מנסח את עצמי לדעת –
הרהורים, תהיות, תובנות, קטעים, 501-600

מתואם לצפייה ב- Chrome וב- Firefox

ל-תהיות
001-100, 101-200, 201-300, 301-400, 401-500, 501-600, 601-700, 701-800

תהיות, 501-600

501. הפרעת קשב מופרע

     שניים מחבריי הטובים:
     האחד מופרע קשב, לא יכול להתעלם מגירויים,
     השני עם קשב מופרע, מוריד תריסים.

502. רצון (חזון), רציונל, מעשה, רגש, (בקרה)

     ככה פשוט. כאילו.

     1 רצון

     הדחף, החתירה, ביטוי למימוש טעמים שהתודעה אבחנה.

     2 רציונל

     1. תכנון
        הכלי הרציונלי המאפשר לברור את הפעולות המקדמות את מימוש הרצון.
     2. תמחור
        הערכת המשאבים שיידרשו למימוש הרצון,
        1. משאבים כלכליים,
        2. מנטליים,
        3. עלות ביחס לאלטרנטיבה של העדר פעולה או המנעות.
     3. תזמון
        תעדוף הפעולה בין פעולות אחרות המקדמות רצונות אחרים.
     4. החלטה
        האם לפעול.

     3 פעולה

     שינוי מציאות.

     4 רגש

     חיווי תודעתי- 'עצור/ המשך' לא נעים/ נעים, מסוכן/ מקדם,
     חיווי פיזיולוגי, מיידי לאחר שאחד החושים, לפחות, דיווח על שינוי מצב קיים.

     תוספת

     במקרים של סביבה חותרת התנהלות רציונלית- פרסונלית או ארגונית, ייתכנו מרכיבים נוספים:

     1א. חזון (אחרי רצון)

     התמרה (טרנספורמציה)
     של רצון בסיסי, אינסטינקטיבי, אימפולסיבי, מונח על מצע של העדפות מקדמיות וטעמים מוטמעים,
     למסר תודעתי מתומלל,
     שניתן לבחינה עצמית מחודשת על ידי הפרסונה, וכן להעברה אפשרית לבחינת תודעת אחר.

     5 בקרה

     תהליך וולונטארי,
     הנעשה לאחר פעולה,
     המפרק את מרכיביה,
     ובודק, האם תהליך כלשהו היה נעשה אחרת לאור התוצאות והמידע החדש הנצבר להשגת תוצאה שונה תואמת יותר את הרצון או החזון המקורי, מזו שהתקבלה.

503. מוצקות ורכות תפישתית ביצועית

     מעדיף, אישית,
     תפישה מוצקה עם מעשים רכים,
     על,
     תפישה רכה ומעשים קשים.

504. אופטימייזינג

     אני קמצן. אופטימייזר.
     לפני עזיבתי מאחת המדינות הנחשלות באירופה, נשארו לי איזה תריסר שקלים, בכסף מקומי.
     
     נכנסתי לתחנת דלק למלא בהם פחות שני ליטר.
     
     הזמן? אין לו באמת ערך.
     
     מבחינתי ניהול תשומות.
     מניעת ה'חבל'.
     
     

     האמת?

     מניח שזו התנייה התנהלותית טבועה.
     היצע ההסבר הרציונלי לה הוא כפחיות המקרקשות אחרי האוטו-חתן-כלה.

505. ביתיות

     בדלת מטוס אל על, הדיילת מברכת את הנוסעחם ב'ברוכים הבאים'.
     "טב להרגיש בבית", אומר הנוסע מאחורי.
     
     לי לא בהכרח.
     לא צריך שידברו אלי עברית
     כדי להרגיש טוב.
     חש געגוע למי שאוהב לא לסוציולוגיה ממין זה.

506. שפת אם

     השפה הדומיננטית בה הילד מנהל את קשריו החברתיים.

507. פרספקטיבה

     אבי אמר:
     
     "מה שבמודה- יפה."

508. הזדהות חרדתית

     האם זה מקרה
     שחיווי החרדה שנחשפתי אליהם, ברובם (-'רובם'- מס שפתיים),
     שהופנו כלפי קרובי החרד
     הופגנו על ידי פרסונות חרדתיות
     שאני מייחס להן
     התמקדות מובהקת בעצמן, בתחזוק תחושותיהן, עיסוק אקססיבי בעצמן?
     
     האם ייתכן, שעצם חיווי החרדה של אובייקט לאחר
     היא ביטוי אותנטי לבעתתו מסיטואציה,
     שתגרם לו אי-נוחות,
     שהוא חושש שלא יוכל,
     ובעת הביטוי לא רוצה,
     להעמיד במבחן את עמידתו בה?

509. שיפוטיות והשטחת ערכים

     רואה ב'שיפוטיות', שבעשורים האחרונים מטיפים לנו, במיוחד בחופים ובחוגים האינטלקטואליים לשוות לה 'ערך שלילי', היא חלק מהשטחת ערכים. כלומר, היפוך: עשייה, והתייחסות ערכית בדיעבד.
     
     המכלול, החיים, מורכב (בין היתר) מסט ערכים.
     
     הערכים נמצאים על כמה צירים, וביניהם צירי:
     
     • היררכיה ערכית,
     • הקצאת המשאבים המנטליים לכך (לעומת קבלה חיצונית),
     • הכלים המנטליים בהם מצויד הסובייקט לעיצוב ההיררכיה,
     • זמן,
     • תפישות סוציולוגיות,
     • מצב רגשי של הסובייקט המדרג ערכית,
     • מאורעות סטרוקטורליים ופריפריאליים משיקים לסובייקט.
     
     מכאן, שאנשים נבדלים מאחרים (גם) במיקומם על הצירים המרכזיים-
     • סידור הערכים בההיררכיה,
     • המשאבים המנטליים,
       • כישורים שכליים,
       • הקצאתם,
       • התנייה לגירויים,
     • מידת השפעת הסוציולוגיה העוטפת על ההיררכיה,
     • היציבות התפישתית של הסובייקט והשפעתה על יציבות סולם הערכים,
     • באיזו מידה מאורעות המקיפים את הסובייקט משפיעים הן על ניסוח ערכיו, והן על יישומם.
     
     הרתיעה, הסלידה האותנטית, דומה הן לסט ערכים, נניח לצורך העניין, לקלריקליות יהודית ובה במידה למי שמנהל אורח חיים מוסלמי דתי.
     עם זאת, היא ומשתנה ברמת עוצמתה לרמת שימור סט ערכיהם ביחס השונות לערכיי.
     
     אינני רוחש כבוד לתפישותיהם.
     לא רואה בכך נאורות ליברלית.
     
     כלומר, אם קבוצה אחת מגלה רמת אלימות, לכידות סוציולוגית גבוהה יותר, רמת מחשבה רציונלית נמוכה יותר, מכבד פחותות.
     
     ובכל זאת חושב שיש לתת לכל קבוצה זכות ייצוג שווה.
     מתנגד בכל תוקף לתעלולים ביורוקרטיים עם אג'נדה חבויה ובזויה להקטין את ייצוגם במרקם השלטוני.
     
     מוכן, כאן, במזגן, ב- off-line, לקחת על כך את האחריות,
     • הן בהתנהגות לא ראויה של פרט, שאני עלול להיפגע מכך,
     • והן ממשמעויות שהרוב מעדיף סט ערכם אחר, עד כדי החלטה שהסביבה החברתית לא מתאימה לי.
     
     הייתי רוצה שהסובבים אותי יקבלו את חיוויי המציאות, יעריכו אותם, גם ערכית.
     טרום מעשה.
     
     ומי שלא עושה את זה- מכבד אותו פחות.
     
     אלה שמתרעמים ש'שופטים' אותם, הייתי מפשפש במניעיהם לשפיטה. לתפישת הערך העצמי שלהם, ומצפה למצוא למניעים שאינני מכבד במובן של רצון לאמצם.
     
     אישית, מוכן 'להישפט', ערכית, על התנהלויותיי, מעשיי, מחשבותיי.
     גם על אלה הרבים, שאינני שמח בהם.
     
     (רוצה לחשוב) שיכול לעמוד בכך,
     שיש מי שייחס להתנהלויותיי, לאלה שאני רואה בהן ערך חיובי, ערך שלילי,
     ובטח להתנהלויותיי, שגם אני מזהה בהן ערכים שליליים.

510. לא ליברלי

     אני, רציונליסט חסר חמלה, נטול אינטליגנציה רגשית, חף מהתכנסות קולקטיביסטית שיוכית, סולד מייצוגים סמליים.
     ככזה, לא אוהב אף אחד.
     אלא אם כן אוהב אותו.
     במודע, על רקע אישי, ונתון לבחינה ושינוי.
     מתמידים.
     
     זו לא ליברליות.
     בטח שלא בהגדרות המקובלות.
     אני לא נמנה על ה'ליברליות' שכן לא מונע מ'אהבת אדם', ולא מ'קידוש החיים' כערך עליון.

511. אבחנה תקשורתית- תיאור מציאות - קידום אג'נדה

     בתקשורת, בהתייחסות לנושא
     יש הנוטים לתיאור אמת ומציאות
     ויש הנוטים לקידום תפישה, אג'נדה מקדמית,
     כמאפיין אישיותי.

512. אבחנה תקשורתית- מולקולה מסתירה

     יש מי שבאופן בחינתו את המציאות,
     יתעכב על המולקולה הזו, שמסתירה את העיקר.

513. וידויים

     כמה מה'וידויים', עדויות אישיות, שיתוף,
     הם אכן תיאור מצב,
     וכמה מהם הם קיווי, תגובה להתנייה רגשית תודעתית, שאכן המתואר כך היה?

514. תוכניות ריאליטי

     זוכות להצלחה מפני
     1. שנבנות על העניין שהמודחים סופחים מהצופים,
     2. נותנות השראה לצופיהן
        שזנב העכבר לסיכוי הפרסום בהישג יד.
     
     הפלטפורמה, תוכן הריאלי, משני.

515. השכלה גלובלית

     זמינות השכלה כוללת,
     הפצת תקשורת אינטנסיבית,
     הקטנה מתמדת של ספי כניסה לדיסציפלינות באשר הן-
     אלה תהליכים גלובליים נפלאים,
     שהפכו את הידע לנגיש לכל ולכן חסר ערך.
     
516. 

     השוס הפיתוחי הבא

     מתי יופיעו גדג'טס אלקטרוניים,
     שיאצרו מנה כזו של אנרגיה,
     שיתיישנו טרם ישבקו?
     
     מעריך שזו תהיה הרבולוציה הבאה באבולוציה הטכנולוגית.
     מאי 2006.

517. שיפוטיות והשטחת ערכים

     (אני רואה) בשלילת 'שיפוטיות',
     שבעשורים האחרונים מטיפים להימנע ממנה, שכן בחוגים אינטלקטואליים משווים לה 'ערך נגטיבי',
     חלק מהשטחת ערכים.
     
     יש עידוד להיפוך: עשייה, ולאחריה התייחסות ערכית בדיעבד.

     היררכיה

     התייחסות למכלול, לחיים, מורכב (בין היתר) מהתייחסות לסט ערכים.
     ערכים אלה נמצאים על כמה צירים, וביניהם צירי:
     • היררכיית ערך,
     • הקצאת משאבים מנטליים לכך (ניסוח מבוקר ומתומלל לעומת אימוץ א-פריורי חיצוני),
     • הכלים המנטליים בהם מצויד הסובייקט לעיצוב ההיררכיה,
     • זמן,
     • תפישות סוציולוגיות,
     • מצב רגשי של הסובייקט המדרג ערכית,
     • מאורעות סטרוקטורליים ופריפריאליים המשיקים לסובייקט ומשפיעים על התייחסותו.
     
     מכאן, סובייקטים נבדלים מאחרים (גם) במיקומם על הצירים המרכזיים-
     
     • מיקום ערכים ביחס אחד לשני בהיררכיה,
     • המשאבים המנטליים,
       • איכות הכישורים שכליים,
       • הקצאתם,
       • גורמי התנייה לגירויים,
     • מידת השפעת הסוציולוגיה העוטפת על ההיררכיה,
     • היציבות התפישתית של הסובייקט והשפעתה על יציבות סולם הערכים,
     • באיזו מידה מאורעות המקיפים את הסובייקט משפיעים הן על ניסוח ערכיו, והן על יישומם.

     השלכה למציאות

     אישית, השיפוטיות דומה להתייחסות ל-
     • סט ערכים, נניח לצורך העניין, לקלריקליות יהודית*, לאומית,
     • ובה במידה למי שמנהל אורח חיים מוסלמי דתי* לאומי.
     *
     בתפישת אדם עצמו כ'יהודי' או 'מוסלמי' אין צורך להוסיף 'דתי',
     כמו שהתוספת 'זכר' ל'בן' מיותרת.
     
     עם זאת, מידת ביקורתיותי משתנה בעוצמתה בהתאם לזיהוי שלי את מידת תחזוק סט ערכיהם ביחס לשונות לערכיי.
     
     אינני רוחש הערכה, כבוד, לתפישותיהם.
     לא רואה בהתכנסויות לקולקטיביזם לא רציונלי ממין זה ערכים נשאפים כ- קידום רציונליות, נאורות, ליברליות, ובה בעת לא באמת מוטרד מחוסר פתיחותי לרעיונות אחרים.
     
     כלומר, אם קבוצה אחת מגלה רמת אלימות, לכידות סוציולוגית גבוהה יותר, רמת מחשבה רציונלית פחותה, מכבד פחות.
     
     ובכל זאת חושב שיש לתת לכל קבוצה זכות ייצוג שווה.
     מתנגד נחרצות לתעלולים ביורוקרטיים עם אג'נדה חבויה ובזויה להקטנת ייצוגם במרקם החברתי שלטוני.
     
     מוכן, כאן, במזגן, ב- off-line, לקחת על כך את האחריות,
     • הן בהתנהגות לא ראויה של פרט, שאישית עלול להיפגע מכך,
     • והן ממשמעויות שהרוב מעדיף סט ערכם אחר, עד כדי החלטה שהסביבה החברתית לא מתאימה לי.

     שפיטה

     הייתי שמח שמכלול סובביי, לאחר היחשפם לחיוויי המציאות, יעריכו אותם, גם ערכית.
     טרום מעשה.
     
     מי שלא עושה זאת- מכבד אותו פחות.
     
     המתרעמים ש'שופטים' אותם, ראויים לפשפוש מניעיהם למניעת 'שפיטה'.
     מצפה למצוא בין מניעיהם כאלה שאינני מכבד במובן של רצון לאמצם.
     
     אישית, מוכן 'להישפט', ערכית, על התנהלויותיי, מעשיי, מחשבותיי.
     גם על אלה הרבים, שאינני שמח בהם.
     
     (רוצה לחשוב) שיכול לעמוד בכך,
     שיש מי שייחס להתנהלויותיי, לאלה שאני רואה בהן ערך חיובי, ערך שלילי,
     ובטח להתנהלויותיי, שגם אני מזהה בהן ערכים שליליים.

518. אוקסימורון מציאותי

     המילה "מציאויות' , 'מציאות' בריבוי, היא אוקסימורון?
     
     זו שאלת אמונה, לוגיקה?

519. חבל על הזמן

     הסינים אומרים על משהו שאין טעם להשקיע בו,
     שזה
     'כמו להוציא מים ממגבת יבשה.'

520. אבחנה תקשורתית- מאנונימיות מוחלטת לפרסום מוחלט

     ידע

     אבולוציונית, כשהאנושות הייתה מעוטת ידע, עם נגישות נמוכה אליו,
     שולמה פרמיה לפרטים שהיה להם ידע, או נגישות אליו.
     פרמיה הולכת וגדלה ככל שהידע היה בפער גדול יותר ונחוץ יותר לנצרך לו, להיטיב את חייו.
     
     כשהידע במגמת האצת העצמת הנגשה,
     ערכו הולך ופוחת,
     ישנו הליך רגרסיבי אבולוציוני של השטחת ערך הפרטים על פי קריטריון הידע.
     br /> משולמת פרמיה למי שקרוב לתשתיות הפצת הידע.

     תוכן

     בעבר, התוכן היה צמוד לידע.
     
     מרשל מקלוהן אבחן ש'המדיום הוא המסר'.
     
     שביתת התסריטאים האמריקאית העצימה את מגמת השינוי בצריכת תוכן לסוגיו, מיידי, עכשווי, פחות מסורתי.

     פרסום

     עם התפתחות התקשורת האנושית, הכתיבה, הנייר, הדיו, המצאת הדפוס, אמצעי התקשורת, יכולת השידור, הפצת מידע, נוצרה, התפתחה והתעצמה התועלת ומיקסום השאיפה האישית לספיחת פרסום.
     
     איכר בעמק הפו, לפני 2,000 שנה, לא חשב במושגי פרסום אישיים.
     לא היו מודע לאמצעים התומכים בפרטנזיות אלה.
     

     תחזית

     כעת הנגישות לידע עדיין מקדימה את הנגישות לפרסום.
     (מבין שכעת אין לי סולם כמותני להשוות ביניהם.)
     
     השאיפה לפרסום תהיה במגמת ריסון בעת שאמצעי הנגישות למידע והתקשורת יהיו משוכללים ברמה כזו שגם הפרסום ישתטח.

     אבולוציה

     אבולוציונית, האנושות נעה בין
     1. אנונימיות מוחלטת של פרטים,
     2. דינמיקה של פרסום יחסי מתפתח,
        מ-מעטים שמוכרים לרבים, מעטים מוכרים להמונים, רבים להמונים,
     3. עד לרווייה
        המונים להמונים, לכולם נגישות להכיר את כולם.
     
     כך קרה ליכולת לתקשר מילולית,
     להתפתחות היכולת לקרוא ולכתוב,
     ולתקשר, להעביר מסרים ותוכן מעבר למרחק התפרסות הקול האנושי וקליטתו על ידי האוזן.
     
     מסוציאליזציה מוחלטת לסוציאליזציה מוחלטת.

     הערות

     • כעת האנושות בשלהי שלב 2.
     • צופה את שלב 3, לא בשל האנרציה הפסאודו לוגית של התפתחות מגמת שלב 1 ו- 2.
     • מה האינדיקציה להגעה לשלב 3?
       • עוד לא מאובחן לי,
       • משער שתנאי לכך זה שהזיכרון האנושי הטבעי ייעזר ישירות בזיכרון חיצוני בממשקים אורגניים.

     למה

     בשחר ההיסטוריה היה האינדיבידואל. ערום. מיכולות.
     לכן השונות קטנה.
     
     בהתפתחות נערמו יכולות.
     
     אלה יצרו תשתיות.
     
     ככל שהתשתיות היו עוצמתיות יותר כן שטחו את ההבדלים בין המשתמשים שלהם.

     דוגמא

     • בשחר האנושות לאינדיבידואל היו רגליים ששימשו לתנועה.
       גם אם השונות בין הפרטים נתפשה כמשמעותית, במושגי היום, הייתה מינורית.
     • בהמשך ההתפתחות, ל'מוצלחים', עשירים, היה סוס, סוסים, מרכבות. צוות מתַפעל.
       העניק יתרון תנועתי על החסרים.
     • בהמשך, הרכבת שיטחה את הבדל מהירות ההגעה בין העשיר לעני שהשתמשו בה, בהיותה תשתית.
     • המכונית נתנה יתרון לבעליה.
       הפכה למוצר לכל. ככזו נעה על תשתית שמבטלת רגולטורית את היתרון שיש לכלי רכב אחד על אחר.
     • מטוס ככלי תחבורה. מיושם כתשתית, וכרכבת זה שבקבינת המחלקה הראשונה, אולי יושב קדימה, אבל הם מגיעים יחד, אין מיקסום יתרון מהות הכלי בהגעה מהירה יותר.
     
     כך, השימוש הגובר והולך בתשתיות משטח יתרון בין אינדיבידואלים,
     מגביר את השונות בין הקרובים לתשתית,
     ומעצים עושר לרמות קצה של בעלי התשתיות.

521. תפישת מציאות

     לתפישת המציאות מייחס חשיבות קריטית לניהול חיים.
     מבחינתי לניהול חיים נשאפים, 'תפישת מציאות' היא שנייה בחשיבותה רק ומייד אחרי החשיבות שמייחס ל'בריאות נפשית'.
     ומוסיף, שהטיפול בתפישת המציאות היא חלק מבריאות נפשית.*
     
     חלק ניכר מתשומותיי מתועל לניסוח היבטי תפישת מציאות.
     מה ש(כמובן) מעיד על תפישתי את חלוקת משאביי,
     ולא על מידת עמידת הניסוחים ב'תפישת מציאות'.
     
     מציין זאת, בין היתר, מפני שמאתר אצל רוב סובביי, שעיקר תשומותיהם המנטליות מתועלות להתמודדות רגשית עם השלכות המציאות- מציאות מהמעלה השנייה, ופחות עם הבנתה וטיפול ישיר בה.
     
     טיפול בהיבטי המציאות, בצד המדיקלי/ תרפויטי שלה, הוא בהקלת חיווי המציאות למי שלא הצליח להתמודד עם אימי השלכותיה, שמשפיעים על 'תפישת מציאות' בהליך מתחפר ומעצים.
     
     תפישתי את 'תפישת המציאות', סובלת (- היא לא, היא איננה יישות ובטח לא אישיות, המחזיק בה סובל) מחסרונות רבים וחורים כפומפיה.
     עם זאת, עד כה, טרם ניסחתי תפישה טובה ממנה.
     חולשותיה העיקריות הן בהיבטי הקצה התיאורטיים.
     חוזקותיה, לשימושיי, הם בהיבטיה היישומיים.
     
     המציאות, לתפישתי,
     היא ה'יש' החוץ תודעתי, המתומלל, ש(ריבוי) בני אנוש יסכימו שחושיהם הפיזיולוגיים חיוו על קיומו.
     
