיכה רגשית, עוקפת, עם חותמת הכשר 'יושר אינטלקטואלי', ללכת עם להרגיש בלי, התאכזבו.

159. הרהורציות על הלוואות

     גם אבי וגם סבי היוו מוקד לבקשת כספים. הם נתנו, והלוו.
     אינני בנק ובהלוותי כסף עושה זאת לאור העקרונות שמפורטים להלן:
     1. בהלוואה אין לי כוונת רווח. אך גם לא הפסד.
        אם אגבה ריבית על הכסף, הלווה עלול להתבלבל ולחשוב שיש לי אינטרס בנתינתו. אין. מעדיף שהכסף יישאר ברשותי ויישא את תשואותיו באפיקים בהם מושקע.
        לוקח על עצמי את אובדן ההכנסה האלטרנטיבית על הכסף שמלווה.
        אם אקבל רק נומינלית את סכום הכסף שניתן, לאור שחיקת ערך הכסף על ציר זמן, הלווה קיבל מתנה שלא התכוונתי לתת.
        לכן, כסף שניתן יוחזר בערכים ריאליים.
     2. הלוואה ניתנת כדי לקבלה חזרה. לא כמתנה.
        אבי היה אומר – 'אל תלווה, תן', שכן ישנו מין היפוך מרהיב שכזה, שהמלווה הופך במין קסם כזה מ'מיטיב', 'נותן', ל'מרושע' שבחוצפתו 'רוצה את כספו חזרה'.
        אמי היתה אומרת – 'כסף שהלוותי, אני מתכוונת לקבל חזרה'.
        לאור זאת, מתייחס בחוסר הומור ובהיעדר סובלנות להלוואה שלא הוחזרה.
     3. בנותני את הכסף, מייעד את ההלוואה לקידום מצב הלווה. לא להרע את מצבו.
        כלומר שההלוואה תופנה למטרה בעלת משמעות, ולא להגדלת צריכה שגויה, בלתי מבוקרת מעבר ליכולת, שכנראה הביאה למצב של צורך בהלוואה.
        מנסיוני, רוב ההלוואות אליהן נחשפתי היטיבו עם הלווה רק אם היוו גישור בין צורך לכסף לבין היותו קפוא, במצב צבירה בלתי ניתן לזמינות. הלוואות שניתנו על סמך רווחים עתידיים צפויים, ברוב המקרים אליהם אני נחשפתי, היו יקרות מדיי להחזר, בין אם הוחזרו ובין אם לאו.
        לא יכול, גם לא רוצה, לשלוט או להיות מעורב בייעוד השימוש בכסף שניתן ללווה.
        עם זאת לצערי, מנסיוני, ברור לי שבהפניית הכסף לצריכה, המצוקה הכלכלית תגבר, ובעצם מתן ההלוואה, באופן פרדוקסלי, מרע את מצב הלווה, שעל מצוקה קיימת מועמס נדבך מצוקה נוסף.
        בנקים נוטים להלוות למי שלא צריך את הכסף. נמנעים להלוות למי שצריך. היום מבין את זה. אני במצב שטרם התחרטתי על כסף שלא הלוויתי. כן התחרטתי שהלוויתי כסף ובכך הרעתי את מצב המלווה בכך שאפשרתי לו לצרוך בכספי ההלוואה מעבר ליכולותיו.
     4. אין לי כל כוונה להתעסק עם החוב בשום צורה או אופן.
        מצפה לקבל את ההחזר, כמוסכם, במנה אחת עם פקיעת המועד, וזאת ביוזמת הלווה.
        בהינתן ההלוואה, לא רוצה או מוכן להכתים יחסים, להתפלש בבוץ של משא ומתן על:
        1. שינוי תנאי ההלוואה,
        2. פרישתה מחדש,
        3. להגדילה או לתת נוספת,
        4. או להשקיע אנרגיה כלשהיא בגבייתה.
     5. לאסי שבה הביתה – כסף שניתן בהלוואה יוחזר. במלואו. מבחינתי גם בניתוק יחסים.
        למניעת מצב של עכירת יחסים בעקבות כסף שניתן כהלוואה ובהמשך לא יוחזר מכל סיבה שהיא, הלווה יספק בטחונות ממשיים, ברי קיימא ומימוש מיידי למקרה של חוסר יכולת החזר. מי שלקח ממני כסף ולא מצא לנכון להחזיר– שלא יצפה להבנה או חמלה.
        המנגנון (למניעת פצ'ה מצ'ה):
        הלווה יציע בטחונות להלוואתו ואני אבחן אם מספקים והאם להלוות.
        לא מלווה למי שאינני בטוח שאקבל את כספי חזרה, שכן מי שקיבל ממני כסף לפרק זמן קצוב ומוגבל ידוע מראש, ומסיבה כלשהי לא החזיר:
        1. לקח כסף שאצטרך לצרכי,
        2. ללא הסכמתי,
        "
        3. מנע את הכספים המיועדים למי שהכסף מיועד אליו, ולא הם שהלוו- משפחתי,
        4. הוציא כסף ממאגר כסף שיכול היה להיטיב עם אחרים שכן היו מחזירים.
        5. לכן, היה עדיף גם לו, בכל מימד, אם לא היה לווה מלכתחילה.

160. התייעצות

     התלבטתי עם אחת מיושבות הקפה, האם לפתח רגשות אשם או נחיתות.
     "לגבי האשם אני לא יודעת, אבל במקרה שלך הייתי ממליצה על נחיתות", ייעצה.
     שנונה. מבסוט מתשובתה. "

161. מיצוי משאבים

     בכיתה, ז', די מאוחר, רציתי ללמוד לנגן.
     לאחותי היה אקורדיאון. 'שיהיה אקורדיון'.
     צוּותתיי לאריה רודיך המורה המיתולוגי למוסיקה.
     הצטוויתי להתאמן.
     לא יכולתי לשאת את זה. אחרי שבועיים רציתי לפרוש.
     "יאירי, תמשיך עוד שבועיים?" -ביקשה אמי בנימוק "שילמנו לחודש."

162. שקרי פחדנים

     מכירים את הטקטיקה של בעלי האינטליגנציה הרגשית?
     
     הם לא אומרים לא הם ממוססים - "בהמשך", "יותר מאוחר", וכן הלאה...
     
     ואני רואה בהם גם שקרנים וגם פחדנים- אין אומץ להתמודד.

163. אפס נקודה משהו שקר

     פורמלית, מי שלא העביר מידע לא שיקר, שכן, לא ניתן מידע שגרם לעיוות בתפישת המציאות.
     פורמלית.
     
     
     

     בפועל (לתפישתי)

     אם,
     • בעל מידע מעריך שהמידע שברשותו רלוונטי למי שמתקשר עמו, שהיה רוצה להיות מודע לו, שהמידע היה משנה את הערכותיו, משפיע על התנהלותו,
     • ובחר לא לשתף את האחר במידע,
     בעל המידע המוסתר אולי פעל בתבונה, בפיקחות עסקית, באופן שניתן להצדקה ולהבנה,
     ועם זאת, ניתן להתווכח האם התנהלותו היא אפס נקודה אחד או אפס נקודה תשע של שקר.
     אך לא, שזו יושרה.
     אמת, זה לא.
     
     והתוספת ה'אישית':
     ביחסים בינאישיים, ככל שהם קרובים יותר, תשתית האמון גדולה יותר,
     מקרה של הסתרת אמת רלוונטית להכרתו של הממודר,
     כן האפס נקודה משהו שקר, שואף לאחד.
     
     בעל המידע מסתיר מידע שמשפיע אקטיבית בפסיביות מניעתו על תפישת המציאות ועל הפעולה שתיעשה או תמנע ממי שמודר מהמידע.
     
     ניתן להתדיין על כמה, בין אפס נקודה אחת לאחד המעשה ממוקם על מנעד היושר,
     אך אין דיון, שהמסתיר חסר את האומץ להיות שקרן שלם.
     
     במתמטיקה, התשובה לשאלה כמה זה 3 + 5, תשובות '7' או '17' בלתי נכונות באותה מידה.
     
     בתקשורת בין אישית, אם מישהו אומר שקבל '7' או '17', כשבפועל קיבל 8, המידתיות עובדת, '7' ייחשב כסוג של אי-אמת, נסלחת במידה, תשובת '17', תיחשב כשקר.
     
     כנראה, אולי, המילה 'מתיחה' נגזרה מ'למתוח', תיאור של תיאור אובייקט מעבר לגבולות אמת.
     
     בהסתרה, עובר הליך הפוך- כיווץ חיווי, מעבר לגבולות האמת.

     כשייר אבל מסזריאח

     אישיויות ביורוקרטיות-אנאליות-ממxמות מיומנות מרבות להשתמש בהסתרת מידע רלוונטי, שכן נראה להן שההסתרה מהווה כלי לגיטימי, מוסרי בתוך באונדריס ההתנהלות.
     מבחינתן, זה אולי לא אסתטי, אבל אתי. כדאי, מבטא וממקסם כישורים.
     ככל שחשוב להן להיתפש כבעלי יושרה יילחמו כדי לכלול את ההסתרה כהתנהלות לגיטימית, הוגנת, בבחינת 'לא שיקרתי'.

164. אפס נקודה שקר

     מה זו התפישה הזו, על היות קו ברור בין שקר לבין אי שיתוף באמת?
     ישנה מין גישה כזו, ש-לשָקר זה לא בסדר.
     לשתף באמת חלקית, כל זמן שלא נאמר דבר שקר ברור, 'זה בסדר', לא נחשב כשקר.
     הרציונל ללגיטימציית תעתוע מגובה במשפט המחץ:
     "אבל לא שאלת!"
     
     
     אז זהו שלא; הזנה ביודעין את תודעת אחר בנתון שאינו תואם את המציאות הנתפשת של הדובר.
     
     כך יוצר המשקר, במכוון וביודעין, פער בין תודעת בן השיח לבין המציאות.
     
     כשמישהו אוחז במידע שרלוונטי לבן-שיחו, ומחליט שלא לשתפו במידע, במודע, הוא מונע מתודעת האחר לתפוש את המציאות כהווייתה, כפי שבעל המידע תופש אותה.
     נכון, זה לא שקר אקטיבי.
     עם זאת, לא הופך את (אי-) פעולת העדכון לאמת.
     זהו אפס נקודה שקר.
     
     אפס נקודה כמה?
     מתמקייח? עושה את זה הרבה? לכן נלחם שייחשב מעט? כלגיטימי?
     
     ישנם מגזרים, תרבויות, שמבחינות בין 'הסתרה' לגיטימית ל'המצאה' שקרית.
     
     המעניין הוא, שהאוחזים בסוג כזה של תקשורת תרבותית, כאשר מעמתים את האפסים עם התנהלות זו ותיוגה כסוג של שקר פחדני, הם מחרפים את נפשם, נלחמים על כבודם.
     ואז, באומץ- שאולי היה כדאי שהיה מוקצה למניעת מעשה ההסתרה המקדמי, הם נלחמים על כך שהתנהלותם המסתירה תיתפש כלגיטימית, לא ככחורגת מאמות מידה מוסריות, גם אצל בני שיחם. הם, הרי לא שיקרו, יושרתם חשובה להם.
     