     מכיר את החולשת הרבות בתפישה:
     • מה, זה פה, 'דמוקרטיה'? איך קשור ריבוי?
     • רק אחד ראה ושמע קוקוס נופל, לא מציאות?
     • אם אין מי שמחווה שהקוקוס הרעיש בעת שנשמט מהעץ לא השמיע קול, זה לא קרה במציאות?
     • אם שניים מחווים על תופעה, היא התקיימה?
       רבים חיוו שהרבי מליובוויטש, משיח, הוא משיח? האפיפיורים הקדושים?
     • אם יש מי ששלל תופעה שאירעה, זו לא מציאות?
     • אם פרסונה צריכה לחוות לאחר על תופעה, רובד השפה נכנס.
       האם תיווך המציאות באמצעות השפה מותיר את המציאות 'לא נגועה'? עדיין 'מציאותית'?
     • ומה עם תורת הקוואנטים?
     יש עוד, שנים עליה- בצד בחינה מתמדת של התפישה, אוסף בשקיקה את הנימוקים לערעורהמניח, כאן, לטיפול בחולשותיה.
     
     בשיא הצמצום הפשטני- חיווי מציאות:
     אני כתבתי, אתה מדווח שקראת.
     
     אפשר להתווכח, על ההווייה, על אופן ואמצעי תפישתה, אך יש לנו מציאות.
     
     בהרחבת התפישה היא מכילה את פרקטיקת החיים.
     
     במי שאני מזהה בהם סבירות נטולת חרדה או דיכאון מיישמים אותה.
     
     משמעות התפישה אומרת, בין היתר, ש-
     אהבה, אמונה, הסבר, חיבה, משמעות, ערך, פרשנות, רגש, רצון, תפישה, תקווה, תשוקה וכאלה...
     חשובים ככל שיהיו, אינם חלק ממציאות. אלה אמצעים אישיים מנטליים להתייחס אליה. הם, במשותף או בנפרד, עשויים להוות טריגר לפעולות משפיעות על מציאות, אך הם לא חלק מהמציאות.
     
     מניח שהרבה יסכימו עם הפשטה זו.
     בפועל, בחייהם הפרקטיים- הם לא.
     
     לצפייתי, הבלתי מדעית, גורמי החרדה/ דיכאון הרווחים ביותר, הם
     • ייחוס לאלמנטים שמניתי ממשות מציאותית.
     • לחיוויי מציאות, שלילה קיומית, אם לא עולים בקנה אחד עם תחזוק האלמנטים שלמעלה.
     היפוך סדרי קדימויות.
     בהיררכיה הקיומית יש המקדימים את הטיפול באלמנטים האלה לתפישת המציאות:
     לקיחת כדור הרגעה, לא מטפלת במציאות אלא בתחושה שהגיעה אחרי חיווי המציאות, תוצאות השלכות לקיחת הכדור או אי-לקיחתו ישפיעו על מציאות*.
     
     * כמובן שאין כאן המלצה לקחת כדור הרגעה או לא.

     בקרה

     לסקפטים, שמכניקת תפישת המציאות שלהם שונה משלי, ומסיבות רבות, שישיתו את חוקי המתמטיקה ויגרסו שדי במקרה אחד שלא עובד, שימיט על התפישה כלייה, כעל משפט מתמטי עם מופע סורר אחד,
     אטפל בחולשה אחת של התפישה המוצעת- הבקרה.
     מכיוון שהמציאות היא בעייתית לתפישה והגדרה, יש להשית על חיווייה בעבר, בקרות על בסיס קבוע,
     שעניינן של בקרות אלה זה תקפות התפישה עם אותם חיוויים על תודעות לא קשורות ובעתיד.
     
     בשיא הצמצום המפשט-
     בקרה: אם אמשיך להזיז את כוס הקפה הריקה ימינה מעבר לסף השולחן, ב(קפה)זוריק, אחווה את נפילתה? גם מחר? גם באלקלעי?
     התפילות האינטנסיביות לבריאותו של הרב עובדיה יוסף השפיעו על חזרתו להכרה היום. האם וביתר אינטנסיביות יעשו זאת גם מחר?
     האם שני אנשים שלא מכירים האחד את השני ולא חונכו לאותו סט אמונות, יגיעו לאותה פרקטיקה תפילתית, כמו שהגיעו לפרקטיקת גידול חקלאי?
     
     כשבן גוריון אמר,
     "מי שלא מאמין בניסים - הוא לא ריאלי"
     
     הוא ניפק משפט מXים, שנון, מלא חן.
     לא יודייע, מניח שלא, באיזו מידה הוא האמין בניסים, או שנגמרו לו הנימוקים הרציונליים להחיל עמדות שרצה לקדם.
     
     עם זאת, לדעתי, חתירה ל'מציאות' שמתפשרת על רציונליות מוגבלת, ולחילופין, אימוץ ואינוס הסבר רציונלי לתופעה שאין לה (עדיין) הסבר רציונלי (נניח ההסבר לקיום האנושי) הוא הסיבה העיקרית לתופעות החרדה/ דיכאון [אם מתעלם מהפרה באיזון הכימי (שאולי אף היא תגובה מציאותית לקשר בין תודעה לפיזיולוגיה בתפישה מציאותית שגויה, כפי שחושד במיגרנות.)].

522. עירהורים על שילוש הייצוג

     פתיח

     בשירותי הצבאי, שנות ה- 70, נחשפתי לשימושים פרקטיים מודיעיניים של טיפול בייצוג המציאות.
     ניסחתי לעצמי את תנועת שלוש הקודקודים:
     1. מציאות,
     2. ייצוגה,
        הליך אבסטרקטיזציה של המציאות,
     3. לטובת שינוי מציאות הרתום לכוונת המייצג.
     בהתלהבות מהבנת רעיון הייצוג, לקחתי אלמנט מסויים של הפרקטיקה הצבאית ורשמתי עליו פטנט. כושל.

     היסטורית

     ייצוג המציאות החל, כמובן, הרבה קודם.
     מניח שייצוגי מציאות, כציורי מערות, המתוארכים לפני עשרות אלפי שנים, ימשיכו להתגלות, ויימצאו אף עתיקים יותר.
     
     מייחס ליכולת תקשורת באשר היא, ייצוג של מציאות.
     מניח שייצוג תקשורתי וורבלי קדם לייצוג גרפי, כלומר שלושת הקודקודים גוייסו ורבלית לפני שיושמו גרפית.
     
     בשנות ה-80 עם התפתחות המחשבים, התקשורת, זה תפנית משמעותית בגרף ההאצה המרחיק בין שלוש הקודקדים.
     
     תרומתו הענקית של סטיב ג'ובס הייתה ביישום הנחלת והנגשת ייצוג המציאות למאסות המונים.

     יישומים

     הנצרות גייסה במודע, בנחישות ובעוצמה ייצוגיים גרפיים של המציאות כדי לשנות ואז לעגן תפישות של מאסות.
     
     האמנות בכלל, התפוז מכני כדוגמא מקומית מקצינה, עוסקת [גם] בהשפעת ייצוגי מציאות על אינדיבדואל.
     
     אם לא אייחס לתפישה תודעתית כ'מציאות', אפילו שכמה אינדיבידואלים יכולים להתייחס לאותה תפישה, הם נגעו בייצוג המציאות הם השפיעו על פעולות של אנשים, באופן עקיף, כלומר שינוי תפישתי שהביא לפעולה שמשנה מציאות.
     
     תפישה תודעתית כמתווכת בין מציאות לבין השפעה עליה.
     
     השאלה, האם בתהליך נבראות מציאויות תודעתיות אלטרנטיביות סובייקטיביות.
     או
     שזו התפתחות, שינוי, כיוונון אבולוציה של האובייקטיבית הקיימת.

     תשתיות

     מיקרוסופט הייתה הספק העיקרי לפיתוח תשתית וצריכת היכולת ליצירת ייצוגים. לכן עלתה עד לאחרונה, לכן נעצרת, אם לא תתאים עצמה אבולוציונית.
     אפשר לומר שעדיין, אבל תצורת ה'יישומים' נוגסת במשמעותה.
     השימוש הגובר והולך בתצורת 'יישומים' נוגסת במשמעותה של מיקרוסופט כספק תוכנה.
     
     אפל, בכישרון, בכוונה, בצדק, נכסה לעצמה את הנחלת הייצוגים הטכנולוגיים לשימוש בטכנולוגיה ותקשורת להמונים.
     
     גוגל מטפלת בריבוי היבטי הייצוג הםרקטיים.
     
     פייסבוק עוסקת ביחסים אנושיים. ייצוגיים.

     אישית

     נרתע, סולד משילושים וירטואלים.
     
     מאז ציורי המערה ועד הפייסבוק בסמאטרפון, אמצעי הייצוג והצגתו, שהאבחנה במיסוך התעבתה. והתעוותה. תפישת המציאות השתנתה.
     
     טקס זה היפוך:
     זו מציאות המייצגת רעיון.

     בעתיד?

     אבולוציונית, להערכתי, האנושות בשלב ב', הייצוג, שהתפתחותו בהליך האצה.
     
     הפיתוח, הבא, להערכתי, יהיה של קודקוד ג' ההשפעה על המציאות בגרסה
     
     הוירטואלית- שינוי רדיקלי בתפישת ריבוי אינדיבידואלים, וגזירת פעולות המתייחסות אליה.
     
     הריאלית- שאיפה לשינוי מציאות בעקבות ייצוגה.

523. אני מציק משמע אני קיים

     Nudge Ergo Sum
     על ציר הזמן, חש יותר ויותר,
     שכששואל את סובביי שאלה שעוסקת בסטרוקטורה,
     תשובתם מתמקדת יותר בי כשואל על חשבון התוכן הנשאל.
     
     לכאורה, ניתן לראות בכך את כייף חדוות המשמעותיות,
     בפועל- מצער אותי, מאד,
     • איפה אני ממוקם,
     • היכן העונים מתמקמים כתגובה לגירוי.

524. שמרנות ופריצה

     המחשבה חותרת לסדר, לחיפוש ומציאת מתווי התנהגות סדורים.
     מחשבה שמרנית, רואה בתופעה אקסטנציה לפאטרן זמין
     קושרת הקשרים, תקדימים ואסוציאציות
     ומחילה אינדוקטיבית על התופעה את הפאטרן.
     
     מחשבה רדיקאלית, מחדשת, מחפשת דדוקטיבית
     תופעות שיתאימו לפאטרן ליצירת תיאוריה מנבאת.
     לכן, בקונפליקט פרדיגמות הרדיקאלית נתפשת כמנותקת.
     הנכתב כאן מתייחס למגוון דיסציפילנות,
     בדגש על מדעי ההתנהגות
     בתצפית על התנהלות אנושית,
     ובניסיון לצפות התאמת פרסונות לפוזיציות.

525. בחינת הצלחה הורית

     ברטרוספקטיבה של הורות [יחד עם אינספור מרכיבים אחרים- מס שפתיים] שני פרמטרים:
     1. פרשנות החיווי לשמחת הילד
        • החשוב,
        • תלוי דיווח ואבחנת השומע,
        • מורכב לאבחון ולמדידה.
     2. החיווי למידת תאימות תוצר לחזון ההורה
        • פחות חשוב,
        • תלוי, זיכרון, יושר אינטלקטואלי, פוזיצית בעל החזון בעת הבחינה.
        • פחות מורכב.

526. חתירתי להסכמה

     רובה של תקשורת בין אישית היא המשגת עמדות של המשוחחים בחתירה להסכמה.
     • של הצד המציג.
     אישית, רואה עצמי כחותר,
     בתקשורת בינאישית כייפית,
     להבנת עמדתי, ורוצה לחשוב שלהבנת עמדת האחר.
     לאו דווקא להסכמה.
     • הסכמה יכולה להיות תוצאה של סיבות, נסיבות, מגוונות.
     • הנסיבות עשויות להתעדכן, להשתנות מסיבות זרות למהות הסוגיה.
     • הבנה, בדרך כלל, עמידה יותר לנסיבות חיצוניות.
     • באותם מקרים שמזהה בזמן אמת או בדיעבד,
       ויודע להצביע על כמה מצבים כאלה,
       שמדגמן עמדת 'התנצחות, מתבאס על עצמי.
     
     ועם זאת, בנסיון לשמור על יושר אינטלקטואלי
     • תשומה בנדירות- הביקוש לה נמוך,
     ייתכן שהרציונל לחתירתי להבנה הוא אינסטינקטיבי. לא מודע.
     כלומר, אולי אני איש מדון, שחותר להביא את נטייתו לביטוי.
     • כמו ההוא שמסתובב עם פטיש, ורואה בכל מסמר.
       רק שמצידו השני של הפטיש יש את המתעט-
       • מתעד את הטעויות.
         את אלה שזוכר.

527. דיאלוגים מעושנים

     "מוותרת על הסיגריה האחרונה?"
     "בחיים לא הייתי מוותרת על הסיגריה האחרונה."
     "אותי בחיים לא יתפסו עם סיגריה אחרונה."
     "וויתור על סיגריה אחרונה מביא מזל."
     
     "מציתה שתי סיגריות ברצף. שלישית לא.
     האויב מבחין בראשון, מכוון בשני ויורה בשלישי."

528. טעמי

     "זו, יש לה טעם טוב."
     
     חיווי על מי שמחצינה את הקפדתה האסתטית וטעמה תואם את זה של המחווה.
     על הדרך המחווה מחזקת עצמה- סופחת ערך עצמי.

529. טעם טוב

     האם האמירה שלמישהו יש 'טעם טוב' זו בעצם
     הפיכת העדפה טעם פרסונלי לערך אוניברסלי?

530. תחביביי

     בין תחביביי, יכול למנות מגוון.
     נעתי, ועדיין, בין כמה.
     אפילו לקחתי כמה מהם לכיוון המקצוענות, במובן ששלמו לי על מימושם.
     גרפיקה, הדרכה/ הוראה/ הנחיה, דסק-טופ פאבלישינג, טיולים בעולם שלישי, טיסה, טיפוגרפיה, טכנולוגיה, כתיבה, משחקי כדור, נהיגה, צילום, קריאה, רכיבת אופנועים, תקשורת בין אישית.
     
     הקצה מבחינתי, התחביב שגורם לי הכי הרבה עניין ומעסיק אותי הכי הרבה, שמאפשר לי לעסוק בו כל הזמן,
     ה-תזזז, הריצודים הנפערים על רצפים תודעתיים בין פיסות רציונל:
     • זיהוי,
     • הבנה,
     • הסבר,
     • ניסוח,
     • בחינה מחדש.

531. יידוד הכשל

     אולי מפחית מהמצוינות, מההישגים
     בטוח
     ועם זאת, זה השמן הסך את גלגלי החיים
     המאפשרים להתמודד עם כשל
     • טרום בואו עם פחות חרדה,
     • לאחר קרותו עם פחות דכאון.
     
     אז נניח שאפשר לבחור,
     מה עדיף לחיים?

532. קנאה

     
     • ההכרה שיש רצון לאמץ מימד אחד לפחות,
       • טובין מנטלי נתפש או קומודיטי בעל ערך כלכלי מדיד,
     • מ-אחר
     • הנתפש כבעל ערך גבוה יותר
     • ממה שהמקנא מזהה שיש בחזקתו או שאין לו כלל
     • מתוך תפישת ערך עצמית, השוואתית, נמוכה יותר.
     
     הקנאה יכולה להתבטא ב-
     1. העדר ביטוי חיצוני-
        תחושה פנימית אצל המקנא,
     2. חיווי גופני המעיד על התחושה,
     3. מלל
        • תמלול ישיר, מעיד, חושף, שקוף,
          • מעצים את הערך שיש למקנא,
          • מפחת את הערך שיש לאחר,
        • או עקיף, שעושה אותו דבר,
     4. עשייה
        פעולה קונקרטית העשויה לטפל ב-
        • צמצום הפער בין ערך הטובין שבחזקת המקנא למושא הקנאה,
        • אימוץ קונקרטי של הטובין,
        • הפחתת ערכו בתודעת העושה,
        • הסחת רצון המקנא מהשאיפה לחזקה על הטובין.

533. כבודו

     המעיד על עצמו כאיש של כבוד
     1. מלין שלא נהגו בו בכבוד שציפה. או
     2. מזהיר שמא לא ינהגו בו כפי שמצפה.

534. סמל

     הוא ייצוג מציאות באמצעות אובייקט או פעולה
     שנוצר על ידי כוונת יוצר הסמל
     ליצור שינוי תודעתי של תפישת אובייקט
     של הנחשף לסימול
     מהווייתו הראשונית להווייה אחרת.
     
     הסמל מייצג מטען תוכן שחשיפה אליו מהווה שלב בתהליך תמלולו.
     בהיותו כזה, סמל הוא תיווך מוכוון של תפישת מציאות.

535. לאט לאט

     לא ברור אם אנחנו רואים נכוחה את העובדות,
     אז שננתח את הסיבות לתוצאה?
     
     שנתפתה להציע אלטרנטיבות?

536. בחירת עיסוק

     בהתנתבות לעיסוק שני אלמנטים:
     1. כורח
     2. בחירה
     
     עדיף ב
     כורח- עיסוק הכי נסבל עם תגמול מקסימלי,
     בחירה- תוצר הכישורים, ההנאה מהעיסוק.
     
     במסגרת שיקולים רציונליים של כלכלה עכשווית, תוצרי ההנגשה בתאוצה,
     לכן, פרקטית, כדאי לתת את הדעת על עיסוק שתובע סף כניסה גבוה.
537. 

     קלאסי

     אוסף ערכים אסתטיים שנוסחו בעבר ונותרו כסגנון מאובחן.

538. מיקוד מהותי/ מהות מיקודית

     מרוב עצים לא רואים את היער,
     ומפיצ'פוץ' מולקולרי הנוסחה מתנדפת.

539. התגלות

     "מאז שעשיתי אייסולציה של אלוהים מהחיים שלי..."
     ידידי הנערץ.

540. טרנספורמציה

     רתימת אינסטרומנט עם הקשרים תודעתיים לדיסציפלינה אחת
     לדיסציפלינה אחרת
     תוך הדרתו מייעודו המקורי לטובת סט הקשרים חדש.

541. מגיע לא מגיע

     "...לא מגיע לי/ לה..."
     שמעתי אמירה כזו.
     איזה יופי.
     
     נפוצה הרבה יותר מ
     
     
     "...מגיע לי/ לה..."
     חיווי תסכול,
     מול יישות עליונה, הייקום, הבורא, הריבון\ המנהל, בעל הבית או לפחות בעל הסיטואציה,
     שאמורה לנהל את העניינים, את מאזן הטובין,
     שאינה עושה את עבודתה, שכן על פי חישובי הפרסונה המעידה, או לפחות עמדתה הבלתי מחושבת,
     היא, הפרסונה, במצב לא נוח.

542. פרוטוקול נבוך

     במקרה מבוכה, שאחר מעורב בו, להלן הטקטיקה האשכנזית,
     חסרת אמונה, נטולת אינטליגנציה רגשית, שלי:

     1. הכרזה עצמית-
        "אני נבוך."
     2. הצהרה בפני נשוא המבוכה-
        "דע, אני נבוך."
     3. עדכון האחר-
        "קרה כך וכך."
     4. פתיח לפתרון אפשרי-
        "מציע לעשות ככה וכך..."

543. כולה משאבה

     מה זה הדבר הזה, שבריבוי תרבויות מייחסים ללב יכולות רגשיות?

544. דימיון, איך הוא קשור?

     מניח, שאבולוציונית, הדימיון האנושי התפתח יחד עם התפתחות הציד שהוא שלב אחד אחרי הליקוט, לא-יודייע-מתי. בעוד שליקוט הוא פעולה שיסודה פשטות, אינסטינקטיביות, מיידיות, אינדיבידואליות,
     
     פעולת צייד, על ידי אדם- אבחנה ואיתור חיה פואנציאלית, תכנון, מעקב, והתקפה,
     הצריכה הבנה טקטיקה, אסטרטגיה, תכנון, והשראה מהו הטובין, התגמול, שיתקבל מביצוע מוצלח של הקצאת התשומות והמשאבים מפעולת הציד המסוכנת.
     
     מעצם הווייתה הבלתי מיידית, פעולת ציד מכילה ממד מנטלי, שמתווך בין התעוררות הרצון למימוש מוצלח.
     
     בניית הרצון, התנועה לכיוון הניצוד, כיוון האבן לעבר הניצוד, שכלול השיטה, שיתוף העמיתים הם הכלים המנטליים שאפשרו את הציד והיוו את ערש הדימיון.
     
     מניח, בלא ידיעה תומכת, בלי להתמודד עם מה נחשב כשפה-
     נהמה מסבת תשומת לב היא ישירה מדיי להיחשב שפה,
     צייד פשוט יותר להגדרה,
     שצייד הקדים את התפתחות השפה הסימבולית והן את החקלאות, שכן הצריך כישורים מנטליים פשוטים יותר והתיווך בין התעוררות הרצון לבין יישומו צר יותר על ציר זמן.
     
     ככזה, הצייד היווה ערש פיתוח הדמיון כדי למקסם את מימוש הגירוי. אז. ועתה.
     
     מה שהתרחב הוא הפער בין התעוררות הגירוי לבין הקשר הישיר של הניצוד או אבסטרקטיות הטרף.

545. גאווה

     אתמול אריק אמר לי ש-
     "גאווה זו שמחה מבדלת."
     
     אהבתי.
     
     14/10/2013

546. סיבה-פעולה-תוצאה-חיווי

     • ישנו איזשהו סדר טבעי שלעתים, בתבונתנו אנחנו מזהים אותו,
       ולעתים באמצעות תבונה ושימוש ברציונל משבשים.
     • ברמת העיקרון, ברציונל בסיסי
       1. סיבה מקדימה
       2. פעולה שקודמת ל
       3. תוצאה שמקדימה את ה
       4. החיווי.
          גם אם החיווי הוא רציונלי, מעובד ומתומלל, לבטח אם אינסטינקטיבי, גם אם כרוך בהפרשי זמן בלתי ניתנים למדידה.
     • עם זאת, בהתנהלות אנושית,
       באינסטינקט,
       כלומר בניטרול רציונל ולעתים תוך גיוסו,
       אנחנו מטפלים בתחושות, שהן חיווי לתוצאות על ידי פעולות או מניעות.
     • כלומר, במטרה לטפל בדאגה רציונלית למהותנו- בחיוויי תחושותנו, אנחנו פועלים ישירות על שינוי החיווי, משבשים את הסדר הבסיסי (- שאינני יודע איך לכנות אותו, הסדר ה...)
     • וזה לא עובד. כלומר חיווי מלל מנותק ממהות, אלכוהול, נרקוזה, גלולות עושות את זה, לטווח קצר ומותירות נזקים גדולים יותר בשל שיבוש הסדר, כמו ההתמכרות להגדלת המינון.

       ובתמצית

       כשבהתנהלות, הסדר של סיבה-פעולה-תוצאה-חיווי מופר
       מצפה לחוסר איזון, לבעיה, לסדר מתבקש שלא מתקיים.

547. חלון הזדמנויות

     מניח, שכשפוליטיקאי משתמש במינוח 'חלון הזדמנויות' חד פעמי' הוא משווק את האג'נדה שלו.
     נותן ערך לעצמו וחשיבות להקשר.
     יכול להיות טולרנטי לגבי חלון ההזדמנויות- ייתכן והוא יודע משהו שאני לא.
     
     לגבי ה'חד פעמיות', אני סקפטי.

548. אושר

     רמת השמחה מהתממשות ערכים שחשובים לפרסונה, בעת הבחינה.

     בבחינת שמחת, אושר, האחר

     1. עדות- מה הוא יאמר על תחושת
     2. תקפות- באיזו מידה עדותו תואמת את התרשמותנו
     3. בקרה עצמית- באיזו מידה אנחנו רואים את מרכיבי שמחתו כערכיםן חיוביים, כראויים לאימוץ על ידינו.

549. אדם-תפישה

     [בתפישתי את] תפישת אנשים את עצמם בהקשר סביבתם,
     • רובם נטולי תפישת עולם פוליטית.
     • לרובם תפישת עולם ערכית כשהדת זמינה לטפל במה שהדעת האישית הזניחה,
     • לעוד יותר- הזדהותית כפרט עם מכלול סוציולוגי עוטף- הטמעות בנורמטיביות נשאפת,
     • ולרוב המכריע חתירה למיקסום תפישת הטובין האישי בכל מצב.
     
     כן נפעמתי לנכוח, שצרכני תקשורת פוליטית אדוקים, מכורים, עם חושי כיוון מרהיבים:
     • הצבעה למפלגה שתמיד זוכה, או מהווה את שוס הבחירות,
     • (נקרא דומה, אבל לא) היכולת לחזות את מי בהווה כלשהו מאד התחזק או מאד נחלש. 

550. אובאמה

     יש לי אמפטיה רבה לאובאמה,
     ועוד יותר לתבונה, לישירות ולחן
     שנשקף מאשתו.
     
     גאונות, הבנה גיאו-פוליטית
     יוצאת דופן, יכולת ניהול מדהימה-
     אם ישנה, מגזוזטראת בלקוני
     לא מזהה.
     
     
     יכולת דיבור ונאום, רכישת אהדת שומעים מרשימה. כמו אצל נתניהו- רמת הליטוש של יכולת נאום זו פוגעת בתפישתי את אותנטיות של אמירותיהם, במובן ששניהם עורכים את דבריהם כך שמיועדים תכנית לשומע מולו הם עומדים, ופחות, כך נשמע לאוזניי, מחויבים לאותנטיות שינוע מחשבתם.
     כלומר, אני מזהה ריצוד שמפריע לי.
     
     עם זאת,
     גם לא מייחס לו, עד כה לפחות, טעויות 'בלתי נסלחות', תוצר של אופי, שיקול דעת, או תפישת עולם, שהופכות אותו, מבחינתי לבלתי ראוי לאהדתי אותו.
551. 

     קליניקה

     לאלקלעי, בית הקפה שיושב בו, אחד ממכרי קורא 'בית התה', ואני- 'קליניקה'.
552. 

     ערך הניסיון

     חונכנו, גדלנו, לתוך הפרדיגמה שלניסיון יש ערך.
     כלומר, ישנו הליך למידה שיש לו משך זמן, שחלק ממנו, הוא תהליך הטמעת הידע  שנרכש.
     
     הניסיון במתכונתו כערך חיובי התיישן והפך לא רלוונטי.
     כמו סדר דפוס, מכונת כתיבה, מסך עם נפח, פטיפון, סרט צילום.
     כלומר, יש מי שדורש אותם, סיבותיו הטובות עימו, אבל אלה מאד מסויימים, וסיבותיהם עימם.
     
     ואין כאן ערכיות- זו מציאות מואצת, כלומר ככל שהישגי ההנגשה גדלים, סף הכניסה מתנמך.
     
     זה לא מקרה שבעל הניסיון, מייחס לו ערך.
     ייחוס הערך לניסיון הולך ועולה ככל שהידע פחות רלוונטי, או שהצורך ההשרדותי ליישם אותו גדל.
     
     גבירתי, אל תוסיפי פגע על פגיעה- מצער ככל שיהיה- הניסיון שלך לא רלוונטי!

     למה?

     • קודם כל, כי את מעידה שאין לו דורש.
     • למה עוד? מפני שהניסיון שלך לא רלוונטי.
       סף הכניסה לעיסוק שלך מורכב מכמה מרכיבים שביניהם
       • ידע מסויים,
       • כישורים מסויימים,
       • מבנה אישיותי,
       • מאפיינים תרבותיים התואמים את העיסוק,
       • אינטראקציה עם הדיסציפלינה,
       • ויותר יותר חשוב- אטרקטיביות למקבל ההחלטה האם להעסיק.
     • נראה שממש לא הניסיון.
     עם הנגשת הידע, מרכיב המיומנות הנרכשת הנדרשת הפך לפחות רלוונטי.
     
     יתירה מזאת- ייתכן שלמה שאת קוראת 'ניסיון' יהיה מי שיתייחס אליו כצבר התניות, קבעונות, הרגלים שלך הם יקרי ערך, וסיבה לתבוע פרמיה מהמעסיק, בעוד שמבחינתו אלה אבנים כבדות ומיותרות בכיסים התעסוקתיים.
     
     החדשות הטובות, הצד השני של החדשות הרעות:
     היעדר הצורך בניסיון, הנמיך את סף הכניסה לתחום שלך, אבל גם לתחומים אחרים.
     
     כלומר, הסיבה שלא תיירטי את העיסוק הבא היא לא היעדר הניסיון.

553. עד כאן

     ביחסיי החברתיים מתהדר בריבוי יחסים משמעותיים.

     כמותית

     • היו הרבה,
     • יחסים על צירי זמן ארוכים,
     • היחסים אישיים,
       לא עם בני זוגם, וגם אם נמצא עם חלק מחבורה, יחס אחר, עצמאי, מאובחן, לכל אחד.
     

     תוכן

     חוויה

     בסיס היחסים הוא תוכן עם ריגושים, חוויות משותפות,
     לא מעש או פתרונות.

     למידה

     נחשף לתוכן שסקרן לגביו.
     כברירת מחדל, מעדיף להיות בעמדת המקשיב, לומד, נמצא בעמדת השואל, פחות דחוף לי לענות, לנסח או להגדיר,
     אלא אם בן השיח לא סיפק את התוכן להחזיק עניין ואני למד מהבנה וניסוח מהתגובות.

     אישית

     הקשרים בינינו, משמעותם וניהולם, מהווים חלק מתוכן היחסים,
     יש להם השפעה, אישית, על שנינו.
     
     אולי הטריגר ליחסים היה רגרסיבי- מהסטרוקטורה לאישי, אבל משמעות התפתחותם היא מהאישי לסטרוקטורה.

     גיוון

     • אופי
       אנשים בעלי אופי שונה, האחד מהשני,
     • דיסציפלינות
       רקע ועיסוקים שאינם קשורים או דומים האחד לשני,
     • תקופות
       בנקודות זמן וגיאוגרפיה שונות בחיי.

     שפה

     • עברית
       אנשים בעלי אופי שונה, האחד מהשני,
     • וורבליות
       או עם אנשים שלא יכלו להחזיק תקשורת ורבלית, אם לא אקטיבית, לייצר, לפחות פסיבית, להוות משקל נגד.

     בקרה

     לא מייחס ערכיות חיובית ל'יחסים ללא תנאי'.
     ישנה בחינה מתמדת של
     • מי תורם מה,
     • מה המחיר לערך.

     סיום היחסים

     יחסים לא גוועים לי לאיטם.
     מסיים, בועט ביחסים, בעת שמתמלל לעצמי שמתבקש לתת מה שלא רוצה או יכול לתת.
     
     • לא רוצה יחסים של רוטינה-לא-זוכרת-למה, או מושתתי מחוות וטקסים תחליפי תוכן,
     • על אף שלוקח על עצמי את האחריות על הגעתי לשם,
       לא יכול או רוצה - אין לי את הנדיבות, את העומק התודעתי, את הגמישות המנטלית, לקיים מערכת יחסים חברית ובה לשמש בתפקיד תחזוק
       • תפישת ערך או
       • יציבות רגשית.

554. כך זה לא יכול להימשך

     מכיר את
     'כך זה לא יכול להימשך.'
     
     פיזיקלית, סוציולוגית, פוליטית,
     אם יש מצב מסוים-
     קיימת הערכות סט התנאים, המרכיבים והיחסים ביניהם,
     לא רצוי ככל שיהא, בנאלי ומתבקש ככל שיהיה:
     זה המצב.
     
     השארת, קיבוע, שימור והנצחת המצב הם ברירת המחדל האפשרית, הזמינה ביותר-
     המצב קיים;
     יציב אורגנית, חשוף לכוחות כלייה ובלייה חיכוכיים מהסביבה האופפת.
     
     הסיבה לכך שהקונפליקט הפוליטי,
     בדגש מול הפלשתינאים,
     נמצא במצב הקיים הוא שמפגש ההסכמות בין שני הצדדים, שרואה פתרון מוסכם, אפשרי ליישום מכיל רק חלק קטן מהם.
     המאסה המסכימה, קטנה מכדי לשנות את שיווי המשקל שמתחזק את המצב הקיים.

     צדדים שונים

     סוגיות האבחנה בין תפישות שונות של אותו צד, בין מי שמהווה אופוזיציה לרוב המקיף אותו,
     מניעי ה'למה מוכן להגיע להסכמה עם היריב [חברו לקונפליקט-  :-) אוקסימורון]'-
     מרתקות. אותי.
     בראייה (שמתיימרת להיות) אובייקטיבית, ער לשוני מהותי בין הצדדים המאובחנים, ברמת התפישה בין רווחת הפרט לשימור מסורת הקולקטיב.

     אינדיבידואלית

     • רמת המודעות הדמוקרטית,
     • רמת האדיקות הדתית,
     • טולרנטיות לשונה,
     • המוטיבציות האישיות של הפרטים ושל מנהיגי הקבוצות שונות בין שני הצדדים,
     • תפישת תרבות האלימות* - סף הכניסה לאלימות.

     קולקטיב

     • מאפיינים, גודל ומשרעת קבוצות היסוד המהוות מוקדי הזדהות להתכנסות מזדהה של אינדיבידואלים
     • מאפייני הדת,
     • תפישות לאומיות שונות. 

     האצת שינויים סוציולוגיים

     בדומה לפיזיקה, הסוציולוגיה עובדת. גם אם איננו מודעים לה או מתמללים את תהליכיה.
     ההיפר תקשורתיות מהווה את הגורם המאיץ הסוציולוגי בעידן הנוכחי;
     התיווך, המסך המנגיש, המאפיינים את יישומי התקשורת הדו כיווניים, מקרבים את הפרט לדומים לו מעבר למראה העין ושמע האוזן האנושית, הספר, הספורדי, העיתונות הרדיו והטלוייזיה החד-כיווניים.
     מתבקש לחשוב שבהתפתחות הגלובלית בעקבות האצת אמצעי ייצור התוכן שעובד אדמה במספטומיה דומה יותר לקולגה מהרי האנדים מלפני 4,000 שנה.
     אז זהו שלא.
     
     טריוויאלית, יש דינמיקת תנועה, הגירה שמאפשרת תקשורת שיתוף, ואפילו מעבר גנים.
     עומק הידע של שניהם היה רדוד בהשוואה להיום.
     סף הכניסה לדיסציפלינות האלה היום הונמך ברמה כזו במשכי זמן מזעריים הם יכולים לקיים אינטראקציה- שפת התקשורת השנייה שלהם היא אנגלית, שניהם מתפעלים וורד ואקסל, ויש להם פייסבוק/ אי-מייל לשחלף מידע.
     
     כך, דינמיקת השינויים הסוציולגיים- רכישת ההשכלה על ידי שכבות הולכות ומתרחבות באוכלוסיה, מאיצה כעת ובהמשך אף יותר, את תהליך הדה-ריבוד.
     
     ההתכות וההתרכבויות על מבנים חברתיים קיימים, יהיו במגמת חיזוק והאצה.
     
     בעקבות התקשורת, הנגשת הידע והנחלת השכלה לחלקים נרחבים יותר באוכלוסיה תהליך ההשטחה יואץ ויועצם:
     פחות אנשים ישלטו על יותר משאבים ותשתיות,
     הפערים בין העשירון הלפני עליון לתחתון יפחתו ביחס לפערים בין העישרון העליון לזה שלפניו.
     
     שתי אםשרויות יכולות להיות במצב זה:
     1. 'יש עתידיזציה'
        רגרסיה למבנים מסורתיים קיימים, בהתאמות לעידן,
        התכנסות אינדיבידואלים לערכי יסוד ערכיים מוסכמים מושתתי חתירה לרווחה אישית וזהות קבוצתית רחבה- לאומית, מאובחנת.
     2. פייסבוקיזציה-
        פרוגרסיה ליצירת מבנים חברתיים שונים,
        פרגמנטציה של אינדיבידואלים עם תחומי עניין אד-הוקים, ש'לא שווה למות עליהם'.

     האם תהיה הסכמה שתסיים את הסכסוך בעתיד?

     בעבר, גרסתי שהסיכויים לכך גדולים, אם כמה תנאים יתממשו.
     היום פחות*.
     
     ב-67, בעקבות המלחמה, הסיטואציה השתנתה מהותית.
     מאז הייתה תנועה והתפתחות, אורגנית. לא שינוי מהותי. המצב כפי שהוא היום ימשיך לנוע, ברציפות, בדינמיקה מתפתחת, גם אם לא בהתערבות פולשנית משנה סדרי עולם או לפחות מקום מאובחנים.
     
     כך, אם לא יגיע הסדר מלאכותי, הכופה עצמו על התניות והנחות מקדמיות של הרוב, משנה סיטואציה, המצב כפי שהוא כיום ישתנה. מהותית על ציר הזמן כחלק מאבולוציה סוציולוגית.

     נבואה

     הנבואה ניתנה לנבונים, ואני כשוטה לא כדאי שאתנבא,
     מה שכמובן אעשה בפסקה הבאה.
     
     על אף הניסיונות, שמצדד בכל ליבי שאכן ימשיכו-
     בא מבית המדרש התקשורתי (האופטימי נדיב אנרגטית), שתקשורת שלא הבשילה למעשה עדיפה על המנעות מתקשורת,
     בשונה מבית המדרש המעשי (פסימי חסכן אנרגטית), שאם מעשה לא יבשיל יגרם נזק של אובדן תשומות או תשתיות להסדר הבא,
     לא יודע להעריך אם ייקבע הסדר עם הפלשתינאים כמו עם המצרים.
     
     מניח שתהליכי ההאצה יוגברו, לכן מעריך שרבולוציות, תפניות דרמטיות לא תקרינה.
     כך, משער שתהליך הפייסבוקיזציה יגבר,
     במקביל למיעטים פרגמנטייים ביחס 'יש עתידיים', וקיום חיכוכיים שקבוצות מאובחנות תרצנה להתקיף/ להתגונן מקבוצות מאובחנות אחרות, על בסיס עניין משותף של קרבה למשאבים, ופחות אידיאולוגיה מקדמית מונחלת.
     
     והתחזית:
     כך, זה לא יימשך.
     גבולות הסכסוך הגיאוגרפי כפי שאנחנו מכירים באוקטובר 2013 כנקודת חציון בזמן, ישתנו מהותית ב- 2060.
     התמורות הסוציולוגיות של הצדדים בעקבות הנגשת המידע תגרום לשינוי בהתכנסות של ההמונים.
     לא יודע לחזות לאיזה כיוון ההשפעה התקשורתית ושינוי הסוציולוגי ישנו את הגבולות כפי שהם כיום. גם אם מפתה לרתום אמונות מקדמיות, חשקים ותקוות שיוכיחו שהתזה מקדמת את הרצון המקדמי או את היפוכו.
     
     

     ---

     * לכאורה אוקסימורון. נופל, כביכול למלכודת 'טוהר הנשק'.
     אז זהו שלא.
     
     תרבות- מערך ערכים אסתטים, משותפים לקהילה.
     גבול האלימות, הסף המשחרר תגובות אלימות, הטולרנטיות אליה, היא עניין תרבותי.
     תרבויות נבדלות, בין היתר, ב-
     • תצורות חינוך, עונשים,
     • אופן דיבור, ניסוח, עוצמה, שייתפש כלגיטימי/ אלים,
     • בביטויי ידידות כטפיחות פיזיות הדדיות, או ביטויי שמחה- יריות באוויר.
     **אישית, עדיין, כעת, רוצה לקחת מקדם ביטחון,
     ומוכן להקצות משאבים רבים להמשך הדברות לטובת הסכם.

555. חושק אבל...

     בפטרוניותי המשליכה מעצמי,
     גרסתי, שרבים רוצים לצאת למסעות, גיאוגרפיים ותודעתיים,
     ורק מסיבות פרקטיות כלשהן לא הסתייע הדבר בידם.
     
     פעמים רבות נוכחתי, שהעובדה שלא הגיעו כלל, או עצמאית,
     ניבאה את אי-רצונם האמיתי, אי ההתאמה בין תפישתם את רצונם, בין הצהרתם לבין מציאות.

556. אבנים בכיסים

     חבר נסע לחו"ל.
     הדריך אותי איך להשקות את עציציו שבגינת גזוזטרתו.
     
     הבנתי;
     זה לא רק שיש
     אבנים בכיסים,
     כלב או חתול מחמד בבית,
     יש גם עציצים במרפסת.

557. אל תלפידו את יש עתיד

     המיתולוגיה היוונית נחשבת כערש המדע. תצורת מחשבה
     רציונלית- התפתחות אבולוציונית של טיפול בסוגיה.
     תצורת המחשבה המובעת בתורה היא 'אוסף ציוויים ואיסורים'.
     אין הסבר
     או רציונל.
     במיתולוגיה היוונית
     מונחים היסודות של התפתחות,
     אבולוציה של מקרים, סיבות ותוצאות.
     
     ציווי אלוהי הוא קוד פעולה, פרוטוקול התנהלות,
     שקבוצת אנשים קבלה על עצמה כדי

     • לקדם את הפרט המקיים אותה,
     • ב(תוך) חברה שמכילה אותו,
     • בשימור מנהיגיה שחיברו את הפרוטוקול,
       או מהווים סוכנים שלו.

     
     אותם מנהיגים לא סומכים, ובצדק, על שיקול הדעת של מי שאמורים לקיים ציוויים אלה, שהיו מנסחים את הקודים האלה עצמאית- נתנו להם אותם.
     
     מכיוון שלא סומכים, ובצדק, על היכולת האינטלקטואלית של מי שאמורים לקיים את ציוויים אלה, שהיו מבינים את הרציונל לבד- קידשו אותם, הפכו אותם לציוויים.
     
     מכיוון שלא סומכים, ובצדק, על יכולת הפרשנות של מי שאמורים לקיים את ציוויים אלה, מינו פרשנים, מתווכים, מנהיגים שיהוו התווך בין המעשה לבין הקוד.

     דוגמאות למי שמנסח קודי התנהגות

     • הטריוויאלית- עובדיה יוסף,
     • המעניינת- יאיר לפיד.

     כן, ההוא מ'יש עתיד'.
     20 שנה ניסח מהו, מיהו, 'ישראלי', יצר קהילה.
     לפני שנה עבר לצד המכנס פרקטית, הקים גוף פוליטי, ובבחירות 2013, השתדרג לעמדת ביצוע.
     
     [ההתרסקות שמייחסים ליאיר לפיד, כעת, בעיקר עלי ידי עיתונאים מהשמאל,
     שמזהה אמפטית את תסכולם על ההתיימרות הדמוקרטית ליברלית שמדוגמן על ידו,
     היא של מי שקשובים לאנשים שעומק תודעתם הפוליטית היא כשל דף העיתון, או המסך (השטוח) בה הם מקבלים את המסרים, רוחבה ואורכה כמימדי הכותרת והמאמר. הם ציפו לקדם את עצמם, והתאכזבו.]
     
     יש עתיד היא תמונת הראי של ש"ס.
     מכילה את אנשי מעמד הביניים שרוצה רווחה כלכלית בזהות לאומית מאובחנת, שהדירה את האל.
     
     כמפלגות סקטוריאליות אופייניות, שתי התנועות מזהות עצמן על פי האינדיבידואליים המקיפים אותם ויוצרים קולקטיב מאובחן.
     
     ה'זהות הלאומית המאובחנת' בשתי התנועות, היא שם קוד לנטייה (שהמצדיקים אותה מתחבאים מאחורי) 'אנושית',
     בה אנשים רואים הגדרה, ניסוח והתנהגות על פי מכשירי ניווט התנהלותיים רציונליים כמטלה מפחידה ומעצבנת.
     לא אותם או להם, להם- הם מייחסים לעצמם את המצפן הזה.
     הם לא סומכים שסביבתם תשתמש במצפנים אלה.
     ואני בהתנשאותי מוסיף, שגם להם אין.

     דמויות פוליטיות ופרוטוקול

     1. אופרטורים מבצעים, שנבחרו מתוך מפלגות ששמשו כסככה של בית המדרש האידיאולוגי.
        דמויות מנהיגותיות, שבפעולותיהן לא עסקו בניסוח פרוטוקול.
        תודעתם, התנהגותם, מוכוונת לטיפול במצב על פי הכרתם המיטבית- רבין, אולמרט, ליבני,
        או מונעים על פי מוטיבציה אישית של להיות דומיננטיים במוקדי השפעה- דיין, פרס, נתניהו, שרון, ברק.
     2. מטמיעים, דמויות שפעלו על סמך פרוטוקולים קיימים, פעלו מתוך תפישת עולם מגובשת, מסורתית לתפישתם.
        מבצעים שפעלו מתוך 'בית המדרש' האידיאולוגי ממנו הגיעו- צ'רצ'יל, אשכול, ניקסון, בגין, רייגן, שמיר, קלינטון, בוש(ים), נתניהו, אובאמה.
     3. רפורמטורים, מנהיגים שיצרו, או הגדירו 'בית מדרש'- שהציעו אמות מידה של התנהגות ערכית לפרטים כקולקטיב לעומת אלטרנטיבות קיימות.
        אבות האומה המייסדים האמריקאים, מנסחי זכויות האדם בצרפת, היטלר, מאו טסה טונג, בן גוריון, הרב עובדיה יוסף, יאיר לפיד.