     למי מייחס את זה? כאן נתפס באפס נקודה משהו של שקר. :)

165. מימוש פרקטיקה וצורך

     פרקטיות היא תכונה חשובה ומקדמת.
     חתירה מתמדת למעשיות, יכולה גם להעיד על הישרדות
     שלא מותירה תשומות לקידום ערכים אחרים.
     והאושר- אותו מימד חמקמק, השמחה- מימד גלוי מעט יותר,
     האם נמצאים אצל מי שעוסק רק ב'נכון' וב'צריך'?

166. קפיטליזם ריאקציונרי

     "אני קפיטליסט ריאקציונר נוסח המאה הי"ט."
     אז זהו, שלא לגמרי ממש.

167. פרקטיקה חדה

     לעתים אנחנו מתפעלים מאנשים מעשיים שהפשיטו את הסיטואציה למימד טיפולי אחד ואותו פותרים.
     הצמצום הזה הוא 'פרקטיות יתר' במקרה של השלכות שליליות של מימדים שלא טופלו במעשיות.
     במקרי קיצון זה סוג של אלימות.

168. נאמנות

     נתפשת כערך חיובי,
     במיוחד כאשר מיושמת באמצעות פרסונה אחת על אחרת,
     ובפעולת הנאמנות, לפרסונה הפועלת גילוי הנאמנות עלה בתשומות.
     
     כאשר פרסונה פועלת באופן שתואם את תפישתה,
     סותר את תפישת הקידום של פרסונה אחרת ומשפיע עליה,
     הפעולה מתוייגת כ'חוסר נאמנות'.
     
     הדיזוננס נוצר בשל היות מהותה של 'נאמנות' אנושית
     מיושמת לרעיון, לערך או לדפוס פעולה אופייני.
     
     ה'בגידה' מתרחשת כאשר אינדיבידואל נקלע למצב
     בו האחר מיישם 'נאמנות' לערך אליו מחויב יותר
     מאשר לערך המקדם את הנבגד.

169. אינדיבידואליות מוחצנת

     חתירה אינדיבידואלית למימוש פומבי של הייחוד,
     לעתים,
     מטפלת בתזה- מאפיין סוציולוגי מצית פעולה.
     בכך, נוצרת אנטי-תזה שמגדירה ומקשיחה את התזה,
     המטפחת את אוקסימורון ה'אינדיבידואל הצמא להכרה סוציאלית'
     (זהות אתנית/ נישואין/ אמונה דתית/ עיטור גופני/ הוצאות מארון.)

170. פריזורה

     "מעולם לא פוזרו כל כך מעט שערות בצורה כל כך אפקטיבית על פדחת אחת."
     אמרתי ל ועל אבי.

171. Baby Boomers -
     "דור שירא את הוריו ופוחד מילדיו"

     דורנו, הורים ילידי 1945 ואילך.
     טוב, אולי לא אתה ;-p
     אבל הסתכל ימינה ושמאלה על סביבתך.

172. לא נכון ערכית

     אנחנו מסרבים לקבל תפישות, בשל כך שלא עומדות ערכית במבחן 'טוב לא טוב', ומתעלמים מ'נכון לא נכון';
     היגד ש"תנועתיות ההתנהגות על ציר 'שפוי-לא שפוי', 'סביר-לא סביר', היא חד כיוונית" מצער, מעציב, חסר תקווה או חמלה.
     האם ההיגד, מצער ככל שיהא, לא נכון? בשל היותו מעציב?

173. Peccavi, I have Scinde

     הי עדי,
     
     זוכר שספרת פעם על מפקד בריטי שדווח משדה הקרב- הודו אם אינני טועה, בקוד שמי שרכש אותה השכלה הבין.
     מה זה היה?
     ברכות
     

     ---

     
     יאיר,
     
     בימי הזוהר של האימפריה הבריטית השכבות הגבוהות באנגליה שלחו את בניהם למה שהם קראו בשם Public Schools (היינו בתי ספר ציבוריים, אף שמדובר בבתי ספר פרטיים, יקרים ויוקרתיים דוגמת Eaton, Harrow ודומיהם), בהם הנערים למדו בעיקר לימודים קלסיים שהכשירו אותם לקרוא, לכתוב ולדבר לטינית ויוונית, שתי שפות מתות שכבר לפני מאות בשנים חדלו לשמש לכל צורך פרקטי.
     בימינו כבר קשה להבין מדוע האצולה הבריטית בחרה להעניק לילדיה השכלה חסרת כל תועלת מעשית אבל עלינו לזכור שמדובר בתקופה בה השמש מעולם לא שקעה על האימפריה הבריטית והממלכה הייתה צריכה להקנות לפיקוד הצבאי, למושלי המחוזות ולפקידות הגבוהה מערכת מושגים אחידה ונורמות משותפות שיאפשרו להם לתקשר ולעבוד אחד עם השני גם ללא שום הכרות מוקדמת. השפות המתות והלימודים הקלאסיים היוו את הפיתרון האידיאלי. הם בידלו את השכבות השולטות מההמונים, אפשרו להם לזהות האחד את השני וסיפקו להם מערכת התייחסות אחידה בעזרתה הם יכלו לשלוט ביעילות על האימפריה הרחבה שהם הקימו.
     
     את התופעה מדגים בצורה הקולעת ביותר הסיפור על הגנרל צ'רלס ג'יימס נאפייר (Napier) שכבש בשנת 1843 את מחוז סינד (Scinde) הנמצא היום בתחומה של פקיסטן.
     האגדה מספרת שמייד לאחר הכיבוש הגנרל שלח לאדמירליות בלונדון טלגרמה ובה מילה אחת בלבד - Peccavi אבל מילה זאת הספיקה לשמח את כל הקצינים שנכחו במקום והללו מיהרו לפתוח בקבוק שמפניה ולחגוג את הניצחון הגדול.
     בעידן בו כולם נהנו מהשכלה קלסית לא היה צורך ביותר ממילה אחת שהרי בלטינית מובן המילה Peccavi הוא 'אני חטאתי', באנגלית 'I have sinned', שכולם הבינו כמשחק מילים על הביטוי 'I have Scinde' שמובנו הוא כמובן 'מחוז סינד בידי'.
     
     עדי
     

     ---

     
     עדי יקר,
     
     שים לב למייל המשתפך:
     
     עבדתי איתך בין דצמבר 1995 ל- אוגוסט 1998. ברמה האישית, התייחסתי אליך כאחד האנשים, מנהלים, המשמעותיים, שתרמו לתפישותיי (גם בהיפוך, אם נשמור על יושר אינטלקטואלי) ביותר שהיתה לי הזכות לעבוד איתם.
     
     שאלתי,
     תגובתך המהירה,
     התשובה,
     ניסוחה הנפלא,
     נותנים לי אישוש לחווייה הזו – ברומנטיות התכנית שאני לוקה בה, מידעים מסוג זה מרגשים אותי.
     
     המון תודה, כיף ותענוג גדול.

174. דומיננטיות

     • ביחסים, בין שניים, בכל ועל כל נושא, קיים דומיננט.
     • אנחנו מצפים לאתר מבין שניים את הדומיננט.
     • הדומיננטיות הנתפשת, נקבעת על פי מוחצנות והחשיבות שמייחס הבוחן, בערכיו, למימד הדומיננטיות שאבחן.
175. מאיזה רציונל, מטאפורה צבעונית ביותר, הדוקה ומנוסחת בשנינות
     מְתקפת לוגית קיומית את עמדת המשתמש בה?

176. השלכה

     יש הרואים את המציאות כאוסף מופעים, חרוזים עצמאיים ללא חוט מקשר.

177. שרשרת מזון

     • גירויים הם 'מזון'
     • רעיונות הם 'בישול',
     • מחשבה היא 'חיתוך'/ 'קילוף',
     • למידה היא 'אכילה'/ 'לעיסה',
     • הבנה היא 'עיכול',
     • יישום הוא 'בליעה',
     • אמונה היא 'גרעפס'
     • ושגיאה היא 'חירבון'?

179. סין העצובה

     "סין מדינה עצובה שאלוהים עיצב להם גם עיניים עצובות."
     ידידי הנערץ.

180. !Bon Voyage

     
     • תיהנה בכל הכוח,
     • נסה הכל,
     • (כנראה ש)לא תחזור לשם שוב, תעדיף לחוות מקום שלא היית. וגם אם כן, מָצֶה כאילו לא,
     • הצטער על דברים שלא עשית, לא על מה שכן,
     • היה גם לבד, החוויות אז חזקות יותר,
     • החוויות, הסיפורים (שלי לפחות) הם מול אנשים, מצבים אנושיים.
       לא מול נופים, תופעות טבע, מונומנטים היסטוריים או מימוש תוכניות שנעשו בחדר מחשב. אלה √יים,
     • כך, תקלה שלא עלתה בבריאות נפשית, פיסית או יותר מ-1,000, לא חשוב המטבע, זו חווייה.
     • רוץ אחרי חוויות שתנפקנה חוויות או תובנות בלתי נשכחות, לא אחרי $200 שאותם כן (תשכח).
     • מָתֵן שתייה, המנע מכל תצורת סם, הן ברמה האישית והן לידך, המקומיים חסרי הומור, וגם לך אין מספיק כדי שתיהנה מסיבוב שיעשו לך על התחת.
     כשאתה שם, תביא לי, בעצם לך, שני דברים:
     1. חווייה משמעותית שחווית,
     2. תובנה משמעותית לחיים שניסחת.
     3. אם בא לך, שלח לי אוירון דיקמן (חפש בגוגל), שאוסיף למנחת הגלריה.

181. ביטוי אישי

     מאורעות כ-Burning Man סדנאות, אשראמים אישיותיים ודומיהם, מתהדרים בשונות, פרימות, 'אח שלי, כל אחד- מה בא לו'.
     
     המכנה המשותף לכל הפעילוות המיוחדות האלה- הן סט -אפ, מצע, סגור, הדוק, המאפשר המראה לביטוי אישי אקסטרימי.
     
     ככזה, לי אישית, מעיק- אין אותנטיות.
     כל המשתתפים רואים בעצמם כאינדיבידואלים ייחודיים, כשלמעשה, חולקים הרבה מין המשותף.
     

182. הוצאות נייד/חות

     • בחישוב שקלול הוצאות הניידות ברכב, בדרך כלל, משקללים את ההוצאות המשתנות, ולרוב רק את הדלק.
     • בנייחות, האם מחשבים את הוצאות רכישת הבית? האלטרנטיבות?
     • בשני המקרים, חישוב ההוצאה הטהורה על ההשקעה הכלכלית זניח, ובדרך כלל לא נעשה בפרמטרים כלכליים.
     • מי שיושב על הסטרוקטורה, ספקי אמצעים אלה, שמבינים גם אם אינטואיטיבית את מכניקת המחשבה האופיינית, יוצרים שוק בהתאם, ומייחסים ערך למוצרים אלה כלתכשיט- חיוב גם על מרכיב על תפישת הערך הנתפש, על פי ההתניות וההעדפות האישיותיות רגשיות.

183. שירה פורטוגזית

     כל שיר פורטוגזי מכיל choro- בכי, או coração- לב.