     
     מנהיגים עובדים נמצאים בסביבה בתקופות שונות ביחס למנהיגים שונים, ברמות פופלריות משתנות, לאוכלוסיות עם העדפות משתנות. ברור.

     תקוות מצביעים

     מצביעי 'ימין', רוצים לשמר סדר קיים. יש להם זיקה לדת ו/או ללאום עם יד קלה על המעשה הפותרני.
     
     רוב מצביעי 'שמאל' היו רוצים שהמדינה תיטיב איתם. הם כמו מצביעי ש"ס או יש עתיד. קידום הסקטור עליו הם נמנים.
     
     מצביעים, 'מעשיים', חתרני פתרון סוגיה אחת, או 'ריאל פוליטיק' תומכים במנהיגות מהקבוצה הראשונה.
     בדרך כלל מתאכזבים;

     1. או שמנהיגיהם לא מביאים להם את פתרון הסוגיה המסויימת שלשמה תמכו בו.
     2. או, שפתרו את הסוגיה המסויימת, וראו שהפתרון לא מביא למזור אליו ייחלו.

     
     כך, מפלגות שמקדמות נושא אחד, 'זכויות הגבר', 'ליגליזציה של סמים', 'שלום' ('התנועה' בראשות ציפי לבני), 'גיוס חרדים', 'גמלאים' 'זכויות עולי חבר העמים' שלא יוצרים או פועלים מתוך 'בית מדרש' תפישתי מאובחן ייעלמו.
     
     הן תוחלפנה על ידי מפלגות אד-הוקיות אחרות, שיתנו מענה לסוגיה מקומית עכשווית של סיטואציה או פרסונה.
     
     בחוסר ההומור שלי, לא מכבד את התומכים בסוג כזה של מנהיגות.

     יש עתיד

     יאיר לפיד, במקורו, מגיע מבית המדרש ימין ליברלי שהדיר את האל מהשיח כגורם קולקטיבי מכנס המון והמירו אותו במדינה ולאום כערכי ליבה משותפים. ניאו רפובליקניות בגרסתו הישראלית.
     
     יאיר לפיד עסק במהלך עשרים השנה האחרונות בניסוח ואבחון הישראליות העדכנית, בהיבטיה ההתנהלותיים והערכיים. עשה זאת באופן שפונה לתמונת הראי של ש"ס.
     
     יאיר לפיד נתן את התחושה לציבור ענק, שהנה, מישהו דומה לו לוקח את העניינים לידיו. הצלחתו המטאורית- 19 מנדטים, התבססה על מסרים רחבים לאנשים שהתלבטו בין מה שלפיד הציע לבין מרץ, בינו לבין הבית היהודי. הדמויות שחברו אליו, דמויות ראויות, נחמדות ומוכשרות ככל שהיו, היוו סופורטינג קאסט, אלקטורלית לא הביאו הרבה יותר מבני משפחותיהם.
     
     יאיר לפיד ותנועתו אכזבו חלק מהמצביעים. תקוותם של מי שחתרו לפתרונות גורפים, מיידיים, למצבם הכלכלי, לא קיבלו את תפנית העלילה המיוחלת.

     צופה ש

     בטווח הבינוני, בהינתן שהמציאות תמשיך במומנטום אבולוציוני, ללא תפניות דרמטיות, אם ישמור על המשך עבודתו, צופה שיאיר לפיד, הדמות הפוליטית המרתקת ביותר בפוליטיקה העכשווית ובארבעים שנה האחרונות יעשה היפוך מרהיב חזרה לפופולריות.
     
     בבחירות הבאות או אלה שאחריהן, מצביעי ימין מסורתיים מהליכוד ישראל ביתנו, מאוכזבי יש עתיד שיחזרו בתשובה מהשאלה והכעס הזמי שחוו, מצביעי קדימה והתנועה יתנקזו חזרה אליו.
     אין להם ברירה- יש בו את מידת החן, הכובש, את הפותרנות הנעימה,
     ובעיקר- הוא מציע, בעידן זה, בית מדרש ראוי ותואם לחלקים נרחבים בציבור כשהאלטרנטיבה מובהקת ואטרקטיבית פחות.
     הצוות המקיף אותו הוא תחליפי לחלוטין. איתו, בשינויים כאלה ואחרים, יאיר לפיד יחזור לדעתי, בענק. המענה שהוא נותן לכל כך הרבה אנשים, במצב בו אלטרנטיבות לציבור אליו פונה לא באמת קיימות לא יתנו להצעתו לשקוע.

     אל תלפידו את ספיד.

558. ממתק חוק המשילות

     
     בצד שלילת חוק המשילות בשל ההדרה על בסיס דמוקרטי,
     יש המציינים שבחוק יש גם דברים טובים.
     
     בחוק המשילות, יש ממתק- פחות שרי ממשלה.
     
     ואני שואל, למה?
     מדוע צריך לכך חוק?
     אני יודע כמה אלופים צריך?
     כמה מטוסים?
     כמה רופאים על 1000 חולים?
     
     אני מרגיש גבר גבר שמישהו הציב תקרה לכך?
     תחושת שליטה מזויפת (שיאיר לפיד איתר ורוכב עליה על גבי ה-כסילים שרואים בה דאגה כנה לטובתם)?
     
     עד כדי כך הבוחר בז למערכת השלטונית המנהלת אותו שבהיפוך מקיאבלי הוא אמור להתפעל מחוק המשילות שמגביל את מספר השרים, וזאת כדי 'למנוע שחיתות'? ולחוש שמנע אותה?
     
     למי שפרקטי דיו כדי להגן על עצמו בפני שחיתות שלוחיו השלטוניים,
     יש ספק שאת הטובין הבלתי ראוי לתת ולקבל, יהין מי שיתנו ויקבלו באפיק אלטרנטיביים? מינוי ממשלתי אחר?
     
     לא מתפעל מהתקרה הזו, הכביכול לגיטימית.
     
     בני ציפר כתב בהארץ על כך שעדיף מבקר אפרורי על צייד שחיתויות מסעיר-
     
     "לעניין זה אני מאמין באמונה שלמה במה שכתב הוגה הדעות הרומני־צרפתי בן המאה ה–20 אמיל סיוראן, ששחיתות ומינהל לא תקין במינון מסוים הם חיוביים בהחלט, כי הנזק המוסרי הנגרם מהיומרה לטהר את האנושות משחיתות תמיד גדול יותר מהמצב הפסיבי, הסלחני, שבו מקבלים שבני אדם הם מה שהם. סיוראן טען שמשחיתות לא נשפכה מעולם אף טיפת דם. ולעומת זאת, לאילו דרגות של אכזריות הגיעו אלה שהתיימרו לבער את השחיתות מן העולם."
     
     ועם זה- מסכים:
     בחתירה לרציונליות ולצדק, אני מבין, מסכין, יודע, שאי אפשר להגיע אליה.
     
     ברור לי שאין שיטה דמוקרטית מושלמת.
     יכול לחיות עם פגמים.
     לא יודע מה מקור האנושות- יכול לחיות בהיעדר הידיעה לפני שמכניס כשרות, שמירת שבת או אלוהים.
     מעדיף לחיות עם מי שנמצא בשולי השיטה, לקחת את האחריות והסיכון שיבדוק את גבולות החוק ויחצה אותו, מאשר להדק את השליטה הרמטית.
     חושש יותר ממנהיגי ריכוזיים ממפירי חוק שוליים.

559. סיבוביישן

     אמן, כוכף טלפיזיה דה לה שמאטע,
     שמו מתחרז עם צ'וצ'ו בר, החליט לרדת מהארץ.
     טוב.
     
     מבחינתו המדינה בגדה בו.
     לא נעים.
     
     על אף שאביו היה חבר כנסת, חש שהאשכנזים
     התנשאו עליו. 'על אפו ועל חמתו של המורה שלי נהייתי שחקן.'
     לא בטוח שלמורה שלו היה כל כך נגד הקריירה שלו, ניחא.
     
     בטוח שבלי לצאת לרחובות, המחאה החברתית לא תצליח ולא תישא פרי.
     אופס- זה כבר מאיים משהו. הוא ממליץ, כן, הוא, שהמחאה צריכה להצטייד במזרחיים שריריים שייצאו לרחוב.
     בטוח שהוא רוצה לשמור על כל הסיבוב הזה?
     
     

560. טרור

     המושג טרור הוטבע מייד לאחר המהפכה הצרפתית
     כתיאור של פעולה אלימה של אנשי המהפכה
     מול מי שנתפשו כמתנגדיה.
     רובספייר אמר ש-

     טרור צריך לבוא עם טוהר.
     אבל,
     טוהר ללא טרור אין לו שיניים.

     הערות

     1. מי, למה ומי המיר את משמעות
        המושג טרור
        מפעולה שלטונית אלימה
        הננקטת נגד אזרחים,
        לפעולה אלימה נגד אזרחים?
     2. מה הסף המצדיק פעולת שלטון נגד אזרחים?
     3. אנשים נבדלים ב-
        1. סף הגירוי המפעיל פעולה אלימה,
        2. הנושאים השונים,
        3. הרציונל המקדים לפני ומסביר אחרי.

     אישית

     באישיותי, בשיטת הצפרדייע המתבשלת לאיטה עד מותה שמחכה להקלה,
     מוטה להצדקת פעולה אלימה רק לאיום ישיר ומפורש, לא כמקדים ומונע.
     
     הרציונל- אם כולם היו נוהגים כך- היה פחות אלימות.
     
     הבעייה- מסוכן.
     
     לוקייח את הסיכון.

561. תמיהה תקשורתית

     בתפישת אנשים יחסים משמעותיים,
     אני תמה,
     איך הם רואים יחסים משמעותיים
     עם הפעלת שיקול דעת רגולטורי על איזו פניה אליהם הם יכולים לא לענות ועדיין לשמר את אותנטיות היחסים.
     
     באותם מקרים בהם עולה הסוגיה של פשר רגולציית המענה,
     הרגולטור התקשורתי, שלא רוצה להכתים את הקשר בהשלכות השליליות של (היעדר) מעשהו,
     עשוי לאמץ מהמכניקות הבאות:
     • ה-אני
       מנגנון ההתגוננות התקיפה המתגוללת: זה אני. האם יש כאן רצון, לא לגיטימי בעיניי, לשנות? אותי? שווה להוציא את התסכול ולהוריד יחסים שלמים?
     • ה-סטרוקטורלי
       בגידת הנסיבות או הטכנולוגיה שלא רק שלא סייעו, אף מנעו, את התקשורת,
     • ה-רגשי
       גרסאת השבועה- הבעת חשיבות היחסים, ערכם ומשמעותם, ה-רציונל
       חושב, ומייצא ומייחצ"ן את תפישתו שבכך שלא עונה, לא נכנס ל'בורות' ביחסים, הוא עוזר לשמר ולקדם אותם.
     הנוקט ברגולציות תקשורתיות, זה חלק מאופי, DNA אולי פרוטוקול תקשורתי מוטבע, בנוסף על החלטה מודעת האם ומתי לעשות זאת, אין לו את המעצור הלא מודע להמנע מכך.

562. למי אני דומה?

     לא זוכר את כל מי שאמרו שאני דומה לו.
     
     זוכר שאמרו לי שאני דומה, Mr. Clean, לדביר בנדק, לרון קופמן, ול- Michael Chiklis.
     
     מניח שמי שראה את צלליתי או התבאס מתוקפנותי שידך אותי לקופמן,
     ומי שנהנה מחיוכי לבנדק.

563. זרע אנונימי או מוכר?

     אשמח אם תענה/י על השאלון: שאלתי כמה תריסרים ממכריי ומכרותיי את השאלה הבאה:
     
     חברתך,
     לא חשוב מאיזו עדה (- כדי לסמן שזו שאלה גנרית שלא תלויה בפרסונה)
     החליטה להביא ילד לעולם, עצמאית, ללא בנזוג.
     
     חברתך מתלבטת, האם,

     1. לפנות לבנק הזרע, לקבל תרומה אנונימית, או
     2. לפנות לחבר שהיא מכירה, לבקש את זרעו ולפטור אותו מכל חובה או אחריות בקשר לקשר ולתוצר.

     
     כחבר/ה

     1. תייעצ/י לה לקחת זרע אנונימי,
     2. תייעצ'י לה לקחת זרע ממקור מוכר,
     3. תהיה/י מוכנ/ה לתרום לה זרע/ביצית,
     4. לא תהיה/י מוכנ/ה לתרום לה את זרעך,
     5. דבעילדיחלבאנהמומההבהוללכעסמשבל"ב (-דיקמן, באמאש'ך עזוב'תי. יש לי דברים יותר חשובים לענות בהם את נפשי הדוויה, מעונה וטרודה מתעוקת הבלי החפירה בתודעתי הצפודה ולענות לך כעת על סוגיות מהתחת (שלך). בעצם לא עכשיו. בכלל.)

     
     אנא בחר/י מחמש האפשרויות,
     (אם תבחר/h לנמק בחירתך, תזכה/י ב)
     
     

     ---

     במדגמי הקטנטן והמוטה, הממצאים הובהקו שרוב הזכרים
     • המליצו לקחת זרע מוכר,
     • לא היו מוכנים לתרום את שלהם.
     המלצת הנשים הייתה פחות מובהקת,
     ולחלקן הגדול לא הייתה בעייה לתרום בייצית.

     מעניין

     הנושא מעניין, אותי בריבוי מימדים.
     
     בין היתר, ובעיקר אירוני-
     • פעולת 'תרומת זרע' בבסיסו הוא כייפי, ועדיין הגברים מעדיפים שלא,
     • חילוץ ביציות הוא לא נעים, ולנשים יש פחות בעייה עם זה,
     כששני התהליכים קריטיים באותה מידה להיות היילוד.

564. קלישאת ילודה

     שמעתי מישהו שאמר
     ש'אם גברים היו צריכים ללדת - כנראה שהמין האנושי היה מחזיק בדיוק דור אחד.
     זה משפט לא בלתי נכון,
     משפט העצמה נשית?
     בטח לא בר הוכחה.
     
     אם גברים היו צריכים ללדת,
     מניח שהטבע היה מסדר גם לגברים מגנוני
     • העצמת כמיהה לפני
     • והעצמת הדחקה אחרי
     כדי לשמר את עצמו, כמו שיש לנשים.

565. יומרה רציונלית

     יש לי יומרה (אחת מני נוספות)- לחשוב רציונלית.
     אין לי את הביטחון שמצליח בכך, תמיד.
     
     שמח לאישושים שחושב רציונלית,
     ועוד יותר לחיוויים שלא.

566. ליברימין

     בפרשת זיכוי ליברמן,
     אנשי הימין
     (כולל אנשי ימין מסורתיים שכעת ממתינים ברחבת החנייה של יש לפיד בראשות י. עתיד), נחלקים לשניים:
     1. אלה השמחים עם הזיכוי-
        כוח משמעותי בימין טוהר,
        ליברמן הוכשר לחזרה לעשייה,
        תוך תחושת סיפוק שצדק יצא לאור,
        ושמחה שרדיפת מוסדות הצדק השמאלני נחלה מפלה, וכאלה.
     2. אלה הלא שמחים-
        דעתם לא נוחה עם לגיטימיות ההתנהלות שהם מייחסים לליברמן,
        על אף שנמנה על תפישתם, חשים שהוא מכתים את המחנה שלהם בעיני עצמם ואחרים, בהיותו דומיננט אך לא ראוי התנהלותית, גם אם לא הורשע.
     מזכיר (לי) את הוויכוח בין חד-מיניים, האם ליזום הוצאה כפוייה מהארון:
     1. המצדדים-
        נוסף להם כוח, משמעותי, עוד סלבריטי שתורם נדבך להיות הומוסקסואליות נורמטיבית
     2. המתנגדים*-
        רואים בהוצאה הכפויה מהארון אקט אלים,
        כך שוללים את הפעולה על ידי מי שנמנה על נטייתם, שמכתימה אותם הן בגילוי מה שלא נוח להם והן בעצם הפעולה האלימה.
     
     

     ---

     *
     * אישית, למען הסר ספק, בעוד אני מצדד בנורמטיביות של חד-מיניות, אני שולל את ההוצאה הכפוייה מהארון, כאקט אלים.

567. חפצים משתנים

     האזנתי לריאיון עם אוצר תערוכה שהתייחס
     למשתנה של מרסל דושאן.
     אמר משהו, על שפעם להציג חפץ, להוציא מהקשרו, זו אמנות.

     "היום החפצים שולטים בנו."

     
     פאק!
     לא מצליח להבין את המשפט הזה!

568. קדמה, לאחור

     
     
     מXים, לא עושים דברים כאלה יותר.
     בעיקר כי אין צורך.
     
     ועם זאת, אותי מרתקת יותר תופעה דומה, סיגניפיקנטית יותר:
     עד תחילת שהות ה-80 של המאה הקודמת, העולם שמע מוזיקה מתקליטים.
     איכות השמע הייתה אנאלוגית ומצוינת, מבחינת אותנטיות הקרבה למקור.
     
     החל משנות ה-80 העולם עבר להאזנה למוזיקה מתקליטורים.
     איכות השמע ירדה משמעותית- ספקטרום משמעותי של הצלילים הורדו מההקלטה כדי להקטין את נפח המידע.
     
     בכל האזנה ניתן בקלות לשמוע את ההבדלים.
     יש אנשים שברדיו המכונית יכולים לזהות האם המוזיקה מקורה בתקליט או בתקליטור.
     
     ב- 10 שנים האחרונות כל העולם מאזין למוזיקה מ- אמ.פי.3, שהאיכות שלו ירודה בהמון מזה של התקליטור, שוב כדי לחסוך במקום.
     
     כל מערכת סטריאו של שנות ה-70 ו-80 הפיקה הרבה יותר איכות מאלה הדיגיטליות בשנות ה-90, ומהסמארטפונים של היום.

569. היסמלתי או בראתי מציאות?

     ז'אן פלנטרו הוא קריקטוריסט של לה מונד מאז 1972.
     ככזה נחשב, אחד מבכירי הקריקטוריסטים הבכירים בעולם, אם לא ה.
     מאמר בישראל היום, פלנטרו מתפעל מהשפעה מסמילה:
     בשנת 1991 הוא נפגש עם יאסר ערפאת, שהפתיע אותו וצייר אל מול עיניו את דגל ישראל ואף חתם עליו. פעולתו המפתיעה של יור הרשות הפלשתינית לשעבר הובילה לפעולה מפתיעה לא פחות מהצד השני, כשפלאנטו נפגש עם שמעון פרס, כשהפעם האחרון צייר את דגל פלשתין. זה הכוח של האיור, מסביר בכיר הקריקטוריסטים בצרפת, "תחשוב על זה שעד אז לאף אחד משני הצדדים לא היה שום רצון אפילו להקשיב לאחר, ואז פתאום ערפאת שלף את הטוש והשאר היסטוריה. אנשים מבינים דרך האיור שגם בצד השני יש אנשים ושאולי אפשר לקחת דברים ברצינות, ובעיקר שצריך להקשיב לאחר".
     ואני שואייל, האמנם?
     
     האם המשולש,
     1. המציאות,
     2. הסמלתה,
     3. יצירת מציאות חדשה
     אכן מתקיים?
     
     לא, הוא לא.

570. גיוס האל

     "אלוהים נועד לרגעים כאלה,
     אחרת,
     בשביל מה המציאו אותו?"
     
     אומרת אימו של ביל מאסטרס בסדרה מאסטרסקס, בנחמה את בנה על מות בתו העוברה.

571. לא לפחד מהפחד

     מה זה
     "לא לפחד מהפחד?"
     
     כשמנהיג מבקש את אנשיו להקטין את התנגדותם וללכת עם תפישותיו יכול להבין את תפקיד האמירה.
     אבל אינדיבידואל לעצמו?
     
     
     
     
     
     

572. אני (לא) עונה משמע אני, אני מה?