184. שוחד

     שוחד, בשונה מהתפישה הרווחת, הוא לא בעיה. הוא פתרון.
     אולי לא ראוי אבל הוא פתרון.
     להתייחס לשוחד כבעיה זה לייצא את הפעולה הלא ראויה מתחומי בלעדיות הפועל למרחב החיצוני.
     להגיד על שוחד שהוא 'בעיה', זה כמו ההוא שהיה מכה את אשתו ואומר- "ראי מה גרמת לי לעשות לך?"

185. הכנות והתאוששויות

     יש מי שתחזוק אזור הנוחות שלו מצריך
     • זמן הכנה מנטלית לפני פעילות,
     • התאוששות. אחרי,
     • אלה שצריכים גם וגם,
     • ומי שלא, לא ולא.
     מעבר להכרה היכן אני נמצא, בהינתן הבחירה- שאיננה, היכן אני מעדיף להיות?
     האם יש תנועה, מעבר, בין ההתניות?

186. מותג, הבטחה

     • שמעתי ש' מותג' זה הבטחה.
       הבטחה?
       תמוה בעיני.
     • מותג זה ייצוג עם הקשר.
       סט ההקשרים שקורים בתודעת הנחשף למותג.
     • עיקר השימוש במותג הוא בעולם המסחרי.
       מכיוון שפרסומאים הם מנהלי מותגים,
       ורצון כל מנהל מותג שהמותג שהוא אחראי עליו יעורר הקשרים חיוביים בתודעת הנחשפים אליהם,
       הפרסומאים מפחידים את לקוחותיהם, שללא עזרתם המקצועית לא יצליחו ליצור הבטחה בתודעת הלקוח.
       כלומר ה'ההבטחה' היא המצאה של פרסומאים, מתיחה של מהות לכיוון מסויים.

187. מותג, בחירה תקשורתית

     ברירת מותגים היא סוג של רפרנס תקשורתי, נאום, מונולוג, המופנה לקבוצת התייחסות. טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב (קוהלת ז א). המעבר בין חומר גלם למוצר, טומן בחובו גם התייחסת מנטלית.
     צריכה, כל צריכה, יצאה מזמן- אולי מעולם לא היתה, ממחוזותיה הבלעדיים של הפרקטיקה הסינתטית.
     לצריכה יש הקשרים מנטליים המושפעים, מכמותה, נדירותה, מיקומה, מחירה, זהות בעליה/ יצרניה וההתייחסות הערכית אליהם.
     התקשורת נעשית באמצעות הפגנת בעלות על מותגים מסוימים והימנעות מאחרים.

188. מותג, בחירה

     ברירת מותגים היא סוג של רפרנס תקשורתי, נאום, מונולוג, המופנה לקבוצת התייחסות. טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב (קוהלת ז א). המעבר בין חומר גלם למוצר, טומן בחובו גם התייחסת מנטלית.
     צריכה, כל צריכה, יצאה מזמן- אולי מעולם לא היתה, ממחוזותיה הבלעדיים של הפרקטיקה הסינתטית.
     לצריכה יש הקשרים מנטליים המושפעים, מכמותה, נדירותה, מיקומה, מחירה, זהות בעליה/ יצרניה וההתייחסות הערכית אליהם.
     התקשורת נעשית באמצעות הפגנת בעלות על מותגים מסוימים והימנעות מאחרים.

189. מימוש האלטרנטיבה

     "פיצ'פוץ' התקווה הבטוחה האלטרנטיבית, מתוקה מסיכון מימושה."

190. משמעות אישית

     שמייח להיות משמעותי בחיי אחרים,
     שכן,
     מוטה יותר לניפוק משמעויות לאחרים,
     ופחות לצבירת נכסים ריאליים.
     (יש מאלה שצברו נכסים ריאלים משמעותיים, מחפשים משמעות ותורמים ממה שצברו כדי לנפק משמעות לאחרים.)

191. Berlin שלי

     ברלין

     עבורי, העיר החשובה והמעניינת ביותר היום, זו שהייתי הכי שמייח לחזור אליה;
     לגרמנים אין הומור. ניכר במגע עם הסטרוקטורה ועם פרטים.
     ועם זאת. תמהיל ההיסטוריה, המבנה האורבני, זוּׁלֶת המחייה, היותה אבן שואבת לכוחות מגוונים עושים אותה, כה
     תוססת, רוטטת, לחה, מבעבעת, קוסמופוליטית, ליברלית, מחירים שפויים- כוחות יצריים, יצרניים, צעירים שוצפים פנימה, ומורגשים במורכבות אורבנית פרקטלית, ובריבוי רבדים.
     
     ב Lonely Planet נכתב שהיא כעת מה שניו יורק היתה בשמונימים.
     
     כמי שחי בשנות ה-80 בניו יורק, שהייתה הכרך השוקק והמעניין, שותף.
     בתשעימים ג'וליאני ניקה את העיר, סינתט אותה. הפך את רחוב 42 ממוכה פורנו ושתן לחבוּט מיקי, לבָּעוּט מאוס.
     
     עיר פצצה!
     