     הארות על היעדר מענה לתקשורת

     1. אנשים נבדלים ב
        1. מי שרואה ערך במענה לפנייה אליו, תמיד. לכל. לא רוצים להתפש כמי שנמנה על מי שלא עונים מסיבה כלשהי על משהו.
        2. למי שלא
           1. לא עונה במודע,
           2. מי שלא קיבל החלטה שלא לענות.
     2. בין מי שלא עונה במודע, יש שונות של רמת סף;
        מי (לא עונה) יותר, מי עוד יותר, ומי פחות, שמתייחסים לחוסר מענה לפנייה אליהם כאל מענה לגיטימי. סיבותיהם
        1. אנרג'י קונסרביישן, תשומות במחסור
           למימוש המענה נדרשות תשומות שאינן, יש לשמרן למטלות אחרות.
        2. זיהוי נגטיביות הפנייה
           הפנייה לא ראויה ערך כלשהו נפגע, לכן מענה ראוי הוא אי-תגובה, בשל
           1. זהות הפונה,
           2. הקשר הפניה,
           3. תוכנה,
           4. או הניסוח, 
        3. עלגות תקשורתית
           אין נגישות לתוכן שמאפשר שיח, חשש מתגובתם שתפגע ביחסים, וכך בעצם משמרים אותם, או לפחות מרסנים את החרפתם.
        4. כאוטיות
           אי-מענה יאיייד את הפנייה.
        5. כוח מדומה
           באי-המענה, יש מי שחושב שכך מיישם את שליטתו.
           שליטה בזרימת התקשורת. על ידי קטיעתה.
     3. זו תרבות תקשורתית דומה.
     4. נחשפתי להתייחסות בנוסח- 'אתה היחידי שלא עניתי לו' לאחר, ניעור והצקה.
        רוב ה'לא עונים' תמהים על חוסר הטולרנטיות כלפי אי-המענה.
        לא רוצים לתפוש עצמם כ-לא עונים.
     5. באמירה כזו:
        1. רואה כמחמאה, אולי מיותרת, ועדיין, כזו ששמה אותי במקום מסוים, שגורם תגובה מרהיבה [אם גם לא ראוייה] של אנשים,
        2. יכול להיות שאני היחיד הגורם למישהו תגובה כזו?
           מתקשה להאמין.
           אם יש מי שעושה זאת, לי, עושים זאת גם למי שבא במגע עסקי, חברי או משפחתי, זהו חלק מפרוטוקול תקשורת, אופייני, שנמצא בארגז הכלים התקשורתי,
        3. אם יש מי שאומרים ש'אני היחיד', מסיק שגם הם גורסים שלטעמם אי-המענה לא עומד כראוי בסט הערכים שלהם עצמם,
        4. וכן, זה אני המסוים שמוציא את אי-המענה.
     6. מענה של 'לפנייה חשובה שלך אני אענה', מעידה על גישת א-קליינע אדבוקאטל'ה,
        1. על תפישת הלא עונה, שחוסר מענה הוא לא לגיטימי, בעיניו, ובכל זאת עושה זאת,
        2. וגם על אפולוגטיות של חוסר נוחות במעטה של יהירות- העונה יחליט מה חשוב לשואל בתקשורת?   
     7. אישית, רואה בחוסר מענה, ככלל
        1. תגובת אי-נוחות של מי שלא עונה,
        2. אפס נקודה משהו של אלימות שכן במעשהו קטע שיח. אין לו מלל.
        3. תחושת כוח ושליטה מאי-מענה משולה לשליטת כוח ושליטה ממעשה אלימות. רק שזו אלימות. של פחדנים. מרחוק.
     8. עצה למי שלא עונה, (שלא מתוך כאוטיות):
        ב-אין המענה הבא למי שפנה אליכם, ענו לעצמכם,
        1. האם חוסר המענה הוא תוצר עלגות תקשורתית שלכם- אין לכם את המלל הנכון או האנרגיה למצוא אותו, או אפס נקודה משהו של אלימות.
        2. האם יש רצון להיתפש על ידי מי מהאנשים שמוקירים כמי שרואים בחוסר מענה כשקול למענה לגיטימי?
     9. אי הנחת האישי שלי מהיעדר מענה
        1. בדרך כלל נענה.
        2. מייחס לפניות שלא נענה להם ערך פאן אינטלקטואלי, לא יישומי,
        3. למקרים שמשער שפנייתי לא תזכה למענה- נמנע מלשגרה.
        4. באותם מקרים שלא בטוח אם איענה- ברירת המחדל תהיה רחישת הכבוד לנמען, שולח את השאלה. לא רוצה לפחת ולחשוב ש'לא יענה'.
        5. אם מתבדה, הנמען לא עונה, מצר על כך ש
           1. 'הצקתי'. אין לי כוונה כזו.
           2. הנמען הלא עונה בעצם שייך למועדון שאני לא מוקיר את את התנהלות חבריו.
           3. מצטער לחשוב, שאם הנמען נוקט באי-מענה שלתפישתו לגיטימיהנמען מייחס איכויות ירודות כאלה
              • לעצמו
              • ולחיווי על טיב יחסינו.
        6. על התשובה הקונקרטית לשאלתי, מצר כמובן פחות- לא מהותי, ניתן לחיות עם זה.
        7. חושב שכל אחד, לא מעריך יחסים משמעותיים אמיתיים, בעלי ערך, אם יש בהם את הלגיטימיות של אי-מענה.

     10. תפישתי

         לא רוצה להיות 'לא עונה'.

         1. מסיבותיי הרבות ואולי העקומות, רוצה לקיים את ערך הזמינות הרבה לסביבתי,
         2. לכן, חשוב לי לענות לכל פנייה שפונים אלי:
            • מוקדם,
              מהר, על ציר הזמן,
            • מלא,
              ברור, על ציר התוכן.
         3. מוכן להקצות לכך תשומות, גם יקרות, לשם תחזוק הערך,
            כולל כשיודע שלא יכול להקצות תשומות מיידיות בשל מילוי ערך גדול יותר, לסמן- 'קיבלתי, אתייחס בהמשך'.

573. היהפוך אידיאולוג עורו, תפישה חברברותיה?

     לא מוצא עניין רב, גם לא מעט, בשיח דתי או פוליטי עם מי שעיקר תפישתו מושתתת על אמונה או לאומיות;
     אין מצע משותף שבה יש סיכוי שמישהו יזוז מעמדתו.
     
     בבחינתי מכניקת מחשבה, המרחק בין בעלי אמונה לאומנים לבין תואמים להם בצד השני, הכביכול רחוק מהם, בצד הפאשיסטי או בצד הדתי קצר יותר מאשר אלי.
     אותה מכניקת רציונל, דמיון דיאלקטי.
     
     כשבעלי אמונה ולאומ ים רוצים 'הדברות', שיח עם אחר בעל מכניקת מחשבה שונה משלהם, הם מיייחלים:
     1. לגייר לתפישתם,
        לתפוס תועה, ובמתק שפתיים להראות שהם חמלתיים, ליברלים שמגנים על קולקטיב אליו שייכים,
        כמו הדתיים המתוקים שמשכנעים חילוני כאילו להתארח אצלם בשבת או לפחות להניח תפילין בראשון. בנועם הליכות מתוק. או,
     2. לגיטימיציה,
        לקבל לגיטימיציה מדרך מחשבתם מדמויות שהם מעריכים, שלצערם, בתקווה זמנית, לא נמנים על מחנותיהם.
     
     בשיח, אני לא מתכוון להתגייר, כמו שבעל האמונה הלאומן לא מתכוון להפוך לליברל, ובדומה לאחר התועה שימשיך לשבת על הטריבונה.
     
     לא מתכוון לתת לגיטימציה לתצורת מחשבה כזו.
     
     אני לא בתחרות על 'מי יותר רדיקלי' ורוצה שינוי.
     
     אני ממש לא רוצה שרעיונות אופייניים, שנהגים בתודעת רפורמטורים מבית המדרש הליברמני והלפידי- האב, והבן טרום הפיכתו לרוח הקודש בעזרת מגוון מרהיב של ימניים ותועים, יקודמו.
     זהו אותו בית מדרש קולקטיב לאומי, שמרני, רפובליקני, שהדיר את האל מהשיח, המיר אותו בלאומיות ישראלית/ יהודית לא פחות אדוקה, מטעה ומתעה.
     
     צורת חברה וממשל אידיאלים, לתפישתי, היא משאת נפש(י) רחוקה. לא תהיה בימיי.
     כאיש קטן, רוצה אותה, אבל לא דחופה לי כעת.

574. מדרג טריוויאלי

     למי שיש חמלה על גופתו שתמות, מניח שיש לו רמות חמלה שונות לגופות מתות אחרות.
     
     למי שאין חמלה על גופתו שתמות, בטוח, שיש רמות חמלה זהות לגופות מתות אחרות. כשלו.

575. דיאלקטיקה דומרנית

     בישראל היום, 11/11/2013 מצוטט דומרני.
     דומרני,השומר על זכות השתיקה בחקירה, התייחס לראשונה לחשדות נגדו במהלך הארכת מעצרו ואמר: ״אני איימתי על איש ציבור? לא סחטתי את הרב אפרגן. הוא אמר לי שיש שמועה שאני רוצה לפגוע בו. אמרתי לו שאנחנו אנשים מאמינים באלוהים שלא עושים רע חלילה לאיש כזה. הוא בירך אותי, את אשתי וילדי. כשנפגשתי עם הרנטגן הוא נישק לי את היד אז איך זה מסתדר עם הטענה שאיימתי עליו? אני מבקש שהמשטרה תגיד לי למה אני עצור״ והוסיף כי כוונתו הייתה להשכין שלום ביו חצרות הרבנים בנתיבות לאחר הבחירות.
     

     הערות

     • ההדגשה שלי.
     • הטקסט מובא גם מהעיתון.
576. 

     משולש היברידי

     1. ישנה נזילות רעיונית תפישתית על מצע מעשי נחרץ.
     2. ונחרצות קפוצת גבינים על מצע מעשי נזיל.
        אני.
     3. רעיונות היברידיים, כדוגמת דת וחילוניות הדרים תחת קורת גג אחת, אתיקה רכה,
        דורשת קשיחות עשייתית, על מצע של עשייה אינטנסיבי עם אמצעי בקרה חלושים.
     
     אביגדור ליברמן*, כארכיטיפ, כמייצג ז'אנר, בהיבט אישיותי אידיאולוגיה-מעשה מכיל שלושה רבדים:
     1. קפוץ גבינים ונחרץ לשומעיו,
     2. היברידי בתפישותיו- יכול להיות גם נץ וגם פשרן, גם חילוני וגם נשוי לדתיה, גם אוכל טריפות וגם חוגג זיכויו בכותל, גם עובד מדינה גם דואג לעסקיו, גם  וגם,
     3. נחרץ ותקיף (אלימות?) במעשיו.
     
     *
     ההתייחסות לאביגדור ליברמן נסמכת על עיבוד המידע שספחתי מהמדיה.

577. RCQ

     
     לפני כמה עשרות שנים עלה הצורך להסביר איך מי שנתפשו כמוכשרים, והתפישות מגובות במדידות iq, Intellectual Quotient לא הגשימו את הפוטנציאל שתלו בהם.
     
     נוסח ה- eq, Emotional Quotient. יכולת גיוס אחרים להנעה לפעולה במישורים רגשיים מעבר לתמריץ רציונלי ישיר.
     
     כשעברתי במחוזות שונים נוכחתי שיש שונות גם בנטיית ה rcq, Relevance Contribution Quality , מינוח זמני, 'מדת מוכוונות של אנשים להיות רלוונטיים לקידום סיטואציה'.
     
     זהו ממד איכותני,
     לא אל מול פרוייקט מסויים,
     אלא כמבנה אישיותי קבוע למכלול פלטפורמות משתנות.
     לדעתי, זו תכונה, אישיותית.
     
     לעתים תכונה זו, זיהוי היות הכישור, גורמים לבעלי כישורים כביכול בינוניים להגיע מעבר לתחזיות המקדמיות הנסמכת על יכולותיהם האינטלקטואליות הצפויות,
     וזאת בשל זיהוי מי שצורך את שירותיהם שהם רלוונטיים, מוכוונים, תורמים לקידום סיטואציה יותר מעתיר היכולות והכישורים שמוטה לקידום אג'נדות והתניות אלטרנטיביות.

     תוספות

     • סיוג
       תכונת התרומה לקידום הסיטואציה היא התנייה קיימת, שלעתים נחלשת בהתנגשות עם ערכים חזקים ממנה כ-
       • חוסר יכולת כישורית,
       • אי-נוחות רגשית מול מרכיב דומיננטי בסיטואציה,
       • התנגשות הקצאת אנרגיות אל מול משימה תובענית אחרת.
     • יתר
       לעתים יש להתגונן מפני רצון יתר לקידום הסיטואציה של מישהו. ועדיין יזכה להערכה על אותנטיות כוונתו.
     • טעות אבחונית
       הטייה רווחת ומטעה של הכישור נוצרת כאשר פרסונה עם רמת rcq נמוכה תורמת לסיטואציה מסויימת רבות.
       ההטעייה נובעת מכל שתרומתו היא בהלימה עם עניין אישי רב שיש לו או כאינטרס זמני או פוגשת כישור והתניה לעשייה שנמצאת בהלימה עם הסיטואציה.
     • אפקט הילה
       בראיונות עבודה, בהערכת התאמת כישורי פרסונה בתרומתה להשגת יעד מסוים, רווחת טעות אבחונית בשיוך לפרסונה כישורים בעקבות ההילה שהקשרים כהשכלה, תרבות, צורת תקשורת נכרכים בהערכת כישורים.
       אפקט ההילה משיק לייחוס כישורים לפרסונה שמפעילה פוזיציה ולא מנפקת את התוצרת המצופה.
       כמימוש העיקרון הפיטרי, ההצלחה הקודמת מאירה ומחזקת את התקווה שהמחויבות שהובאה לאתגר הקודם תשרת גם את האתגר הבא.
     • תסכול
       פרסונות עם רמת מחויבות גבוהה לקידום הסיטואציה עלולים לחוש לא מוערכים דיים או אפילו מיותרים אם המשימה מולם מחייבת, לפי תפישת המעריך, כישורים חסרים במרחב העשייה, מעבר לביצוע דוחפני מקדם.
     • מקור
       (טריוויאלית) מניח, שהדפוס נקבע בבית ההורים, ההביטאט המגדל. באיזו מידה ציפו ההורים שהילד יהווה חלק מפתרון הבעיות או או הבעיות לפתירה.
       • מה גרם למיקום הראשוני של הילד בבית- תמהיל שלא יודע לפענח של סביבה הורית עם כישורים מולדים, התנהגות וגנטיקה.
     • הטמעת תפקיד
       בהמשך החיים, הניסיון, החוויות, האירועים היוו הטמעות של המדל הבסיסי, ושיעתוקים לתפקיד הנטמע בבית הגרעיני.

578. מפגש היעדר גבולות

     זמרים קיימו יחסים עם קטינות.
     
     מפגש היעדר גבולות, הן של הזמרים והן של הקטינות.

579. תקשורת מלמדת

     ממגוון ערוצי הלימוד,
     ההתניה החזקה ביותר שלי היא
     ללימוד פרונטלי, ממקור הידע, ישיר וורבלי, אלי.
     
     בנושאים מסויימים כהיבטים של התנהלות אנושית, הגדרות, אחיזות, מצבים מנטליים,
     מפיק ערך רב מהעברת תוכן לאחר.
     
     לכן, במודע, בעת שמאתר פוטנציאל של ספיחת ידע,
     מעדיף את מצב ה'קשב'.
     כששותפי לסיטואציה אינו 'מלמד', אני מלטש תפישות, הגדרות, בהעברת המידע.
     
     מקווה. מאחל לעצמי, שמנהל את זה נכון-
     • לא חוסם מצב למידה,
     • לא מעיק עם השפרצה,
     • אונס מצב אחד על אחר.
     
     לא בטוח אם ועד כמה מצליח.

580. בעיית זיכרון ובדייה

     בעיית זיכרון- שיכחת מידע.
     
     בעיית בדייה- יצירת מידע שלא היה.
     
     בעל הראשונה, חסר לו אפס נקודה משהו תיעוד של מה שהיה,
     לבעל השניה עודף אפס נקודה משהו של מה שלא היה.

581. אפליה מתקנת

     
     לא מברך על אפליה משום כיוון.
     
     לא רואה איך מתקנים עוול אחד, בעוול מכוון אחר.
     
     אפליה מתקנת- אוקסימורון- כ'טוהר הנשק', למבולבלים רציונלית או לפחות מושגית.
     
     ידידי המזרחי, תובע עכשיו, מייד, בנחרצות, למגר את סוגיית העדתיות, שיש לפתור 'אחת ולתמיד' את בעיית העדתיות, שלפחות חצי משופטי בית המשפט העליון יהיו מזרחיים.
     
     - לא מתתנגד לצעד דרסטי פותרני, גם אם לא מתפעל ממנו.
     
     "לא יכול להיות שפחות מ- 10% מהמרצים מזרחיים." נכון.
     
     יש גם לתקן לשיוויון במוצא עדת האסירים?
     
     ולא כתנאי, אלא כשאלה, איך, על פי איזה מפתח לייצג, נשים, דתיים?
     
     אלה הן סוגיות כמו רעיון הקיבוץ,
     • באו לפתור בעיה,
     • שלא כדאי לגעת בה,
     • נגעו בה,
     • ולא ייצרו פתרון לסוגיה בשמה באת,
     • ויצרו אינספור אחרות.

582. תמונת מצב

     בעמוד הפותח של הדה מרקר מ- 20/11/2013, ארבע כותרות לכדו את עיניי, צירופן שמצטבר לתפישה וותיקה על מגמות חברתיות כלכליות:

     1

     בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית, המידע הפך נגיש לכל. הידע עבר סוציאליזציה.
     כתוצאה מכך, הידע איבד את ערכו שהיסטורית, עד לאחרונה, המחזיק בו וביישומיו הנגזרים, גזר פרמיות על הידע שאצר והשימוש בו.
     בעולם השואף לכלכלה יזמית, יעילה וחופשית, מי שחולש על תשתיות המונים, במקרה זה- תשתיות מידע גלובליות מממש ערך בשיעורים קיצוניים.
     

     2

     כתוצאה מאובדן ערך הידע, המחזיק בו, מעמד הביניים, לא רק בארץ, בכלל העולם שכולל מעמד ביניים, עובר הליך קוועצ'ינג, שיטוח, התכנסות לתוך עצמו, כלפי מטה, ונטמע ברמות ההכנסה הנמוכות. כמו החקלאים שהיוו כוח עבודה לבעלי האדמות, כמו הפועלים שהיוו כוח עבודה לבעלי המפעלים, כן בעלי ההשכלה שנהנו עד כה מערך הידע ויישומו שאצרו.
     כך, קָטֵן הפער בין תחתית ההכנסה לבין תקרתה, המהווה רצפה לשכבת ה'קרובים לתשתיות',
     וזאת בשל היות הידע וההשכלה בהליך הנגשה מואץ.
     כך, המפיקים תוצרת באמצעות הידע, מי שנחשב מעמד הביניים- האינדיבידואלים הופכים לברי תחליף. בקלות, ובכך נטמעים עם הפרולטריון לכדי משחה אחודה.

     3

     לארגונים, התאגדויות תעסוקתיות- בהשלכה להתנהלות מוטה סוציאליזם, קשה לשרוד בעידן של שוק חופשי בהליך שכלול מתמיד, בו התעשיות המסורתיות מצמצמות שולי רווח.
     מניח שקושי השרדותי זה מתהווה בעיקר בשל התנהלות המתעדפת את ערכי הסולידריות התעסוקתית על ערכי הרווחיות, יעילות תפוקתית, המתעלמת ממגמת מיקסום הרווחיות העכשווית, שבמאה ה-20 איפיינה חלק קטן יותר מהכלכלה.

     4

     המעמד הבינוני, מי שחש את ההרעה במצבו, במקרה זה הפרטים חברי הארגונים, מתקוממים מול מי שמאגד אותם- שכן מבחינתם, אוגדנים אלה מהווים מעמסה תקציבית, לא ממלאים את תפקידם כמעצור מפני החולשים על התשתיות, ולא פועלים על פי הציפייה.

     בצמצום

     בכלכלה החדשה, במאסות לא באינדיבידואליות,
     הידע מאבד מערכו,
     דור הבייבי בומרס היה הדור האחרון שחווה התפתחות,
     עקומת שיפור רמת החיים ההמונית מתעקמת בעצם ימין אלה, ויורדת מטה,
     והפערים בין העשירונים העליונים לתחתון ישטחו. מטה.

     הערות

     1. ביושר איננטלקטואלי, ניתן לראות בפוסט זה את פרשנותי הסובייקטיבית לאוסף, נקודתי, כמעט מקרי של כותרות, שמחזקת פרדיגמה רעיונית שאוחז בה זה מכבר ואונס באמצעותה את הגירוי.
     2. לא מייחס ערכיות למצב- זה תוצר התפתחות אנושות, שבה כעת, בשני העשורים האחרונים, נמצאת תפנית.
     3. להליך אבולוציוני גלובלי זה לא רואה, עדיין,
        1. מענה סביר או קביל,
        2. מסלול התפתחות- לאן ימשיך.
     4. מקווה שתחזיתי הקודרת- שגויה.

583. סוציו-פיזיקה

     הסוציולוגיה, כפיזיקה, לא נחה לרגע.
     תמורות כתוצאה של יחסים בינאישיים,
     גם אם איננו עוקבים אחרים,
     לא מתמללים את השלכותיהם,
     לא מבינים את חוקיהם ומתחקים אחרי מניעיהם,
     או מתמללים את השפעותיהם המיידיות.

584. מהפך בבחירות לראשות מפלגת העבודה: יצחק הרצוג ניצח את שלי יחימוביץ'

     
     • מעולם לא הצבעתי למפלגת העבודה.
     • מכיוון שלא דחוף לי לשנות את שיטת הבחירות הקיימת- היא לא גרועה יותר מאחרות, רואה חשיבות רבה לקיומה המעשי של מפלגת העבודה.
     • העבודה הוותה את נדבך המעש הביצועיסטי לתפישה הערכית ליברלית של מרץ, שמעליה בפירמידה המסלו(אית).
     • שלי יחימוביץ', לאחר ההתרסקות בראשות ברק גרפה את המפלגה והחזירה אותה לחיים. שאפו על הכוונות המצוינות.
     • שלי יחימוביץ' זוכה להערכתי הרבה על יושרתה ישירותה ועוד יותר תבונתה העמוקה.
     • היא לא מקבלת את הערכתי על חתירתה חסרת ההומור לצדקנות, על משנתה הסוציאלית התיאורטית, ועוד יותר על תכניותיה הלא ניתנות ליישום.
     • בתור מנהיגה, אישיותה הבסיסית, המעוררת אנטגוניזם- בשונה ממתיקות י.לפיד או מהכבוד שסופחת לבני, לא מאפשרת לה לעבוד בצוות. לכן, נכון למפלגה שלא היא תעמוד בראשה.
     • חברי המפלגה בעטו בה, בעטו אותה. 17% הפרש למנצח. חש אליה אמפטיה רבה.
     • יותר ממה שהצביעו הרצוג בעטו ביחימוביץ'.
     • אין לי הערכה רבה ליצחק הרצוג.
     • כמו שנתניהו עבורי הוא לא ביבי, הרצוג הוא לא בוז'י.
     • ב1978 היינו בבה"ד 15. כחניכים. אמר לי "צילמתי אותך." זוכר שעורר את תמיהתי על השפה הזו, הפאתטיות התהומית. יותר מאוחר הבנתי בעזרת התנהלות משפחת רבין- סוציאליסטים מה סוציאליסטים, בעיני עצמם הם סוג של אצולה, שגם האחרים אמורים להכיר בה.
     • שומע שהרצוג זוכה להערכה על תפקודו כמיניסטר. משמח.
     • רואה בו איש מנגנון, פוליטרוק, פוליטיקאי, לא מנהיג מתווה דרך כלשהי.
     • העבודה בראשותו היא האיום על הבית היהודי בקואליציה. מחליש במשהו את בנט אריאל ושקד מאיום התנהלותם הקיצונית.
     • מניח שמטרתו של הרצוג היא להוביל את מפלגתו בנחישות מהירה, אולי במהירות נחושה, לממשלה, אחרת ימצא עצמו בתהום הנשייה או ננשך על ידי נשות התהייה- ליבני, יחימוביץ', מיכאלי, שפיר, גלאון, כל אחת מסיבות הביס שלה.
     • אתפלא אם יתמיד בתפקידו זה לטווח ארוך. מצפה שיהיה מזכ"ל למשמורת.
     • מקווה שמישהו בשיעור קומה גבוה משלו, ליבני ומעלה יעמוד בראש המפלגה בבחירות הקרובות.
     • לא נאה לי להתייחס מגדרית ל-מי מוביל את המפלגה, ובכל זאת, חבל בקטנה שזו לא אישה.