     איפה שתהיו תיהנו. כל מדריך טיולים ירעיף עיצות לא בלתי ראויות, כל מומחה יכביר טיפים. להלן מה נכון לי:
     1. כשנוחת, לא לוקח מונית. עולה על מטרו לאלכסנדר פלאץ. זול, מהיר, מדליק, משתלב.
     2. האיזור להיות בו זה מיטֶה.
        מה שהיה ה'מזרח' יותר מעניין.
        שם שומרו רמזורי הולכי הרגל בבבואה של דמות חבושת מגבעת, עומדת או צועדת.
        אי אפשר לטעות.
        שאלו במלון על סיורי חינם של 3 שעות שיוצאים מכיכר ברנדנבורג. סיורים באתרים החשובים כולל אנדרטאת השואה הייחודית. עושה סדר בעיר, בראש.
     3. מתאכסן באכסניית נוער ברחוב רוזה לוקסמבורג. אם מלא הולך ל אלטרנטיבה 200 מטר מהם. יש להם גם חדרים אישיים, וזוגיים. אף אם יאה יותר מלון. מבחינתי, לשמוע את זמזום הצעירים על אוכל פשוט- אושר.
     4. כשרוצה שקט עם המחשב יוצא ימינה מהאכסניה 200 מטר לקפה לוקסמבורג- 2 Weydingerstraß פינת Rosa-Luxemburg-Straße 30, ליד קולנוע בבילון.
     5. המתחם להיות בו- hackescher markt. בתי קפה, כקפה סינמה ליד מוזיאון אנה פרנק. על המוזיאון מוותר.
     6. אם מעניין מסגרות משקפיים, ic! berlin shop max-beer-strasse 17, מסגרות ייחודיות בחנות מxימה. ואם מעניין- אותי מרתייק(!), תשאלו איפה המפעל- קילומטר משם. שווה.
        אפשר לבקר במתחרי-יוצאי חלציהם שיצאו מתוכם, MYKITA שגם קרובה- Rosa-Luxemburg-Straße 6. ובחנות אדידס.
     7. את הקניות עושים בקודאם (Kurfurstendamm).
        ביגוד ואלקטרוניקה זולים בברלין. במובן קניות, לי ברלין היא על תקן שוק הכרמל- בא לראות לא לקנות.
        והכי חשוב- ברחוב נמצא המוזיאון הכי מעניין שביקרתי בו- http://www.story-of-berlin.de/ בפתחו מוצבת כנף מטוס.
        המוזיאון מציג את היסטוריית העיר בברלין, ביושר אינטלקטואלי שמעורר את הערכתי העמוקה. חווייתי ומלמד טממש לא מעיק לפרועי קשב.
        למאותגרי הטקסט באנגלית, ניתן לבקש חוברת הסבר בעברית.
        בכלל, בשונה מהצפוי, הגרמנים הבינו שבמקום להצדיק ולתרץ מה שהיה, הם מחצינים: כך
        1. גם מראים לעצמם שאסור שיהיו דברים כאלה, חשוב,
        2. גם אומרים לעולם שהם מצטערים, עוד יותר חשוב,
        3. וגם מצ'רג'רים. כלומר מתעשרים מזה. הכי חשוב. יד ושם צריך ללמוד איך עושים את זה נכון.
     8. שואה- מעבר לסיור המודרך, אל תשחיתו זמנכם במוזיאוני שואה. הייתי- לא דחוף. ואם כן, בביקורים הבאים. לא היה לי את התשוקה לעזוב את מתחם מיטֶה ולבקר במחנה ריכוז זקסנהאוזן- התחנה האחרונה של הרכבת התחתית, נדמה לי הסגולה. א-שטיקאלע שואה. הייתי באלה שבפולין ובזקסנהאוזן, על אף ריבוי ביקורים בברלין, טרם. תקלה. אתקן. (מאחל לעצמי שבפעם הבאה שאעדכן את הדף יהיה גם בהקשר זה.)
     9. ליד בית העיריה יש את ARGENTINO Steakhaus  Martin-Luther-Str. 103, Schöneberg, אין סיבה אחרת להגיע לאזור. המסעדה נסגרת לפני 22:00. אחת ממסעדות הבשרים הטובות שאכלתי בחיי.
     10. כשיורד גשם, סאונה ב-liquidrom.
     
     ברלין- עיר אין דברים כאלה. תוססת בטירוף. הדבר האמתי.

192. אפליה על רקע

     זה לא 'נאה' לאחרים, לי, להתייחס לאחר בהפחתה, על פי
     שיוך לג'נדר, נטייה מינית, גזע, מחוץ להקשר. מאידך, בשם, נאורות, פתיחות, ליברליות
     שטחית,
     להתעלם מחיוויי מאפיינים אישיותיים זה גם לא יהיה נכון.

193. קריירה

     אחרי שגלשתי בין כך וכך מקצועות, כלומר, יכולתי לגבות תשלום על שירותי,
     • מחשב, מעצב גרפי, מדריך טיסה, מעצב גרפי, מנהל שרות לקוחות, מנהל מכירות מוצרים פיננסיים, מורה, מנכ"ל חברת השקעות ומפעל פייס,
     כעת אני איש (בלי) עסקים בינלאומי.
     
     ועל כך אומר-
     "לא ידעתי לעשות דבר, התפרנסתי מאופיי המסוים."

194. שינויים פרסונליים

     כשאנשים מתנהלים באופן שונה מציפיותינו
     הנסמכת על היכרות ואבחנתנו הקודמת,
     אנחנו מייחסים להן שינויים אישיותיים.
     
     איננו מייחסים לאבחנה, ובעקבות זאת לציפייה שלנו,
     כאבחנה שגויה.
     
     נראה לנו שלאבחון שערכנו יש תקפות או אפילו חיים שלעצמו.

195. גיאוגרפיה דתית

     מקס וובר אבחן בספרו The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism שחלקה הדרומי של אירופה (וכן מרכז ודרום אמריקה), הקתולי, פחות מפותח כלכלית מהצפוני הפרוטסטנטי. שִייך לערכים דתיים המשפיעים על הכלכלה.
     
     בנוסף לאבחנה האנכית, נדבכי הרוחב באירופה - קתוליות בדרום, פרוטסטנטיות בצפון - ישנה אבחנה אופקית: במזרח אורתודוקסיות, במערב פרוטסטנטיות, על שלוחתו האנגליקנית.
     
     הקתוליות גראפית אייקונית, מתווכת בין המאמין לאל, פשטנית למאמינים. ' הכי קרוב לעבודת אלילים ' היינו אומרים בדרום אמריקה ב- 1985.
     
     ב-2010, בשהייתי במזרח אירופה, התרשמתי שהאמונה האורתודוקסית לא פחות גראפית ואולי אף יותר מגייסת את האל באמונות, נדרים, ושבועות בפרקטיקה מסייעת למצבים קיומיים השרדותיים.
     ובמלים אחרות- האורתודוקסיה היא יותר 'אמונתית', במובן שמשמרת קשר ריאליסטי קיומי בין מה שקורה בין אוזני המאמין למציאות האונטולוגית בחבלי אמונה חזקים אף יותר יותר.
     
     אולי (גם) מכאן נובעת התנשאות הקתולים על האורתודוקסים? אולי בשל כך חטף סטאלין את הג'ננה על הדת כסם להמונים? לא רק נלחם באמונה אלא גם ניתץ את הממסדים הדתיים, ניפץ כנסיות, במטרה לתעל את האנרגיות המיסטיות לתוצרים ריאליים ברי רתימה לאומית?
     
     (אני נחשפתי ל-)תוצרי דיכוי גילויי האמונה הדתית הקומוניסטית בגילויי אמונה חזקים של אינדיבידואלים, עמוקים - אמונות טפלות - אך בהדרת האל והריטואל הדתי.
     
     בהמשך, עם התחזקות אמצעי התקשורת ונגישותם, האם תהיה היחלשות השפעת הגיאוגרפיה להיקבצות דתית? ואולי פחות מהתפתחויות תרבותיות אחרות, בשל התממשות הסטיגמה שדתיות כקהילתיות פחות מעודכנת טכנולוגית ולכן פחות מושפעת מהתפתחות התקשורת?
     

196. עומק האידאולוגיה, מכניקת ההצבעה

     מתפעל מכל גילוי של עומק תפישה תואם את רק מה שנגלה מול העיניים.
     זו גישה לכל תחומי החיים, ובולטת במיוחד בתפישה פוליטית, בה כל חיווי עומד למבחן מול התניות הבוחן, שנעדר תפישה כוללת מנותקת מגילויי קצה.
     “The best argument against democracy is a five-minute conversation with the average voter.”
     
     ― Winston Churchill
     
     קטונתי מלנחש מה היה הטריגר לאמירתו זו.
     נחשף לאנשים, בוגרים, גם משכילים, שעומק הכרתם הפוליטית הוא ביחס הפוך לנחרצותם העמוקה,
     ומתמצתת בתגובתית להתייחסות לכותרות העיתון אליו נחשפו בבוקר;
     קביעתם ואהדתם לתמיכה במפלגה זו או אחרת מוּנעת מ-האם מועמד מטעמה אמר כך ועשה אחרת. אתמול, שלשום.
     אני מתפעל מכל גילוי של עומק תפישה התואם את רק מה שנגלה מול העין. בעת ההסתכלות.
     זו גישה לחיים, בולטת במיוחד בתפישה פוליטית בה כל חיווי עומד למבחן מול התניות הבוחן, עוד יותר, שנעדר תפישה כוללת וניזונה מגילויי תופעות קצה של כאן ועכשיו.
     מה מכריע לאן תיטה העדפת הבוחר- אותי, מרתקת.
     ההעדפה מורכבת משילוב של
     
     • פרקטיקה- אהדה לגוף פוליטי המוכוון לטפל באופן שתואם את האזרח בנושאים שמייחס להם חשיבות גבוהה,
     • אידיאולוגיה- תמיכה בגוף התואם את תפישות עולם של האזרח.
     
     הצבעה, בדרך כלל, בדמוקרטיה של ריבוי מפלגות, בשונה משיטה של 2-3 מפלגות, נוטה לפרקטיקה- דיוק המתמודד את ההעדפה הפרקטית של המצביע.
     הצבעה פרקטית, היא ביאה בחשבון על מה אמרה או עשתה הפרסונה הנתפשת כמייצגת (הכי) נאמנה את החשוב למצביע, בסיטואציית טרם ההצבעה, בכפוף לרמת הביקורתיות שיש מול הפרסונה.
     
     אותי מעניין. 'איך מאמצים תפישת עולם?'
     במקרים של הצבעה אידיאולוגית קביעת הבוחר למי יצביע מתבססת בעיקר על אהדתו לפרסונה המייצגת את תפישתו המקדמית.
     התפישה המקדמית היא תוצר של עיבוד תודעתי של הטמעה סוציולוגית ותרבותית- בית הגידול, הסביבה של המצביע, והטיות אישיותיות. כלומר פרקטיקה פחות ישירה ומיידית.
     
     פרסונה פוליטית, אלא אם היא דמות מפתח היסטורית שההצבעה היא אישית לה, אמורה לנווט בין מגוון פעולות המתרגמות למעשים פוליטיים את הפרקטיקה אליה מכוונת במקרה של מפלגה המטפלת בימד קונקרטי של מציאות, או את חזון האידיאולוגיה אותו היא מייצגת.
     מצפים מדמות פוליטית לשמור על אידיאולוגיה,
     כשהדמות בעצם מחויבת למעשה, לפעולות שתהיינה תואמות את האידיאולוגיה.
     
     על הבוחר לקבל החלטה, מודעת (וברוב המקרים לא), האם לדבוק בפרסונות המייצגות את ערכיו התפישתיים, או בערכים עצמם.
     