585. שיוויון, האמנם?

     בין אנשים ערך נאצל.
     
     אז איך זה שיש כל כך הרבה פרשנות על היותו, משמעותו, יישומו?
     
     מניח שמפני שבין אנשים יש שונות גורפת, מולדת ומתפתחת:
     • בכישורים,
     • במראה,
     • ביכולות,
     • בהזדמנויות,
     • במימושן,
     • באנרגיה,
     • בתנועה,
     • במין,
     • גזע,
     • מוצא אתני,
     • אמונה
     • קרבה לטובין,
     • קרבה למוות.
     אם להזכיר את חלקן.
     
     כך ש
     שיוויון בין אנשים- אין.
     
     החיים מזמנים משקלים שונים, ומשתנים, למאפיינים שונים של פרטים במצבים שונים.
     
     מי שנתפש בסיטואציה כ
     • חלש ודורש שיוויון, מתוייג כדורש חמלה,
     • חזק ודורש שיוויון, מתוייג כמעוות צדק. 

     לכן

     שיוויון, כצדק, הוא שאיפה למימוש עם ידיעה מקדמית, שיש מגבלת הצלחה להשגתו.
     
     וכך כחלק מחיים ראויים- לא משתמש במלה טעונה כ'מוסריים', כהחלטה מקדמית פוסטולטית שיש לה השלכות פרקטיות, ללא רציונל משכנע, יש לקבל את עקרון השיוויון בין פרטים.
     
     שיוויון נוסח המטפחת של תמיס אלת הצדק, המתייחסת לאנונימיות הטוענים.
     
     בשל כך, כשצדק מוחלט היא משאה שאין יומרה להגיע אליו, במקרים שאי אפשר לגזור 'צדק' יש להפר לשאוף אליו, ככל הניתן, ובעיוות כלפי החלש או המיעוט, לא כמטרה לחזק את החזק או להרביע את הרוב.

586. איפה היו ההורים?

     בעקבות פרשת הזמר המפורסם עולות כמה סוגיות מעבר לכאן ולעכשיו העסיסי.
     
     בין היתר עולות תפישות החברה השופטת, ושל התנהלות הפרט;
     • האם, איך ובאיזו מידה תושפע ההצלחה העכשווית לעתיד, לטווחים הבינוניים והארוכים על ידי החברה- בתפקוד פרטיה כצרכנים,
     • ובמנותק מיכולת ההוכחה המשפטית, אתיקה התנהלות של הפרט,
     • ובעיקר- מה שמעניין אותי בעיקר, אופן הבחינה של מי, איך, הדיאלקטיקה על מה ובעיקר למה,
       מעניין יותר מ- האם שכב או לא שכב עם זו או אחרת.
     שאלה אחרת, מרתקת, אותי, אף יותר- שאלת ה'אחריות ההורית', שעלתה בשמה זה על סדר היום הציבורי בעקבות הפרשה. סימה קדמות, עיתונאית חשובה בתת טור נושא כותרת, ידיעות אחרונות המוסף לשבת 22.11.2013, התייחסה לנושא.
     בתמצית המליצה:
     "בהזדמנות קודמות כתבתי, שהדרך היחידה להתחקות אחר מעשיהם של הילדים שלנו היא להתחקות אחריהם."
     ו-
     "...להפוך כל אבן כדי לבדוק מה הם מסתירים..."
     
     ומפרטת היכן לחפש - בכל מקום.
     
     הרציונל:
     "...אחד התפקידים הכי חשובים של הורה הוא לבלוש אחרי הילד שלו, שבגילים מסויימים שיקול הדעת שלו הוא לא משהו, ולילד ולילדה שיושבים לידו בכיתה יש הרבה יותר השפעה עליו מאשר לנו."
     יש גם המלצה ל'איך' אסטרטגי
     "...לא ממש משנה איך, בתנאי שעושים את זה בחשאיות..."
     וגם עצה, שמכיוון שיש סיכוי שהמעקב יתגלה, וישפיע שלילית על היחסים- להכחיש בכל מקרה. 

     פרשנות(י)

     מעניין (אותי) מאד.
     כעיתונאית המתחקה אחר החדשות,
     שם מוצאת את הפלטפורמה להביא את אישיותה המסויימת
     - שאינני מכיר כלל, אלא את הכתיבה ואת תכני העיסוק,
     מטפלת, תקשורתית בכאן ובעכשיו, הטקטי, הקונקרטי הביצועיסטי.
     במטרה חשובה, נאצלת, של מניעת כשל אפשרי קולוסאלי, שמבחינתה בר מניעה.
     
     הכותבת מבינה את יחסי הכוחות של הסובייקטים להתייחסותה,
     עוקבת אחרי פעולותיהם בכל האמצעים העומדים לרשותה,
     רק ברמת עניין וחרדה גבוהים יותר מאשר למושאי עבודתה,
     שכן כאן אלה הם הפופאלעך האישיים.

     אישית

     • הלמה- הסיבות, הרציונל, ההֶצְדֶקִים לרציונל מילוי המלצות הכותבת נהירים לי. לחלוטין.
     • הילדים, עיוני- החס וחלילה, מה יקרה אם אכן יתרחש טומן בחובו צער רב יותר מהיכולת הנתפשת להכיל להחיל ולטפל.
     • התפישה שביטויי חרדה בה בעת הם ביטויי אהבה לגיטימיים, נאצלים, גבוהים פושה, לפחות בסוציו אקונומיקה שאני נמנה עליה.
     • קונטרול פריקיות נתפשת אצל המעידים על עצמם שניחנו בה- (לא חס וחלילה לקו בה), כתכונה מאפיינת, ככישור שאם מתועל נכון וכהלכה מקדם אותם ואת סביבתם הנהנית מהתקלנונת החיננית, שבעצם מעידה על יתרון.
       בכך תיוג מישהו עצמו כקונטרול פריק, מעידה בעיקר ובדרך כלל על תפישתו את עצמו כבעל יכולת ארגון וניהול חיים נשאף, מגדיל מיצוי מפחית סיכונים.
       כלומר תיוג עצמי שמהווה סוג של גאווה התנאות חיננית חיובית, נשאפת, ולגיטימית בשל השימוש במושג, שבעברו, בהקצנה שהמשתמשים לא מייחסים לעצמם הוא שלילי.
     • (לאור הסעיף הקודם) זיהוי הורות נשאפת וחיובית כשומרת בכל מחיר מכל משמר מהסכנות האורבות לילדים.
     • הסכנות שארבו לילדי הורי העבר נשארו.
       הסיכונים, האיומים על הילדים בעקבות ריבוי אמצעי התקשורת תוצרי הטכנולוגיה, מעצימים את תחושת הסיכון.
     • היכולת לרתום את הטכנולוגיה הנגישה למטרה חיובית, זו המגוננת, שומרת על הילדים, ובעקבות זאת חיובית נגישה, מעצימה את הנטייה למעקב אחר הילדים.
     ועם זאת
     • לא עקבתי אחרי התנהלות ילדיי.
     • אינני קורא או ממליץ לעשות או לא לעשות זאת. מי שעושה זאת, או לא הוא בר הסמכה בהחלטה, מערכת הרציונליזציה תעשה את עבודתה היטב-
       • אם עשה זאת ו'הסוף טוב'- עשייתו תרמה לכך,
       • אם עשה זאת ו'הסוף פחות טוב'- לפחות ניסה,
       • ובכל מקרה עקרון 'שתהיה בגילי ובממצבי- תבין, כלומר עיקום אלמנטים של 'מוסר' לטובת מטרות גבוהות יותר- ראויה.
       • אם לא עשה זאת ו'הסוף פחות טוב'- מאחורי מה יסתתר?
         בעצם לא חשוב מאחורי מה, בכל מקרה מאוחר מדיי.
     • (אולי) רוצה להציג את חוסר המעקב אחר ילדיי, בשל הכבוד שרחשתי, רוחש, להיותם, או ההסתמכות על החינוך שימנע מעשים מסוג זה.
       ועם זאת זו סיבה משנית.
     • הסיבה העיקרית לחוסר המעקב,
       שאם (אני מייחס) לעיתונאית הטייה אישיותית לטיפול קונקרטי בכאן והעכשיו המיידי,
       אישית, אני פחות מוטה לשם.
       לא רואה עצמי, את עצמי, בעצמי, נכנס לטריטוריית אחר, באופן כללי,
       אלא, אולי, בנסיבות מאד מסויימות,
       שהתגוננות תיאורטית שתוצאותיה עלולות להיות חמורות ככל שתהיינה,
       לא נכללות בנסיבות אלה.
     • חש אין אונים, אימפוטנטיות, מול חישפה לגילויי מקדמיים גורפים התגוננות כלפי התנהלויות בנוסח הבנות עם 'הזמר המפורסם', נוסח אלה שהכותבת העלתה, שכן, כאמור, לא מוטה לנקיטת פעולות ממין אלה.
     • כן מייחס חשיבות עליונה, בעיניים זרות ייתכן מופרזת,
       לתקשורת מתמדת, רציפה,
       כאסטרטגיה שמנחילה סטנדרטים התנהלותיים, רפרנסים התנהגותיים, ערכים נתפשים.
       מאמין, שכשל, ביישום האסטרטגיה,
       פעולה קונקרטית, טקטית אוסרת, מונעת/ מקדמת תקלה ממין זה לא תצליח לקדם/ למנוע את מה שחושש ממנו.
       מאוחר מדיי.
       בתבוסתנותי חושש שפעולת מנע קונקרטית עלולה להקצין תגובתיות שגוייה.

587. פרויקט ונוס

     את נושא ונוס וכלכלת המשאבים, מכיר. מעט.
     
     מישהו הפנה אותי אליו, כשאמר שאנחנו חולקים תפישות דומות.
     
     אינטואיטיבית, כסולד מהסמלות- דגלים, טקסים, מחוות, מלים בוראות מציאות, מערכת ההפעלה של אפל, הרעיון של להימנע מהסמלת ערך למשאב באמצעות כסף נראה
     • קוסם,
     • ועם זאת (אולי בשמרנותי) לא משוכנע שישים, בעיקר בכלכלה וירטואלית אבסטרקטית.

     מסכים

     עם רעיונותיו הרציונליים אני שלם- רציונליים.

     ערכים ש(אני) מייחס להם חשיבות גבוהה, ז'אק פרסקו בחתירתו ל-

     מחשבה רציונלית.

     הדרת פרדיגמות אמונתיות

     שיוויון בין אנשים- אין התייחסות לשוני בין אינדיבידואלים על רקע של מין, גזע, דת, לאום, ושוני סוציולוגי.

     חתירה לסטנדרטיזציה של מושגים ליצירת שיח- רתיעה מפרדיגמות של רעיונות וביטויים.

     יצירת פתרונות חדשים-. מחשבה עצמאית, שמביאה לתוצאות רציונליות דומות- ניתוק המחשבה מנוף הולדת בעליה.

     התרחקות מהתכנסות לקונבנציות, תקיפת אחיזה ברעיונות שרירותיים שהם רפלקציה התואמת את סביבת הגידול.

     בשונה מ

     ועם זאת, (אני) נרתע מחתירה לפתרונות גורפים, מושלמים, מידיים, טוטליים.
     חתירה כזו היא סוג של תוקפנות, שלא לומר אלימות, לטעמי.
     
     ישנה הפשטת יתר של הדוגמאות, אולי כדי להתאים לאזניים השומעות.
     
     ההצעות לפתרונות טכנולוגיים נשמעים לי מעניינים, לא יודע אם ישימים.
     הסדר המוחלט, האופייני שנשענים עליו- לא עושים אותם אטרקטיביים לטעמי.
     מעדיף את חריקות חוסר המושלמות, חן אי-הסדר.

     	ז'אק פרסקו	אישית
     כלכלה	מהות ובסיס יישום הרעיון: אין אמצעי תשלום. נגישות למשאבי כדור הארץ, לכל. חינם.	או שלא הבנתי את התכנות והשכנוע ביתרון, או שאני שמרן.
     פתרונות טכנולוגיים	חקירה כלל עולמית, תכנון מרוכז לרווחת הכלל.	אין לי יכולת להעריך התכנותם. יש לי רתיעה מפתרונות מצוינים של תכנון מרכזי.
     מקצועות	בעיקר מטפל בבעיות התעסוקה והייצור של טכנולוגיה וחקלאות.	היום ובשנים הקרובות, ישנה בעייה של הזדקנות ותחזוק אנושי, מקצועות הסיעוד. מיכון ישיר לא פותר את זה ישירות.
     אופי אנושי	יצירת 'אדם חדש'	כל ניסיון לשנות את האופי האנושי לכיוון מסויים, למיטב הבנתי לא צלח. עצם הניסיון מרתיע אותי.
     אנשים	חותר ללכידות	סולד מהתכנסות, דה סוציאליזציה, וחיברות אד-הוק.
     תמרוץ	סיפוק מתרומה לחיים קהילתיים	בבסיס ההתנהלות האנושית נמצא בחינת יכולת אישית של פרט בהשוואה לאחר, ותרגום לתמורה ויתרון. לא יכול להסכים שאינדיבידואלים יהיו מסופקים מערטילאיות אלטרואיסטית של 'תרומה מספקת לקהילה'.
     מכניקת מחשבה	בהיפר-רציונליות, מתעלם, מנטרל. מציע לאנשים 'טוב' ישמחו לאמץ.	פרסונות נבדלות האחת מהשניה (גם) במכניקת המחשבה המאפיינת אותם. פתרונות גורפים ש'מבטיחים' טוב, גם אם קוסמים זמנית לפרטים מסויימים, עתידים להשתנות במהלך חיווי מציאות נצברים.
     אלימות	משוכנע שאם המשאבים יהיו חופשיים, רמת האלימות תונמך משמעותית.	הקצאת משאבים חופשית לא תחסל אלימות. אולי תקטין אותה. הקשר בין אלימות למשאבים קיים, אך מובהק יותר בקרבה בין גירוי לרמת תגובתיות, ובכל מקרה תלוי אישיות יותר מאשר תלוי (נגישות ל)משאבים.
     מדינה-לאום	ביטול התארגנויות מדינה ולאום.	עם חתירה לביטול מבנה מדיני טריטוריאלי אני מסכים, אבל רואה את זה מתקדם, אורגנית, אבולוציונית בעתיד רחוק מאד.

     הסיפוק

     תפישות עתירות פרדיגמות פרלימינריות 

     עמדות של פרטים היונקות מקונבנציות תפישתיות,
     אם של אינדיבידואלים יציבים השומרים אמונים לתפישה אחת,
     או בעלי מצפנים משוכללים ודינמיים שנעים על ציר זמן בין תחנות תפישתיות
     הן אימוץ תפישות שרירותיות הנשענות על פרדיגמות פרלימינריות.
     
     תפישות אמונתיות לא יכולות להתפתח במנותק האחת מאחרת ובאבולוציה שלהן להגיע לאותן פעולות.
     פולחנים דתיים, טקסים, לא יכולים להתפתח במנותק ולהגיע לזהות.

     תפישה רציונלית

     מחשבה רציונלית מאפשרת להגיע לרעיונות דומים במנותק מגיאוגרפיה פיזית או רעיונית מתכנסת.

     פרשנות ויישום

     פרשנות המיישמת פרקטית, לא עולה בקנה אחד, מקרה זה לפחות, עם הפרשנות המיישמת שלי- מעדיף אבולוציה התפתחותית התואמת אופי אנושי.
     
     חושש מתהליכים השואפים להגיע בעתיד ל'טוב מוחלט', בצעדי רוע ברור בהווה.
     
     אנשים  חותרי התכנסות נורמטיביות. ברמה הרגשית.
     לא יודע להלחם בזה.
     
     בשונה ממנו- אין לי כוונה כזו,
     ועל כך רוחש לו כבוד רב וגם אטימות מועטה.

588. צעיף צמר על בטריות, בחוף הים, ביולי

     זה שעושה זאת, לא אומר שעושה זאת נכון, מדויק,
     ומסיק את המסקנות הנכונות.
     
     ישנה קבוצת אנשים שמנהל איתה סוג של תקשורת,
     שיש להניח שאני היחיד שהם עוסקים אתו
     בסוג זה של תקשורת.
     
     ברור לי, לפחות מול אלה שברור גם להם ש-

     1. הערך שנותן, הוא מועט מאד,
        לא כהצטנעות  לא פותר דבר, זה תקשורת, אף אחד לא היה מוכן לשלם על כך או לראות בכך כלי.
     2. ועם זאת, תרומה זו היא עבור המקבל היא בלתי תחליפית,
        במובן, שמי שקיבל את התוכן, החשיפה לתקשורת, לא היה מקבל את אותה במקום אחר.
     כמו באסטת צעיפי צמר מחמם בחוף הים בקיץ-  אין לזה ערך חיובי, יכול להיות חונק, אבל אם מישהו דווקא את זה מחפש- אין מקור אחר.
     
     ביחסים, הייתי רוצה לתפוש את פוזיציית הלמידה,
     אם לא לומד רוצה לנפק ערך וללמד או מלנפק חווייה.
     
     כשלומד מקבל ערך- מידע שלא היה לי קודם.
     
     כשמלמד,
     • משפריץ טובין,
     • מתיימן בללמד,
     • מעמיד תיאוריה וניסוח למבחן.

589. מת אריק איינשטיין, מאר"ן

     26/11/2013 בערב, בשידור גביע אירופה לאלופות, התבשרתי שאריק איינשטיין התאשפז.
     
     מודי בראון איחל לשני הצופים היקרים שלהם- אריק איינשטיין ושימי ריגר איחולי החלמה, תקווה שיצפו במשחקים.
     בהמשך עודכנו שהמצב קריטי.
     לקראת חצות התעדכנו שאיינשטיין מת.
     
     מת
     
     אושיה.
     
     לא מכיר או יודע על דמות שספחה התייחסויות אמפטיות,
     לא רבים כל כך,
     לא מגוונים כל כך,
     לא הרבה כל כך
     מפרטים, כאריק איינשטיין.
     
     בעצם יש.
     
     מותו, ההתנהלות הציבורית של אותו ציבור שאני בממשק איתו, שנמנה עליו, בעקבות מותו של איינשטיין,
     
     קהילה היא אוסף פרטים שמתייחסים לסט ערכים מגוון דומה מבחינת תוכן הערכים והיררכית חשיבותם.
     
     חידד את קו ההפרדה בין שתי קהילות ראי סוציולוגיות.
     
     מפלגת יש עתיד מהווה רפלקציה של ש"ס.
     ועם זאת שתי המפלגות אלה מבנים צרים, אד-הוק, שנותנים בבואה של יום בחירות עם דפוסי הצבעה אקראיים במובן, שיום אחרי, שלא לומר תקופה אחרי לא ניתנות לחזרה או אפילו ניבוי, שכן הם תמצית של ציבור רחב והטרוגני יותר.
     
     בראש שתי קהילות אלה*,
     
     דמויות אייקוניות, קונצנזוסיאליות שמאות אלפני אינדיבידואלים מתייחסים אליהן כנושאי ערכים מסוימים, מאובחנים, שאותם פרטים מזהים כערכים גבוהים, ערכים שרוצים לייחס לעצמם, לעמיתיהם, לקהילתם.
     
     
     • קהילה שפרטיה מתייחסים לרב עובדיה יוסף כייצוג אייקוני,
     • וזו שפרטיה מתייחסים לאריק איינשטיין.
     * ישנן כמובן קהילות נוספות שמרכיבות את פסיפס הקהילות המרכיבות את החברה הישראלית, אך אלה אינן מאובחנות באמצעות שתי איקונות בסדרי גודל אלה.

     זמן אמת

     בשידור משחקי גביע אירופה לאלופות, בשלב בו טרם הוכרז על מותו,
     אנשי ערוץ הספורט
     - מתבקש לכנותם רבנים בכירים של העדה,
     בירכו את צופיהם הבכירים, אותו ואת שימי ריגר בלי לנקוב בשמם, איחולי החלמה.
     
     עם הכרזת מותו, פירטו
     - מתבקש לומר התנאו, התגאו לחדד את ייחוסם וההקשר שלהם לאדמו"ר,
     את היחסים עם איינשטיין, איך ידעו שצלצול טלפון בשעות לא סבירות- ששי 19:30 או שבת 14:15, היה יכול להיות רק אריק איינשטיין שמבקש לדעת או לאמת
     - מתבקש לומר סוגיה הלכתית.
     פריט טריווייה.
     ברקע השידור שומעים משיכות אף מחובר לעיניים דומעות,
     - מתבקש להשוות לאריה דרעי המתייפח בקול ללא דמעות,
     ומושיק תאומים, מבעלי הפועל תל-אביב
     - מתבקש לומר אריה דרעי, מנהיג התואמת ש"ס,
     מבעלי קבוצת משאת נפשו של איינשטיין, מבכה את מותו הבלתי נתפש, ואת יחסו
     - מתבקש מושא האמונה, הנאמנות, הזהות, נטולת התנאי, הפלטפורמה- ש"ס,
     להפועל תל אביב,
     וכל הדובר מתפעלים מעומק הידע
     - מתבקש להקביל לידע של מר"ן בסוגיות הלכתיות,
     לפרטי טריוויה ומאורעות ספורטיביים.
     
     ההשלכות וההקבלות לתמונת הראי למות מאר"ן טריוויאליות על גבול הקלישאה.
     וגם ההבדלים האישיים הם גדולים כמובן.
     
     הדמיון בהתייחסות פרטי הקהילה לאיקונות להזדהות רב אף יותר.
     בהיתלות ההמון בדמויות המגדירות השתייכות, ערכית, חברתית, זהות.
     
     בהמשך התכנית, בסקירת תוצאות המשחקים, הוצא קהל- כמה תריסרי אוהדי נאפולי שהיו אמורים לנפק רעש, להשפריץ צבע- קבוצתם המקומית הפסידה, יש אירוע לאומי סוציולוגי עצוב שלא מסתדר עם תכלית הבאתם, תוך אזכורים של יקיר צופי התכנית, ולשימי ריגר, איחולי בריאות.
     העליצות, הידע, ההומור בכל זאת חוזרים,
     • אולי כי 'כך ציווה לנו',
     • או אולי גם לציניות יש תקרה או קצה,
     • או בפרקטיקת החובה המקצועית, שכן ה'הקרנה חייבת להימשך'.
     שלושת אלה הם חלק מסממני הקהילה, וטוב שכך.

     זה לא דת זו סוציולוגיה מגדירה

     ההזדהות, הצער העמוק עם מותו של אריק איינשטיין הוא מניפסטציה, אמירה מכריזה, כר להזדהות סוציולוגית של קהילה.
     "כמה שאהבנו אותך, אריק."
     
     אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בבואו המפתיע לכיכר,
     כאומר- גם אני שייך לקהילה הזו - 'אל תתפשו אותי כבלתי מזוהה עם הקהילה הזו',
     וסיפק הוכחות ושבועות תואמות.
     
     בשונה מאקטיביות המגדירה של
     • הרב עובדיה יוסף
       שהיה פעיל עד כמעט מותו בעיצוב מתחזוק של קהילתו, באמצעות כתבי קודש, תפקידים ממלכתיים, מוסדות ביצועיסטים, ומנגנון מפלגה,
     • י.לפיד
       שמנסח את גבולות הקהילה באמצעות תפקידי מפתח בתקשורת, בהקמת מפלגה, תפקידים ביצועיסטיים, ובעיקר הגררה בוטה - Explicit-
       stated clearly and in detail, leaving no room for confusion or doubt במשור, שופין ועט,
     אריק איינשטיין התנהל פסיבית;
     בעשייתו, התנהלותו, יחסיו עם דמויות אייקוניות מתחום התרבות לתחומיה, הספורט והתקשורת, ובעיקר באישיותו הנאה, המצחיקה הקולית, בשירתו, בקולו, האינטונציה, הופעתו, בשובבותו המתממשקת לשולי המיינסטרים ובעצם מרחיבה אותו, היווה אבן שואבת לפרטים שרוצים להימנות על הפריפריה של התרחשות זו, בהכרזה ובמידת החצנת ההתכנסות לערכיה.
     
     (כנראה ש) איינשטיין לא ניכס לעצמו תפקיד זה.
     כלומר, לא עושה זאת במודע בכוונה כלשהי.
     
     בכך, בערך הצניעות שהואדר על ידי אוהביו, ערכו הועצם להיותו האייקון אליו גדל.
     
     שנים לא תרם אקטיבית לזהות תפישתית הזו,
     אלא רק לחזקה, לתחזוקה בפלירטוט עם התודעה הקהילתית באופן שהיה
     
     
     • מספיק מרוחק כדי לטשטש סימני זהות קונקרטיים שירחיקו אוהדים שלא מזדהים עם פן כזה או אחר באישיותו או מעשיו,
       היה נחרץ נגד ערכי הרוע, המטושטשים,
       יחצ"ן את הצניעות, ההתרחקות מערכים שכל אחד לא אוהב באחר, הסתפקות בד' אמות-
       ומי באמת רוצה להסתפק בהם?
     • ומספיק קרוב כדי לתחזק את מעמדו כאייקון מזוהה מתכתב, מתראיין, מדבר עם ערכי הזדהות.

     אישית

     אריק איינשטיין היה דומיננטי בדיאטה המוזיקלית תרבותית שניזונתי ממנה בשנות ה-7- וה-80, עת התעצבו טעמיי.
     
     בכיתה ה' בדיון עם דנה, החכמה של ה' 2, נחלקנו היא אריק איינשטיין, אני יהורם גאון.
     
     האיש הזה, זה הדבר הכי קולי, חמודי, מצחיק וכייפי שיש.
     איזה יפה הוא. אין דברים כאלה.
     הטיק המתוק, העווית בו מרומם את חלק הגוף הימני בתזזזז כלפי מעלה.
     
     גנריקה כחולצת כפתורים מעל טי-שירט עגול צוואר רשומה על עצמו. מדהים! כמה מאמץ ומופרכויות אנשים מפריחים כדי לעצב זהות- עד כדי שני זמנים בו שעונית.
     
     אוהב את שיריו. חמוש במשקפיים. יושב על בסן פרנסיסקו על המים. אדון שוקו.
     
     כאשכנזי חסר אמונה ונטול אינטליגנציה רגשית, אין לי את הרגישות לשבץ שירים כמייל סטונס בחיי.
     
     יכול להעריך את העובדה שפרץ דרך בניסוח הרוק העברי.
     
     לא פחות את העובדה, שאיתר, פירגן ועזר לבנות כל כך הרבה יוצרים. נפלא בעיניי.
     הצמיח סביבו דשא שאהבתי.
     
     בגל"צ דברו על השיר תוכי יוסי. על העצב, על ביצוע מדהים.
     בשטחיותי הלכתי לקרוא את המלים, לראשונה. אין יכולת להאזין לתוכן השירים בהתנגנם.
     פאק! לסרעפת. לא קורה לי. השתנקתי.
     ביצוע נפלא.
     לא ידעתי מעולם על מה השיר, אם היו שואלים אותי, הייתי גם יכול לענות שזהו שיר ילדים, כמתבקש מחוסר הקשב שלי. וגם לי היה תוכי, אמנון, בכלוב במרפסת בחולון ששחררתי בגיל 3.
     והשיר זה לא פחות אברהם חלפי. ומיקי גבריאלוב.
     
     אף פעם לא הבנתי מה זו האהדה האדוקה לקבוצת כדורגל.
     
     ההזדהות הזו.
     נמוך. לא נכון (לי).
     התחרות מי מתכנס יותר. למה בעצם?
     אוהב ספורט. לצפות.
     לא רואה את החן שבאהדה. בז להתכסות האדוקה.
     
     איישנטיין הוא אנטיתזה, אולי, לתצוקות, הצעקות והתעוקות ביציעים העיתונאים,
     ועם זאת לא שמעתי את דעתו על מי שניהל את הפועל תל אביב או את מוסדות הכדורגל או את הכדורסל.
     וברור שהייתה לו דעה, נחרצת, שכן ביכה את הקבוצה.
     אז איזה ערך מניע מניעה יש להעריך את השתיקה?
     לא מוצא.
     באהדתו לטריוויה, בטוח שזכר את צ'ארלס סמית, שחקן הניקס בין 1992-6.
     היה פאואר פורוורד מוכשר, שהגיע לניו יורק אחרי הצלחה בקליפרס.
     הקבוצה הייתה מחוספסת חוטבי עצים ושואבי מים שעובדים קשה.
     צ'ארלס סמית היה 4 קלאסי.
     צ'ארלס אוקלי נתן את גופו ונשמתו- כישרון כדורסל לא היה לו, לצד פאטריק יואינג שנתן את כולו כולל ברכיו.
     סמית הוסט לעמדה 3. הוא נתבע לתת את כולו. כל פרשן דבר על העלאת רמת האגרסיביות. אבל זו, האגרסיביות, לא הייתה בו.
     זוכר אותו עולה לדאנק, בכוח, באגרסיביות, כאילו, עושה תנועות יתר ברגליים נחרצות ולא נחוצות.
     לא ברור לי למה התכוון, כשהתגעגע בנחרצותו למדינה שהלכה פייפן ולארץ ישראל הישנה. לא פירט.
     
     הפגין ידע, אהבה לידע ברמת טריוויה בנושאים מסויימים. מעורר את הערכתי.
     
     עוד יותר מכבד ידע היוצר הקשרים ופחות טריוויות מולקלוריות.
     
     צערי על מותו מופנה לצער על משפחתו שנגדע ממנה,
     תרומתו האקטיבית נגדעה מזמן,
     במותו, לא חלק ממני מת
     לא דחוף לי להתכנס בצער,
     להצטער בכינוס.
     
     אייקונים, יש בסמארטפון.

     התכנסות

     ב- 1982 נטלתי חלק במבצע שלום הגליל, טרם שינוי שמו ל'מלחמת'.
     הייתה לי התחושה, של 'יאללה, קדימה, לתת להם בראש', אופוריה אגרסיבית.
     מאחורה במעומעם, הייתה גם התחושה הלא לגמרי מתומללת של 'זה לא בסדר' השגעת הזו שלי, ההתכנסות מתחת לגלימת הכוח, הלגיטימית, ולנפנף בנשק מהאנרציה והחסות הנומרטיבית קונצנזוסיאלית.
     
     אהרון בכר, כתב בתחילת המבצע משהו בסגנון,
     ש'קשה להישאר אדיש או שוחר שלום, למראות טורי הטנקים שעולים לצפון.'
     
     הסתובבתי ב-טרום לוויה בכיכר רבין.
     לא כחלק מטקס.
     מעניין, סקרנות לחוות את ההתרחשות.
     
     רואה את הקהל.
     קשה להישאר אליו אדיש או מנותק מההתנייה להימנות על פרטיו.
     השתכשכות הביחד-נס עם אנשים שרואה בהם ראויים, יפים, כמו שרוצה להראות בחברתו.
     
     שלמה ארצי אמר שאיינשטיין אמר לו:
     "עד שהתרגלתי לחיות, צריך להתרגל למות."
     
     
     

     ---

     
     

     ---

     על ההופעה לזכרו 'זו אותה אהבה'

590. הורות עכשווית

     בתכנית רדיו המילה האחרונה, אבישי בן חיים העלה בעיה:
     
     כשבתו של בן חיים מבקשת ממנו ממתק והוא לא רוצה לתת לה,
     היא אומרת לו
     "אם לא אקבל אהיה עצובה."
     
     השדרן פנה לעמיתתו עירית לינור, הידועה ושואל לעצתה במשא ומתן:
     לינור, עמוד תווך של ישראל הליברלי/שמאל/חילוני-סטית משתפת בפתרון שהיא נוקטת בו.
     "אני אומרת שנגמר.
     כך הכעס מופנה לזה שאין לא מופנה אליי.
     צריכים לדעת לשקר."
     
     
     אכן,
     אנחנו דור שירא את הוריו ופוחד מילדיו.

591. עירוי גלויות בין מסכימים בהגברה

     גילוי עריות הוא קיום יחסי מין בתוך המשפחה.
     ביהדות, משפחה גרעינית,
     בנצרות עד קרבה שביעית.
     
     מסתבר,
     שישנה תופעה, נדירה אך קיימת, בה בני משפחה גרעינית,
     שהופרדו בשלב מוקדם בחיי הצעיר שביניהם,
     חשים משיכה רומנטית.
     
     כלומר, זוגות בהם
     • אם ובנה,
     • אב ובתו
     • אחות ואחיה
     חשים משיכה לקיום קשרים יציבים על ציר הזמן, מבקשים להקים משפחות, ולהכיר בהם כמשפחות נורמטיביות.
     
     כשזוגות אלה, כשהם בגירים ובאים למסד את קשריהם ברשויות, הם מואשמים ב'גילוי עריות', שנחשבת עבירה פלילית, בכל המדינות, כולל מדינות שהתירו נישואים חד-מיניים.
     
     

     השאלה

     האם לדעתך יש לאפשר,
     יחסים בין קרובי משפחה גרעינית, בגירים, בהסכמה
     או, להותיר מחוץ לחוק והנורמה?
     
     

592. למה שאלה זו דוקא - הנושא טעון

     באחת מ'שאלות דיקמן' ענה לי שמרן ימני רהוט-
     למה שאלה זו דוקא - הנושא טעון
     כל כך הרבה יש בשאלה הזו, נטולת סימן השאלה או כל סימן פיסוק אחר בסופה.
     אני מחפש את השאלות המפרידות, חותכות, מטרידות, מגדירות, מעוררות,
     והוא, כנציג דומיו, המתכנסים ומחזקים את הרוב, את המאחד ומסכים,
     החושש, מתרחק ונמנע מהמפריד והטעון..

593. עירוי גלויות בין מסכימים בהגברה - תפישתי

     לחברה אין מקום להתערב ליחסים בין בגירים בהסכמה.
     
     זה לא רוצה לאפשר התערבות כזו,
     זה ששולל אפשרות לגיטימית של חברה בה אני רוצה לחיות, להתערב ולמנוע מעשים בין בגירים בהסכמה שלא פוגעים בסביבתם.
     
     זה לא שחותר לליברליות כערך.
     זה שנמנע מפגיעה בערך חרות של פרט,
     גם אם הוא מיעוט,
     וגם אם מעשהו לא תואם את טעמיי
     ואף נוגד את העדפותיי,
     אך נעשה בהסכמה בין הבגירים המשתתפים ולא פוגע בסביבה.
     
     לגבי החשש מהולדת פגומים גנטית:
     1. אין לי ידע מה המשמעות הכמותית,
     2. המשמעות הפרקטית על פרטים העוסקים ברבייה מסוג זה חזקה יותר, והם הלוקחים את הסיכון הגדול יותר, אמור להיות נקודת רי-קונסידריישן עבורם,
     3. אני כפרט בחברה לוקח על החברה שנמנה עליה לטפל גם במי שלא יכול לדאוג לעצמו ממגוון סיבות, כולל מסיבות של גילוי עריות הוריו.

594. עלבונה

     שרה סילברמן, 42, סטנדאפיסטית שמתמחה בטיפול הומוריסטי מהז'אנר חסר המעצורים בטאבו-ים,
     מדברת ישירות על “smelly vagina”,
     מעידה, שנעלבה,
     כלומר, תפחית לעצמה ערך, וולונטרית
     מאמירתו של הקומיקאי ג'ונה היל, 30, בתכנית סאטורדי נייט לייב
     "את היית הקומיקאית האהובה עלי בתור ילד."
     
     בריאיון ל'דיילי ביסט' 22.11.2013, אמרה שההערה פגעה בה,
     והוסיפה, שברור לה, שאמירתו קשורה לעובדה שהיא אישה, שכן שכשנשים מגיעות לגיל מסוים, והן עדיין דעתניות וחזקות ומלאות אנרגיה יש נטייה קבועה לגרום להן לרצות להסתתר.

595. מחוברת- משולש ארבעה קודקודים

     בתזקיק

     חיים כמסע
     1. מימוש אג'נדה, יחידנית.
     2. עשייה ביצועיסטית, חסרת מנוחה,
     3. חתירה לשליטה.
     בעוד ששלושה קודקודים אלה נראים, מדווחים על ידי הפרסונה, לא מצריכים פרשנות,
     התנהלות זו נשענת על קודקוד חרדה בסיסי, מהותי, הסבר פרשני תיוגי, שלי.
     זאת בדומה לעשייה המאפיינת, שתתוייג על ידי כאקססיבית וכסוג של אלימות.
     
     
     • >בהקצאה חיובית אג'נדות משנה תומכות, מקדמות את האג'נדה העיקרית
     • בהקצאה שלילית מיותרות בהיותן מסיחות משאבים אנרגטיים, תודעתיים וברי קיימא מהאג'נדה היחידה.
     
     הצמדות לאג'נדה יחידנית היא יישום, תיעול, גורם מניע של אישיות רוויית רגשות בלתי ניתנים לייצוב, ומתועלים לאותה אג'נדה כמקור מתמיד לשליטה ונחמה, זמניים.

     רוֹוֶח

     מוכר?

     ארכיטיפ

     חוסר איזון בין אותה אג'נדה, לאחרות משניות;
     בעוד לאג'נדה המהותית מוקצה משקל עיקרי ודומיננטי של מכלול תשומות החיים,
     מהויות אחרות, כקשרים בינאישיים, עיסוקים אחרים, עניין בדיסצליפינות אחרות, מהוות תמיכה באג'נדה או מיותרות ומאיימות.
     מצפה למצוא מחוברים ממין זה, שמקדמים אג'נדה יחידנית לא מאוזנת מול אג'נדות אחרות בין:
     • אמנים,
     • פוליטיקאים,
     • יזמים, ממציאים,
     • מדענים,
     • הורים, שרואים בילדיהם כמושאי אג'נדה.
     למימוש האג'נדה מגוייסים יכולות-
     • ביצוע פותרני של פעולות המקדמות את האג'נדה,
     • בינאישיות לקידום האג'נדה.
     שאר תחומי החיים מקבלים חשיבות נמוכה ממשנית, אלא כגורמים מסייעים.
     
     במקביל ליכולת ספיחת אהדה מגורמים בסביבה שמקדמים את האג'נדה,
     ישנו מצב רגשי טעון (- חרדה, נוירוטיות, עצבנות) כרוני, קבוע, מצב עוררות קבוע,
     בשל התמודדות קבועה ומתמשכת עם איומי חיוויים רגשיים בלתי מרוסנים שמניעים לפעולה מתמדת, ריבוי פעולות מידיות שתכליתן:
     1. ניסיונות למנוע את האיום שיתרחש, אם לא תינקט הפעולה המתגוננת,
     2. ופעולות עצמתיות, גורפות, לטפל באופן מיירט וגורף בעת קרותם.