     בהקשר זה, בחירות 2013, מעניינות במיוחד;
     
     • על הפרק אין סוגיה קונקרטית שהצריכה הכרעה פוליטית, מיידית מאובחנת.
     • ביטחון שראש הממשלה המכהן ימשיך לקדנציה נוספת, כלומר העדר תחושה של התכנות מהפך כוחות.
     • סמוך לבחירות הייתה תנועה ערה של יציאות וכניסות דמויות פוליטיות, תנועת ראשי מפלגות בעבר למפלגות שאינן מפלגות האם.
     לכן, רוחב משרעת הנושאים שעל הפרק, מול הבדלי הטיפול בין המפלגות, בהעדר קריטיות להחלטה, היוו כר רחב לביטוי נטיות הבוחר, באופן המבליט את גישת הבוחר להתלבטות בין פרשנות המעשית לערכיו, לבין גישות תפישתיות מטושטשות.

197. שינוי שיטת הבחירות

     לא דחוף לי לשנות שיטת בחירות.
     כל זמן שהבחירות הן ווריאציה על דמוקרטיה, הרוצה לשנות את השיטה צופה שיקדם את גישתו התפישתית באמצעות ביורוקרטיית בחירות, יקבל יותר כוח רגעי, מקומי, מהשינוי, כאשר השיטה היא היבט סטרוקטורלי בלבד של התהליך.

     בעד

     עם זאת, לאור העובדה שמזהה שתי תצורות מחשבה פוליטיות עיקריות- ימין/ שמאל, שמרנית/ ליברלית, רפובליקניות/ דמוקרטיות, ייתכן שהתכנסות לשיטה שתמצק את ריבוי המפלגות לשני גושים עיקריים תכנוס את הבוחרים בישראל לשתי קבוצות על של הווריאציות המקומיות לשמרנות הרפובליקנית מול הליברליות הדמוקרטית,
     בכך תקטין את הפרגמנטציה ל'טיפול' בנושא זמני שעל הפרק.
     
     כלומר ביצירת סדר שלטוני חדש, אולי הייתה לי העדפה לתצורת גושים, תועיל לאבחנה יעילה יותר בין תפישות, אולי תוביל למבנה שלטוני מתפקד יותר ביעילות.
     
     מסייג- לא חוויתי את חסרונות בחירה נטולת ניואנסים.

     נגד

     מושג הגברת ה'משילות', מפחיד אותי בנחרצותו.
     מעדיף את חריקות החופש על הרמטיות הוודאות. [כאן אין צדק, זו נטייה אישיותית.]
     
     מצב בו 'נוגעים' במוסדות השלטון כשהתוצאה בלתי ניתנת לחיזוי יכול, אולי, להיות מושג בשינוי שיטת ממשל. התוצאה תהיה כינוס המפה הפוליטית לגושי המחשבה העיקריים, הניואנסים יסתופפו בתוכם אורגנית, ימנעו גושי לחץ בשל מאסת אינטרסנטים שרוצים במעשיותם, לטפל בממד פוליטי יחיד שהטיקט הפוליטי שלהם מושתת.
     
     האם מדגמן שמרנות?
     [לא כתשובה לשאלה הקודמת] כמו [אריתמטית לא ערכית] שלאמת מוחלטת פנים אחת,
     ולשקר רבות,
     כן לשמרנות פנים אחת ולליברליות רבות.
     
     מעדיף ריבוי קולות, שונים, ומנוגדים, ומציקים בשונותם, מאשר גדולים ונשלטים היטב,
     ולכן יש ערך לייצוגים מגוונים גם אם קטנים, הם גורמים משפיעים שוליים. שוליים משפיעים.
     
     הערה:
     אין באמירות אלה זו ולא כלום על 'נכונות וצידוק' להצבעה פוליטית כזו או אחרת, שהיא לא פחות צודקת' או 'ראויה' מאחרת, אלא הרהור על מכניקת ההעדפה.

198. המדיום הוא (אולי) המסר,
     אבל לא (בהכרח) התוקף לו

     
     אמירה, ראיון, מידע, כתוב מודפס או אפילו מרצד על מסך, מפתה ככל שיהיה- לא תקף יותר בשל אופן החשיפה אליו.

199. עתידנות

     בתשעימים נחשפתי לתחזית שמסכי מחשב יחליפו את תוצרי הנייר, כמדיום מתווך תוכן.
     
     פקפקתי-
     'לא יכול להיות, עד שלא יכניסו מסך לחירבוניאדה יהיה עתיד לנייר.'
     אז הנייר נשאר מאחור.

200. אהדה ספורטיבית, 1

     אהדת ספורט היא העדפה לפעילות ספורטיבית בדיסציפלינה מסויימת.
     בשונה מפעילויות אחרות יש את מרכיב הסוציולוגיה. בעיקר לקבוצת ספורט. הספורטאים המתחלפים תחליפיים, והאוהדים הקבועים.
     העמיתים האוהדים מהווים קבוצת התייחסות.
     בעצם האוהדים אוהדים את הווייתם באמצעות מושא הספורט?
     אוהד הפועל כדורסל, אחרי הקאמבק לליגה העליונה, נשאל על ידי השדר לאן הקבוצה תגיע אם יהיו גם כשלונות. האוהד משיב שלא יקרה דבר, הרי פעילות האוהדים היא העיקר.'
     ישנו אוהד מכבי חיפה שמלהיב את הקהל בלי להסתכל למגרש.
     האהדה היא פלטפורמה הזדהותית. לא אינטליגנטית. בעיקר פוינטר השתייכות סוציולוגית. בחירת מושא האהדה הראשוני לקבוצה, יש להניח, היתה הכרזת הצטרפות לאוהד/ים שהבוחר כיוון להשתייך אליהם.

תהיות נוספות

001-100

101-200

201-300

301-400

401-500

501-600

601-700

701-800

---

15/11/2014