     מאפיינים

     חרדתיות	מאפיין עיקרי, החשש לפגיעה באג'נדה.
     תפישת חיים	סובבת סביב קידום אג'נדה יחידנית המועלת לרמת חשיבות של משמעות קיומית, כשמשמעות וחשיבות אותה אג'נדה יחידה מועצמת תוך הפחתת חשיבות, דחיקה כלפי מטה בהיררכיה הערכית של סולם ערכים אחרים, באופן שנתפש כהיעדר איזון בין האג'נדה היחידה לבין ערכם של מרכיבי חיים אחרים,
     התמרה	התמרת תעוקה פרסונלית באידיאולוגיה אוניברסלית. מכיוון שהפרסונה מבינה שאינה יכולה לעסוק רק בעצמה, במיומנותה הופכת את התעוקה האישית לאידיאולוגיה מקדמת של הכלל.
     מכניקת יישום תפישת חיים	בשל היות אג'נדה אחת, והתמודדות עם מצוקה רגשית, ישנה כמיהה מתמדת לפתרונות. תפישה דיכטומית המחלקת חיווי מציאות לשניים: מקדם פתרון, מהווה בעייה, מה שלא נופל בקטיגוריה פתרון- לא מעניין, הוא חלק מהבעייה שכן סופח משאבים במחסור.
     פתרונות	הקצאת מרב המשאבים ליצירת פתרונות והתרחקות מבעיה. על הפתרונות להיות גורפים באופן, שאיום היותם יוסר. לכן יש מהתחלה להקצות את כל המשאבים לפתרונם.
     עשייה	עשייה אקססיבית. פותרנית. עכשווית, מיידית, חזקה, גורפת, חרֵדה, חסרת מנוחה, נתפשת כאלימה מהסובלים ממנה מעוצמתה, שמטפלת בקידום האג'נדה או הסרת איום על השלווה הבלתי מושגת על הרגשות הבלתי נשלטים. בשל ההטייה לפעול מהר, עוצמתית ופתרנית, העשייה יכולה להיחשב כאלימות, שכן נעדרת מחשבה אסטרטגית מקדימה, אין מידתיות בשימוש במשאבים, כדי להגיע לתוצאה, קווי סבירות, נורמטיביות או מוסר יכולים להיחצות.
     יזמות	פן אופייני, שכן הפרסונה נתפשת כאישיות יזמית, המקדמת את האג'נדה. ועם זאת, חלק ניכר מהיזמויות הן פעולות שנובעות מאי-שקט רגשי, חוסר יכולות להשתלט על דחפים לעשייה שתתמודד עם האיום הבא.
     רגשיות	מפותחות רגשית, עוררות רגשית מתמדת, בחלקה הגדול נעזרת במשככים כפתרונות למצוקה או זקוקה להם. מנעד רגשי בלתי נשלט שמצריך תחזוק מתמיד וחשש מהתפרצות בלתי נשלטת, וגם ביכולת גיוס ותמיכה של הסביבה בקידום האג'נדה. בשל הרגשיות החזקה, ציפייה מהסביבה שתבין את המצוקה ותפעל לפיה, גם ללא תמלול הבקשה, שכן היא נמצאת ברולרקוסטר רגשי, ויש את ציפייתה להתחשבות בלתי מתחשבנת, ואכזבה קשה אם איננה.
     שליטה	גורם השליטה המאפיין משוייך לחשיבות שהפרסונה משייכת לאג'נדה. עם זאת- זה הפוך. החרדה מניעה את השליטה כמעקה התנהלותי, והשליטה נודעת למכלול הגירויים בחיים.
     שינוי אמפליטודת ותדירות ערך מיוחס	התייחסות לאנשים בהתאם לתפישת הפרסונה אם מקדמים או מונעים את האג'נדה. בשל ה'חרדה' הקיימת כמצע לדינמיות החיים, תפישת הפרסונה את מי או מה שמקדם למי או מה שמונע, משתנה קיצונית, בכיוון, הן במידת העוצמה הכיוון והן במהירות השינוי.
     פרפקציוניזם	המשך השליטה- בתחומי האג'נדה והחרדה, כל פתרון שאינו מוחלט, גורף, מלא ומיידי, ייחשב כלא פתרון.
     אביזרים	כחובבת פתרונות, הפרסונה מקיפה עצמה ב'גדג'טס משתלשלים', ש'בלעדיהם אי-אפשר'.
     פשטנות	רתיעה מלוגיקה ממבנים לוגיים מורכבים. המורכבות עלולה למנוע את פרשנות המציאות לשתי אפשרויות שיפתרו את הסוגיה. אם הסוגיה לא תפתר, האג'נדה תפגע, המצב הרגשי יוחמר.
     תפישת ערך	בשל החתירה לפשטות, תפישת ערך דיכוטומית, לקיצון, מהר. כלומר, ערך הוא חיובי, מאד בשל הזיהוי בו כמקדם אג'נדה או מסיר חרדה, וההיפוך, מיידי קיצוני לצד שני- שכן איבד את תועלתו.
     זמן	ממד הזמן נטול זיכרון עבר. לא חשוב, מעניין או רלוונטי, אלא מעיק, וסופח תשומות סרק יקרות. לכן אין בחינה רטרוספקטיבית- אין מעשנה שישנה את העבר. ההווה המידי הוא כר העשייה, לטפל באיומי העתיד המאיימים להתרגש.
     מידתיות	אם יש זיהוי שמושא האג'נדה באיום, ההתפרצות הרגשית לא מאפשרת בחינה רציונלית של הקצאת משאבים, במקום זאת שימוש בכולם, שכן יש לטפל באג'נדה ובעצם באיום הרגשי, ולכן יש תגובות גורפות שאמורות לחסל את האיום.
     סבלנות	בשל האיום המתמיד מכניסה למצב רגשי בלתי נשלט, אין סבלנות- כאן, עכשיו, מייד, ובלי ספיחים שיתעוררו בהמשך. ברוב המקרים, הדמות נוירוטית, מפעילה טרור על סביבתה באופן שיש לצרוך את תשומותיה, במועד, במידה, בתצורה. אין לדמות את המשאבים הרגשיים, את הטולרנטיות לסבול פנייה שלא מתואמת אליה.
     סביבה כמשאב	עבור הפרסונה, הסביבה הוא משאב מתכלה, בעל תפוגה, עם ערך מתהפך. ישנה ציפייה של הפרסונה, שאותה אג'נדה שהיא מגוייסת אליה, הגשמתה אמורה להיות הכרחית או לפחות מספקת עבור סביבתה. ישנה תמיהה אם לא כעס כאשר הציפייה לא מתממשת.
     גיוס תמיכה	ישנה מיומנות של גיוס תמיכה מהסביבה. משפיעה מטובה על סביבותיה. חיפוש מתמיד והתכנסות לדמויות עצמתית, פותרניות, תומכת, גיוס עמיתים אליה כמקדמת חזון משותף שקשור לאג'נדה שלה, אז יש לה בו עניין מיוחד והעמיתים מתגייסים בשל יכולתה להפעיל משאבים עצמתיים, גיוס כפיפים, קרובים, או שמהווים פתרון או כמקטיני אי-נוחות, או 'רק שלא יפרו שלווה'.
     צריכת חמלה	מול המשפחה הקרובה היא הדמות אותה יש לרצות, בשל צרכיה הייחודיים. שלא יפרו את האיזון בה שואפת להימצא, שכן בהעדרו תתפרק למצב רגשי בעייתי.
     עצמה	נתפשת כדמות עצמתית. מעוררת את הערצה על הנחרצות. נותנת השראה על ההישגים. העצמה מיוחסת ליכולת להקצות משאבים בלתי מידתיים ליירוט האג'נדה. עם זאת, זו דמות חלשה שמחפשת את מגוננות הסביבה, ובעיקר, לא יכולה להסתדר עם תעוקת חרדותיה.
     אימפוטנציה	בצד החתירה להתכנס לדמויות מושיעות, משנות מגמה, פותרנות על, מי שנמצא בקרבת הפרסונה לאורך זמן: הגיע מסורס, נכון לוותר על עקרונות חשובים כדי ליהנות מהטובין שיש לאג'נדה של הפרסונה להנות גם אותו, מי שצמח מתחת לפרסונה, בתוך האג'נדה, לא יכול היה לשרוד לאורך זמן ללא השפעות מעצבות על אופיו.
     אינטליגנציה	ישנה חוסר קוהורנטיות בין האינטליגנציה המיוחסת לפרסונה לבין השימוש בה מחוץ לקיום האג'נדה. יש רתיעה ממורכבות, מרכישת ידע שאינו משרת ישירות את האג'נדה, ייחשב כחוסר פרקטיקה מיותרת, מייצרת רעשים תודעתיים המאיימים על השלווה הבלתי מושגת.
     תחושה-רציונל	ישנו בלבול מתמיד בין מניע לפעולה רציונלי או אמוציונלי. בהגנה על או קידום של אג'נדה, הדחף לפעולה יכול להיחשב כרציונלי ולמעשה זה יישום רגשי בלתי נשלט. לכן הפעולות נתפשות לעיתים כבלתי סבירות, ומקבלות את נופך הקציונליות המדומה על ידי הפרסונה בהכריזה 'הייתי חייב' שזה רציונל כביכול לגיטימי לצורך בלתי נשלט. מבחינת פרסונה 'תחושה' בלתי מתומללת זה תצורה עליונה של סיבה לפעולה, ולכן לא רק שתמלול מקדים לא הכרחי, אלא הרציונל הוא בכלל משני לתחושה המדריכה הנעלה עליה.
     סבירות	הפרסונה עשויה להתייחס לשאיפה לצאת ממצוקה רגשית כרציונל סביר לפעולה שאחרת לא הייתה נחשבת כסבירה. הפרסונה תובעת מסביבתה להכיר בפעולות מסוג זה, כסבירות שכן, מבחינתה, הן הכרחיות לצאת ממצוקה רגשית אליה נשאבת ולא משתלטת על השלכותיה.
     הומור	אמצעי להציג את המציאות באופן שיספח את האהדה וקידום האג'נדה.
     אהבה עצמית	הפרסטונה 'מאוהבת' בייחודה, ועם זאת על בסיס קבוע מתחבטת עם מה הייתה משנה כדי שחייה יהיו נסבלים, שכן הם עבורה אינם. זהו מבנה אישיותי שעל אף המחשבות, הרצון הכמיהה, למידה, אימון, עשייה קונקרטית, לשינוי- קיים ובלתי משתנה.

     מיתוסים

     הנחשפים לפרסונה עשויים לייחס להתנהלותה האפיינית ערכים חיוביים, נשאפים, ראויים לחיקוי, ולמעשה הם שוגים בתיוג:
     • עוצמה
       הפרסונה נתפשת כחזקה, שולטת, דומיננטית,
       שכן פעלתנותה, נחרצותה, מעשיה מעידים על כך.
       עם זאת, כחלשה מבקשת הגנה מתמדת; החתירה להבנה, חמלה, עזרה, סעד, התחשבות בצרכים ייחודיים לה מסביבתה וחיפוש מתמיד של דאוס אקס מכינה לפתרונות גדולים, חובקים, עוצמתיים, כוללים, פותרניים במחי אבחה אחת, הוא גורם מאפיין קבוע.
       תפישת הפרסונה כעוצמתית מתקשרת לכך שמבחינת הפרסונה העניין שעל הפרק מועלה לרמת שרידה, שאין עליו דיון או ויכוח, ולכן גם לא פשרה, בעוד שמי שנמצא מול הפרסונה, חלש יותר- שכן טולרנטיות הוויתור גדולה יותר, במעגל חיצוני להכרח קיומו.
     • התפעלות/ נורמטיביות
       הפרסונה מצפה שיתפעלו מהישגי האג'נדה היחידה שלה. מבחינתה אישוש, נחמה.
       בצד אלה שעומדים מהצד ומנידים בראשם, מאתרים את הבעייתיות,
       הפרסונה עצמה יודעת כמה קשה לה, וכמה רוצה לשנות את הדאון שתמיד נמצא מעבר לפינה, ותמיד מקיים את הבטחתו להגיע.
     • אסרטיביות- שולטת על חייה
       התפישה שהפרסונה שולטת ומנווטת את חייה נסמכת על חיוויי שליטה ופעולה.
       פעולותיה הן תגובות לעובדה שאינה שולטת בחרדתה ופעולותיה העוצמתיות אינן מתוך אסטרטגיה ארטוכת טווח אלא מתוך תגובתיות לכאן ועכשיו.
     • עסוקה בסביבתה
       האג'נדה בה משקיעה את מכלול תשומותיה חיצונית לה.
       אז זהו שלא, אג'נדה אחת ממקדת את מהות יישותה, לא נותרו תשומות לטיפול חיובי, מקדם, בגירויים פריפריאליים, שאינם קשורים ישירות לה.
     • מנוחה ונחלה
       סיפוק, מנוחה, נחת- כביכול הסיבה לעשייה הבלתי נלאית, הכביכול זמנית, היא תמידית.
       סיפוק לא יהיה שם- החרדה לא נפתרה, מבנה האישיות לא השתנה, כנראה גם לא ישתנה.
     • מיומנות פותרנית
       העיסוק בפתרונות מקנה מומחיות ומיומנות.
       הפתרונות לא באים לפתור את הסוגיה מולה הפרסונה נמצאת. לאלה הפרסונה מגייסת את המומחים סביבה.
       פתרונות העשייה מופנים לטיפול מתמיד במצבים רגשיים בלתי נשלטים, שמבטאים את התגובתיות לחוסר היכולת הרגשית להתמודד עם השלכות המצב.
       יכולת הגיוס שלה את סביבתה לא ניתנים ללמידה ואימוץ, והפתרונות להשתלטות על הרגשיות המתפרצת לא מתאימים לאחרים, וכנראה שגם לא לפרסונה עצמה, מכיוון שבהיותו עובד, הפתרון רלוונטי זמנית עד להתפרצות הבאה הבלתי נמנעת.  
     • (אי)אלימות
       לא מיוחס לפרסונה אלימות, היא איננה קרימינלית.
       עם זאת, פעולותיה אינן מידתיות בעוצמתן, הפרסונה מתכוונת להפעיל את מכלול התשומות להדביר כל בעייה, הן לתפישתה והן לתפישת סובביה.
       ככאלה, נקודתית הפרסונה פוגעת בפרטים אחרים, ותמידית- בעצמה.
     • אג'נדה חסינה
       ניתן לטעות ולחשוב שהאג'נדה, בשל היותה יחידה, היא בטוחה להישאר כזו, יחידה.
       מהלך החיים, לעתים, לא מאפשר יישום מתמיד לאג'נדה.
       אז, יכולת הביצוע, השבירה, הפירוק, ההרס תופנה כלפי האג'נדה. צפי-
       מכיוון שהאג'נדה היא משנית לאישיות, היא הכליא, תיעול האישיות מסוימת לעשייה וההתייחסות האופייניים לדמות, הפרסונה גם תפרק את האג'נדה, באותה תקיפות, נחרצות, בסוג של אלימות שאיפיינה את פעולותיה לקידומה.

     הפרסונה

     ישנה ציפייה של הפרסונה, ש-
     • סובביה האנושיים,
     • הגשמיים,
     • התשומות
     • והאירועים
     יתגייסו לעזרה, סיוע ותמיכה לקידום האג'נדה.
     הסובבים מהווים אינסטרומנטים להשגת האג'נדה והייצוב רגשי, לא בהכרח בסדר זה.
     
     למעשה, העיסוק בספיחת אהדה רגשית חותר לייצוב, היא נדבך אחד מעל, במובן של אחרי החרדה, ומתחת, במובן של לפני תחזוק האג'נדה.
     
     התניה לצמצום הגירויים הסביבתיים, בהתייחסות אליהם כגירויים מסיחי תשומות מהאנרגיה שאמורה להיות מתועלת לאג'נדה,
     והתייחסות לגירויים הקיימים כהשלכה מתמדת המשפיעה על היישות האישיותית.

     תגובתיות הסביבה

     • הסביבה מודעת, מגיבה, מעריכה את הנחרצות הנתפשת. את ההישג.
       • ככל שהצופה הנחרץ קרוב יותר, כן מעריץ יותר- אחרת לא היה יכול לשרוד.
       • מעריצים שאהדו ולא שרדו- מבינים את הבעייתיות.
       • ככל שהצופה הנחשף מרוחק כן התגובה לא נדרש למחיר הנתבע, כן יאהד את הדמות, לא נתבע לתשלום המחיר.
     • הסביבה מזהה את החן, את יכולת גיוס הפרסונות והמשאבים לרקידום האג'נדה.
     • התגובתיות, נוירוטיות, הפועלת ללא לאות, המידיות, גורמת לסביבתה של הפרסונה
       1. להעריך את היכולות, ההישגים, שמביאה ההתמקדות בקידום אותה אג'נדה.
       2. אלה שמייחסים לעצמם הססנות, ונחשפים לדמויות אלה, מתפעלים מיכולת ההחלטה הביצוע, הנחרצות, ומייחלים לפתרונות הגורפים החזקים שהפרסונה מדגמנת.
       3. אחרים, קרובים בצד אהדתם לדמות,
          מזהים את הפעולות הגורפות והנחרצות כסוג של תוקפנות, אלימות, שמופעלת על ידי הפרסונה לסביבתה בחתירתה לפתרונות, ובעיקר- לעצמה.
          הם מזהים בה קורבן של פעולותיה ואופן נקיטתם.
     
     ניהול חיים
     מכיוון שיש אג'נדה מקדמית ברורה וחזקה תכנית החיים היא מימוש האג'נדה.
     מעבר לכך, אין ממש ניהול חיים, אלא,
     התמודדות עם גירויים באופן שלא יסיחו את התשומות הדרושות להתמודדות עם המציאות,
     תוך חשש, שלא יספחו תשומות תודעתיות מסיחות, שיש לפרסונה את הידיעה שאין לה את התשומות להתמודד איתן, בהצהרתה, חשיפתה, את מיחושיה, היעדר האנרגיה, הבעיות המדיציניות המהוות צידוק והוכחה שאין לה את התשומות הדרושת לטפל בהסחות אלה.
     
     
     
     מנעד חיוויים רגשיים רחב, חזק, מהיר באמפליטודה ובתדר בין צחוק חזק לבכי, מוחצן.
     קינון אינטנסיבית בקצוות. הרגישות והחמלה מתועלים בעיקר פנימה, אל הדמות והאג'נדה.
     
     חן, הומור עצמי מעורר אהדה רתום מידית ותמידית לגיוס ורתימת הסביבה על צירי יחסים ארוכי טווח שיהוו מקלטים לדמויות שעברו מתפקיד מקדם מטרה מידית לתפקיד מקדם רגשי על ציר זמן מתמשך.
     
     מתאפיינת ביכולת יצירת ערך לסביבה המגוייסת.
     
     בחינת מושגי 'טוב' 'רע' מופשטים, כשאינם ישירים לקידום האג'נדה, מפתיעים בכך שאינם תואמים את האינטליגנציה המיוחסת לדמות.
     מוסבר ברגולציה אינסטינקטיבית להקצאת תשומות ל-מה שמחוץ לאג'נדה הראשית נתפש כמיותר, סופח אנרגיה וככזה- לא מעניין במקרה הרך, ומאיים במקרים הקשים, בשל תחושה מתמדת של חוסר תשומות מספיקות לניהול השליטה העצמית הבלתי מושגת.
     
     ציפייה לזמינות אנרגיה ומשאבים גבוהה של הסביבה,
     שלא תואמת את המוכנות להיות זמינים לאחרים.
     
     חוסר סבלנות המאיים על הסביבה, שנובע מחוסר היכולת של הדמות להתמודד עם גיוריים חיצוניים, וחוסר הגבולות בתגובתיות אליהם.
     
     איסוף חפצים, ארטיפקטים, אביזרים פרקטיים תומכים, ליצירת טוויסטים תודעתיים מנחמים.
     
     תחת מסווה של החצנת עצמאות, חתירה מתמדת להתכנסות לכוחות גדולים, מושיעים, פותרניים, מגוננים וחומלים.
     
     תקשורת עם קשב סביבתי מצומצם, מעט למהות אחר שאינו נוגע לממשק היחסים, תגובה שאינה תואמת לתוכן אלא למה שמתאים רגשית בעת הגירוי.
     חיתוך, זירוז וצמצום שיח שיתכנס לפרשנות המציאות עם אג'נדה מקדמית שמטרתה הקלת עומס ותעוקה רגשית.
     תביעה להבנה, 'זה אני, המותג.'

     עמיתי הז'אנר

     Sounds familiar? מכרים שניתן להשליך עליהם התנהלויות דומות?
     זה ז'אנר.
     אין זהות בין שני פרטים.
     יש דמיון עמיתים המאכלסים את הז'אנר.
     
     העמיתים לז'אנר נבדלים האחד מהשני ב
     • קרבה משתנה לליבת הטיפוס
       • כמה קיצונית הם מיישמים את המאפיינים,
       • עד כמה הם קיצוניים ביחס בין תפישתם את סביבתם כמשרתת את האג'נדה, והבנה שלסביבה יש אג'נדה לגיטימית משל עצמה.
     • הפלטפורמות המיישמות
       האג'נדה השונה ויישומי הקידום שלה,
     • מידת הפתולוגיה- המצוקה הרגשית.

596. אלימות-משאבים

     הקצאת משאבים חופשית לא תחסל אלימות.
     תקטין אותה במדה כלשהי.
     
     הקשר בין אלימות למחסור במשאבים קיים,
     אך מובהקת יותר היא היחסים בין
     
     
     • רמת גירוי,
       היחס בין סובייקט לאובייקט
     • רמת תגובתיות,
       באיזו מידה יש נטייה לפעולה לעומת שמירה אנרגטית.
     כלומר, לדעתי, ההיבט האנושי האישי גדול יותר מהנגישות למשאבים.
     
     ויש, כמובן, להוסיף את כל אותם מקרי אלימות שכלל אינם קשורים למשאבים כלכליים, אלא לתפישות ערך עצמית.

597. אנרכיה

     בפשטות

     בעד ביטול מבנה מדיני טריטוריאלי.
     
     עם זאת, ובנחרצות,
     מתנגד לחוסר סדר חברתי.
     
     

     ביישום

     רואה את המגמה, מתקדמת, אורגנית, אבולוציונית מבשילה בעתיד רחוק מאד.
     השאיפה תיאורטית. לא מתכוון, אין ע ניין לקדם אותה.

     תהליך

     בעתיד כלשהו ככל שפרטים ידירו מחייהם אלמנטים אמונתיים, אל, ריבוי הנחות פרדיגמטיות פרלימינריות, כלומר ינהגו ביתר רציונלית,
     חיים רציונלים ליברליים, שואפים לקביעת מינימום של פוסטולטים.
     
     משער שפרטים יתכנסו לקבוצות סוציולוגיות אד-הוקיות, התואמות את טעמיהם והעדפותיהם למילוי צרכיהם, וזאת במבנים חברתיים הולכים ומתרופפים בעומק הזיקה אליהם.
     
     קבוצות אלה, לא בהכרח תהיינה על רצף טריטוריאלי, הומו-גיאוגרפי.
     
     הליך זה יוביל אבולוציונית, לפרגמנטציה פוליטית, התכנסות מדינות למבני גושים, שוב, לא בהכרח גיאוגרפית.
     
     מניח שתהליך הפרגמנטי של גופים מדיניים ילווה באלימות, שכן,
     • רובה המכריע של האנושות, רואה עצמה בהקשר של דת ולאום.
     • אנשים לא מייחלים להתנער ממבנה מדיני מסורתי, כפי שהוא היום.
       שיוך לאומי מהווה נדבך משמעותי מדיי מכדי לבטלו באמצעות שכנוע.
     • כפי שמדינות הוקמו, גבולות נקבעו, ברובם המכריע במלחמות עקובות דם,
       מצפה שגם תהליך ההתגבשות לגופים,
       ולבסוף התמוססות הגופים ילווה בקונפליקטים אלימים.
     • הסיבה לכך-
       תהליכים כאלה, יצירה ופירוק של מבנים אנושיים, קורים אצל המוני פרטים עם ריבוי תודעה.
       ריבוי זה לא מאפשר תנועה סימולטנית של ריבוי פרטים סימולטנית.
       היעדר הסימולטניות הזו בין אנשים תיצור דיסהרמוניה חיכוכית בין אינטרסים, ולכן חוסר הסכמה בקצב ההתקדמות.
     
     כך, ש-מלחמות בין מדינות צפויות עוד זמן רב.

     תוספת

     סולד מתהליכים שחותרים לטוב 'מוחלט'
     בעלות של מצוקה 'זמנית'.
     
     רעיונות המהפכה היו נשגבים.
     ההמונים היו צריכים להלחם על חירותם האישית.
     יצירת טרור כדי להגן על נשגבות הרעיונות שלילית בעיניי.
     
     חכמה קטנה לומר על המהפכה,
     ועם זאת תקף גם כאן-
     חתירה לחברה רציונלית צריכה להיות אורגנית,
     בהיווצרות בשלות.

598. ספגטי ברוטב עגבניות

     מרכיבים

     0.5 קילו		ספגטי
     0.75 קילו		עגבניות - קצוצות. אפשר מקופסה
     2 יחידות		שום (שיניים) - פרוסות
     1 יחידות		פלפל שאטה
     0.3 כוס		שמן זית
     250 גרם		מוצרלה - חתוכה לקוביות בגודל שני ס"מ
     15 עלים		בזיליקום - קרועים ביד
     1 כפית		אורגנו - עלים טריים קצוצים או חצי כפית עלים יבשים
     1 כפית		סוכר
     		מלח
     		פלפל

     אופן ההכנה

     • שופתים שני סירים.
     • אחד גדול עם מים מומלחים,
     • אותו מביאים לרתיחה ואחד בינוני עם השמן.
     • לסיר המים הרותחים מכניסים את הספגטי ומבשלים לפי הוראות היצרן. זה ייקח כעשר דקות.
     • מטגנים בשמן את השום והפלפלון. כשהשום מזהיב, מוציאים אותו ואת הפלפלון ומשליכים.
     • במקומם מוסיפים לסיר את העגבניות. ממליחים קלות ומפלפלים.
     • מסננים את הספגטי ומוסיפים אותם לסיר עם העגבניות.
     • מערבבים ומסיפים את המוצרלה, הבזיליקום והאורגנו. מערבבים דקה ומסירים מהאש.

599. פרדוקס אמונה ודת

     בהתייחסות ראשונית, מפתיע ש
     אמונה פחות אדוקה מהעדרה.
     
     ישנה רמה משתנה של 'חוזק' אמונתי,
     ציוויים רבים של דת.
     אם מאמינים יותר או פחות,
     מקיימים ציוויים פחות או יותר,
     עדיין נותרים 'מאמינים' ו'דתיים'.
     
     חתירה לרציונליות,
     העדר אמונה,
     אינם נעים על ציר מנעד,
     לא מאפשרים את חופש המידתיות.

600. נכון וטוב

     מרתק אותי איך אנשים מבלבלים בין
     נכון/ לא נכון
     ל-
     טוב/ לא טוב.
     דוחים את מה שנתפש בדעתם כ'לא טוב' בהתייחסות כ'לא נכון'.

תהיות נוספות

001-100

101-200

201-300

301-400

401-500

501-600

601-700

701-800